קרית ספר/גירושין/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קרית ספרTriangleArrow-Left.png גירושין TriangleArrow-Left.png ב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

מגיד משנה
לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אור שמח
יצחק ירנן
מעשה רקח
קובץ על יד החזקה
קרית ספר
שער המלך
שרשי הים


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

זה שנאמר בתורה וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה א' הכותב בידו או שאמר לאחר לכתוב לו ואחד הנותן בידו או שאמר לאחר ליתן לה לא נאמר וכתב אלא להודיע שאין מתגרשת אלא בכתב ונתן שלא תקח מעצמה.

ב[עריכה]

אמר לשנים כתבו וחתמו ותנו לאשתי הרי אלו כותבין וחותמים ונותנים לה והן שלוחיו ועידיו וקרינן שפיר וכתב ונתן בידה. וכן אמר לסופר כתוב גט לאשתי ואמר לעדים לחתום כותבין וחותמים ונותנים לו דקרינא ביה וכתב והוא מגרש בכל עת שירצה. וכותבין לו גט אע"פ שאין אשתו עמו דלא בעינן דעתה דביה תלה רחמנא. אמר לב' כתבו גט לאשתי וכתבו הם עצמם וחתמו הרי זה כשר דחתימ' הויא בכלל וכתב אבל אמרו הם לסופר שיכתוב ולעדים שיחתמו אע"פ שחזרו ונתנוהו לו לבעל ונתנו לאשתו בפני עדים הרי זה בטל שהרי כתבו מי שלא אמר הבעל לכותבו ולא קרינא ביה וכתב. אמר לב' או לג' אמרו לסופר שיכתוב ולעדים שיחתמו הוי גט כשר מדאוריתא דהא בצוויו נכתב וקרינן שפיר וכתב.

ח[עריכה]

הבעל שהביא גט בידו ואמר לאחד תן גט לאשתי יתן לה דקריה שפיר ונתן. אמר לאחרים לכתוב ולחתום וליתן גט לאשתו וכתבו וחתמו ונתנו לה ונמצא בטל כותבים גט אחר אפילו מאה עד שיגיע לידה גט כשר דקרינן ביה וכתב ונתן כיון שצוה לכתוב ולחתום וליתן בידה מסתמא על גט כשר אמר ואם אמר כתבו וחתמו ותנו לשליח וכתבו וחתמו ונתנו ונמצא בטל וכתבו וחתמו ונתנו לשליח גט אחר כשר הרי זו ספק מגורשת דמי אמרינן עשו כל שליחותם כבר ונסתלקו או דילמא האי נמי עד שיבא גט כשר לידה ותתגרש עשאן שלוחין לכתוב אלא לטירחא דידהו חש שלא להטריחם בהולכה.

י[עריכה]

האומר לב' כתבו גט ותנו לאשתי גרשוה שלחוה שבקוה תרכוה כתבו אגרת ותנו לאשתי הרי אלו יכתבו גט כשר ויתנו לה. כתבו גט לשון בני אדם הוא כבר הוחזקו לקרות לספר כריתות אשה גט. גרשוה נמי כבר נהגו לקרות גרושין. שלחוה לשון ושלחה מביתו. שבקוה לשון אגרת שבוקין. תרכוה לשון תירוכין גירושין. כתבו אגרת גם זה לשון הגט איגרת שיבוקין. פטרוה פרנסוה עשו לה כדת וכנימוס עשו לה כראוי לא אמר כלום דפטרוה דילמא לשון פיטור וחובה להקל מעליה חובות שחייבת. פרנסוה לשון עשיית צרכיה. כנימוס כדת נמי לא ידעינן אי נימוס גט אי מזון וכסות וכן כראוי ואם כתבו גט ונתנו לה בטל דלאו וכתב ונתן קרינן הואיל ולא אמר לשון גירושין. הוציאוה עזבוה התירוה הניחוה הועילוה הרי זו ספק אם משמע מלות אלו לשון גרושין מי אמרי' לישנא דקרא נקט ויצאה מביתו או דילמא לאו לישנא דקרא הוא דלא כתיב והוציאוה אלא ויצאה מעצמה עזבוה לשון אגרת שיבוקין הוא או דילמא כיון דלאו לשון עזיבה כתבי' בגיטה לאו לישנא דגיטה הוא התירוה מהו לשון מותרת לכל אדם הוא או לשון התרת נדרים או התרת חגורה הוא הועילוה נמי הוי ספיקא לפי' אין כותבין לה ואם כתבו ונתנו הויא ספק מגורשת.

יב[עריכה]

האומר כתבו גט לאשתי הרי אלו כותבין וחותמין ונותנין לו אבל אין נותנין לה עד שיאמר להם דבעיא ונתן ואם נתנו לה אינה מגורשת דהא לא נתן ולא צוה ליתן ובעיא ונתן. ובמסוכן או יוצא בקולר או בשיירא או מפרש בים יכתבו ויחתמו ויתנו לה שהדבר ידוע שלא נתכוון זה אלא שיכתבו ויחתמו ויתנו ואגב טירדי' לא פירשו והוי כמי שאמר תנו ושפיר קרינן ביה ונתן. בריא שאמר כתבו גט לאשתי וכתבו וחתמו ונתנו לה והרג עצמו או הפיל עצמו לים הרי זה גט כשר דהוכיח סופו על תחלתו שהיה דעתו כן לכך היה בהול ולא גמר דבריו וה"ל כמו שאמר תנו אבל עלה לגג והפילו הרוח אינו גט דהא לא היה בהול ולא אמר תנו ולא קרי' ביה ונתן. ספק אם הפיל עצמו או אם דחפתו הרוח הרי זה גט עד שיודע בודאי שדחפתו הרוח דכיון דעלה מיד אחר שאמר כתבו גט לאשתי להפיל עצמו הוא שעלה והוי בהול ולא גמר דבריו. וכן מי שהיה מושלך בבור ואמר כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי ופירש שמו ושמה הרי אלו יכתבו ויתנו לה והוא שידעו אותו שהוא אדם ואע"פ שהעלוהו ולא הכירוהו אם זהו שפי' שמו הרי זה גט כשר שבשעת הסכנה כותבים ונותנים אע"פ שלא אמר תנו כדאמר ואינם מכירין אותו וכן מי שנפלו לו מכות רעות שאי אפשר שיחיה מהן ואמר כתבו גט לאשתי כותבין ונותנין אע"פ שסופו למות כיון שעתה הוא חי.

יד[עריכה]

מי שהיה רוח רעה מבעתתו ואמר כשהתחיל בו החולי כתבו גט לאשתי לא אמר כלום מפני שאין דעתו נכונה ומיושבת וכן השכור שהגיע לשכרותו של לוט דבעיא וכתב מדעתו ואם לא הגיע לשכרותו של לוט הוי ספק אי הוי כתיבה מדעתו אם לאו. אמר כשהוא בריא כתבו ותנו גט לאשתי ואח"כ נבעת וכתבו ונתנו לה קודם שיבריא כשר מן התורה דהא קרינן וכתב ונתן כיון דאמר כך בשעת בריאותו. מי שנשתתק והרי דעתו נכונה ואמרו לו נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו בודקים אותו אם אמר על הן הן ועל לאו לאו הרי אלו יכתבו ויתנו דה"ל כאלו אמר בפי' כתבו ותנו וכן אם כתב בידו כתבו ותנו גט לאשתי הרי אלו כותבים ונותנים לה אם היתה דעתו מיושבת דהוי שפיר כתב ונתן מדעתו. מי שנשא כשהוא פקח ונתחרש או נשתטה אינו מוציא לעולם עד שיבריא ואין סומכין על רמיזותיו עד שיבריא אבל שוטה מתגרשת מן התורה מידי דהוה אפקחת דמתגרשת בעל כרחה שלא מדעתה אבל גבי מגרש בעיא דעת שהאיש אינו מוציא אלא לרצונו וכשהוא חרש אין קידושיו קידושי' מן התורה.

יח[עריכה]

המקדש קטנה ע"י אביה וגרשה כשהיא קטנה אביה מקבל גיטה ומשהגיע גט ליד האב נתגרשה דאיתקש יציאה להוייה מה הוייה מיקדשה ע"י אביה כדילפינן לעיל אף יציאה מתגרשת ע"י אביה וכן נערה אלא שהיא עצמה מקבלת נמי גיטה כיון דאית לה יד דהא גדולה היא ואם היתה יתומה היא מהוה את עצמה והיא מקבלת גיטה וה"נ לא שנא דאע"ג דאיתקש יציאה להויה והויה אביה ולא היא כדאמרינן בנעוריה בית אביה כל שבח נעורים לאביה אפ"ה קידושי' דמדעתה דבעינן דעת מקנה אביה ולא היא שהתורה זיכתה לו אבל גרושין שישנה בעל כרחה בין היא בין אביה דמה לנו לדעתו כי מקבל איהו נמי על כרחיה הוא ולכך נראה דהאי דאינה יכולה לעשות שליח לקבל גיטה מיד בעלה משום דשליח לא מהני אלא מדעת וכל דבעיא דעת זיכתה לו תורה לאב ולא לה כדאמרינן. קדשה אביה כשהיא קטנה ומת אם מבחנת בין גיטה לדבר אחר הרי זו מתגרשת משהגיע גט לידה דמשלחה ואינה חוזרת קרינא ביה ומתגרשת אפילו מקידושי תורה ואם לאו אינה מגורשת עד שתבחין ואם גרשה אינה מגורשה דכתיב ושלחה מביתו מי שמשלחה ואינה חוזרת יצתה זו שמשלחה וחוזרת.

כ[עריכה]

כל שכופין אותו להוציא בדיני ישראל אפילו ע"י גוים עד שיאמר רוצה אני הוי גט דהא דין תורה הוא לכוף את ישראל בדין ובגרושין גופייהו נמי ילפינן דכופין כשהיא אסורה לו דכתיב וקדשתו על כרחו שאם לא רצה לגרש הלקהו ויסרהו עד שיגרש מקדוש יהיה לך מפקי' שיהא ראשון לכל דבר שבקדושה וכיון דאמר רוצה אני גרש לרצונו ואפילו שלא כדין ע"י ב"ד ישראל שטעו היה גט מדאוריתא שהרי ישראל אנסוהו ואמר רוצה אני והוי שפיר לרצונו אבל אנסוהו גוים שלא כדין אינו גט אף ע"פ שאמר רוצה אני דלאו מידי קא עביד כיון דהוי לפני גוים דכתיב אשר תשים לפניהם ולא לפני גוים:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.