יצחק ירנן/עבודה זרה/יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יצחק ירנן ‏ עבודה זרה יב

ב

האשה שגלחה וכו'. עיין מ"ש מרן ומ"ש הלח"מ ומ"ש עליהם המשנה למלך שהיא קושיא עצמית וראיתי באחרונים מה שצדדו לתרץ ולא נחה דעתי ולענ"ד נראה לדעת רבינו דס"ל דכל הך שקלא וטרייא דהש"ס דקאמר והתניא זקן אשה וסריס וכו' עד ש"מ תרתי אינו אלא לאי בעית אימא בתרא דאמר קרא לא תקיפו וכו' וכמ"ש התוס' ד"ה להשחתה והיינו טעמא דהך דשני קרא בדבוריה אינו דבר מוכרח כל דחזינן בברייתא איפכא אמנם לאי בעית אימא קמא מסברא לא קשה מההיא ברייתא דמיד נדחית להשחתת לא מצית אמרת וכו' וכמו שהעלו אח"כ כיון דהוי הפך הסברה ותדע שהוא הכי דהרי התוס' נדחקו בפירוש הש"ס ואמרו דאף דשני קרא בדבוריה מ"מ מכח הברייתא הוה דחינן השינוי בכתוב ואם איתא דהסברא הוה מצינן למדמי מכח הברייתא יותר היה להם לפרש השקלא וטריא הזאת לאי בעית אימא קמא ולא לפרש לאבע"א בתרא ולא הוה דחינן שינוי הכתוב שהוא נראה יותר לרואי השמש אלא ודאי דלסברא הוא יותר קשה לנו מהברייתא משינוי הכתוב ונמצא א"כ דלאבע"א קמא שהוא מסברא ליכא שום שקלא וטריא ולהך אבע"א קמא הגזירה שוה דפאת פאת לא אתא אלא לכדתניא לא יגלחו יכול וכו' לחוד ומאי דלא כתב קרא את שבזקנך לא ס"ל להאי אבע"א זה נ"ל דלאבע"א קמא נשאר הילפותא מסברא לחוד וכמ"ש רבינו ולכן לא הזכיר עוד מדברי הש"ס והוליד דינו לעבדים דחייבים ומן האמור קשה טובא על הטור ביו"ד סי' קפ"א דפסק כרבינו דעבדים חייבים וכדעת רבינו וכן הביא מרן בב"י שם דברי הנמוק"י על שם הרמ"ה מטעם דנשים לית להו זקן כאבע"א קמא והוא העלים עין מדברי אביו הרא"ש דשם בקידושין לא הביא האבע"א קמא כי אם האבע"א בתרא זקנך ולא זקן אשתך ונפק"מ לפי זה דעבדים פטורים מכח ההקישא דלה לה ומן התימא על מרן שלא הרגיש בזה וכן הט"ז והש"ך הביאו האבע"א קמא כמו דליכא עוד מזה בש"ס וכן הב"ח ולא הרגישו מהרא"ש.
ולענ"ד [אני] בנו נראה לדעת רבינו דס"ל דהך גזירה שוה אידחייא והוא דאח"כ אמרו בגמ' שם איסי תני אף בבל יקרחו נשים פטורות ויהיב טעמא שם אביי דיליף קרחה קרחה מבני אהרן והקשו בגמ' ואי ס"ד דבני אהרן אכוליה עניינא קאי למה לי ג"ש השתא כהנים וכו' ישראל לא כ"ש ותירצו אי לאו ג"ש הו"א איפסיק הענין וכו' ע"כ והקשו בתוס' בד"ה אי לאו ג"ש דהיכי תיסק אדעתין לומר הכי הא מפקינן לעיל מפאת וכו' וכ"ש דקאי אקרחה וכן לת"ק היכי פליג אקרחה הא אפי' מפאת אמרינן דקאי אבני אהרן כ"ש אקרחה דקרובה לבני אהרן ועיי"ש מה שתירץ והשתא קשיא ליה לרבינו קושית התוס' הלזו ודחיקא ליה לומר כתירוץ התוס' משום דכיון דילפינן ג"ש פאת פאת נמצא דבני אהרן לכוליה קרא קאי וכ"ש אקרחה דכתוב למעלה מפאת ולא יש ס"ד למילף מקרא דעם קדוש לחיובא מאחר דמצינן לאוקמא אשריטה וגדידה וכן לת"ק קשה היאך חייבות אקרחה ומכח קושיא זו ס"ל לרבינו דלא אמר אביי הך ג"ש דפאת פאת אלא קודם שנודע לו דברי איסי דהוה ס"ד לומר דת"ק סבר כאיסי דנשים פטורות בבל יקרחו ג"כ ואין למדין מן הכללות אפי' במקום שנאמר בו חוץ ואז לא הוה צרכינן לג"ש דקרחה קרחה אלא מג"ש דפאת פאת נפקא במכל שכן וכאמור ברם השתא דמדברי איסי מוכח דת"ק סבר נשים חייבות בבל יקרחו מוכרח דלית להו ג"ש דפאת פאת אלא מסברא ס"ל דנשים ליתנהו בהקפה ובהשחתה וכיון דלת"ק לית ליה ג"ש דפאת אמרינן דאיסי ג"כ לא פליג ליה בהכי בטעמא דבל תשחית דפטורות דכולהו מודו בהכי דהוא מסברא אלא איסי דתני אף בל יקרחו נשים פטורות הוא משום דגמר קרחה קרחה דאי לאו ג"ש הו"א הפסיק הענין וג"ש דפאת פאת אצטריך לההיא דתניא לא יגלחו וכו' דלא מייתר להו פאה לתרתי וכמ"ש הרמב"ן ז"ל בחידושיו לקדושין בדעת איסי ה"נ ס"ל לרבינו לדעת כו"ע וכדכתיבנא ודוק.

ג

וכל מצות עשה וכו' נשים פטורות. נ"ב אי איכא לאו בהנך מצות עשה שהזמן גרמן מוזהרות הן אף בעשה כמ"ש רבינו בספר המצות בסוף מנין מ"ע וכן דעת הרב החינוך סדר אמור סי' רס"ט ורפ"ג יעו"ש אמנם הרב פרשת דרכים בהגהותיו על החינוך הביא מחלוקת בזה וכתב שדעת התוס' בקדושין דף ל"ד ד"ה מעקה במ"ש ויש מפרשים וכו' חולקים וס"ל דלעולם אין הנשים מוזהרות בעשה דהזמן גרמא אף דאיכא לאו יעו"ש.
ולענ"ד לא כן אדמה דעד כאן לא כתבו התוס' כן אלא בכהאי גוונא דאיכא עשה נגד ל"ת ועשה דקי"ל אתי עשה ודחי ל"ת ונשאר העשה שבצד הל"ת אז אמרינן האשה אינה מוזהרת בעשה שהזמן גרמא כיון דנשאר עשה לחוד ברם היכא דליכא עשה נגד העשה ול"ת ודאי דהאשה מוזהרת אף על העשה דמכח הלאו שבה מתחייבת על העשה וכסברת רבינו והחינוך ולא משוינן פלוגתא זו היא סברת היש מפרשים. ולפ"ז אין מקום למה שהקשה הרב שער המלך לדברי הי"מ אלו והצריך עיון יעו"ש והר' יוסף איש ירושלים הקשה עליהם מכח שרפת קדשים ביו"ט ודחה לדבריהם יעו"ש והרב בשער המלך ז"ל הסכימה דעתו בדעת התוס' כמו שהבין הרב תנא הוא. ולפ"ז קמה קושית מהר"ש אלגאזי בשמע שלמה דא"כ מאי מקשה בש"ס סוכה דף כ"ח דלמה לי קרא לחייב נשים בעינוי תיפו"ל דחייבות משום לאו דאית בה וכו' דאימא דאתא קרא לאחיובי לנשים גם בעשה יעו"ש ותריץ יתיב לה דכונת הש"ס בקושיא זו לאו דקרא למה לי דאה"נ דאצטריך לחייב נשים בעשה אלא לתנא דברייתא דקאמר לרבות הנשים שחייבות בעינוי שנראה דאי לא"ה פטורות ואינו דגם בלא"ה חייבות מכח הלא תעשה והוי ליה למימר שמוזהרות בעשה אלו דבריו.
