קובץ על יד החזקה/עבודה זרה/יב

קובץ על יד החזקה ‏ עבודה זרה יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אלא א"כ סייע. עיין כ"מ מ"ש ויותר נ"ל כו', דברי הכ"מ מופלאים מאד דהא תני בגמ' אחד המקיף ואחד הניקף לוקה ופירש"י במכות דכתיב לא תקיפו בלשון רבים, ועוד פי' הראב"ד מביאו הריטב"א שם דטעמא דניקף נפקא לן מדכתיב לא תקיפו דמשמע לא תניחו להקיף וכן לא תשחית לא תבא להשחית וא"כ פשיטא דאיכא לאו לניקף אלא דאין לוקין משום דהוי לאו שאב"מ כ"א במסייע ומה ענין זה לאין שלד"ע. ודוחק לומר דכוונתו משום דס"ל כמ"ש רש"י דכל ענין דרשא דלא תקיפו הוא מדכתיב לשון רבים וקאי על הניקף ועל המקיף ולא חייבה תורה לניקף כ"א דומיא דמקיף בעושה מעשה כמוהו אבל אם לא עשה מעשה כלל לא מפורש לאו לניקף. אבל לא משמע כן מסוגיא דנזיר דמבואר שם דלא מקשינן בכה"ג דהא מחייבינן איש המקיף את הקטן, ועיין בתוס' ריש שבועות. ובלי ספק נראה לי שהדברים האלה אינם דברי הכ"מ. שוב ראיתי שגם בס' משנה תורה האריך לתמוה על דברים האלה ומסיק דליתא לדבריו ע"ש:

ב

העבדים כו'. עיין מל"מ ועיין מ"ש המל"מ בהל' מלכים פ"י הל' ז':

ו

ל"נ אלא השחתה בתער. עיין בתוס' ריש שבועות שהוכיחו דבהקפת ראש בכל דבר אסור אפילו במספרים דהא לא תקיפו כתיב ביה ובכולא סוגיא לא איירי בהא אלא בהשחתת זקן בלחוד. ומ"ש הכ"מ משנה בפ"ב דמכות פלוגתא דר"א ורבנן צע"ג דפלוגתתם בהשחתת הזקן מיירי ע"ש בתוס' שהאריך בזה והב"ר לזה מסוגיא דנזיר דף י"א. אמנם דברי רבינו מפורשים בתוספתא כמ"ש התוס' שם וקושיתם כתב הריטב"א במס' מכות דל"ק לשיטת רבינו דהא דסבר רבינו דהקפה בתער דוקא מהשחתה הוא דיליף ומש"ה אילו לא כתב אלא ראשו ה"א ודאי ס"ד דגלוח מצורע בכל דבר אבל בתר דכתב רחמנא זקנו ולמדנו ממנו דגלוח מצורע בתער דוקא ממילא ידעינן דבעלמא נמי בין הקפה ובין זקן לא נאסרה בעלמא אלא בתער ומ"מ סיים שם הנזהר שלא להקיף אפילו במספרים כעין תער ה"ז משובח ע"ש:

יא

כתב ולא רשם פטור. משמע דאיסורא דרבנן גם ברשם וחקק לבד וכ"כ התוס' במס' גיטין דף כ' ע"ב ד"ה בכתובת קעקע כו' ומיהו איסורא דרבנן איכא דאפילו אפר מקלה אסור ליתן על גבי מכתו כו' וכוונת דבריהם אע"ג דקיי"ל כס"א דמותר ליתן א"מ היינו משום דמכתו מוכח עליה אבל לא משום דלא הוי כתיבה וחקיקה ש"מ דאיכא איסור דרבנן כתב או חקק לבד מפני מראית עין ובס' משנת חכמים סי' נ"ז האריך בזה ודעתו כיון דקיי"ל כר"א דאפילו איסורא דרבנן ליכא לא נהירא. ומה שהביא ראיה מדברי רבינו שכתב פטור ולא כתב אם עבר לוקה מכות מרדות אין זה ראיה דמצינו הרבה כן בדברי רבינו שסמך על מה שכתב בפי"ח מהל' סנהדרין וגם אין כל איסורין שווין ולוקין עליהם, ע"ש מ"מ פ"א מהל' שבת ופר"ח או"ח רסי' תצ"ו באריכות. ומ"ש פוק חזי מאי עמא דבר שלפעמים אדם רושם בבשרו בדיו או בשאר צבעונים ולא שמענו מעולם שאסור מדרבנן אין ראיה דלאו כ"ע דינא גמירי ולא יפה עושים. וראיתי בפסקי תוס' מס' גיטין שכתב וז"ל ומדרבנן אסור אפילו אפר מקלה על גבי מכתו ודברים אלו צ"ע למה דחו דברי ר"א מהלכה ותו דהרי כתבו התוס' במס' מכות דהלכה כר"א ואפשר דס"ל כיון דרב ביבי בר אביי קפיד אפילו אריבדא דכוסלתא וגם דברי ר' מלכיו משמע דהכי הלכתא וזה הוא שכתב במס' מכות וכן הלכה וקשה לאיזה צורך כתב זאת פשיטא דהלכתא כר"א. ודע עוד דשיטת הרי"ף והרא"ש לפסוק כר"ש דאינו חייב עד שיכתוב השם, ועיין בריטב"א שם דלדידיה ליכא איסורא ליתן אפר מקלה כלל. ואפשר דעפי"ז יש לנהוג היתר לסמוך על דברי הרי"ף והרא"ש ולדבריהם אין כאן איסורא דרבנן דרשם לבד ודו"ק:

ודע דעל מ"ש רבינו בהלכה א' ובהלכה ז' כתב הטור יו"ד בסי' קפ"א אין אנו צריכין לבקש טעם למצות ה' כי מצות מלך הוא עלינו. ובד"מ ובב"י כתב ליישב דבריו ע"ש. ועמ"ש רבינו בעצמו בטוב טעם ודעת בסוף הלכות מעילה ומ"ש פה ויצא חוץ מגדרו לתת טעם מפני שכתב רבינו בהלכה ט' שצריכין לעשות סייג וגדר ואסרו חז"ל להעביר תער בכל הגוף צריך רבינו להקדים דכל מה שאסרו מפני טעם זה גדרו גדר גדול שלא לנגוע באפס קצהו והחמירה בו התורה לעבור על כל פאה ופאה ובא להזהיר העם שאין להקל בו כלל ואין לזה שום היתר בעולם שהרי נאמר לא תקיפו אחד הספר ואחד המסתפר במשמע כמ"ש רבינו. ודברי הכ"מ כבר כתבתי דאין להם הבנה כפשוטן וכ"כ בכנה"ג ואף אם איננו מסייע שהוא לאו שאב"מ עכ"פ איסור לאו איכא מה"ת ועובר על חמשה לאוין ולא עוד אלא דלפי מ"ש בס' החינוך דבלאו דמשכחת בו לפעמים מעשה חייב גם בלא מעשה א"כ חייב מלקות גם בלא מסייע והא דקשה ע"ז מהא דאמרינן בס' מכות שם מאן דאכל תמרי בארבילא לקי נראה דהיינו מקמי דידע דמשכחת לה בלי מעשה אבל לבתר דמשני דמשכחת לה בלי מעשה גם אם אינו מגלח בעצמו א"כ בכל ענין חייב מלקות. ובאמת מצינו בחינוך דכתב היפך מזה וכבר ישבתי דבריו ואין מקומו פה להאריך ולכ"ע איסור ל"ת מה"ת איכא ואפילו אם מגלח ע"י נכרי כמ"ש התוס' בריש מס' שבועות וכן מוכח דאין שום צד היתר שבעולם במגלח בכל זמן אפילו שתי שערות קטנות מאוד דעכ"פ השחתה מקרי וכן מוכח לפי מה שאכתוב בס"ד בפ"ח דנזיר דמשמע שם דא"צ לגלח השערות בב"א אלא אם מגלח מעט מעט רק שיש כאן גלוח כל השערות ביום התגלחת וא"כ אעפ"כ התירה התורה לעשה דידחה ל"ת ואי יש תקנה הא קיי"ל כ"מ שאתה יכול לקיים שניהם א"ד. ועוד ראיה יותר מהא דאמרינן במס' נזיר בהא דאמר ר"ה המקיף את הקטן חייב אמר ליה ראב"א לר"ה ודידך מאן מגלח להון ע"ש דף נ"ז ע"ב בתוס' ד"ה ודידך שראה בנים קטנים מגולחים כו' וקשה אי ס"ד דאפשר בשום היתר בעולם א"כ מאי קשיא דראה אותן מגולחים דלמא עבד בכה"ג א"ו דאין שום היתר כלל בעולם ואותן אנשים עוברים על חמשה לאוין מפורשים וע"ש בגמ' דראב"א אמר חובה תקברינהו לבניה דלייט על הך איסור דהשחתה דפאות הראש והזקן דשווין להדדי וביותר לשיטת רבינו דשוין גם בתער. ועיין בס' הזכרונות דף ל"ט ע"א מה שכתב בזה כי אותן אנשים החטאים האלה בנפשותם המגלחים זקנם בתער מה יענו ליום הדין וחטאתם כבדה מאד כי יפקוד ה' על עונם וכל האומר הקב"ה וותרן הוא כו'. ומעתה חובה הוא על האבות ללמד להבנים ולדבר על לבם שישובו מדרכם הרעה ואיש את רעהו יעזור להדריכו בדרך ישרה בשפה רפה ובלשון רכה בדברים נעימים כאשר ידברו המוכיחים עוד היום בתחנונים ועין בוכה לשבור גרם העבירה. וסוף סוף ישראל יש להם בית קיבול להחזיק ברכה ויהיה נכנסים במסורת הברית יקחו מוסר ישיתו על לבם רעתם ישכילו לאחריתם וישמעו לקול הורים ומורים ותבוא עליהם ברכת טוב:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.