משנה למלך/גירושין/יג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה למלךTriangleArrow-Left.png גירושין TriangleArrow-Left.png יג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

מגיד משנה
לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
מעשה רקח
מקורי הרמב"ם לרש"ש
קובץ על יד החזקה
קרית ספר


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ח[עריכה]

בד"א ששמע מפי בן דעת שמת פלוני וכו'. כתב הר"ן ז"ל דאע"ג דעבד או שפחה פסולין לעדות מדברי תורה מ"מ אינם פסולים מחמת שום עבירה יע"ש:

יא[עריכה]

כבר אמרנו וכו'. כתב הר"ן בתשובה על אדם אחד שהיה מערער על אשה אחת לומר שהיא זקוקה ליבם ואח"כ הוא עצמו בפני ב"ד העיד ששמע שמת זה זמן רב שסומכים עליו להתיר שכל שלא העיד בב"ד חוזר ומגיד בב"ד אע"פ שמכחיש דבריו הראשונים ועיין בתשובת מהריב"ל ח"א סי' ז' שנסתפק אם עכו"ם מסל"ת חוזר ומגיד או לא יע"ש:
ועל מ"ש רבינו וכיוצא בדברים אלו שהם נראין שאין כוונתו להעיד ה"ז נאמן כתב הריב"ש בתשובה סי' ש"פ נראה דכל שידענו שאין מתכוין להעיד נאמן אע"פ שהרב ז"ל הביא בדבריו שיאמר העכו"ם אוי לו לפלוני שמת כמה היה נאה וכו' איני חושב שאמר זה הרב לעיכובא וכו'. והביא ראיה מהא דתנן מעשה באחד שעמד בראש ההר וכו' ומקשה בגמ' ודלמא שד הוא ודלמא צרה היא ולא מקשינן ודלמא עכו"ם הוא ואין זה מסל"ת אלא ודאי וכו'. ומהרל"ח בתשובה (סי' קל"ו) תמה מאד על ראיה זו דהא על קושיא ודלמא צרה היא פריק תנא דבי ר"י בשעת הסכנה כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין ותו ליכא לאקשויי ודלמא עכו"ם הוא ע"כ. ואני תמיה על ראיה זו וכבוד הרב במקומו מונח שלא דקדק יפה בדברי הריב"ש דראייתו היא מפירכת המקשה אדמותיב ודלמא צרה היא דיש לדחות שלא היתה לו אשה אחרת כשיצא מכאן וע"כ צריכין אנו לומר דאף שלא היה לו לבעל אשה אחרת ליחוש שמא הבעל נשא אשה אחרת במקום שהלך ומה לו כל הצער הזה לותיב ודלמא עכו"ם הוא במקום פירכת צרה. אלא ודאי דמת פלוני סתם הוי מסיח לפי תומו ודברים ברורים הם ודוק. (א"ה עיין בדברי הרב המחבר לקמן דין ט"ו ועיין בתשובת מהר"י הלוי סימן י"ג שגם הוא דחה דברי הרל"ח גם מאי דפשיטא ליה להרב המחבר דמאי דפריך ודלמא צרה היא היינו לומר אפילו דידעינן דלית לה צרה ליחוש שמא נשא אשה במקום אחר גם בזה מסכים הולך מהר"י הלוי בתשובה הנזכרת. אך הרמ"ז בספר עזרת נשים כ"י ס"ק ל"ח מקהי אקהתא דא"כ הרי יש כאן ספק ספיקא ותו דא"כ משמע דהא דמשני בשעת הסכנה כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין אינו אלא היכא דלא ידעינן בודאי דאית לה צרה והו"ל להפוסקים לבאר דין זה. ועיין בתשובת שארית יוסף סי' ל"ו שכתב בשם גדול אחד דגבי שני יב"ש צריך לשלש אע"ג דשם נשותיהם חלוקות ואע"ג דאיכא חרם רגמ"ה שמא עבר על התקנה ונשא אשה במקום אחר יע"ש, ועיין בפרק האשה בתרא (דף קי"ט) דדייק בגמ' לישנא דקתני עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה דהיינו לומר דלא חיישינן שמא ישא בעלה אחרת במדה"י וכ"כ רש"י בפרק החולץ (דף ל"ו יע"ש):

יב[עריכה]

ישראל ששמע מכותי וכו'. כתב מרן הב"י סי' י"ז דהר"ן בתשובה התיר בעכו"ם מפי עכו"ם ומ"מ משמע מדברי הר"ן שהוא מצריך שיגיד העכו"ם השני שגם העכו"ם הראשון היה מסל"ת יע"ש. והרב תה"ד סי' רל"ט חולק בזה ועיין בתשובת מהריב"ל ז"ל ס"א סי' א' ועיין בסי' ט':

יד[עריכה]

עכו"ם שהסיח לפי תומו וכו'. אם שאלו לעכו"ם אם הוא אמת שבאו לסטים על ספינה אחת ונהרגו כולם והשיב העכו"ם אמת הוא ובתוכם היו ג' יהודים ונהרגו אי חשיב מסל"ת עיין מהריב"ל ח"א סי' ב'. עכו"ם שהיה מספר מספינה ושאלוהו אם היו שם יהודים ואם היה מכיר איזה יהודי לא חשיב מסל"ת מהריב"ל ח"א סי' ט' ועיין בסי' ח'. עכו"ם שהעיד ע"י שאלה נתבטלה אותו עדות ואם חזר בפני אחר והעיד אותו עדות מסל"ת לא מהני אך אי לא ידעינן אם בתחלה העיד ע"י שאלה ואח"כ מסל"ת או אם בתחלה העיד מסל"ת ואח"כ ע"י שאלה תלינן להקל דבתחלה העיד מסל"ת. מהריב"ל ח"א סי' ט' ועיין בח"ג סי' ד' וסי' ע"ו:

טו[עריכה]

ואם העיד בדברים שרובן למיתה אין משיאין את אשתו כו'. כתב מהרימ"ט אה"ע סי' ל"ב וז"ל ובידוע שהרב ז"ל לא הצריך שיאמר קברתיו אלא לברר הדבר כו' וזהו כשעכו"ם לפנינו שאפשר לברר אבל היכא דלא אפשר לא חיישינן כו' וראיה לזה דאל"כ תיקשי לדעתו ז"ל מההיא דאחד שעמד על ראש ההר כו' ואכתי תיקשי ליה דלמא עכו"ם הוא דשכיח טפי ולא מהני עדותו עד שיאמר קברתיו אלא ודאי כו' וע"ש. ואין ראייתו ברורה דא"כ תיקשי להר"ן ז"ל דס"ל דמת פלוני סתם דלא חשיב מסל"ת כל שלא הקדים דברים אחרים אמאי לא פריך התם ודלמא עכו"ם הוה אלא ע"כ לומר דעכו"ם מה לו לעמוד בראש ההרים במקום שאין אנשים לומר מת פלוני שהוא אינו אומר אלא לתומו כמספר דברים לחבירו אבל גבי צרה דמכוונת לקלקלה וכן שד דמכוין להטעות הוא דחיישינן לה וזה ברור ודוק. (א"ה וכ"כ מהרח"ש בקונטרס (דף י"א) בשם מהרד"ך ז"ל יע"ש):

טז[עריכה]

כיצד ראוהו שנפל לים וכו'. כתוב בתשובה להרמב"ן סי' קכ"ח ומים בין מים שיש להם סוף ובין מים שאין להם סוף משעה שהוא יודע שטבע או שירד למלחמה ולא שב מחשב הוא שמת כדרך שמתו האחרים וסומך על הדמיון ומעיד כו'. פירוש דבריו שטבע במים שיש להם סוף ומיד עלה והיה צף על פני המים ולא היה נודד כנף והיה נראה כמת הוא שצריך קברתיו להרי"ף מחשש בדדמי דאלו בטבע ולא עלה ושהו עליו כדי שתצא נפשו לכ"ע במים שיש להם סוף תו לא צריך מידי ומותרת לינשא לכתחלה ודברים ברורים הם ודוק:
כתב מהרש"ך בתשובה ח"ב ס"ס מ' וז"ל ואפילו את"ל שנרצה לחוש לסברת הרמב"ם להצריך לומר קברתיו כבר ידענו מ"ש ה"ה שמה שהצריך הרב לומר קברתיו היינו כשלא הזכיר העכו"ם השם בפירוש כו' וכל שמעיד על דבר ברור שא"א לספק באחר אע"פ שלא הזכיר את שמו חשיב כאילו הזכירו בפירוש א"כ אפי' בנ"ד יודה הרמב"ם דאצ"ל קברתיו ע"כ. ומאד אני תמיה עליו שכתב בזה דברים מתמיהין הרבה דמה ענין מה שהעיד בדבר ברור מאחר שלא הזכיר שמו ואינו מכירו ודאי דצ"ל קברתיו לשיטת ה"ה. וכבר נתקשה הרב לעיל בעדות זה שמא עדות שקר הוא דמאחר שלא היה מכירו איך ידע שהיה לו אם ואחות בטריקול"ה. וע"ק דלא עדיף עדות זה מההיא דכתב רבינו ביצא ישראל ועכו"ם מעמנו ובא העכו"ם והסיח ל"ת איש שיצא עמי מת משיאין את אשתו והוא שיאמר קברתיו. הרי שהעיד בדבר ברור ואעפ"כ הצריך קברתיו. ועוד אני מוסיף לתמוה בעיקר דינו דחשיב דבר הברור מה שאמר העכו"ם שהיה לנהרג אם ואחות בטריקול"ה והלא יש לחוש לאיש אחר שיצא לימים ראשונים. והחיפוש מיום שיצא זה הנהרג לאו כלום הוא מאחר שלא הזכיר העכו"ם זמן. וע"ק שלא אמר העכו"ם שנהרג הוא מטריקול"ה אלא שאם ואחות היו לו בטריקול"ה ואפשר שאיש אחר הוא ממקום אחר שהיה לו אם ואחות באותו מקום. ומאד הפריז על המדה וחששות כאלו הנם כתובים בדברי גדולי האחרונים ובפרט בקונטרס מהרח"ש ובדברי המחבר צ"ע:

יט[עריכה]

אם אמר קברתיו נאמן ותנשא על פיו כו'. שיירא שבאו עליה לסטים אי הוי כמלחמה וצ"ל קברתיו עיין במהריב"ל ח"א סימן י"ב. למ"ד דבעינן קברתיו נסתפק הריב"ל ח"א סי' ט' בעד מפי עד אי תלינן שהראשון קברו ומ"מ הסכים דכיון דלא בעינן קברתיו דוקא אלא כל שטלטלו סגי תלינן שהעכו"ם הראשון טלטלו יע"ש:

כא[עריכה]

אע"פ שיש להם סימנין בגופו ובכליו וכו'. אפילו דאיכא תרי סימנים ואינם מובהקין אין להקל. וכן אין לצרף סימני הגוף עם סימני כלים להקל מהריב"ל ח"א סימן ז'. אף למ"ד דלא סגי טביעות עינא ובעינן סימנין בעד מפי עד תלינן להקל ואמרינן שהראשון הכירו ע"י סימנים מהריב"ל ח"ר סי' א' וסי' ט': בד"א כשראוהו בתוך ג' ימים כו'. כתב ה"ה שהרשב"א כתב היכא דאשכחיה ואשתמודעיה כו'. ומ"מ בעד מפי עד תלינן להקל דבתוך ג' היה, מהריב"ל ח"א סי' ו' ועיין בסי' ה' ודוק:

כב[עריכה]

ואם שהה ביבשה וכו'. היכא דלא ידעינן דאשתהי בים אף למ"ד דאזלינן לחומרא בעד מפי עד תלינן להקל דהעד הראשון ידע דבאותה שעה פלטו הים מהריב"ל ח"א סימן א' וסימן ט':

כה[עריכה]

יצא כותי וישראל מעמנו למקום אחר וכו' והוא שיאמר קברתיו. כתב ה"ה ז"ל והרשב"א נראה שסובר כדעת רבינו כו' ואני אומר דאף רבינו סבור שאין צורך בכותי המסל"ת ואומר מת פ' שיאמר קברתיו וכו' וכן כתב ואפילו היה הכותי הוא שהסיח לפי תומו ואמר טבע פ' בים הגדול ונשאת ע"פ לא תצא. וקשה דמה ענין טבע במים שאין להם סוף להוכיח דבהזכרת שמו אינו צריך שיאמר העכו"ם קברתיו ביבשה. דהתם אם נשאת לא תצא משום דרוב הנטבעים מתים ומשום הטביעה דינם הכי אבל ביבשה אף בהזכרת שמו צריך שיאמר קברתיו. ואפשר לומר בדוחק דאם בעלמא אפילו הזכיר שמו צריך שיאמר קברתיו ביבשה משא"כ בישראל לא היו מתירין בגמרא גבי טביעה בעכו"ם כיון שיש לחוש לבדדמי משני צדדים אי משום דאף דביבשה שייך גבי עכו"ם בדדמי מה שא"כ בישראל גבי מים שאפילו בישראל חוששין לבדדמי לא היה לנו להתיר ואפילו נשאת תצא. זה נ"ל לומר על צד ההכרח ודוק:

כז[עריכה]

עד שיעיד העד שהוא פלוני ויכיר שמו ושם עירו. בשמו ושם עירו סגי ולא בעינן שם אביו הריב"ל ח"א סי' ח' ועיין בסי' ו' היכא דאיכא שמו ושם אביו או שמו וכינויו ואיכא סימן אחר כגון דקאמר שהיה קרוב למשפחה פ' לכ"ע אין חוששין לתרי יב"ש אף דליכא שם עירו. מהריב"ל ח"א סימן ד' יע"ש:

כח[עריכה]

ואין בודקין [עדי] אשה בדרישה וחקירה. פלוגתא דתנאי בשלהי יבמות ופסק כת"ק. וז"ל הריב"ש סימן קצ"ג ובקדושין מממון ילפינן כמו שפסקו הגאונים בשילהי יבמות דאין בודקין עדי אשה בדרישה וחקירה דלדיני ממונות מדמינן להו וה"ה לכל דיני קדושין וגרושין ובסימן רס"ו כתב דאף למ"ד דעדי נשים בעו דרישה וחקירה היינו עדי מיתת הבעל אבל בעדי גיטין וקדושין לכ"ע לא בעי דרישה וחקירה יע"ש:

סליקו להו הלכות גירושין בס"ד.
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם ·
מעבר לתחילת הדף