קרית ספר/מתנות עניים/ד

קרית ספר ‏ מתנות עניים ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אי זהו לקט זה הנופל מתוך המגל או מתוך היד כשקוצר דכתיב ולקט קצירך אבל מה שנופל מאחר המגל מכח תנועתה ומאחר היד מחמת נדנודה אינו לקט שהרי לא נפלה מחמת קצירה וכתיב לקט קצירך. ושבולת אחד או ב' הוא דהויא לקט דכתיב לעני לגר חד לעני וחד לגר וג' אינם לקט.

ב

היה קוצר בלא מגל הנופל מתוך ידו אינו לקט דלא הוי קצירה אלא במגל אלא א"כ הוא תולש דבר שדרכו בכך דקרינא ביה שפיר קצירה הכהו קוץ ונפל מתוך ידו לא הוי לקט דכל הנופל מחמת אונסו ממעטי' ליה מדכתיב לקט קצירך אין לקט אלא מחמת קציר.

ג

שבולת שנקצרו כל סביבותיה ואין ראשה מגיע לקמה הוי לקט לעניים דחשבי לה כאלו כבר נפלה מתוך המגל אבל ראשה מגיע הרי היא כאלו היא תוך המגל כיון שיכול לקוצרה עם הקמה ופנימית נמי מצלת לחיצונה והוו תרוייהו כאלו הם תוך המגל כדאמר' ואית דסברי דמשום שכחה נגעו בה דמגיע לקמה לא קרינא בה לא תשוב לקחתו ואם אינו מגיע הוי (בכלל) [בבל] תשוב והשבלים שבקש הרי הן של בעל הבית.

ה

הרוח שפזרה את העומרים נותן ד' קבין תבואה לכל בית כור שהוא שיעור שראוי ליפול בשעת קצירה. וכשהגדיש על השדה שקונסין אותו מדרבנן כל השבלים שהן נוגעות בארץ כלם פטורות מן המעשר כדין לקט דאוריתא דהפקר ב"ד הפקר כדדרשינן מדכתיב יחרם כל רכושו וגו' ואית דמפיק הכא פיטור מעשרות מב"ד שעברו את השנה שלא כדין בשביעית דהוי מקודשת ופטור מן המעשרות כדין שביעית.

ט

חורי הנמלות שבתוך הקמה מה שנמצא בהם לבעל הבית שאין לעניים עדיין בקמה כלום ואם היו במקום שנקצר שהרי יש שם זכות לעניים במה שנקצר הרי הוא שלהם שמא מן הלקט גררוהו הנמלים וספק לקט הוא לקט דאע"ג דכל ספק ממונא אמרינן המוציא מחברו עליו הראיה הכא בספק מתנות עניים כתיב לעני ולגר תעזוב דמשמע הנח משלך וכן כתיב נמי בהו יהיה לרבות מה שהוא בספק לומר בין דידך בין דידיה הב ליה ואית דמפיק לכולהו ספק מתנות מדכתיב לא תטה משפט אביונך בריבו בריבו אי אתה מטהו אבל אתה מטהו במתנותיו.

י

שבולת לקט שנתערבה בגדיש מעשר על תנאי דאע"ג דכולהו מתנות דהוו הפקר לעניים פטירי ממעשרות כדאמר' לעיל היכא דנתערבה הוי ספיקא דאוריתא ולהכי בעי לעשורה על תנאי אע"ג דלא הגיעה עדין לידו של עני דעשו שאינו זוכה כזוכה ונותן אחת מהם שהיא הראשונה לעני והאחר תהיה מעשר.

יא

לא ישכור האדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו דאם פוחת לו הפועל משכרו על כך אסיר מדאוריתא שהרי מוכר המתנות.

יב

המעכב המתנות מעני אחד או מעניים הרי זה גוזל דרחמנא זכינהו כדכתיב תעזוב ויהיה.

יד

המפקיר את הלקט עם נפילת רובו לאו כל כמיניה דהא אין לו בו רשות דקב"ה עבדיה לקט מההיא שעתא.

טו

שני גרגרים הנפרטים בשעת בצירה הוו פרט דקרא שלשה אינם פרט דכתיב לעני ולגר שהם שנים. הוסבך האשכול בעלין ונפל לארץ ונפרט אינו פרט דלא הוי מחמת בצירה וכתיב ופרט כרמך ודרשינן אין פרט אלא בשעת בציר וכשבוצר ומשליך לארץ אפילו חצי אשכול הוי פרט אפשר דהוי מדרבנן קנס משום דמשליך האשכולות כדי ללקט הכל אח"כ. המניח כלכלה תחת הגפן כדי שיפלו בתוכה הגרגרים הנפרטים הרי זה גוזל את העניים ונראה דהוי דאוריתא דכתיב פרט דמשעה שנפרט הוי קדוש.

יז

אי זהו עוללות זה אשכול קטן כמו עולל וכדכתיב אם בוצרים באו לך הלא ישאירו עוללות ואין לו לא כתף ולא נטף דכל שיש לו כתף או נטף לאו עולל הוי ואם ספק לעניים דכולהו ספק מתנות לעניים כדילפינן לעיל והעניים עצמם הם שבוצרים אותם כדכתיב לא תעולל לעני ולגר וגו' אשכול שהגרגירין תלויין בשרביט עצמו כל גרגיר יחידי הוי עוללת דלא חשיבי מה שהגרגרים שוכבים זה על זה נטף עוללת שנקרצת עם האשכול כשקוצר הזמורה ביחד לא מיקרי עוללת דקרא דבטלה לגבי האשכול הנבצר עמו אבל אם רחוק קצת מן האשכול שאין דרכו להקרץ עמו הוי עולל באפי נפשיה ולעניים.

כא

כרם שכולו עוללות הרי הוא לעניים דכתיב וכרמך לא תעולל אפילו כל כרמך עוללות לעני ולגר וגו' א"כ למה נאמר כי תבצור כרמך לא תעולל לומר דאין לעניים בעוללות קודם הבציר ופרט נמי איתקוש לעוללות כדכתיב וכרמך לא תעולל ופרט כרמך וגו' ואין פרט ועוללות אלא בכרם כדכתיב פרט כרמך וכרמך לא תעולל.

כב

וכמה שיעור בצירה דבעל הבית כדי שיזכו אח"כ לעניים בפרט ובעוללות ג' אשכולות שעושין רביע דכיון דעושין רביע דחשיב הוי בצירה.

כג

מקדיש כרמו קודם שיודעו בו העוללות חייל הקדש על הכל וכתיב כרמך ולא כרם הקדש אבל משנודעו לא דאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו דאף ע"ג דאין לעניים עד שעת בצירה אפ"ה אין לו זכות לבעל הכרם בהם דבעינן דליהוו ברשותו כביתו שהוא ברשותו וכתיב איש כי יקדיש את ביתו וגו' ויתנו שכר גידולה להקדש ואפשר דאפילו למ"ד יש מעילה בגידולין הכא שאני דקרקע משועבד לגידול עוללות עד שעת בציר ונימא דלא מחייב בשכר גידול אלא מדרבנן.

כד

הזומר אפילו אחר שנודעו העוללות אע"פ שיש במה שזומר עוללות עושה בשלהם כמו בשלו דהוו כשותף ותיקון נמי איכא דהאמצעים מיתקנים בכך.

כה

גוי שמכר לישראל כרמו לבצור חייב בעוללות דהא קרינא ביה השתא וכרמך לא תעולל וכן כשהוא שותף עם גוי חלקו חייב.

כו

בן לוי שנתנו לו מעשר שהוא טבל שלא הופרשה תרומת מעשר ממנו ומצא בו עוללות נותנן לעני בלא הפרשת תרומה דמתנות עניים לא מיחייבי במידי ואם היה עוללת שנקרצת עם האשכול דהוי לבעל הכרם כדאמר לעיל יש לו לעשותו תרומת מעשר על מקום אחר אם ירצה דהא פשיטא דהוא של בעל הכרם והוי טבל.

כז

מי שהיו לו חמש גפנים ובצרן לתוך ביתו אם לאוכלן ענבים פטור מפרט ושכחה ורבעי דבפרט כתיב כרמך בתר בצירה דמשמע דכדרך הבוצרים הוא דבעי להניח פרט לעניים ובכי האי גוונא לאו בצירה מיקרי דאע"ג דאמרן דג' אשכולות שעושין רביע הוי שיעור בצירה היינו התחלת בצירה בכרם גדול לשיזכו העניים בעוללות אבל כשאין אלא חמש גפנים ובצרן לבית לא הוי בצירה כדאמר' ובשכחה נמי כתיב בצירה בקרא דאחריך דהוי שכחה כדאמר' לעיל ובכרם רבעי נמי כתיב נטע כרם ולא חללו דהיינו שלא עברה שנה רביעית ובכרם כתיב בצירה ולא הויא בבציר מה' גפנים כדאמר' דאין כרם בפחות מחמש גפנים וחייב בעוללות דעוללות משנודעו הוקדשו לעניים ולא תלו בבעל הכרם כפרט ושכחה דהוא משוי להו מתנות עניים במה שנפלו ונפרטו מידו או במה ששכח ואם בצרן לעשות יין חייב בכל כיון שבצר ג' אשכולות כדלעיל:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.