קרית ספר/עבודה זרה/יב

קרית ספר ‏ עבודה זרה יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אזהרה נג שלא להקיף פאת ראש כמו שהיו עושין עובדי ע"ז וכומריהם שנאמר לא תקיפו פאת ראשכם ות"ר פאת ראשו זה סוף ראשו ואי זהו סוף ראשו שיהא חייב בבל תקיפו המשוה צדעיו לאחורי אזנו ולפדחתו שאין שם שיער כלום ואם הוא משוה ונוטל כל השיער שבצדעיו למדת אחורי אזנו ופדחתו זהו מקיף סוף הראש ותנן שם פרק אלו הן הלוקין על הראש חייב שתי מלקיות דשתי פיאות יש לו לראש וכי היכי דאמרי' ושרט לנפש לחייב על כל שרט ושרט הכי נמי אמרינן לא תקיפו פאת ראשכם לחייב על פאה ופאה לפיכך המגלח שני צדעיו אפילו בבת אחת ואפילו בהתראה אחד לוקה שתים דזיל הכא איכא פיאה וזיל הכא איכא פיאה והא קא מתרה ביה אל תקיף ואחד המגלח הפיאות בלבד ומניח שיער כל הראש ככומרי ע"ז או המגלח כל הראש כא' לוקה דהקפת כל הראש שמה הקפ' וסברא היא דאטו משום דהוסיף לגלח לא יתחייב על הפיאות אי נמי מקרא מדאצטריך ראשו דמצורע דגלח את כל שערו כתיב ראשו מה ת"ל לפי שנאמר לא תקיפו פאת ראשכם יכול אף מצורע כן ת"ל ראשו ואי הקפת כל הראש לא שמה הקפה אכתי ראשו לא הוה צריך דכל ראשו הוא מגלח אלא נראה דהקפת כל הראש שמה הקפה ולא תקיפו משמע אתרוייהו אמקיף ואניקף דשניהם עוברים אבל מקיף דעביד מעשה לוקה וניקף דלא עבד מעשה אינו לוקה אע"ג דעבר אלאו ואם סייע למקיף שזמן שערותיו הרי עשה מעשה ולוקה. המגלח את הקטן לוקה דאע"ג דלא תקיפו אתרוייהו קאי אפילו הכי לא מקשינן ניקף למקיף כל היכא דניקף מחייב דהיינו גדול מקיף מחייב כרב אדא בר אהבה אלא כרב הונא דמחייב אמקיף באפיה נפשיה בין שיהא ניקף בר חיובא בין דלא הוי בר חיובא שהוא קטן. האשה שגלחה פאת ראש האיש או שנתגלחה פטורה שנאמר לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקניך כל שישנו בבל תשחית ישנו בבל תקיף ואשה אינה בבל תשחית לפי שאין לה זקן או משום דשני קרא בדיבורה דכתיב זקנך ודרשי' ולא זקן אשתך אי נמי יליף פאת פאת מכהנים מה התם נשים פטורות דכי כתיב בני אהרן ולא בנות אהרן אכולה מילתא דכהנים כתיב הכא נמי לא הוו נשים בכלל ומשום הכי אינה בבל תקיף ואיש המקיף את האשה או את הגוי דלא אתו לכלל חיובא כקטן פטור לפיכך העבדים הואיל ויש להם זקן אסורים בהקפה דאכל דאית ליה זקן קאמר רחמנא לא תקיפו. כל מצות לא תעשה שבתורה אחד אנשים ואחד נשים חייבים חוץ בבל תשחית ובל תקיף כדילפי' לעיל ובל יטמא כהן למתים דכתיב בני אהרן ולא בנות אהרן ומנא לן דמחייבי בכל שאר מצות לא תעשה תנא דבי ר' ישמעאל ומייתו לה פ"ק דקידושין איש או אשה אשר יעשה מכל חטאת האדם השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה דבי רבי אליעזר תנא אמר קרא אשר תשים לפניהם השוה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתורה דבי חזקיה תנא והמית איש או אשה השוה הכתוב אשה לאיש לכל מיתות שבתורה וצריכי כולהו כדאיתא התם. וכל מצות עשה שהיא מזמן לזמן ואינה תדירה נשים פטורות דגמרי' מתפילין דהוו מצות עשה שהזמן גרמה דכתיב מימים ימימה וכתיב בהו למען תהיה תורת ה' בפיך הוקשה כל התורה כולה לתפילין מה תפילין מצות עשה שהזמן גרמה ונשים פטורות דיליף תפילין מתלמוד תורה דאיתקוש להדדי ושננתם לבניך וכתיב בתריה וקשרתם לאות על ידיך ונשים פטורות מתלמוד תורה דכתיב לבניך הכי נמי בתפילין ותפילין הוו מצות עשה שהזמן גרמה ונשים פטורות כדיליף אף כל מצות עשה שהזמן גרמה נשים פטורות ודמצות עשה שהזמן גרמה נשים פטורות מכלל דשלא הזמן גרמה נשים חייבות מדאיצטריך למכתב היקשה למיפטרינהו מזמן גרמה מכלל דבשאר מצות חייבות חוץ מקדוש היום שאע"פ שהיא מצות עשה שהזמן גרמה נשים חייבות דאמר קרא זכור ושמור כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה דלא תעשה כל מלאכה דתנן כל מצות לא תעשה בין אנשים בין נשים חייבות דכתיב איש או אשה השוה הכתוב אשה לאיש וגו' איתנהו נמי בשמירה ויום טוב נמי כי האי גוונא ואכילת מצה בלילי הפסח שנאמר לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל מצות גו' כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה והני נשי איתנהו בבל תאכל חמץ דאיש או אשה השוה וגו' ואכילת הפסח ושחיטתו דדרשינן במכילתא במכסת נפשות למה נאמר לפי שנאמר איש אין לי אלא איש אשה וטומטום ואנדרוגינוס מנין ת"ל במכסת נפשות והקהל דכתיב האנשים והנשים והטף ושמחה דכתיב אתה וביתך. טומטום ואנדרוגינוס נותנים עליו חומרי האיש במה שמיוחד לאיש וחומרי האשה במה שמיוחד לאשה וחייבים בכל מדאוריתא דהוי ספקה דאוריתא (ומחייבי בהו) לבד מהנהו דמפיק קרא דלא נהוו טומטום ואנדרוגינוס בכלל כמו ערכים ואחריני ואם עברו אינם לוקין דהוי התראת ספק. ופאה זו לא נתנו לה חכמים שיעור ומדאוריתא לא מצי הוי פחות מב' שערות מדתני בתוספתא יש תולש ב' שערות וחייב משום נזיר ומשום מקיף דבפחות לא הוי הקפה. ומותר ללקטם במספרים לא נאסר אלא השחתה בתער דכתיב לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך הוקשו יחד ללמד מה בהקפה לוקה הניקף אם מסייע למקיף כדאיתא לעיל אף בהשחתה כן ומה השחתה אינה אלא שהוא גלוח שיש בו השחתה אף בהקפה כן ויש על זה הלאו גזרות מדרבנן:

