קרית ספר/מתנות עניים/ה
< הקודם · הבא > משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל השדה שהיה שם או שכחו הוא ולא פועלים אינו שכחה דכתיב קצירך ושכחת משמע שבעל הקציר ישכח דהיינו בעל השדה וכי תקצור ושכחת משמע דהקוצר ישכח דהיינו פועלים וכיון דבעל השדה קאי גביה זכי ליה שדהו שכחוהו אלו ואלו והיו אחרים רואים אותה בעת ששכחוה אינה שכחה עד שישכחוה כל אדם שבשדה דבשדה אפילו זכור ולבסוף שכוח לא הוי שכחה כדנילף בסמוך והשתא נמי הוי כזכור ולבסוף שכוח כיון שיש רואים אותה כן נראה לדעת הרב ז"ל דנראה דגריס במילתא דר"ש בן יהודה דהיו חמרין עוברים וכו' ושכחו בעל הבית אינו שכחה עד שישכחוהו כל אדם וסיפא נראה דלאו דר"ש היא. ואפילו עומר הטמון אם נשכח הרי זה שכחה דכתיב בשדך לרבות את הטמון דמשמע מה שבתוך שדך דהיינו טמון ואצטרי' קרא כי היכי דלא נימא מה קציר בגלוי אף שכחה בגלוי כתב רחמנא שדך לרבות טמון. אמר בעיר שהפועלים שכחו עומר שבמקום פלוני ושכחוהו הרי זו שכחה ואם בשדה אמר כן ושכחוהו פועלים אינו שכחה דכתיב ושכחת עומר בשדה ודרשינן ליה הכי בשדה הוא דבעיא שכחה מעיקרא כדכתיב ושכחת והדר בשדה ששכחו הוא תחלה לפועל אבל בעיר משנכנס לעיר אפילו זכור ולבסוף שכחן ע"י פועלים דאם היה בשדה לא היה שכחה כדאמרינן.
ג[עריכה]
וכל שגרמו עניים שישכח לא הוי שכחה דשכחה דקרא היינו בלי גרמא. וכן החזיק בו להוליכו והניחו לא מיקרי שכחה דהא זכה ביה קודם אבל נטלו ממקום למקום אפילו אצל דבר מסוים הוי שכחה דכיון דלאו להוליכו לעיר לקחו לא זכה בו והרי שכחו.
ד[עריכה]
שכח עומר שהניח עליו עומר אחר שנטלו להוליכו לעיר ושכחו אם זכרו קודם שיפגע בו אין התחתון שכחה ואם לאו התחתון שכחה אף על גב דעליון אינו שכחה שהרי החזיק בו אינו מציל התחתון אלא א"כ זוכר העליון קודם שיפגע בו דאז הוי תחתון נמי כזכור.
ה[עריכה]
עפו עמריו לשדה אחר ושכח שם אינו שכחה דכתיב קצירך בשדך דהוא מצי למיכתב קצירך בשדה אבל פזר הרוח עמרים בתוך שדהו ושכח הוי שכחה אף על גב דעל ידי גרמת הרוח שכחו לא הויא גרמה כיון דהוי שלא בכונה שישכח לא כעניים שחפו בקש דהיו מכוונים שישכח.
ו[עריכה]
הנוטל עומר ראשון ושני ושלישי ושכח הרביעי אם היה שם ששי ואפילו נטלו אין הרביעי שכחה עד שיטול החמישי דכל שלא נטל החמשי אינו שכחה הרביעי דכשיבא ליטול החמשי יפגע קודם ברביעי ואם היו חמשה בלבד מששהא כדי ליטול חמשי אחר שלקח השלישי הרי הרביעי שכחה דמעיקרא הוי שכחה אפילו נשכח גם כן החמשי דשנים הם שכחה אבל כשהיו שם ששה אלו שכח גם הששי לא הוו שכחה דהם ג' עומרים דאינם שכחה הילכך כל שלא נטל החמישי אפילו נטל הששי אין הרביעי שכחה כדאמר.
ז[עריכה]
שדה שעומריה מעורבבין ושכח אחד מהם אינו שכחה אפילו שהה או נטל את שאחריו דכיון דמעורבבין הם צריך ליטול כל סביבותיו לשיהא שכחה.
ח[עריכה]
הלוף וכל מה שהוא טמון בארץ יש להם שכחה כדילפינן שכחה לטמון מדכתיב בשדך. הקוצר בלילה או הסומא ששכחו בין קמה בין עומר יש להם שכחה [כיון דיכול לכוין היטב שלא ישכח אפילו הדקין] ואם מתכוין ליטול הגס גס אין לו שכחה אפילו לדקין. גסים דהא לא ראה אותם עדיין ודקין דהא לא איכוון להו. אמר אקצור ע"מ שאטול מה שאשכח יש לו שכחה שאין אדם מתנה על מה שכתוב בתורה כתנאי בני גד ובני ראובן שלא התנו על מה שכתוב בתורה ולכך היה תנאם קיים ואי לאו הכי תנאם הוה בטל.
ט[עריכה]
קצר מה שלא נגמר להאכיל לבהמה או שלא עשאן עמרים אלא אגודות אין להם שכחה [דעומר כתיב (דברים כד, יט) ולא עבדי' עומר אלא ממה שראוי למאכל].
י[עריכה]
הקוצר שהתחיל לקצור ושכח לפניו ולאחריו לאחריו בלחוד הוא דהוי שכחה דכתיב לא תשוב לקחתו אינו שכחה עד שיעבור ממנו ויניחנו לאחריו זה הכלל כל שהוא בבל תשוב הוי שכחה בשכח לפניו בסוף השורה לא קרינא ביה לא תשוב שעומר שכנגדו מוכיח שראויה להתחשב עמהן בשורה אחת וכן כל מה שמוכיח עליו שאינו שכוח שהוא מעורב באמצע שורות אינו שכחה דלא קרינא בהו לא תשוב לקחתו שהרי נחשב עם שורה אחרת כדאמרינן.
יב[עריכה]
המפנה עומרים למקום שהוא גמר מלאכה שהוא מקום (שכחה) [קיבוץ] ודישה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה ואם פנה העומרים למקום שאינו גמר מלאכה ושכח אינו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה דכתיב ושכחת עומר בשדה בתר דכתיב קצירך בשדך לומר מה קציר שאין אחריו קציר יש לו שכחה אף עימור שאין אחריו עימור דומיא דקציר שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה אבל כל מה שאינו גמר מלאכה דאינו דומיא דקציר לא הוי שכחה.
יד[עריכה]
כל שנים הם שכחה ושלשה אינם שכחה דכתיב לעני ולגר אחד לעני ואחד לגר.
יז[עריכה]
כל עומרי השדה אחד מארבעה בעומר ששכח הוי שכחה פחות מיכן אינו שכחה דכל יותר מד' לגבי שאר העומרים חשיב כגדיש וכן עומר שיש בו סאתים אינו שכחה דכתיב ושכחת עומר ולא גדיש א"נ מדכתיב עומר ודרשינן עומר שאתה יכול לפשוט ידך וליטלו כדכתיב לא תשוב לקחתו הוא דהוי שכחה יצא זה שיש בו סאתים שאין אתה יכול לשוב לקחתו בפעם אחד דאינו שכחה אפילו כל העומרים סאתים ושני עמרים אפילו יש בשניהם סאתים או יתר הוו שכחה דבכל חד קרינא ביה שכחת עומר וכן קמה שיש בה סאתים או שראויה לעשות סאתים אינה שכחה דמדכתיב בשדה מרבינן שכחת קמה דדרשינן הכי ושכחת עומר ושכחת שדה דהיינו קצת קמה שאין בה סאתים דומיא דשכחת עומר דדרשינן שכחת עומר ולא גדיש דהיינו סאתים כדאמר. ואין קמה ותבואה עקורה מצטרפין לסאתים דכל חד לחודיה הוא דקאמר קרא דליהוי שכחה וכן ירק ופירות האילן מחוברין ותלושין אינם מצטרפין לסאתים כדאמר'.
כא[עריכה]
הקמה שאינה שכוחה אפילו קלח אחד מצלת את העומר או את הקמה השכוחה שבצדה ואינה שכחה אבל עומר שאינו שכוח אינו מציל לא את העומר ולא את הקמה שבצדה והוי שכחה דכתיב כי תקצור ושכחת עומר שסביבותיו קציר אפילו אינו שכוח הוא דהוי שכחה אבל עומר שסביבותיו קמה שאינה שכוחה אינה שכחה וכן קמה בצד קמה דהא מעומר הוא דילפינן לשכחת קמה כדאמר' אין קמת חברו מצלת עומר או קמה שלו ולא קמת שעורים מצלת מה שהוא חטים דשדך משמע בשלו דוקא ומשמע של מין אחד דשדה סתם היינו מין א'.
כב[עריכה]
השוכח אילן אפילו היה בו כמה סאין או שני אילנות הרי הן שכחה שלשה אינם שכחה דגבי אילנות הוו ב' אילנות כשני עומרים בעמרים דמאחריך הוא דילפינן שכחת אילנות כדאמר' ומשמע דהוי שכחת אילן דנשאר אחריו ולא לקטו דכל שהוא עומר באילן לית ביה שכחה בין מלפניו בין מלאחריו דאינו נלקט כסדר הקמה. ואם הוא אילן מסויים אם שכחו כולו אינו שכחה דכתיב ושכחת עומר בשדה עומר שאתה שוכחו לעולם לא תשוב לקחתו אם זכרת אותו יצא זה המסויים שודאי אתה זוכרו לעולם והוי כאלו לא שכחו א"נ עומר שאתה שוכחו לעולם ואין אתה יודע בו אלא אם תשוב ותראהו יצא זה שאתה זוכרו לאחר זמן אע"פ שלא תפגע בו מפני שהוא ידוע ומפורסם. ומסויים בדעתו הוי כמפורסם דלגבי דידיה הוא דאזלינן והא לא שכח כיון דמפורסם הוא לדידיה והעומד אצל הדקל הוי מסוים במקום ושני זיתי נטופה זה מסיים זה היה כל שדהו זית הנטופה הוי שכחה דלדידיה לא הוי כמסוים כיון דכל שדהו הוי הכי ומקצת אילן המפורסם הוי שכחה והוא דלא נשאר ביה אלא פחות מסאתים דכתיב עומר ולא גדיש. השורות שהסתירו את הזית אינו שכחה באותו הזמן דכל זית היה חשוב ומסוים.
כו[עריכה]
ובעריס שהיא מתפשטת הרבה כל שאינו יכול לפשוט וליטול במקום שנזכר כשעבר מעליה לא תשוב לקחתו קרינא ביה אבל רוגליות שדורכין עליהם ברגל משיעבור הימנה הוי שכחה דכל חדא חשיבא כאומן בפני עצמו ואסור לשוב מאומן לאומן דכתיב לא תשוב בדלית ובדקל לא חשיבא שכחה עד שירד מהן ושאר האילנות אע"פ שירד לא חשיבא שכחה עד שיפנה וילך לו לאחר כשלא התחיל בו שאם התחיל בו ושכחו לא חשיב שכחה עד שיבצור כל סביביו דכל שלא בצר כל סביביו לא קרינא ביה לא תשוב.
כז[עריכה]
המפקיר כרמו והשכים וזכה בו ובצרו חייב בפרט ובעוללות ושכחה ופאה דאיתנהו כולהו בכרם דכיון שהיה שלו והוא שלו עתה אע"ג דהפקירו וכתיב בכולהו קצירך כרמך ולא של הפקר להכי אהני תעזוב יתירא דכתיב בכולהו לאיתויי הפקר כי האי גונא דהדר איהו וזכה ביה בלקט ובפאה כתיב יתירא חד בקדושים וחד בשור או כשב או עז ופרט בכרם היינו לקט עוללות נשנה במשנה תורה שכחה חד גבי שכחת אילן וחד גבי שכחת כרם דאמרינן לעיל אחריך זו שכחה ואם זכה בהפקר של אחרים פטור מן הכל דהא לא קרינא ביה שדך וכרמך ובין כך ובין כך פטור מן המעשרות שהרי הפקירו ולית ביה יתור לאיתויי הפקר כה"ג כלקט והני אחריני כדאמרי':
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |