מעשה רקח/חגיגה/א
| הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם אור שמח
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שנאמר תחוג וכו'. כתב הפר"ח ז"ל דלמה לא הביא פסוק דוחגותם אותו חג לה' כדאיתא בפ"ק דחגיגה דף ט' ותירץ משום דהני קראי סמיכי הדדי בפרשת אמור ועוד נראה משום דבילקוט שם הביאו מהנך תרי קראי ויש להוכיח משם דקרא דוחגותם גלה על פסוק דתחוג עיי"ש וכפי' רש"י שם וכבר ידוע דרכו של רבינו שמביא הפסוק שנראה לו יותר במקום דליכא נפקותא דדינא:
בין מן העוף וכו'. עיין מ"ש מרן בשם מהר"י קורקוס ז"ל והרב לח"מ ז"ל חלק עליו ע"ש. ולענ"ד נראה אף לפי גירסתינו אלא שמפרש רבינו דלמסקנא דקאמר ומה הם זבחים עולות שלא יהיה שולחנך מלא ושולחן רבך ריקם משמע דאף עופות קאמר וכן מצאתי להמבי"ט ז"ל בקרית ספר:
ונשים חייבות במצוה זו. ידוע דהראב"ד ז"ל השיג על רבינו דלא בקרבן אלא בשמחה שתשמח עם בעלה ומרן ז"ל הליץ על רבינו כדברי ר"ת שמפרש שהחובה מוטלת על בעלה לשמחה ובאלמנה על השרויה אצלו אבל היא גופה לא מחייבה לאתויי שלמי שמחה ואין תפיסה על רבינו למה לא האריך לבאר עכ"ל. והקושי מבואר מעצמו דרבינו כתב להדיא ונשים חייבות במצוה זו דמשמע דנשים שוין לאנשים במצוה זו ועוד דאם איתא למה לא ביאר דין האלמנה ועוד דמי הכריחו לפסוק כאביי דבעלה משמחה הרי בברייתא דחגיגה דף ו' שנו דהשמחה נוהגת באנשים ובנשים משא"כ בראיה וחגיגה ועוד הרי מצינו לר' זירא בפ"ק דר"ה דף ו' דס"ל דאשה חייבת בשמחה זו כאיש וגם בפ"ק דקידושין דף ל"ד דקאמר ואדילפינן מתפלין לפיטורא נילף משמחה לחיובא וכו' ובדף ל"ה הכי מוכח ג"כ לר' יהודה דחשיב שמחה באשה והו"ל ג' כתובים והיותר קשה דרבינו בפי"ד דמעשה הקרבנות הל' י"ד פסק כר' זירא דס"ל דנשים ג"כ הוזהרו בבל תאחר וכמ"ש מרן ז"ל גופיה שם ולר"ז אשה מחייבה בשמחה כאיש לפום דברי הש"ס וכבר ראיתי להרב לח"מ ז"ל שעמד על דברי מרן ז"ל. והר"ח אבולעפיה בלשונות ובס' מקראי קודש דף צ"ט דחה דבריו ובקש להליץ בעד מרן ז"ל וגם הוא ז"ל נדחק בדבר וכבר עמד עליו בס' צרור החיים ז"ל ועיין מ"ש בס' לחם יהודה והפר"ח ז"ל.
