קרית ספר/טומאת מת/ה

קרית ספר ‏ טומאת מת ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כל המתטמאין מחמת המת בין אדם בין כלים טמאים טומאת שבעה האדם בין במגע בין במשא בין באהל וכלים כדילפינן לעיל פרק קמא כדכתיב כל הנוגע בהם יטמא בין אדם בין כלים ובאהל נמי מטמאי כדכתיב וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים אבל במשא לא מטמאי מחמת עצמן כדילפי' לעיל פרק קמא מהאי דתניא בת"כ גבי נבלה והנושא וכו' כדאיתא התם.

ב

אדם שנטמא במת וכלים שנגע בהם אדם זה טמאים טומאת שבעה שנאמר וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וגו' אבל אדם שנגע באדם שנטמא במת בין שנגע בו אחר שפירש ממטמאיו בין שנגע בו כשהו' עדין נוגע במת הרי זה השני טמא טומאת ערב כדתנן ריש אהלות שנים טמאים במת אחד טמא טומאת ז' ואחד טמא טומאת ערב כיצד אדם הנוגע במת טמא טומאת ז' ואדם הנוגע בו טמא טומאת ערב ומייתי לה בירוש' דנזיר פ' כ"ג ובספרי ילפינן דאינו טמא השני אלא טומאת ערב דהוה ס"ד דליטמא טומאת שבעה מק"ו דכלים שאין מטמאין על גבי משכב ומושב ומקבלין טומאה מן המת לטמא אדם טומאת שבעה ולהכי כתיב והנפש הנוגעת תטמא עד הערב טומאת ערב מטמא ואין מקבל מן המת לטמא טומאת שבעה וכשנגע באדם בשעת חיבורו במת טמא טומאת שבעה מדרבנן לענין תרומה וקדשים כדאי' בירושלמי דנזיר פרק כ"ג.

ג

כלים שנטמאו במת בין במגע בין באהל הנוגע בהם כנוגע במת דמטמא אדם וכלים טומאת שבעה כדדרשינן בספרי דכתיב וכל אשר יגע בו הטמא למה נאמר לפי שהוא אומר בחלל חרב בא הכתוב ולימד על החרב שהיא טמאה טומאת שבעה הנוגע בה יטמא טומאת שבעה דחרב הרי היא כחלל הא למדנו לכלים ואדם כלים ואדם וכלים מנין תלמוד לומר וכבסתם בגדיכם ביום השביעי כלים בכלים מנין אמרת ק"ו הוא ומה כלים הנוגעים באדם הנוגע בכלים שנגעו במת הרי הם טמאים כדילפינן כלים הנוגעים בכלים הנוגעים במת דין הוא שיהו טמאים והני כלים בין כלי מתכות בין כלי שטף ובגדים דהא דאמרינן חרב הרי הוא כחלל לאו דוקא חרב דה"ה כל כלים דהא וכבסתם בגדיכם לאו בכלי מתכות איירי ואם כן כלים שנגעו בכלים הנוגעים במת וכן אדם שנגע בכלים שנגעו במת וכלים שנגעו באדם זה וכ"ש באדם שנגע הוא עצמו במת כולם טמאים טומאת שבעה אבל אדם שנגעו באדם הנוגע במת וכן אדם או כלים שנגעו בכלים שנגעו בכלים שנגעו במת וכן אדם או כלים שנגעו בכלים שנגעו באדם שנגע בכלים שנגעו במת דהיינו שני וג' ורביעי מהני תלת גווני לא טמאי אלא טומאת ערב כדתנן מתניתין קמיתא דאהלות וכדילפינן נמי מקראי בד"א דאיכא טומאת שלישי ורביעי לענין תרומה וקדשים אבל לחייב כרת על ביאת מקדש ואכיל' קדשים אינו חייב אלא הראשון והשני בלבד כדכתיב וכל אשר יגע בו הטמא יטמא אבל נוגע בכלים שנגעו באדם שנגע במת או בכלים שנגעו בכלים שנגעו במת פטור כדאמ' פ"ג דה' ביאת המקדש.

ו

כלי חרש שנגע במת או שהיה עמו באהל טמא ואינו מטמא אחרים סוף פ"ק דפסחים תניא יכול יהו כל הכלים מיטמאים מאויר כלי חרש אם הם תוך כלי חרש ושרץ באויר כלי חרש החיצון דטמא יכול שכלים שבתוכו טמאים משום דכתיב כל אשר בתוכו יטמא ת"ל כל אשר בתוכו יטמא וסמיך ליה מכל האוכל אשר יאכל אוכל מטמא מאויר כלי חרש ואין כל הכלים מטמאין מאויר כלי חרש דמשמע האי כל אשר בתוכו יטמא דאמרתי לך באוכל אמרתי לך ומשמע קרא דאוכלין ומשקין הוא דמקבלי טומאה מוולד הטומאה אבל כלי לא ומהכא נפקא לן בכל דוכתא הא דאשכחן דאין כלי ראשון מטמא כלי.

ז

זה כלל גדול בטומאות כל אב הטומאה מטמא אדם וכל מיני כלים כדתנן ריש כלים אבות הטומאות השרץ וכו' ומייתי לה בשמעתא קמייתא דב"ק ואמרינן אבות מכלל דאיכא תולדות ותולדותיהן לאו כיוצא בהם דאלו אב מטמא אדם וכלים דמת עצמו הוי אבי אבות הטומאה והנוגע בו הוי אב הטומאה ומטמא אדם וכלים דהא כתיב כל אשר יגע בו הטמא יטמא והאי קרא בטמא מת כתיב דמשמע דמטמא אדם דהא כתיב והנפש הנוגעת תטמא וכו' ואלו תולדה אוכלין ומשקין מטמא אדם וכלים לא מטמא דאין אדם וכלים מקבלין טומאה כי אם מאב הטומאה וכל המטמא' אדם וכלים בנגיעה הוי אב הטומאה וכל וולד הטומאה מטמא אוכלין ומשקין ואינו מטמא לא אדם ולא כלים בד"א בכלי חרש דאינו מטמא אלא אוכלין ומשקין משום דהוי וולד הטומאה כדילפינן לעיל מדכתיב כל אשר בתוכו וסמיך ליה מכל האוכל ובתוספתא נמי אמרינן וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא הוא טמא ואינו נעשה אב הטומאה לטמא.

ח

כל הנוגע באב נקרא ראשון ונוגע בו נקרא שני ונוגע בשני שלישי וראשון ושל מטה נקראים וולד משום דלא הוו אבות לטמא אדם וכלים.

ט

כל המתטמא מחמת המת טומאת שבעה בין אדם בין כלים נקרא טמא מת והוא אב לענין טומאת תרומה וקדשים למנות ממנו ראשון ושני ולטמא אדם וכלים במגע וכל המתטמא מחמת המת טומאת ערב כאדם הנוגע באדם שנגע במת הוא וולד הטומאה והוא ראשון ואיפשר שיהיה הרביעי ראשון לטומאה דכלים הנוגעים במת ואדם באותם הכלים וכלים באדם שלשתן אבות וטמאים טומאת שבעה והרביעי בין אדם בין כלים טמא טומאת ערב והוי וולד שהוא ראשון לטומאה לענין תרומה וקדשים כדאמר'.

יא

אדם או כלים שנטמאו במגע ארץ העמים ובית הפרס או במשאן או במגע דם תבוסה וגולל ודופק או באהלן כולן מדברי סופרים נתנו להן פרק ב' דאהלות אלו מטמאין במגע ובמשא ארץ העמים ובית הפרס וכבר ביארו בשבת ובפסחים דהוו מדרבנן וכליל להו תנא הכא בהדי עצם כשעורה ושדרה וגלגלת ואחריני דמטמאי מדאוריתא משום דכולהו לא מיטמאי באהל אלא במגע ובמשא ודם תבוסה שם במשנה גם כן ואמרינן בנדה דהויא מדאוריתא כדא' לעיל וגולל ודופק תנן ליה נמי התם ואמרי' לעיל דהוי מדאוריתא.

יב

האהל עצמו המאהיל על הטומאה אע"פ שלא נגעה טומא' באהל הרי הוא טמא טומאת שבעה מן התורה כדתניא בספרי והזה על האהל בא ללמד על האהל שהוא מקבל טומא' והיינו כשהיה האהל בגד או שק או עור כדתנן פרק במה מדליקין וכל היוצא מן העץ ואין כלי אינו מיטמא טומאת אהלים אלא פשתן ובגמרא מנ"ל א"ר אלעזר גמר אהל אהל ממשכן דלא הוה ביה שום יוצא מן העץ אלא פשתן כדכתיב עשר יריעות שש משזר כתיב הכא אהל אדם כי ימות באהל וכתיב ויפרוש את האהל על המשכן מה להלן קרוי אהל אף כאן קרוי אהל אימא להלן שזורין וחוטן כפול ששה אף כאן וכו' תלמוד לומר אהל אהל אהלים טובא כתיבי בפרשת פרה ריבה אי אהל אהל ריבה אפילו כל מילי נמי אם כן גזרה שוה מאי אהני ליה ושאר המאהילין דלא דמו למשכן דמביאין את הטומאה כדאמר'. כל פותח טפח מביא את הטומאה היינו מק"ו דמצורע הקל דעשה בו כל המאהיל כאהל ואף על גב דהתם לא הוי אלא טומאת ערב לא הוי ילפותא ממש אלא גילוי מילתא בעלמא מק"ו דמצורע דלית לן למילף אהל אהל ממשכן לענין למעט הבאת טומאה בשאר אהלים דלאו פשתן ולא ילפינן ממשכן למעט אלא מידי דיוצא מן העץ דדוקא פשתן ולא שאר יוצא מן העץ ועור בהמה טמאה מטמאה באהל (בהמה) כדתניא התם פרק במה מדליקין או בעור ריבה עור בהמה טמאה דגבי נגעים כתיב או בעור והוה מצי למיכתב או עור ופרכינן מה לנגעים שכן שתי וערב טמא בהן אלא גמר משרצים וכו' מה לשרצים שכן מטמאין בכעדשה נגעים יוכיחו וחזר הדין וכו' מה להצד השוה שכן טמאין בפחות מכזית בכעדשה וכגריס תאמר במת דאינו מטמא באהל בפחות מכזית אלא אמר רבא אתיא מק"ו דנוצה של עזים שאין מטמא בנגעים דצמר ופשתים כתיב והיא מטמאה באהל המת דעיקר אהל דכתיב במשכן ביריעות עזים כתיב עור בהמה טמאה שמטמאה בנגעים כדילפינן מדכתיב או בעור אינו דין שמטמאה באהל המת ואין קרוי אהל אלא ארוג או עור כמשכן אבל תקרה או עצם או מתכות ובנין טהור מטומאת אהלים דלא הוו דומיא דמשכן ובנגעים נמי לא מטמאי אלא צמר ופשתים ועור בגדים הנוגעים במת אף על פי שהן כמת לטמא אחרים טומאת שבעה אינן מטמאין במשא ובאהל ומשא אפילו למת עצמו אינו מפורש אלא דאתי מק"ו דנבילה כדילפינן לעיל ובטומאת אהל כתיב אדם כי ימות באהל מת הוא דמטמא באהל ולא דבר אחר.

יד

המת אינו מטמא משכב ומושב מתחתיו ולא מדף מעל גביו כדתנן פרק ד' דזבין חומר בזב מבמת שהזב עושה משכב ומושב וכו' ועל גביו מדף וכו' מה שאין המת מטמא ומפרש ה"ר שמשו' על הא מתניתין כגון עליה מפסקת דאם המת בעליה ומשכבת מושבות בבית עד שמי קורה והנסרים נכפפין מכובד המת על המשכבות או שהמת בבית סמוך לשמי קורה והמשכבות בעליה ונכפפין הנסרים של עליה מכובד המשכבות ומכבידין על המת כי הא גוונא בזב טמא מתחתיו לטמא בגדים ועל גביו לטמא אוכלין כדתנן במתני' ובמת בין מתחתיו בין מעל גביו טהור ודרשינן לה מדכתיב כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא זב ולא המת משום דהוה דיינינן ק"ו שיהא המת מטמא משכב ומושב מזב להכי כתב הזב דלא הוה צריך דהא כתיב לעיל זב אלא לומר זב ולא טמא מת:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.