ולענ"ד לא נהירא בכונת הש"ס חדא דלא דמי קושיא האחרת דסוכה למה לי לקושיא דיום הכפורים וכו' ועוד דלפי סגנון הש"ס הי קרא והי הלכתא ותו קרא למ"ל וכו' המעיין היטב יראה דהקושיא היא כפשוטה דקרא יתר וכמ"ש רש"י ז"ל ולפי מ"ש דאין חולק לסברת רבינו והחינוך מעיקרא קושיא ליכא וכמ"ש הרב שער המלך ז"ל ואם נפשך לחלוק במאי דכתיבא בדברי היש מפרשים נראה דאה"נ דקשה לדבריהם מהך סוגייא קושית הרב שמע שלמה ז"ל ובלא"ה כבר הקשה על דבריהם הר"י איש ירושלמי ואה"נ דאף מהכא קשה להו ומ"מ הנראה אמת דכל דאיכא עשה ול"ת גם הנשים מוזהרות בעשה דכולה חדא היא.
וראיתי לו שם להרב שער המלך שהביא ראיה לזה מש"ס פסחים דף צ"א ע"ב ממ"ש רש"י גבי נשים בפסח ומה שפירש הש"ס אליביה מהיכא נפקא לן דהיינו דמאיש פטרינהו וממכסת למד לעשותן טפלה ואי לאו דכתיב איש למעוטינהו הוה מרבינן מקרא דמכסת חייובן לגמרי אלו דבריו ז"ל. ולא באתי לכונתו איך מזה נלמד להך סברא דכל דאיכא לאו ועשה דהנשים מוזהרות גם בעשה דהתם איכא ב' קראי חד איש וחד מכסת דאיש ממעט נשים ומכסת מרבה ולקיים שניהם אמרינן דאיש ממעט נשים ומכסת מרבה להו לטפלה והתם הוא לעיקר החיוב ולא לאיסור העשה ואינו ענין לענינינו כלל.
עוד כתב שם דאין להקשות מהא דאמרו שם מאי טעמא דר' יוסי דכתיב במכסת נפשות וכו' דלמה לי קרא לחייובינהו תיפוק ליה כיון דעשה שיש בו כרת הוא מוזהרת עליו די"ל דהוה ילפינן מפסח שני לפיטורא אלו דבריו. ומה יענה אבנ"ר כשנקשה כן מר' יוסי דס"ל דבין בראשון בין בשני נשים חייבות ונפקא ליה בש"ס ממכסת נפשות ונכרתה הנפש ההיא ולמ"ל הנך קראי תיפול דחייבות משום דאיכא כרת. ונראה לומר דאי לאו קראי הו"א דחטאו ישא האיש ההוא הוה ממעט לאשה ברם כיון דאיכא קראי לחיובא מוקמינן לחטאו ישא האיש ההוא למעט קטן מכרת ואתי שפיר למאי דקי"ל דכל דאיכא לאו וכרת נשים מוזהרות.
והרב גופי הלכות סי' שי"ד כתב דמ"ע שהזמן גרמא נשים פטורות אף דאיכא לאו וכרת ולמד כן מקושית התוס' בקדושין דף כ"ט ד"ה אותו שהקשו דלמ"ל קרא דאותו לפטור אשה ממילה תיפו"ל דהוי מ"ע שהזמן גרמא ואף דאית בה כרת. והרב בשער המלך שם כתב דכונתו דנשים פטורות מעונש העשה אמנם ודאי דעל עונש הלאו או כרת מחייבות מטעם השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה.
ולענ"ד לא כן אדמה אלא כונתו דפטורות מכל וכל דהא למודו הוא מאותו שהקשו דל"ל קרא דאותו לפטור אשה ממילה תיפו"ל דהוי מ"ע שהזמן גרמא והא הפיטור דאותו ולא אותה הוא לפוטרה מכל וכל ומדהקשו כן נראה דפטורות לגמרי אף דאיכא כרת ואם תאמר למאי נפק"מ כתב הרב כלל זה כיון דליכא מצות עשה שיהא חייב כרת אלא פסח ומילה וממילה היא פטורה ובפסח היא חייבת כר' יוסי דנפק"ל מקרא יעו"ש פסחים דף צ"א לא קשיא די"ל דאה"נ דלא נפקא מינה למצוה אחרת ומ"מ יוצא מזה דלא תיקשי לן דלר"י דהוא הלומד דשוחטין עליה בראשון ובשני בש"ס הנ"ל מקראי למ"ל קרא תיפו"ל דאיכא כרת והשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה וודאי חייבת ברם כפי כלל זה דאף דאיכא לאו או כרת אפ"ה כל שהיא מ"ע שהזמן גרמא פטורות ניחא דמשו"ה אצטריך לקראי לאחיובי לאשה דאי לאו הכי פטורות וזה ניחא ג"כ לר' יהודה דס"ל דבראשון שוחטין עליה בפני עצמה ברם לר"ש דס"ל דבראשון עושין אותה טפלה ונפקא ליה בש"ס משום דכתיב איש ולא אשה למ"ל קרא לפוטרה מ"ע שהז"ג היא ואף דאיכא כרת נשים פטורות וי"ל דלר"ש נשים פטורות אף דאיכא כרת ומ"מ אצטריך קרא דסד"א כיון דאיכא כרת הי"א דגם בזה נאמר השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים קמ"ל דאף דאיכא כרת נשים פטורות כיון דהוי שהזמן גרמא ואם כן אף לר"ש מצות עשה שהז"ג אף דאיכא לאו או כרת נשים פטורות וסברא זו דכתבינן לדעת ר"ש כתבה הרב גופי הלכות שם בדעת רש"י שם יעו"ש וסיים וז"ל וכעין זה הקשו התוס' דף ל"ד ד"ה מעקה יעו"ש והיינו שהקשו דאיך אמר דמעקה וכו' הוו שלא הזמן גרמא ומשו"ה נשים חייבות והא בלא"ה חייבות משום ולא תשים דמים וכו' וכן שאר הנך ברם אין זה דומה למ"ש בדעת רש"י דמ"ש בדעת רש"י הוא דסד"א דכיון דאיכא לא תעשה בצד העשה אף דהוי מ"ע שהזמן גרמא הו"א דנשים חייבות קמ"ל דפטורות והתוס' שכתבו דכל דאיכא לאו חייבות הוא במ"ע שלא הזמן גרמא והתם ודאי חייבות.
ואחר זמן שכתבתי זה ראיתי להרב רוח אליהו בשיטת קדושין דף ל"ד גבי תוס' ד"ה מעקה שהביא דברי הרב גופי הלכות אלו והאריך בכונתו וכעת נראה לי דכונתו של הרב גופי הלכות דמאי דקא פשיט מדברי התוס' הוא דבמ"ע שהזמן גרמא שיש בה בעונשה כרת או אם יש בעונשה עונש לאו דהיינו מלקות אפ"ה נשים פטורות ולא אזלינן בתר העונש כדי לומר השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים אלא בתר המצוה שהיא מ"ע שהזמן גרמא שכן נראה מדברי התוס' ד"ה אותו במצות מילה שהיא מ"ע שהזמן גרמא ורצו לומר דמטעם זה יהיו פטורות ואף דהעונש הוא כרת וכ"ש אי העונש לא הוי כרת אלא עונש לאו דהיינו מלקות דאזלינן בתר עיקר המצוה ולא בתר העונש ואף דליכא מ"ע דעונשה מלקות מ"מ אגב כרת נקט מלקות דמילה ופסח הוו מ"ע שהזמן גרמא ועונשם כרת ולא הוי כונתו דאיכא במ"ע שהזמן גרמא ג"כ לאו בצדה כמו שהבינו הרב רוח אליהו והרב שער המלך ז"ל ועפי"ז נתלבטו בכונתו ונשאו ונתנו ועירבו דברי התוס' ד"ה מעקה עם זה דאינן ענין אחד דמאי דכתבו בד"ה מעקה הוא דמ"ע שהזמן גרמא איכא ג"כ לאו דהיינו עשה ולא תעשה ומ"ש הרב גופי הלכות מדבריהם [ד"ה] דאותו הוא דבמ"ע שהז"ג איכא עונש כרת או מלקות ולא דאיכא לאו בהכי ואם תאמר דמאי נפ"מ מכלל זה כבר כתיבנן בסמוך יעו"ש ונמצא דברי הרב גופי הלכות ענין אחד ודברי התוס' ד"ה מעקה ענין אחר.

טו

עיין מ"ש בספרי תועפות ראם דף פ"א ופ"ב.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.