קרית ספר/פסולי המוקדשין/יז

קרית ספר ‏ פסולי המוקדשין יז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כל הדמים שניתנין על מזבח החיצון אפילו מתנות ארבע אם נתן מתנה אחת כפר דארבע קרנות שלשה למצוה ואחד לעכב כדילפינן לעיל פרק ב' הילכך אם נתן מתנה ראשונה במחשבה נכונה ומשניה ואילך שינה אפילו במחשבת הזמן הרי זה כפר והורצה הקרבן שכבר ניתר הקרבן ליקרב על ידי מתנה ראשונה ואין השניה מתרת את הבשר ואם פגל בראשונה הוי פגול אף על גב דנתן שניה חוץ למקומה דראשונה עיקר ומשנה היא פרק בית שמאי פלוגתא דבית שמאי ובית הלל בחטאת וטעמא דבמתנה אחת כפר אף על גב דשינה בשניה כדתניא בגמרא תנו רבנן מנין לניתנין על מזבח החיצון שנתן במתנה אחת שכפר תלמוד לומר ודם זבחיך ישפך שפיכה אחת משמע דמדכתיב טובא סביב (האחת) דשנה לעכב בכולהו לכך איצטריך ישפך אפילו בחטאת לב"ה אבל כל הדמים הניתנין על מזבח הפנימי הואיל וכולן מעכבין זה את זה דקפיד קרא אמנינן כדאמרינן לעיל פרק ב' אם שנה מחשבה באחת מהם פסל ולא הוי פגול שם משנה כל הניתנין על מזבח הפנימי שאם חיסר אחת מכל המתנות כאלו לא כפר לפיכך נתן כולן כתקנן ואחת שלא כתקנה פסולה ואין בה כרת דהואיל וכולן מתירות אין זו מתרת בלא זו ואין זו מפגלת בלא זו ואם נתן כולן כתקנן בשתיקה ואחת שלא כתקנה כגון חוץ למקום או חוץ לזמן פסול שלא התיר כראשונות ואין בו כרת שאין האחרונה מפגלתו דאין מפגלין בחצי מתיר.

ג

טבילת אצבע בחטאות הפנימיות מפגלת אם חשב בשעת טבילה מחשבת זמן סוף פרק קמא דזבחים אמר רבי יהודה בריה דרבי חייא שמעתי טבילת אצבע מפגלת בחטאת פנימית דכתיב בהם וטבל אצבעו בדם ואמר ר' יהושע בן לוי בעליה זו שמעתי טבילת אצבע מפגלת אמרי כלום למדנו פגול אלא משלמים מה שלמים אין טבילת אצבע מפגלת דאין בהם טבילת אצבע דמן הכלי זורק על המזבח אף חטאת וכו' ואסיקנא אלא כך יש לך לומר מה שלמים דבר הפוסל בה כגון חוץ למקומו מוציאו מידי פגול ודבר המעכב בו מביאו לידי פגול כגון ארבע עבודות שבדם שמביאין לידי פגול הכא נמי בחטאת דבר הפוסל בה שלא לשמה מוציאה מידי פגול ודבר המעכב בחטאת פנימית מביאה לידי פגול כל הכתוב בעבודת דמה וטבילת אצבע בכלל דכיון דלא סגי דלא עביד טבילת אצבע דכתיב וטבל אצבעו וגו' עבודה חשובה היא והויא הולכה שמוליך הדם באצבעו לקרבו למזבח הילכך מפגל בה כבשעת הזייה.

ד

היה עומד בעזרה וחשב מחשבת הזמן בדם הנעשה בפנים פרק בית שמאי תניא רבי אליעזר אומר משום רבי יוסי הגלילי פגל בדם הנעשה בחוץ פגל בדבר הנעשה בפנים לא פגל כיצד היה עומד בחוץ ואמר הריני שוחט להזות מדמן למחר לא פגל שחשב בחוץ מדבר הנעשה בפנים היה בפנים ואמר הריני מזה על מנת להקטיר אימורין למחר ולשפוך שיריים למחר לא פגל שחשב בפנים בדבר הנעשה בחוץ אבל היה עומד בחוץ ואמר הריני שוחט לשפוך שיריים למחר או להקטיר אימורין למחר פגל שחשב בחוץ בדבר הנעשה בחוץ אמר רבי יהושע בן לוי מאי קראה כאשר יורם משור זבח השלמים בפר כהן משיח כתיב בהפרשת אימוריו מה למדנו לו משלמים לענין אימוריו הרי מפורשין בו כולן חלב וכליות ויותרות אלא לא בא היקש זה אלא ללמד על הפגול שהוא למד בכל הקדשים משלמים שאין פגול נוהג בהם אלא כשלמים מה שור זבח השלמים אין פגולו אלא על מעשה עבודות חיצונות ומחשבות עבודות חיצונות שוחט או מקבל או מוליך או זורק על מנת לאכול בשר לשפוך שיריים או להקטיר איבריו חוץ לזמנו אף כאן עד שיחשוב בעבודת חוץ על אכילת חוץ מחשבה הוי אכילתו ומעשיו עבודה שהוא מחשב בה ואמר רב הלכה כרבי אלעזר שאמר משום ר' יוסי הלכתא למשיחא אלא דרוש וקבל שכר.

ז

התודה מפגלת את הלחם והוא אינו מפגל את התודה כיצד השוחט את התודה וחשב לאכול מבשרה או לזרוק מדמה או להקטיר אימוריה לאחר הזבח עם הלחם פגול אבל חשב לאכול מן הלחם למחר הלחם לבדו פגול וזבח התודה אינה פגול. וכן הדין בשני כבשי עצרת עם שתי הלחם פגל בכבשים פגל בלחם פגל בלחם לא פגל בכבשים משנה פרק הקומץ זוטא ובגמרא מ"ט אלימא משום דרב כהנא דאמר מנין ללחמי תודה שנקראו תודה דכתיב והקריב על זבח התודה חלות דמשמע דתודה הם החלות אי הכי איפכא נמי הא לא קשיא לחם איקרי תודה ותודה לא איקרי לחם ומשום דהאי טעמא לא שייכא בכבשים ובשתי הלחם אמרינן אלא לאו היינו טעמא דלחם גלל תודה דתודה עיקר ולחם טפל דשחיט' תודה מקדשא ללחם כדאמרן פרק התודה יקריב קרבנו מלמד שאין הלחם קדוש אלא בשחיטת זבח וכן לחם גלל כבשים דשחיטת כבשים מקדשים הלחם כדא' פרק התכלת וצריכי תרוייהו כדאיתא התם. חשב באחד מד' עבודות לאכול כזית מבשר הזבח והלחם למחר הלחם לבדו פגול והתודה או הכבשים אינו פגול שם בעיא בתודה ובכבשים ופשטי' אף בזו הלחם מפגל והתודה והכבשים אינן מפוגלין דמיצרף חצי זית דתודה וכבשים לחצי זית דלחם לפגל הלחם אבל לפגל תודה או כבשים לא מצטרפי דהשתא כולו מלחמה דלא בעי צירוף דהויא מחשבה חמורה לא מיפגל ממנה ומלחמה דבעי' לצרופי מיבעיא ונראה דנקטי' כלישנא קמא דמייתי סתמא דתלמודא דבעי רבי אלעזר בתודה וכל שכן בכבשים אבל ללישנא דאיכא דמתני לה אכבשים האי בעיא דוקא אכבשים איבעיא לן אבל תודה דלא הוזקקו זה לזה בתנופה לא פשיטא ליה דניפגול לחם.

ט

המקטיר שני בזיכי לבונה וחשב שיאכל לחם הפנים למחר הרי הלחם פגול דבזיכין הוו מתירין דלחם שחט שני הכבשים לאכול אחד משתי החלות למחר וכן הקטיר שני הבזיכין לאכול אחד מן הסדרים למחר שני החלות ושני הסדרים פגול שם משנה מחלוקת רבי יוסי וחכמים אומרים זה וזה פגול וחייבין עליו כרת דשניהם ניתרים בכבשים או בסדרים והוו כגוף אחד והכל פגול. וכן חשב בא' מחלות התודה או חלות מנחת מאפה תנור כל החלות פגול שם בעיא דרבי יוחנן ותנא ליה רב תחליפא וכן אתה אומר בלחמי תודה וכן אתה אומר במנחת מאפה דכיון דזבח אחד מתירן כחד דמו אף על גב דהוו שני מינין בלחמי תודה ובמנחת מאפה. אבל נטמאת אחד משתי החלות או אחד מן הסדרים או אחד מחלות תודה בין לפני זריקה בין לאחר זריקה מה שנטמא אסור והטהור בטהרתו ויאכל שם במשנה מחלוקת רבי יהודה וחכמים לפני זריקה דרבי יהודה תלמוד ערוך בפיו דאין קרבן צבור חלוק וחכמים אומרים הטהור יאכל דהציץ מרצה על טומאת אכילת כהנים למיהוי זריקה שנזרקה עליהם זריקה מעליתא ומיהו כי מרצה למיהוי קרבן מעליא אבל טמא לא משתרי באכילה דעבר אלאו דהבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל וחלות תודה הוי נמי דינא וטעמא הכי.

יד

חשב בעבודת אחד מן הכבשים לאכול כזית משתי הלחם למחר וכן בהקטרת אחת מן הבזיכין לאכול מלחם הפנים למחר הלחם פסול ואינו פגול עד שיחשב בכל המתיר דהוי שני כבשים ושני סדרים שם במשנה מחלוקת רבי מאיר ורבנן דסברי דאין מפגלין בחצי מתיר כדאמרן לעיל. שחט אחד וחשב לאכול כחצי זית מחלה זו למחר ושחט השני וחשב לאכול חצי זית מחלה שניה מצטרפי לפגל וכן בשתי סדרים שם שחיטה וזריקה מצטרפי וכל שכן שחיטה ושחיטה דרבי הוא דאמר זה וזה כשר כששחט כל אחד על חצי זית של חלה אחד.

טז

חשב באחד משני הכבשים מחשבת הזמן והשני במחשבה נכונה זה שחשב בו זמן פגול והשני כשר שם במשנה הוא פגול וחברו כשר לאכול מחברו למחר שניהם כשרים דאין מחשבין מזה על זה.

יח

כבשי עצרת אין מקדשין את הלחם אלא בשחיטה פרק קמא דפסחים ופרק התכלת תנו רבנן כבשי עצרת אין מקדשין את הלחם אלא בשחיטה כיצד שחטן לשמן וזרק דמן לשמן קדש הלחם ומותר באכילה שחטן שלא לשמן וזרק דמן שלא לשמן לא קדש הלחם שחטן לשמן וזרק דמן שלא לשמן הלחם קדוש ואינו קדוש דברי רבי ר' אלעזר ברבי שמעון אומר לעולם אינו קדוש עד שישחוט לשמן ויזרוק דמן לשמן מאי טעמא דרבי דכתיב באיל נזיר ואת האיל יעשה זבח שלמים לה' על סל המצות אלמא זביחת איל מקדשה לסל ומיניה גמרי' לכבשי עצרת ויעשה זבח משמע ליה כמה יעשה בזביחה ומאי קדוש ואינו דקאמר רבי רבא אמר קדוש ואינו ניתר לכהנים ולא תפיס ביה פדיון שחטן שלא לשמן אף על פי שזרק דמן לשמן לא קדש הלחם דבשחיטה תלויה קדושתיהו כדילפינן וכיון דשחטן שלא לשמן ולא עלו לצבור לשם חובה לא קדש הלחם.

יט

שתי הלחם שיצאו בין שחיטה לזריקה אם פגל בזריקה נתפגלו דזריקה מועלת ליוצא אף על פי שהוא בחוץ שם תני אבוה דר' ירמיה בר אבא שתי הלחם שיצאו בין שחיטה לזריקה וזרק דמן של כבשים חוץ לזמנן רבי עקיבא אומר יש בלחם משום פגול ואזיל לטעמיה דאמר זריקה מועלת ליוצא דלא דמי לפיסול אחר דבעינן שיקרב המתיר כמצותו דהכא פיסול מחמת דבר אחר הוא ואינו פיסול גופו דאויר ירושלם פוסלו שיצא מן העזרה.

כ

כבשי עצרת ששחטן לשמן ואבד הלחם אם זרק דמן לשמן הרי אלו פסולין שם אמר רבי יוחנן הכל מודים שאם הוזקקו זה לזה שהיו ביחד ואחר כך נאבד אחד מהם מעכבין זה את זה והנותר לפנינו יצא לבית השריפה דנדחה באבדת חברו ואי זהו זיקה שלהן שחיטה שמקדשת הלחם כדילפינן לעיל זרק דמן במחשבת זמן אחר שאבד הלחם הוי ספיקא אי הותרו באכילה או לא שם בעיא דרבי ירמיה ולא איפשיטא:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.