הר המוריה/חגיגה/א

הר המוריה ‏ חגיגה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

נצטוו

ישראל וכו'. חגיגה ו' ב' תוספתא שם פ"א ירושלמי שם ה"ב ספרי ראה פיסקא קל"ח.

תחוג

לה' וכו'. בחגיגה ט' א' י' ב' נפקא ליה מוחגותם וכו' וכן הוא בפי' המשניות לרבינו ועיין ספרי ראה פיסקא קמ"ב ובתו"כ אמור פי"ז.

ויביא

עמו וכו'. עיי"ש ב' א' תוס' ד"ה הכל וכו' ועיי"ש ז' א' יעו"ש.

מן

העוף וכו'. עיין מרן ז"ל מש"כ בזה ומש"כ שעופות הם בכלל זבחים עיין לעיל פ"א ממעשה הקרבנות הי"ז יעו"ש היטב ומה שציינתי שם (ומש"כ בשם המכילתא עיין משפטים פ"כ ובהגהת איפת צדק שם יעו"ש היטב) ובילקוט מביא בשם המכילתא או אינו אלא בנסכים יעו"ש היטב) ועיין בטורי אבן מש"כ בזה ודבריו פשוטים המה (ומש"כ דמנחות היינו מנחת נסכים יעו"ש י"ל דזה כוונת המכילתא לפי גירסת הילקוט והבן) ומה שהביא ראיה מהסוגיא דשם ו' ב' מדלא איבעיא ליה רק אי כבשים אי פרים אבל לא מיבעיא ליה על עופות יעו"ש באמת לא מכרעא כלל אטו כרוכלא ליחשב וליזיל ואכתי ליבעי ליה או עזים אלא ודאי מהא לק"מ ובפרט למ"ד דעולת תמיד הואי פשיטא דהצבור לא הקריבו עוף וי"ל דהתם היו כולם עשירים ובודאי לא הקריבו עופות ועוד יש ליישב. ודמות ראיה לרבינו מהא דאיתא בתוספתא פ"א דתמורה אלו דברים שבין עופות לבהמה שהבהמה דוחה את השבת ואת הטומאה וכו' משא"כ בעופות יעו"ש ולמה לא קחשיב דבהמה דוחה יו"ט משא"כ עופות אלא ודאי דעוף נמי דחי יו"ט בעולת ראיה ואולי אפ"ל דאתיא כמ"ד נדרים ונדבות קריבין ביו"ט ויש עופות נדרים ונדבות. ויש לעיין עוד בזה דא"כ כיון דיליף לה מחגיגה א"כ נקיש ג"כ לענין עופות וצ"ע. ועיין בס' החינוך פרשת משפטים שפסק כרבינו והגהות מל"מ תמה עליו יעו"ש ובאמת החינוך קאי על עולת ראיה בלחוד וכן מבואר בלשונו סוף פרשת ראה יעו"ש היטב (וע"ע ברדב"ז ח"ה סימן פ').

[שלא]

עשה מ"ע וכו'. משמע מזה ששום מ"ע לא קיים אפי' מצות ראיית פנים בעזרה לא קיים דזה לא סגי בלא קרבן ועיין תוס' ריש חגיגה ב' א' ד"ה הכל וכו' ולשיטת הירושלמי שם דיש חייבין בראיית פנים ולא בקרבן ולפ"ז כתב הטורי אבן שם דה"ה מי שמחויב בקרבן ולא הביא קרבן דמ"מ ראיית פנים בעזרה מיהא קיים יעו"ש היטב. ועיין לח"מ שכתב דמיירי כאן שלא הביא כל שבעה אבל אם הביא בתוך שבעה שפיר קיים מ"ע דראיית פנים לגמרי כדינה יעו"ש היטב וכן משמע ממש"כ הלכה ד' יעו"ש וה"ה לענין ראיית פנים דאם לא הביא קרבן ביו"ט ראשון ושוב בא לעזרה ביום אחר והביא קרבן ראייתו קיים המצוה כתיקונה וכן משמע עוד מהא דאיתא בפסחים פ' א' דקאמר דלמ"ד כולן תשלומין זה לזה מטמאהו במת יעו"ש והא אכתי מדחהו אתה מראיית פנים בעזרה אלא ודאי דמקיים ביום השביעי ראיית פנים והקרבן ממילא למאן דס"ל כולן תשלומין דראשון נינהו כל דחזי ביום הראשון יכול הוא להשלים בכל השבעה ימים וכן מוכח מחגיגה ב' א' ובערכין ב' ב' ועיי"ש בטו"א שהוא הבין שדעת רבינו דבראיית פנים אין לו תשלומין יעו"ש והקשה עליו אבל באמת אין הכרע לזה יעו"ש היטב (וע"ע בירושלמי ה"א בשיירי קרבן ד"ה הפריש חגיגתו וכו' שדעתו כדעת הטו"א יעו"ש היטב).

שיקריב

שלמים וכו'. עיין חגיגה ב' א' ו' א' ב' ז' א' ב' ח' ב' ט' א' י"ז א' ועיי"ש תוספתא פ"א ועיין מגילה ה' א'.

מן

הבהמה. עיין לעיל פ"א מהל' מעשה הקרבנות הי"א ובזה יש לפרש מאי דאיתא שם בחגיגה ז' א' מה חגיגה זבחים דשלמים אינו בא רק מן הבהמות אף ראיה כן וא"צ למש"כ רש"י שם. ומאי דפשיטא ליה דחגיגה היא שלמים י"ל דנפקא ליה מושמחת בחגך מה שמחה שלמים דילפינן מהר עיבל אף חגיגה כן וא"כ כיון דחגיגה היא שלמים ממילא אינו בא רק מבהמות. אבל לכאורה יש לעיין על מאי דאיתא בחגיגה ח' א' דנפקא ליה דשמחה אין יוצא בעופות ובמנחות מדאיתקש לחגיגה הא אדרבה כיון דילפינן שמחה מהר עיבל דהוי שלמים א"כ שלמי שמחה פשוט טפי דאינו רק מבהמות יותר מהא דחגיגה אך באמת לק"מ דהא הכהנים יוצאין אף בחטאות ואשמות והו"א דיוצאים אף בחטאת העוף ומנחות קמ"ל דאיתקש לחגיגה וחגיגה אינה רק שלמים והא דחגיגה היא שלמים כתב התוס' שם ח' ב' בד"ה מי וכו' דמיחוגו נפקא ליה ועי"ש היטב וברש"א י' ב' בד"ה ויחוגו וכו' יעו"ש היטב ועוד יש דברים אתי לדבר בזה אך לקצר באתי ועיין ספרי ראה פיסקא קמ"א.

הנשים

חייבות וכו'. חגיגה ו' ב' תוספתא פ"א וספרי ראה פיסקא קל"ח ועיין ירושלמי חגיגה פ"א ה"ב ובקרבן העדה שם יעו"ש היטב.

וזבחת

שלמים וכו'. הך קרא מיירי בהר עיבל ועיין פסחים ק"ט א' ובתוס' שם וחגיגה ח' ב' ובתוס' שם יעו"ש היטב ובירושלמי חגיגה פ"א ה"ב וספרי ראה פיסקא קל"ח יעו"ש ועיין סוכה מ"ח ב' רש"י ותוס' שם ד"ה לולב וכו' יעו"ש.

חייבות

במצוה וכו'. שם ושם ושם. וכתב הראב"ד וז"ל א"א לא בקרבן אלא בשמחה שתשמח עם בעלה שתעלה עמו והוא ישמח אותה עכ"ל ובאמת פשט לשון הש"ס דחגיגה ו' ב' משמע כרבינו שהנשים מחויבות להביא קרבן שמחה וכ"ה לשון הספרי והתוספתא הנ"ל ומשמע דקאי על הקרבן וכ"כ התוס' בקדושין ל"ד ב' בד"ה אשה וכו' בשם ר"ת יעו"ש היטב ומבואר מדברי הראב"ד דהשמחה יהא בירושלים (והטעם כיון שבעלה משמחה וכיון שאין האיש בביתו ומחויב לעלות לכן גם היא תעלה עמו ושם ישמחנה) והנה בזה יסולק ראית התוס' מהא דהביאו מהא דחגיגה ו' א' דעד ירושלים אימיה דחייבת בשמחה איהי אייתיתיה יעו"ש והביאו מכאן דע"כ בקרבנות מיירי דאל"כ ישמחנה בביתו יעו"ש בקדושין ובחגיגה שם בד"ה דמיחייבא וכו' יעו"ש היטב ובר"ה ו' ב' ד"ה אשה וכו' יעו"ש היטב. והנה מה שדחקו לרש"י ז"ל לפרש דהיא אינה מחוייבת לעלות י"ל מהא דאיתא בר"ה שם ותיפוק ליה דאיהי חייבת בשמחה ומשני דאשה בעלה משמחה ואי לדברי הראב"ד אכתי יקשה מ"מ מחוייבת לעלות לירושלים ומתוך כך הוכרחו התוס' לפרש שם דלא קרינן בה ובאת שמה וכו' יעו"ש ולרש"י היה נ"ל לדוחק לכן מפרש דבאמת אינה צריכה לעלות כלל. והא דחגיגה ו' א' דקאמר דאימיה אייתיתיה קשיא עליו שפיר דהא אביי קאמר לה ולדידיה באמת אינה צריכה לעלות. אבל בלא"ה יקשה על ר' זירא דמאי פריך עד הכא מאן אתייה הא איהו ס"ל בר"ה שם דמחייבא בשמחה וכאן הפכו לשיטתייהו ולכאורה הוא תמוה ומצאתי בספר המאור בר"ה שנתעורר בזה וכתב גירסא אחרת יעו"ש היטב.

ולענין מה שהשיג הראב"ד דאמאי לא כתב דבעלה משמחה ומשמע ממרן דגם רבינו מודה בזה יעו"ש אבל לא ידעתי דא"כ למה לא הזכיר רבינו זה ולכן נ"ל דס"ל כר' זירא ולא כאביי וס"ל דהמצוה והחיוב מוטלת עליו והטעם שפסק דלא כאביי י"ל משום דהסוגיא דקדושין ל"ה א' דקאמר התם משום דהואי מצה שמחה והקהל שלשה כתובין הבאין כאחד וכו' יעו"ש ועיי"ש ברש"י ותוס' דאתי דלא כאביי יעו"ש היטב ולכן לא פסק רבינו כאביי בזה ומ"ה פסק רבינו לעיל פי"ד מהל' מעשה הקרבנות הי"ד דאשה עוברת על בל תאחר ועיי"ש בלח"מ יעו"ש היטב וע"ע בשאגת אריה סימן ס"ז שהביא ראיה מהא דנדרים ג' ב' דעבר בבל תאחר על חטאת יולדת יעו"ש היטב אבל אי מהא לא אירייא די"ל דהבעל עובר דהוא חייב להביא קרבנות אשתו כדאיתא ב"מ ק"ד א' וכ"ה לשון הש"ס דעבר עליו יעו"ש ועיין מש"כ שם בשם הספרי אבל גם משם אין ראיה די"ל דקאי אצדקה וכמש"כ שם בפרק הנ"ל. סוף דבר על רבינו אין שום תמיה למה לא פסק כאביי (ותמהתי מהלח"מ שהנראה שכאן שכח דברי עצמו מש"כ בפרק הנ"ל יעו"ש היטב) וע"ע תוס' חגיגה ב' ב' בד"ה שומע וכו' ודוק.

ב

אין

להם וכו'. עיין חגיגה ז' א' ובתוס' שם ד"ה ר"י וכו' ובירושלמי שם ה"ב וע"ע תוס' שם ד"ה הראייה וכו' (ו' א') יעו"ש ועיין בקדושין י"ז א'.

מעה

כסף וכו'. שם ב' א' ובתוספתא שם וכב"ה ועי' ספרי ראה פיסקא קמ"ג יעו"ש היטב.

כפי

עשרו. שם ושם ובספרי שם.

ג

לא

נתנו וכו'. וכ"כ בפי' המשניות יעו"ש היטב וע"כ צ"ל דס"ל לרבינו כתירוץ השני שבתוס' חגיגה ו' ב' בד"ה יש בשמחה וכו' יעו"ש והובא ג"כ בלח"מ ועיין בספר שיח יצחק שהביא ראיה מהירושלמי שם ה"ב ודלא כשיירי קרבן שם בד"ה רב הונא וכו'.

שוה

כסף. עיין בכורות נ"א א' ותוספתא שם פ"ו יעו"ש ומכאן תראה שהנוסחא שבמכילתא משפטים פ"כ (שהבאתיו לעיל ס"ק ד') או אינו אלא בכספים הוא טעות דמוכח וצ"ל או כגירסת האיפת צדק או כגירסת הילקוט נסכים וכמש"כ שם ויש לדחוק וליישב הלשון כספים וה"ק דיוצא במה שיתנום לבדה"ב או לקרבנות צבור. ודחוק.

ד

עולת

ראייתו וכו'. עיין ביצה כ' ב' ועיין חגיגה י"ז א' שם כל הסוגיא ובתוספתא חגיגה פ"ב.

ושלמי

חגיגתו וכו'. שם בביצה ועיין חגיגה ט' א' י"ז א' מגילה ה' א' ר"ה ד' ב' יומא ג' א' ירושלמי ביצה פ"ב ה"ד ופ"ב דחגיגה ה"ג ובתו"כ אמור פי"ז ספרי ראה פיסקא קמ"ב וע"ע תוס' חגיגה ו' ב' ד"ה יש בשתיהן ולפנינו הגירסא בתוספתא ונוהגת כל שבעה ור"ל שכל שבעה צריך לאכול שלמי שמחה משא"כ בשתיהן יעו"ש (ועיין תוס' פסחים ע' ב' בד"ה מ"ט וכו') וע"ע יומא נ' א' ותוס' חגיגה ב' א' בד"ה תשלומין וכו' וע"ע ביצה י"ט ב' ול' ב'.

שבעת

ימים וכו'. בש"ס דחגיגה ט' א' נפקא ליה מדכתיב וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים אמנם בספרי ראה פיסקא קמ"ב נפקא ליה מהאי קרא דמייתי רבינו וכ"ה בתו"כ אמור פי"ז. ועיין ירושלמי פ"ק דחגיגה ה"ו ועיין פסחים ע' ב' ומהלח"מ משמע שגירסתו היתה בלשון רבינו מקרא דשבעת ימים תחוגו יעו"ש ואין כן לפנינו ובש"ס שם איתא פסוק בחדש השביעי תחוגו ודלא כהלח"מ ורבינו אזיל לשיטתו לעיל בהלכה א'.

תשלומי

ראשון וכו'. כר' יוחנן בחגיגה ט' א' והטעם דגם עולא ס"ל כוותיה בהא עיין פסחים פ' א' ולא מצינו מי דפליג עליו בזה (רק רב נחמן לדעת התוס' שם בד"ה עקר וכו' וזה אינו מוכרח להמעיין שם במפרשים ועיין מש"כ לעיל פ"ו מהל' קרבן פסח ה"ב) ועיין יומא ג' א' ור"ה ד' ב' יעו"ש ובספרי ראה פיסקא קמ"ב דאיתא שם תשלומי דראשון יעו"ש (וע"ע בתוס' חגיגה ט' א' בד"ה תשלומין וכו' דמשם יש ראיה קצת לרבינו יעו"ש) וע"ע ברא"ש ברכות פ"ג סימן ב' ומשמע שם ג"כ דפוסק כר' יוחנן יעו"ש ויש לדחות דה"ק כמו למ"ד תשלומין דראשון דינא הוא דאם היה חיגר בראשון ונתפשט ביום שני פטור ה"ה התם דלכו"ע תשלומין דראשון יעו"ש היטב והבן וע"ע פ"ג דמו"ק סימן קמ"ג ובפ"ד דתענית סימן מ' יעו"ש היטב (וע"ע ירושלמי פ"ק דחגיגה ה"ו וחגיגה י"ז א') ועיין בירושלמי שם ה"א ובשיירי קרבן שם משום דחזקיה שם בירושלמי פוסק הלכה כר' יוחנן יעו"ש.

ה

בראשון. עיין מרן מש"כ דתלוי במש"כ לעיל דכולן תשלומין דראשון וע"ע בחגיגה ז' ב' פשיטא הי מינייהו משוית ליה פושעים והי מינייהו משוית ליה זריזים יעו"ש ומזה כתב רבינו וכל המאחר ה"ז מגונה.

נוגי

ממועד וכו'. מרן לא הערה מקורו ונ"ל שיצא לו כן מהא דברכות כ"ח א' אריב"ל כל המתפלל תפלה של מוספין לאחר שבע שעות לר' יהודה עליו הכתוב אומר נוגי ממועד אספתי ממך היו מאי משמע דהאי נוגי לישנא דתברא הוא כדמתרגם רב יוסף תברא אתי על שנאיהון דבית ישראל על דאחרי זמני מועדיא דבירושלים עכ"ל והנה זה פשוט דלתרגומא דרב יוסף קאי על המאחר זמני קרבנותיו ומשלימן ביום אחר מדקאמר בירושלים ואילו התפלות מאי איריא ירושלים דנקט ועיי"ש בתוס' ד"ה כדמתרגם וכו' דכתבו דודאי דלא משתעי ברגלים יעו"ש אבל לרבינו ניחא זה דקאי על הקרבנות דיש להם תשלומין (ובאמת על הרגלים בלא"ה לא ניחא דמ"ש ירושלים דנקט) והש"ס לא פליג על רב יוסף רק רב יוסף מוקי לה על קרבנות הרגל וריב"ל מוקי לה אתפלות ג"כ וכבר העירותי מזה בחי' לברכות שם וע"ז סמך רבינו ג"כ דכל המאחר ה"ז מגונה.

ו

אינו

חייב וכו'. חגיגה ט' א' י"ז ב' מגילה ה' א' יומא ג' א' ר"ה ד' ב' ביצה כ' ב' תוספתא פ"א ופ"ב דחגיגה ירושלמי ביצה פ"ב ה"ד ופ"ב דחגיגה הלכה ג' ועיין תו"כ אמור פי"ז.

וע"ז

וכיוצא וכו'. עיין חגיגה ט' א' ב'.

ז

שהוא

שמיני. ר"ה ד' ב' יומא ג' א' חגיגה י"ז א'.

כל

שבעה וכו'. חגיגה י"ז א' ושם כל הסוגיא ר"ה ד' ב' מו"ק כ"ד ב'.

מפי

השמועה וכו'. עיין בלח"מ מה שהקשה לרבינו דס"ל דבעינן שלש רגלים לבל תאחר ועל כרחך נפקא ליה מדכתיב בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות וא"כ מנ"ל למידרש תשלומין לשבועות ותירץ דנפקא ליה מהא דרבה בר שמואל יעו"ש היטב והנה בפירוש המשניות בפ"ק דחגיגה ט' א' כתב רבינו וז"ל ודע כי חג השבועות אע"פ שהוא יום אחד יש לו תשלומין כל שבעה לאמרו בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות ובאה הקבלה מה חג המצות יש לו תשלומין כל שבעה אף חג השבועות יש לו תשלומין כל שבעה עכ"ל אך שי"ל שחזר בו ממש"כ בפירושו וכן מצינו כמה פעמים אך על הרע"ב יקשה שבר"ה מבואר דפוסק כת"ק דבעי שלש רגלים וכאן בחגיגה כתב הטעם דאיתקש לחג המצות יעו"ש אך באמת נראה דלא דקדקו בזה כיון שהדין דין אמת אין נפק"מ בהטעם וכן מצינו כמה פעמים שכתבו המפרשים על רבינו ולפ"ז יתיישב ג"כ דברי הסמ"ג שהובא בלח"מ. שוב ראיתי אריכת דברים בזה להזרע אברהם בספרי ראה פיסקא קמ"ג יעו"ש היטב. והנה לפי מש"כ המפרשים דרבינו פוסק כת"ק א"כ בפשיטות לק"מ עיין תוס' ר"ה ד' ב' ד"ה ואצ"ל וכו' גירסת ר"ח יעו"ש ובהא אתי שפיר ליישב דעת הרע"ב אבל לרבינו עיין מש"כ בפי"ד מהל' מעשה הקרבנות דפוסק כר"ש יעו"ש היטב ועיין.

ח

את

השבת וכו'. עיין יומא נ' א' ועיין תוספתא פ"א דתמורה יעו"ש ובפסחים ע"ו ב' יעו"ש ועיין מש"כ הלח"מ על דברי התוס' דפסחים שם יעו"ש היטב ונכונים דבריו וע"ע בתוס' פסחים ע' ב' בד"ה מ"ט וכו' יעו"ש היטב (ולכאורה י"ל לפי מש"כ התוס' שם בד"ה הא ודאי וכו' דהסוגיא אזיל אליבא מאן דתלי דחיית שבת בקרבן צבור יעו"ש א"כ י"ל לדידן א"צ קרא להך דחגיגה לא דחי שבת משום דכיון דיש לו תשלומין כל שבעה וממילא ידעינן דלא דחי שבת אמנם זה דוחק קצת ויותר נראה לומר דהתוס' קאי אף אי נימא דבאמת מיקרי זמן קבוע מ"מ בעינן נמי דיהא קרבן צבור יעו"ש) ותראה כי דבריו מבוארין שמה ממש גם מש"כ התוס' בפסחים ע"ז ב' בד"ה ה"ג קמ"ל וכו' דהא לענין טומאה זמנו קבוע וכו' לכאורה י"ל מאי קושיא הא הש"ס לא קאמר טעם זה דאין זמנו קבוע רק על שבת ובשבת באמת אין זמנו קבוע כיון דגברא חזי וכמש"כ התוס' בחגיגה ב' א' בד"ה איזהו וכו' ושם י"ז א' בד"ה יום טבוח וכו' יעו"ש וא"כ גם טומאה לא דחי ואף דלענין טומאה מיקרי זמנו קבוע מ"מ כיון דלא דחי שבת לא דחי טומאה עיין יומא מ"ו א' יעו"ש היטב (וע"ע תוס' פסחים פ' א' בד"ה אתה וכו') ומלבד זה לק"מ לפי מש"כ רבינו לקמן פ"ב ה"ה יעו"ש היטב שוב ראיתי בתוס' יו"ט פ"ב דחגיגה יעו"ש היטב ודבריו תמוהים ועיין שם בתוס' חדשים יעו"ש (וע"ע כריתות ז' ב' יעו"ש).

את

יו"ט וכו'. כ"מ מהא דפסחים ע' ב' פ' א' וביומא נ' א' ובתוספתא תמורה פ"א ובחגיגה ט' א' י"ז א' ובביצה י"ט א' כ' ב' ובירושלמי שם פ"ב דביצה ה"ד ובפ"ב דחגיגה ה"ג ובתוספתא פ"ב דחגיגה ובשלמי חגיגה אף ב"ש מודה כדאיתא בביצה י"ט א' ועיין בתוס' חגיגה י"ז א' בד"ה יום טבוח וכו' שהביאו ראיה מהירושלמי דפליגי בשלמי חגיגה ג"כ (ובאמת גם בתוספתא פ"ב דחגיגה איתא שם חגיגה יעו"ש) אמנם בש"ס שלפנינו בביצה מבואר דאינו כן והירושלמי י"ל דקאי על עולת ראייה דגבי חגיגה קאמר התם שלמי חגיגה יעו"ש בביצה ובחגיגה ועיי"ש בקרבן העדה דמשמע מדבריו ג"כ דמפרש על עולת ראייה יעו"ש היטב ועיין במגילה ה' א' מבואר ג"כ דב"ש מודו בחגיגה דקרבה ביו"ט ושם בחי' העירותי ג"כ בזה.

נדרים

ונדבות וכו'. עיין שבת קי"ד ב' וביצה י"ט א' כ' ב' מנחות ק' א' ועיין שער המלך מש"כ בזה והאריך בזה והנה מש"כ על תוס' דביצה י"ב א' בד"ה השוחט וכו' דהשוחט שלמי נדבה פטור יעו"ש וכתב דאסור מדאורייתא אבל לא לקי ע"ז. דברים פשוטים המה וברורים בטעמם וכמש"כ התוס' במגילה ה' א' וכמו שהביא הוא בעצמו אבל דברי השיטה מקובצת שם שכתב וז"ל והא דקתני עולת נדבה לאפוקי שלמי נדבה דמותר שהרי יש בהן צורך הדיוט שהבשר נאכל לבעלים דאי תני עולת חובה הו"א הא שלמי חובה שרי ומינה דשלמי נדבה אסירי וליתא דאפי' שלמי נדבה שרי כן פי' התוס' עכ"ל ומזה משמע דלדעת התוס' שלמי נדבה לכתחלה שרי וזה אינו כמבואר שם כ' ב' וצ"ע (וע"ע תוס' חגיגה ז' ב' בד"ה עולות וכו').

כתב המל"מ וז"ל דע דנסכים שלא הביאו הצבור עם הקרבן דקי"ל דמביא אותם אף לאחר כמה ימים וכמש"כ רבינו בפ"ב מהל' מעשה הקרבנות הי"ב קרבים ביו"ט כן כתב רש"י פ"ב דתמורה י"ד עכ"ל ואני בעניי לא מצאתי שם רק אם לא הקריב בשבת נסכים מותר להביא ביו"ט שלאחריו יעו"ש היטב וזה מותר להקטיר אף החלבים כמבואר לעיל פ"א מהל' תמידין ומוספין ופ"א מהל' קרבן פסח ה"ח יעו"ש אבל מחול ליו"ט לא מצאתי ברש"י וצ"ע בזה אבל מהסברא נראה דיהא מותר דמאיזה טעם יאסר דהא אין בה שום מלאכה.

ט

בכל

כחו. כן מבואר בחגיגה ט"ז ב' י"ז א' ועיין ביצה י"ט א' ועיין לעיל פ"ג מהל' מעשה הקרבנות הי"א.

כמו

שביארנו וכו'. שם הי"ב.

י

היורשין

חייבין וכו'. בכורות נ"א ב' ירושלמי פ"ק דחגיגה ה"א. ומה שהביא מרן בשם הירושלמי ירשו קרקע אפי' לא הפרישו חייבים יעו"ש דע כי לסוגיא דידן דב"ב קע"ה ב' דשמואל ס"ל דשעבודא לאו דאורייתא א"כ אף שהניח קרקע פטורים היורשים כ"ז שלא הפריש מחיים וכדאיתא בקדושין י"ג ב' לשמואל יעו"ש אמנם לדעת רבינו יקשה כיון דס"ל דשעבודא דאורייתא וכדעת ר' יוחנן שם בב"ב ובקדושין שם א"כ אפי' לא הפריש נמי וכמו בקדושין שם וכמו שהקשה הלח"מ ועיין בשיירי קרבן שם מש"כ בזה יעו"ש היטב ועדיין צ"ע בזה ואולי יש ליישב קצת על פי מש"כ תוס' ט' א' ד"ה כיון וכו' יעו"ש היטב וה"נ דכוותיה כיון דבשעת הבאה אינו ראוי ולא ס"ל כהירושלמי אבל כשהפריש שפיר דמי ודוק היטב ואכתי יש לעיין בזה.

בחולו

של מועד נדרים ונדבות וכו'. עיין בביצה י"ט ב' דאיתא שם השתא סלותי סלתינן נדרים ונדבות מיבעיא יעו"ש וע"ע חגיגה ז' ב' יעו"ש היטב והא דמייתי רבינו הפסוק דאלה תעשו לה' וגו' הוא בתמורה י"ד ב' (ועיין ספרי פרשת פינחס פיסקא קנ"ב) לכאורה צע"ק א"כ מאי בעי קרא ע"ז ומצאתי בשיטה מקובצת שהקשה זה וכתב דקרא אתי אף שיש לו בשר לצורך המועד מ"מ שרי להקריב נדרים ונדבות משא"כ בביצה איירי בשאין לו בשר והוי לצורך המועד וא"צ קרא ע"ז והוי כמו סלית סלתי דבעינן לצורך המועד דוקא יעו"ש היטב. שוב ראיתי בצל"ח בביצה כ' ב' בד"ה גזירה וכו' מש"כ בזה יעו"ש היטב (ולא ראה מש"כ השטמ"ק בזה והבן ומה שהקשה שם הצל"ח עוד כיון דבמועד באות א"כ מאי הועילו חכמים בתקנתן שגזרו על נדרים ונדבות שאינן באות ביו"ט שמא ישהו ואכתי ישהא עד חוה"מ יעו"ש היטב עיין בספר שער המלך לעיל ה"ח מש"כ ע"ז בשם ס' קול בן לוי יעו"ש היטב).

יא

אוכלים

מרובים. חגיגה ח' ב' ספרי ראה פיסקא קמ"ג. ועיין ירושלמי פ"ק דחגיגה ה"ה וז"ל ר' ירמיה בעי אמר הרי עלי חגיגה בחמש סלעים והביא בשתים יצא או כבר נקבע ולמה לא אילו מי שאמר הרי עלי אשם בחמש סלעים שמא לא נקבע וכא נקבע עכ"ל ועיי"ש בקרבן העדה וצ"ע אמאי לא הובא זה ברבינו.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.