ז

אזהרה נד שלא להשחית פאת זקן שנאמר ולא תשחית את פאת זקנך וחמש פאות הן לחי העליון ולחי התחתון מימין וכן משמאל ושבולת הזקן ותניא בתור' כהנים פאת זקנך סוף זקנך שהוא שבולת הזקן דמשמעות פאה הוא סוף דכתיב פאת ים ופאת נגב דהוא סוף וקצה וא"כ כולהו חמש הוו סוף זקן ולוקה אכל פאה ופאה דפאת כתיב דמשמע חדא ולהכי אכל חדא חייב ואפילו נטלן כולן כאחד חייב ה' דאכל חד אזהר רחמנא ואינו חייב עד שיגלחנו בתער שנאמר ולא תשחית את פאת זקנך גילוח שיש בו השחתה שחותך שיער מעיקרו מה שאין כן במספרים ולהכי פטור וילפי לה מגזרה שוה דפאה פאה דכתיבה בכהנים ליתן האמור של זה בזה וא"כ בעינן דרך גלוח והשחתה וזהו תער דמלקט ורהיטני אף על גב דמשחיתים אינם דרך גילוח ומספרים הוו דרך גילוח ואינם משחיתים אבל תער הוי דרך גלוח ומשחית. ואין המתגלח לוקה עד שיסייע דיליף מניקף דלקי היכא דמסייע כדאמר לעיל. ואשה מותרת להשחית זקנה אם יש לה זקן מדשני קרא מרישיה דקאמר לא תקיפו לשון רבים וקאמר הכא פאת זקנך לאפוקי אשה ומשום הכי אם השחיתה זקן האיש פטורה. השפה מותר לגלחו בתער דלא הוי פאה ואעפ"כ אין דרך בני ישראל בכך ואלו באזהרת הקפת ראשו השחתת זקן אע"ג דהוי דרך כומרים לא הוי בכלל ובחוקותיהם לא תלכו דהנהי חוקי דאסירי הם החקוקים לכל עובדי ע"ז וכולם נהיגו בכך אבל הני לא נהיגי בהו אלא כומרים ולהכי אצטריך קרא למסרינהו:

ט

אזהרה נה שלא ילבש גבר שמלת אשה והוא שלא יעדה איש עדי אשה כגון שילבש בגדי צבעונין וחלי זהב במקום שאין לובשין זה אלא הנשים והוא לובשם לשבת בין הנשים לכוונת ניאוף ורבי אליעזר דריש כתרגום אנקלוס לא יתקן גבר בתיקוני אתתא והיינו המעביר שיער של בית השחי והערוה דלוקה אם מעבירו בתער ובמקום דאין מעבירין אותו אלא נשים. המלקט שערות לבנות מתוך השחורות מראשו או מזקנו משלקט שערה אחת לוקה משום עדי אשה וכן מי שצבע שערו שחור לבן אפילו אחת לוקה שעדה עדי אשה. טומטום ואנדרוגינוס אינו עוטף כאשה ולא מגלח ראשו כאיש משום חומרא דאשה דאסורה לגלח משום עדי איש ואם עשה כן אינו לוקה דהוי התראה ספק והעובר על לאו זה לוקה ויש על זה הלאו איסורא דרבנן בכלל עשו משמרת למשמרתי:

אזהרה נו שלא יהיה כלי גבר על אשה כגון שתשים בראשה מצנפת או כובע או שתלבש שריין או שתגלח ראשה כאיש ואם עדת עדי איש לוקה:

יא

אזהרה נז שלא לכתוב קעקע בבשרנו והוא שמשרט על בשרו וממלא מקום השריטה בחול או דיו וכיוצא בהן וזה היה מנהג הגוים שהיו רושמים עצמם להורות שהיו עבדים מורשמים לה ומעת שירשום בדבר הרושם אחר שישרוט באי זה מקום מן הגוף בין איש בין אשה לוקה דהושוו אשה לאיש לכל עונשין שבתורה. כתב ולא רשם בצבע או שרשם בצבע ולא כתב השריטה פטור עד שיכתוב ויקעקע שנאמר וכתובת קעקע כתיבה וקיעקוע בעינן לשיהא חייב מלקות וזהו בכותב ומקעקע בחברו אבל הוא עצמו אינו לוקה עד שיסייע בכתיבה ובקיעקוע כדי שיעשה מעשה. ומותר להניח אפר מקלה על גבי מכתו דהיא מוכחת עליו ואזהרת זה הלאו וכתובת קעקע לא תתנו בכם:

יב

אזהרה נח שהזהירנו מעשות שרט לנפש שנאמר ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם ואפילו בשריטה אחד לוקה שנאמר ובבשרם לא ישרטו שרטת שרטת מה ת"ל לפי שנאמר ושרט לנפש בישראל יכול שטר ה' שריטות לא יהא חייב אלא אחד ת"ל שרטת דהוא יתיר ואחד כהן ואחד ישראל דיליף מינה והוא שהתרו בו על כל אחד ואחד. וגדידה ושריטה אחד היא דבגדידה נמי כתיב למת שנאמר לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת ובכלל לאו דלא תתגודדו אזהרה אף לע"ז שכשם שהיו הגוים שורטים ומתגודדים על מתיהם כך היו חובלים עצמם לע"ז וגם זה אסרה תורה אלא שעל מת בין שרט בידו בין שרט בכלי לוקה ולע"ז ביד אינו לוקה ובכלי לוקה שנאמר בחרבות. ובכלל לא תתגודדו שלא יהא אגודות אגודות שהם ב' בתי דינין בעיר אחד זה נוהג מנהג אחד וזה נוהג מנהג אחר שדבר זה גורם למחלוקת גדולה:

טו

אזהרה נט שלא לעשות קרחה על מת שנאמר ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת אחד כהן ואחד ישראל שקרח על מת לוקה דיליף כהן מישראל והקורח ד' או ה' קרחות על מת אחד לוקה כמנין הקרחות דקרחה יתירא דכתיבה בכהן לחייב על כל קרחה וקרחה והוא שהתרו בו על כל אחד ואם בבת אחד כגון שהטביל חמש אצבעותיו בסם והניח בה' מקומות בראשו בבת אחד אפילו בהתראה אחד לוקה כמנין הקרחות שקרח דאכל אצבע ואצבע הויה התראה וחייב על קרחת כל הראש בבין העינים שנאמר לא יקרחו קרחה בראש בכהנים לגלויי אקרחה דישראל וכמה שיעור קרחה כדי שיראה מראשו כגריס פנוי בלא שיער דקרחה ניכרת בעינן. הקורח ראשו או שורט בבשרו על ביתו שנפל או על ספינתו שנטבעה בים פטור דלמת כתיב או שורט לע"ז דהוי בכלל לא תתגודדו. ירושלמי פרק ב' דמכות רב הונא מפקיד לחברו פקדון לנשיכון כד יהון קיימין על מתיא דלא לתלשון בשערהון דלא ליתו לידי קרחה שנאמר כי עם קדוש אתה אחד אנשים ואחד נשים במשמע דאי לאו הכי לא הוו נשים בכלל משום קרחה דכהנים דאיכא מאן דאמר דבני אהרן אכל לאוי דכהנים כתיב:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.