קרית ספר/גירושין/יג

קרית ספר ‏ גירושין יג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

האשה שאמרה גרשתני בעדים והכחישוה העדים ואח"כ באה ממדינת הים ואמרה מת בעלי אינה נאמנת שהרי הוחזקה שקרנית ורוצה להשמט מתחת בעלה ואיתרע לה חזקה דאינה מקלקלת עצמה. בא עד אחד והעיד שמת בעלה מותרת מן התורה שהרי יש לה עד.

ב

וכן אם היתה מלחמה בעולם ובאה ואמרה מת בעלי במלחמה אינה נאמנת אף ע"פ שהיה שלום בינו לבינה משום דאמרה בדדמי לאומד לבה ואף על גב דלא חזיתיה דמית דסברא הואיל וכל הני איקטול הוא נמי איקטול ואפילו אמרה מת במלחמה וקברתיו ואם אמרה מת על מטתו נאמנת. ואם לא הוחזקה מלחמה אלא מפיה מותרת מן התורה. ומפולת הרי הוא כמלחמה וכן שילוח נחשים ועקרבים דאמרה בדדמי דרוב אנשים מתים בזה הענין ולכן תולה שמת.

ה

עשנו עלינו הבית הוא מת ואני נצלתי אינה נאמנת דכשם שנעשה לה נס כך נעשה לו. היתה שנת רעבון אינה נאמנת אמרה מת וקברתיו נאמנת. נפלו עלינו גוים או ליסטים הוא נהרג ואני נצלתי נאמנת דאשה כלי זיינה עליה ועומדת שם עד שימות דלא אמרה בדדמי דלא מסתפיה מלסטים. ודבר אינו כמלחמה ונאמנת דלא אמרה בדדמי דזה חי וזה מת.

ח

ועד מפי עד שאמרו דנאמן היינו דשמע מפי בן דעת אבל מפי שוטה וקטן לא. ואם שמע מפי התינוקות באנו מהספד פלו' כך וכך ספדנין היו שם כך וכך עשו במטתו משיאין אותה על פי המעידין מפיהם.

י

ישראל שאמר הרגתי את פלו' תנשא אשתו על פיו דאף על גב דרשע פסול לעדות זה אינו רשע על פיו דקרוב הוא אצל עצמו וקרוב פסול לעדות בין לטובה בין לרעה כדילפינן מלא יומתו וכו' והא דקי"ל הודאת פיו כמאה עדים היינו לממונא אבל לקנסא או לעונש ומלקות וליפסל לא ופלגינן דיבורא ומהימן במה שאמר שאינו קיים אותו פלוני ולא במה שאמר שהוא הרגו דמשוי גופיה רשע.

יא

גוי מסיח לפי תומו היינו בדברים שמראים שאין כוונתו להעיד וישראל ששמע זה מגוי מעיד עליו ותנשא על פיו ואם שמע מגוי שהרג פלוני שנראה שכוונתו להטיל עליו אימה אין זה מסיח לפי תומו וכן אם שמע מערכאות הגוים הרגנו פלוני כוונתם להטיל אימה ואינם נאמנים. גוי שהסיח לפי תומו תחלה אף ע"פ שבדקוהו לעדות אח"כ נאמן ומשיאין אשה על פיו.

טו

וכל האומר מת פלוני ואני ראיתיו שמת שואלין אותו היאך ראית ובמה ידעת שמת. אם העיד בדברים הברורים שמת נאמן ואם העיד בדברים שרובם למיתה אין משיאין את אשתו שאין מעידים על האדם שמת אלא בשראוהו שמת ודאי ואין בו ספק.

טז

כיצד וכו' עד א' שאמר מת במלחמה או במפולת או טבע בים הגדול ומת וכיוצא בזה מותרת להנשא מן התורה ואפילו גוי מסיח לפי תומו שאמר טבע פלוני בים מותרת להנשא מן התורה ומד"ס הוא דאסורה להנשא.

כא

מצאוהו הרוג או מת אם פדחתו וחוטמו ופרצוף פניו קיימים והכירוהו בהם שהוא פלו' מעידים עליו דכתיב הכרת פניהם ענתה בם אלמא אין עדות בשאר הגוף אלא בהיכר פנים הילכך אם ניטל א' מאלו אף על פי שיש סימנים בגופו ובכליו ואפילו שומא אין מעידין עליו דשמא אחר הוא. ואם עברו ג' ימים אפילו בצורת פניו אין מעידים מפני שפרצוף פניו משתנה. ובמים אינו משתנה צורת פניו עד ימים רבים ולאחר ששהה ביבשה י"ב שעות ונתפח אין מעידין עליו שהרי נשתנה. וכשמסתכלין בצורתו להכירו בודקים אותו אפילו בלילה לאור הנר ולאור הלבנה ומעידים עליו.

כג

ראו אחד עומד מרחוק ואמר שהוא פלוני בן פלוני ונשכו נחש והרי הוא מת והלכו ומצאוהו שנשתנה ולא הכירוהו משיאין את אשתו.

כד

בא א' ואמר אמרו לי ב"ד או אנשים כשתלך לעיר פלוני אמור להם שמת פלו' בן פלוני ובא ואמר ואינו יודע מי הוא זה הואיל ואנו יודעים פלו' הידוע בשם זה אשתו מותרת ולא חיישינן שמא יש אחר שמת.

כה

יצא גוי וישראל מעמנו למקום א' ובא הגוי מסיח לפי תומו ואמר איש פלוני שיצא מעמנו מת משיאין אשתו אף על פי שאין גוי יודע אותו והוא שיאמר קברתיו. וכן אם יצאו עשרה בני אדם כאחד ממקום למקום והם אסורים בקולר או נושאי' גמלים וכיוצא בזה והסיח גוי לפי תומו ואמר עשרה אנשים שהלכו למקום פלוני והם נושאים כך וכך מתו כולם וקברנום משיאין את נשותיהן.

כז

ישראל שאמר מת יהודי במקום פלוני כך וכך צורתו כך וכך סימניו אין אומרין באומד הדעת פלוני הוא אבל אם אמר אחד יצא עמנו מעיר פלוני ומת מחפשין באותה העיר אם לא יצא משם אלא הוא משיאין אשתו.

כח

מצאו כתוב בשטר מת פלוני בן פלוני או נהרג ונודע שזה כתב ישראל הרי תנשא אשתו וכן מי שנשתתק ובדקו אותו כמו לגט ונמצאת דעתו מכוונת וכתב שמת פלוני בן פלוני סומכין על כתיבתו ותנשא. בודקין מן התורה בעדות אשה דהוי כדיני נפשות דהבא על א"א בחנק ומשום עיגונא אסרו חכמים לבדוק ומשום שהוא דבר שאפשר לעמוד על בוריו שלא מפי העד הזה ודבר רחוק הוא שיעיד בו העד בשקר האמינו עד א' ומפי שפחה ומן הכתב. ויש במצות ל"ת זו והלכות אלו גדרים וסייגים מד"ס חייבים אנו בהם מן התורה דכתיב לא תסור מכל הדבר וגו':

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.