ולדידי אני הצעיר בהרמנותיה דמרן הקדוש והטהור נראה לענ"ד פשוט דרבינו לא פסק כאביי, אלא כסוגיא דקידושין וכר' זירא דפ"ק דר"ה דאשה חייבת בשמחה כאיש וכ"כ בפירוש המשנה וכן נראה במ"ש לקמן פ"ב הל' ד' וז"ל כל שחייב בראיה חייב בחגיגה וכו' וכולם חייבים בשמחה חוץ מחרש שוטה וקטן וערל וטמא מפני שאינן אוכלים בקדשים וכו' ע"כ ומינה לנשים שאוכלים בקדשים הרי חיובם כאיש ממש וכ"כ הפר"ח ז"ל ובהכי ניחא שלא הזכיר רבינו שום חילוק באשה כלל וזו נראית דעת הסמ"ג ז"ל שהרי בעשין רכ"ז כתב והשמחה נוהגת באנשים ובנשים משא"כ בראיה וחגיגה גם בלאוין של"א לענין דלא תאחר לא חילק בין איש לאשה עיי"ש:
ג[עריכה]
שלמי שמחה וכו'. בדפוס מגדל עוז כתוב שלמי חגיגה ונראה שהוא ט"ס מבואר. ומ"ש בספרי רבינו
אם היו בידו קרבנות הראיה יביאם לא ידעתי למה תלה שלמי שמחה בקרבנות הראיה ואם נאמר דקאי אשלמי שמחה היה לו לומר אם היו בידו קרבנות יביאם מאי הראיה ויותר נראה דאכולהו קאי שדינן שוה שלא יביא שוה כסף וכו':
ד[עריכה]
שנאמר שבעת ימים תחוג וכו'. קשה דלר' יוחנן משום רבי ישמעאל נפקא ליה מג"ש דעצרת ולתנא דמייתי לה מוחגותם אותו חג לה' ורבינו מייתי משבעת ימים דלא כמאן וכבר כתבתי הנראה לענ"ד בראש הפרק. שוב ראיתי להרב לח"מ שציין פסוק רבינו מתנא מייתי לה מהכא ותמיה מלתא:
וכולן תשלומין לראשון. עיין מ"ש מרן ז"ל ויש לתמוה דהא ר' אושעיא גדול מר' יוחנן ע"כ ונראה משום דמוכח בסוף סוגיין דהלכתא כר' יוחנן משום דקדמיה לתנא ועוד דקאמר הניחא למ"ד פסח שני וכו' דהיינו ר"י ושקיל וטרי נמי אליביה והרב לח"מ ז"ל כתב דהך ר' אושעיא אינו תנא כי אם אמורא עיי"ש:
ח[עריכה]
לפי שאין להם זמן קבוע כקרבנות הצבור. הוצרך להוסיף כקרבנות הציבור דאל"כ הרי יש להם זמן קבוע כל ז' כמ"ש לעיל ועיין בתוס' יו"ט ז"ל פרק אין דורשין וכ"כ הרב לח"מ ופר"ח ז"ל:
ט[עריכה]
לא גזרו עליה משום שבות. עיין מ"ש פ"ו דקרבן פסח הל' ו':
י[עריכה]
המפריש עולת ראייתו וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל דלמה השמיט רבינו ההיא דאם ירשו קרקע אפילו לא הופרשה חייבים להביאה ע"כ. עדיפא מינה הו"ל להקשות דמדכתב רבינו המפריש משמע דאפילו ביש לו קרקע קאמר דבעינן דוקא הפריש. אך האמת נראה דרבינו סמך אמה שכתב סוף פ"א דמחוסרי כפרה וז"ל האשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו היורשים עולתה אע"פ שלא הפרישה אותה מחיים כבר נשתעבדו נכסיה לקרבן והשעבוד דין תורה הוא ע"כ והיינו מה שכתב פי"א דמלוה ולוה דשעבוד מטלטלין אינו מן התורה דמשמע דשעבוד קרקעות דין תורה הוא וכיון שכבר גלה דעתו במקומות אחרים לא חש לבאר כאן ומלתא פסיקתא נקט וכ"כ הפר"ח ז"ל. שוב ראיתי להר"ח אבולעפיה ז"ל בס' מקראי קודש דף צ"ט שהביא בשם מהר"י צמח דבש"ס מיירי שמת תוך הרגל וכו' ורבינו איירי שמת קודם הרגל ולכך בעי דוקא הפרישו עיי"ש ואכתי קשה דאמאי שביק דינא דהש"ס ולא הזכירו הו"ל לחלק להדיא בהכי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |