לחם משנה/חגיגה/א

לחם משנה ‏ חגיגה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

בין מן העוף בין מן הבהמה וכו'. כן כתב סמ"ג ג"כ בעשין רכ"ח. ויש לתמוה דהוא הפך הברייתא האמורה בפ"ק דחגיגה ותירץ הרב בכ"מ ז"ל בשם הר"י קורקוס שבמקום או אינו אלא בעוף גורס או אינו אלא במנחות. ואין דעתי נוחה בכך דמ"מ קשה דממקום שבא בברייתא למעט מנחות מיניה נמי נמעט עופות דכיון דהוא יליף מחגיגה מה התם זבחים ולא מנחות הכי נמי נאמר מה התם בהמה ולא עופות וכמו שמעטו בפ"ק דחגיגה (דף ג') בברייתא דושמחת בחגך לרבות כל מיני שמחות וכו' דשלמי שמחה ליתנהו בעופות ומנחות דילפינן מחגיגה. ואולי דאין זו ילפותא גמורה אלא גילוי מלתא בעלמא דמגלה חגיגה על ראיה ודי שנאמר שיגלה למעוטי מנחות אבל בברייתא דושמחת בחגך הוי ילפותא גמורה מיתורא דקרא ולכך מקשינן ליה התם לחגיגה לגמרי ונמעט אפי' עופות: ומי שבא לעזרה ביום ראשון ולא הביא עולה לא דיו שלא עשה וכו'. בסמ"ג לאוין ש"ס כתב מי שלא הביא עולת ראיה ביום ראשון וגם לא הביא בתשלומין ביטל מצות עשה וכו' ועבר על מצות לא תעשה ע"כ, ונראה דכוונת רבינו ג"כ היא כך במ"ש שמי שלא הביא ביום ראשון שעובר היינו היכא שלא הביא בתשלומין דאם הביא בשאר ימות החג ודאי דכיון דיש לו תשלומין כמ"ש לקמן אינו עובר:

נשים חייבות במצוה זו וכו'. רבינו ז"ל מפרש מ"ש בפ"ק דקידושין אשה בעלה משמחה לא כפירש"י ז"ל שפירש שם אלא כפירוש התוס' ז"ל שפירשו אשה בעלה משמחה בשלמי שמחה שלו שהחובה מוטלת על בעלה כלומר דמחוייב בעלה לשמחה בקרבן הוא שתאכל עמו באותו הקרבן והכי דייק לישנא דברייתא דפ"ק דחגיגה שהשמחה הזו היא נוהגת באיש ובאשה אלמא בגוף הקרבן קאמר כדכתבו שם התוס'. והר"א שהשיג על רבינו ז"ל טעמו דכיון דאין החיוב על האשה אלא על הבעל לא היה לו לומר ונשים חייבות במצוה זו. כך נראים דבריו לכאורה אבל ממ"ש בלשונו אמר אברהם לא בקרבן משמע דאינו מפרש כפירוש התוס' ז"ל אלא שהוא מפרש שהבעל חייב להעלותה ולשמחה אבל לא להאכילה ולהקריב עליה שלמי שמחה ולפ"ז השגתו על רבינו ז"ל היא יותר חזקה דאין כאן חיוב לאשה בקרבן כלל ואפי' בעלה אינו חייב קרבן בעדה וא"כ איך כתב נשים חייבות במצוה זו אבל דעת רבינו ז"ל כמ"ש:

ג

שלמי שמחה לא נתנו בהן חכמים שיעור וכו'. כלומר דבמשנה לא הזכירו שיעור אלא בחגיגה וראיה אבל לא בשמחה ומפני כן ודאי דאין להם שיעור והא דלא הזכירו חילוק זה בברייתא בפ"ק דחגיגה דאמרה ר"י הגלילי אומר שלש מצות נצטוו וכו' ולא אמרו דיש בשתיהן מה שאין בשמחה דצריכין שיעור ובשמחה אין צריך כבר תירצו שם התוס' ז"ל דלא חשיב אלא חומרא דאיכא בחד ולא בשתים אבל לא חומרי דאיכא בשתים אבל לא בחד:

ד

מי שלא הקריב ביו"ט הראשון עולת ראייתו ושלמי חגיגתו וכו'. בתוס' כתבו בפ"ק דחגיגה דאיתא בתוספתא שהשמחה יש לה תשלומין כל ז' ולא בראיה וחגיגה. וכתבו דהברייתא דר' יוסי לא הזכירה משום דסבירא לה דבכולהו איכא תשלומין. וכן נ"ל לשון המשנה דאמרה מי שלא חג ביו"ט הראשון חוגג כל הרגל דמשמע דבחגיגה קאמר ותימה על דברי התוס' דצריך לדחוק ולומר דמשמע במשנה מי שלא חג איירי בשמחה דוקא אלא ודאי אין דבריהם עיקר ובכולהו יש תשלומין ואע"ג דלא הזכיר רבינו ז"ל אלא ראיה וחגיגה הוא הדין לשמחה דיש לה תשלומין וכ"ש הוא ומתבאר מדברי רבינו ז"ל למטה שכתב דשלמי שמחה דוחה יו"ט ולא שבת וטעמו משום דאם אינו חוגג היום חוגג למחר:

וכולן תשלומי ראשון הם וכו'. תמה הרב בעל כ"מ ז"ל דר' אושעיא גדול מר"י ואמאי פסק דלא כוותיה. ונ"ל דאין זה רבי אושעיא דשנה הברייתות דא"כ לא היה לו לגמרא להזכירו אחר ר"י שהזכיר דברי ר"י ואח"כ דבריו אלא ודאי ר' אושעיה אחר ואמורא הוא בגמרא כמה פעמים ולכך פסק דלא כוותיה. ועוד מדמהדר בגמרא לתרץ מילתיה דר"י אפי' למ"ד דפסח שני רגל בפני עצמו הוא משמע דהלכתא כוותיה דר"י ולכך בגמ' רוצה ליישב דבריו אליבא דמאן דאמר פסח שני רגל בפני עצמו הוא דהלכתא כוותיה ג"כ וכדפסק רבינו ז"ל בהל' קרבן פסח: ומה שהביא רבינו ז"ל קרא דשבעת ימים תחוגו הוזכר בברייתא דאמרו שם ותנא מייתי לה מהכא וכו':

ז

ודבר זה מפי השמועה אמרו שחג השבועות כחג המצות לתשלומין וכו'. נראה דדרשא זו היא הנאמרת בפ"ב דחגיגה (י"ז) מנין לעצרת שיש לה תשלומין כל ז' שנאמר בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסכות מקיש חג השבועות לחג המצות מה חג המצות יש לה תשלומין כל שבעה אף חג השבועות יש לה תשלומין כל שבעה ע"כ ואיתא בפרק ואלו מגלחין. אבל קשה דבפ"ק דראש השנה (דף ד') איפליגו תנאי בבל תאחר אימתי עבר עליה ואמרו שם דר"מ ור"א בן יעקב דרשי להא דרשא דר"א דאמר דעצרת יש לה תשלומין מדהקישו הכתוב לחג המצות אבל ת"ק דאית ליה דבעינן שיעבור שלש רגלים ואיצטריך קרא דבחג המצות וכו' להכי מפיק להא דעצרת יש לה תשלומין מהא דרבא בר שמואל דאמר אמרה תורה מנה ימים וקדש חדש מה חדש למנוייו אף עצרת למנוייו וא"כ רבינו ז"ל דפסק בפ"י מהל' מעשה הקרבנות כרבנן דהיכא דעברו שלש רגלים עובר בבל תאחר א"כ ע"כ לא מפיק לה מהך קרא דעצרת לתשלומין ואיך כתב רבינו ז"ל כאן דרשא דאיתא לר"מ ור"א כיון דהוא פסק כת"ק. ושמא מ"ש רבינו ז"ל חג השבועות כחג המצות לאו מהאי קרא קאמר ליה אלא מדרשא דרבא בר שמואל ולא חש להאריך. ודוחק הוא זה ועוד מה נעשה לסמ"ג ז"ל שכתב בעשין רכ"ח הא דר"א דפ"ב דחגיגה ובלאוין סימן של"א פסק כת"ק דצריך שיעברו שלש רגלים וכתב שם ולכאורה משנת ר"א בן יעקב קב ונקי ואפי' בברייתא כדאיתא בהחולץ אמנם אומר רבא שם כיון שעברו עליו שלש רגלים עובר בבל תאחר בכל יום וכו' הרי בהדיא פסק כרבנן וצ"ע. ואגב אורחין למדנו מדברי הסמ"ג ז"ל טעם נכון ג"כ לרבינו ז"ל במה שפסק בפי"ד מה' מעשה הקרבנות ג"כ הוא כרבנן ובכן אנו ג"כ צריכים לטעמים שכתב הרב בעל כ"מ והר"י קורקוס ז"ל שם:

ח

לפי שאין להם זמן קבוע וכו'. בפרק כיצד צולין (דף ע"ט) אמר על מתני' חמשה דברים באים בטומאה וכו' חמשה למעוטי מאי למעוטי חגיגת ט"ו דסד"א כיון דקרבן ציבור הוא וקביע ליה מועד תדחי טומאה קמ"ל כיון דאית ליה תשלומין כל שבעה לא דחיא שבת ומדשבת לא דחיא לא דחיא טומאה ע"כ. זו היא גירסת רש"י ז"ל. והתוס' ז"ל כתבו דלא גרסי' כיון דאית לה תשלומין שאין הטעם תלוי בכך דלעיל בפ' אלו דברים ילפינן דלא דחיא שבת מוחגותם וגו' ועוד פסח נמי אית ליה תשלומין בשני ודחי טומאה וכו' ע"כ. ויש להקשות בדבריהם דבהדיא בפ' הוציאו לו תלו טעמא בהכא דאמרו שם (דף נ"ב) אמר לו ר' יעקב וקרבן ציבור כללא היא והלא פר העלם דבר של ציבור ושעירי ע"ז וחגיגה דקרבן ציבור הוא ואין דוחין לא את השבת ולא את הטומאה אלא נקוט האי כללא בידך כל שזמנו קבוע דוחה את השבת ואת הטומאה ואפילו ביחיד וכל שאין זמנו קבוע אינו דוחה לא את השבת ולא את הטומאה ואפי' בציבור ע"כ. משמע בהדיא דטעמא דחגיגה משום דאין זמנו קבוע וכגירסת רש"י ז"ל והיא גירסת רבינו ז"ל שכתב הטעם כן. אבל יש להקשות לגירסת רבינו דביו"ט (דף כ"א) אמרו שם בברייתא גבי פלוגתא דעולת ראיה אי דוחה יו"ט או לא אמרו להם ב"ש אף זו אין קבוע לה זמן דתנן מי שלא חג ביו"ט הראשון של חג חוגג והולך כל הרגל כולו ויו"ט האחרון של חג אמרו להם ב"ה אף זו קבוע לה זמן דתנן עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו ע"כ. משמע דמקרי קבוע זמן אליבא דב"ה דהלכתא כוותיה. ונראה לומר דנהי דקבוע זמן מקצת איקרי משום דאם יעבור הרגל אין לו תקנה אבל אינו קבוע זמן כשאר הקרבנות הקבועים לגמרי דהרי יש לו זמן כל הרגל ולכך אתא קרא דוחגותם לומר דלא דחי שבת משום דאינו קבוע גמור אבל ליו"ט דליכא קרא למעט אמרי' ודאי דדחי משום דכיון דאית ביה קביעות קצת דחי יו"ט. ובהכי מיתרצה הקושיא שהקשו התוס' ז"ל דבפרק אלו דברים מפיק מוחגותם דתרוייהו צריכי קרא וטעמא דאי טעמא לחוד לא מהני משום דסוף סוף כיון דאם עבר הרגל אין לו תקנה קבוע מקרי וקרא לחוד לא סגי דא"כ כל שזמנו קבוע ג"כ לא תדחה שבת ואמאי דוחה מאי שנא הא מאחריני לכך צריך לומר טעמא דלא דמי הך קביעותא לאחרים דהך יש לו תשלומין כל שבעה, וכן מה שהקשו התוס' ז"ל מפסח דאית ליה תשלומין בשני ודחי מתורץ דהתם ליכא קרא אבל הכא איכא קרא דוחגותם, וזה דקדק רבינו ז"ל בלשונו שכתב כאן לפי שאין להם זמן קבוע כקרבנות הציבור כלומר אע"פ שהוא קבוע קצת אינו כקרבנות הציבור ועלו דברי רבינו ז"ל וגירסתו על נכון והיא גירסת רש"י ז"ל:

י

המפריש עולת ראייתו ומת וכו'. בפרק יש בכור (דף נ"א) אמרו שם וכי אתמר דריש לקיש ארישא איתמר מת לאחר ל' יום אע"פ שלא נתן יתן מנלן אתיא ערך ערך וכו' רב דימי אמר רב יונתן וכל בכור בניך תפדה ולא יראו פני ריקם מה להלן יורשים חייבים אף כאן יורשים חייבים. וכתב רש"י ז"ל מה עולת ראיה יורשין חייבין דעולת חובה היא האי נמי כי מת לאחר ל' יום נתחייב האב בפדיונו וגבי עולת חובה תנן האשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו היורשין עולתה ע"כ. וקשה על דברי רבינו ז"ל כיון דהא מדמינן לה להא דאשה שהביאה חטאתה ומתה וכן בירושלמי מדמה לה להא והתם אמרינן בפ"ק דקדושין דאע"ג דלא הפרישה העולה מחיים חייבים היורשים וכן כתב רבינו ז"ל בסוף פ"א מהל' מחוסרי כפרה האשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו היורשין עולתה אע"פ שלא הפריש אותה מחיים כבר נשתעבדו הנכסים וכו' א"כ הכא נמי נימא הכי ואמאי בעי כאן הפרשה מחיים וכ"ת דהכא איירי בלא ירשו קרקע והתם בירשו קרקע היה לו לרבינו ז"ל לבארו, וכבר נתעורר על קצת מזה הרב בעל כ"מ ז"ל וצ"ע:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף