מעשה רקח/מתנות עניים/ה

מעשה רקח ‏ מתנות עניים ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק ה מהלכות מתנות עניים

א

העומר ששכחוהו וכו'. בירושלמי מבואר כדברי רבינו וגירסתו כדברי מרן ז"ל ואף שהפר"ח כתב עליו דברים אשר לא כן וגם לא נתחוורו לו דברי רבינו מי שישכיל הדברים על אמתותן יראה דדברי רבינו מחוורין כשלמה חדשה ודברי מרן שרירין וקיימין:

ג

אפילו אם נטלו וכו'. וכן העתיק מרן אמנם הלשון מצד עצמו אין לו מובן ולענ"ד נראה הדבר פשוט שטעות סופר הוא בין בדברי רבינו בין בלשון מרן ז"ל והסופרים הוא שטעו וצ"ל אבל אם נטלו וכו' וכמו שביאר מרן ז"ל וכן מצאתי בהרב קרית ספר וכן הביא לשון רבינו התוס' יו"ט ז"ל שוב ראיתי להמל"מ שהביא דברי הרב שדה יהושע ז"ל שרצה להסביר הלשון כמות שהוא בדוחק גדול עיין עליו ומסקנת המל"מ ז"ל להגיה זה האפילו ולכתוב במקומו אבל וכן מצאתי אני הצעיר הגירסא ג"כ להרב מגדל עוז ז"ל (בפ"י) [בכ"י] והוא דבר פשוט מאד. ומ"ש בספרי רבינו

סמוך לנפה וכן בדברי מרן ז"ל טעות סופר הניכר הוא וצ"ל לגפה והוא גדר של אבנים כמ"ש (ה"המ) [הכ"מ] ז"ל:

ה

אבל אם פזר וכו'. והוא מ"ש בפ' עגלה ערופה דבעי רבי ירמיה צפו עומרים לתוך שדהו מהו אלא דרבינו העתיק לשון פזור מפני שלשון צפו שייך כשמוליך הרוח העומרים למקום רחוק כגון לשדה חבירו אבל כשמוליכן ממקום למקום באותו שדה עצמו שייך טפי לשון פזור מלשון עף אלא שראיתי להפר"ח ז"ל שהקשה על רבינו שהשמיט בעיא זו וכו' ולא ידעתי מהו שהרי זו היא הבעיא עצמה כאמור ובין שנאמר שנפשטה בעיין בין אם נאמר שלא נפשטה הרי קי"ל דספק לקט לקט ואית לן למיזל לחומרא לגבי עניים מדכתיב תעזוב הנח לפניהם משלך כמ"ש רבינו פ"ד הל' ו':

ז

שני עומרין וכו'. לשון התוספתא שדה שעומריה מעורבין וכו' וטעות סופר הוא בדברי רבינו וצ"ל שדה שעומריה וכו' וכן היא הגירסא בדפוס מגדל עוז וכתב יד ובהרב קרית ספר וכן הגיה הפר"ח ז"ל:

ח

הלוף וכו'. דברי הרא"ש שהביא מרן ז"ל נראין היפך לישנא דמתני' והירושלמי עיין להר"ש והרע"ב ז"ל וכבר נתעורר בזה התוס' יו"ט והפר"ח ז"ל:

ט

תבואה [שקצרה] עד שלא נגמרה. לשון המשנה תבואה שניתנה לשחת או לאלומה והרע"ב ז"ל פירש לאלומה לקצור כדי לאסור בה עומרים אחרים וכ"כ הר"ש ז"ל אמנם רבינו שם פירש כמ"ש בחיבורו:

י

שנאמר וכו'. לשון המשנה מסיים בה זה הכלל כל שהוא בבל תשוב שכחה ושאינו בבל תשוב אינו שכחה והפר"ח ז"ל הגיה כן בדברי רבינו אף שלא מצאתי הגהה זו בשום גירסא בדברי רבינו לבד הגיהו בכתב יד מראש השורה שנמחק:

יא

שנים שהתחילו וכו'. ארבע פירושים נאמרו בפי' משנה זו עיין להתוס' יו"ט וכבר הסכים הפר"ח ז"ל ששיטת רבינו היא המחוורת ואין להאריך:

יב

הקוצר ואלם וכו'. במשנה קתני הקוצר לכובעות ולכומסאות לחררה ולעומרים ופירושים שונים נאמרו בה ורבינו קצר בדבריו משום שהכל תלוי במקום שהוא גמר מלאכה דומיא דקציר דאז הוי שכחה. אך מ"ש בספרי רבינו

וכשיפנה ממקום שהוא גמר מלאכה לגורן אין לו שכחה נראה דטענת סופר הוא וצ"ל יש לו שכחה שהרי אחר כך כתב בהיפך והפר"ח ז"ל הגיה למקום שאינו גמר מלאכה עיין עליו:

יח

העומר שיש בו סאתים וכו'. הנה ראיתי להמל"מ ז"ל והפר"ח ז"ל שתמהו על רבינו למה השמיט הדין המוזכר בב"ב דף (ע"ג) [ע"ב] אמר רב הונא עומר שיש בו סאתים תורת עומר עליו ותורת גדיש עליו תורת עומר עליו דשני עומרים שכחה שנים והוא אינם שכחה תורת גדיש עליו דתנן עומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה ע"כ והו"ל לפסוק דין זה לעיל הל' י"ד וכו' והוא דיוק נכון ואמיתי. ומאי דאפשר על צד הדוחק דרבינו כתב כאן דרשא דושכחת ולא גדיש ולפי דרשא שהובאה בירושלמי אמתני' לבית הלל אם אחד מהן הוא של סאתים אין משלים השורה של ג' וכמ"ש הר"ש שם והוי דלא כרב הונא במקום ב"ה וכיון דאנן קי"ל ספק מתנות עניים לעניים לא רצה להקל בדבר ולכך השמיטו ודו"ק. ומ"ש בספרי רבינו

אע"פ שיש בשניהם סאתים בנוסח אחר כתב יד מוסיף הואיל ואין בכל אחד מהם סאתים:

כג

זית הנטועה. בנוסח אחר כתב יד הנטופה. ומ"ש בספרי רבינו

או הבשני צ"ל הבישני כלשון המשנה וכן העתיק ז"ל שם ועיין למהראנ"ח ז"ל בדרשותיו ריש פרשת מסעי דף ע"ה שנתן טעם לשבח לסדור החלוקות ששנה רבינו מלשון המשנה:

כו

איזהו שכחה בעומרין. לשון המשנה איזהו שכחה בעריס וכן הוא בנוסח אחר כתב יד ומוכרח שהוא טעות סופר בגירסתינו ועל מ"ש רבינו

בכרם וכו' היינו הרוגליות שכתוב במשנה וכ"כ רבינו שם. ומ"ש

מן הגפן ומן הגפנים כתב מרן ז"ל דטעות סופר הוא כלומר מ"ש ומן הגפנים שהרי אין כן לשון המשנה ושוב כתב לקיים הגירסא מפני שאינו ניכר השכחה עד שיבצור גפן אחר וכו' ע"כ והפר"ח ז"ל כתב משום דקי"ל דשני גפנים הוי שכחה וכשעבר מהם ושכח אותם הוי שכחה וכו' ע"כ ואף דרבינו כתב בלשון יחיד שהרי כתב וישכח אותה ולפי דברי הפר"ח היה לו לכתוב אותם כיון דקאי אשני גפנים צ"ל דאשכחה קאי לפירושו ז"ל:

כז

המפקיר את כרמו וכו'. הפר"ח ז"ל הקשה דלמה לא ביאר דמדרבנן מיהא חייב במעשרות כעולא דס"ל הכי ופסקו פ"ב דהל' נדרים ע"כ ואי משום הא בקל היינו יכולים לתרץ דסמך וכו' אך עדיין הוא מגומגם עיין מ"ש שם הל' י"ז ועיין עוד בהל' תרומות [פ"ב] הל' י"א:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---