קובץ על יד החזקה/גירושין/ב

קובץ על יד החזקה ‏ גירושין ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

זה שנאמר בתורה וכתב לה. מדברי רבינו פה שהשוה כתיבת הסופר לשליח הלכה הוכיחו האחרונים דמטעם שליחות הוא דהסופר כתבו בשליחותו של הבעל וכשי' הר"י בתוס' גיטין דף כ"ב ע"ב ד"ה והא דבעי שליחות בכתיבה עי' בס' גט פשוט דף כ"ח ע"ג דלפי"ז יש לתמוה אמאי נקט בפ"ג טעמא דכותי משום דעל דעתי' כותב ת"ל מטעם שליחות והר"ן והרשב"א דחו שיטת ר"י מסוגי' דרפ"ק דזבחים דהוכיח מהך דהכותב טופסי גיטין דסתמא לא הוי לשמה דלמא מש"ה צריך להניח משום שליחות וגם המתני' דר"פ כל הגט ג"כ משמע דלא פסול אלא משום לשמה עי' בס' מכתב מאליהו סי' א'. ובאמת נראה לחומר הקושי' דיש מקום ליישב עפ"י מ"ש בהג"א ר"פ כל הגט בשם המרדכי דאם לא כתב שמו ושמה כלל הגט כשר ובפ"י תמה עליו דהא מבואר מסוגי' גיטין דף כ' במעשה דהאי גברא שקיל ס"ת ויהבי' לדביתהו ופריך בגמ' הא בעי שמו ושמה ע"ש מ"ש ליישב ועי' בחי' רמב"ן שם שפי' כן קושי' הגמ' כמ"ש הפ"י ודוק ובאמת רבים חולקים עליו כמ"ש בהג"א בשם הא"ז אם לא כתב שמו ושמה בנים ממזרים וי"ל דוודאי מה"ת לא בעי' שמו ושמה לדידן דקיימ"ל עדי מסירה כרתי אלא משום דהוי מזויף מתוכו אם כתב שלא לשמה הוא פסול מדרבנן וכ"ז אם בעי' לשמה אבל אלו לא הי' צריך כלל לכתוב הגט לשמה רק משום שליחות וודאי דלא הי' צריך שליחות לומר לו לכתוב שמו ושמה דמצד הסברא לא צריך שליחות כ"א מה שיש צורך לעיקרו של גט כגון הרי את מותרת לכל אדם וכיוצא אבל השתא דצריך לכתוב לשמה פסול בכותב שמו ושמה שלא לשמה ומעתה מתני' דטופסי גיטין דלא קתני בה הרי את מותרת לכ"א אלא שמו ושמה שפיר הוכיח הגמ' דסתמא בעינן לשמה דאי משום שליחות לדידן דקיימ"ל ע"מ כרתי דכתיבת שמו ושמה לא בעי שליחות ונ"מ לדינא אם הפסול מטעם לשמה אם כותב שמו ושמה לבד והניח מקום הרי את מותרת לכ"א ג"כ פסול משא"כ אם הטעם משום שליחות ומיושב דברי רבינו בפ"ג שכ' גבי כותים משום דעל דעתו כותב וע"ש בתוס' זבחים ודוק.

ו

ומתיישבין בדבר זה וכו'. כבר נחלקו בזה באומר אמרו דפסול אי מה"ת או מדרבנן והפ"ח הוכיח מתלמודא דמה"ת היא מדמק' הגמ' ואי אומר אמרו מותר ליפוק מיני' חורבא ע"ש ובירושלמי משמע דמדרבנן היא דגרסי' בפ' התקבל רבי אמר לא יעשה כן בישראל ע"ש ובזה י"ל מה דאמרי' בירושלמי פ"ג דגיטין דשליח קידושין אין השליח עושה שליח אע"ג דלא הוי מילי הואיל ומדעתה בעינן הוי מילי ועי' בהגהת רמ"א אה"ע סי' ל"ה שחולק על דעת הקדוש מדרוש ובק"ע תמה שהרי מבואר בירושלמי דעת הקדוש ובפ"י הק' לפי מה דאמרי' מילי לא ממסרי לשליח א"כ דרשא דשליח עושה שליח גבי אשה דמיירי בשליח לקבלה ק' הא הוי מילי וכ' בשם המרדכי דהואיל והוי גמר שליח עושה שליח ולפי מה דאמרי' בירושלמי גבי קידושין הטעם משום דבעי' דעתה הא גם בשליח קבלה צריך דעת הבעל אולי לא יתרצה ולפמ"ש א"ש דהירושלמי לטעמי' דאומר אמרו מה"ת כשר ואין כאן כ"א פסול דרבנן ול"ק מהא דדרשי' ששליח עושה שליח גבי אשה ותלמודא דידן דס"ל מה"ת באומר אמרו פסול וצ"ל כסברת המרדכי א"כ גם גבי קידושין יכול שליח לעשות שליח כיון דהוא גמר כנ"ל ובלימוד הישיבה הארכתי.

יב

בד"א בבריא. עי' תיו"ט במתני'.

טו

אמר כשהוא בריא וכו' ה"ז פסול. בכ"מ תמה על רבינו דהגט בטל וכ"כ בשלטי גבורים שהגט בטל מה"ת ואף לכהונה אינו פוסל ויפה כ' בזה הב"ח דוודאי גם לר"י אינו פסול אלא מדרבנן וכשיטת רבינו מאחר שהי' בדעתו בשעת אמירה וגם לר"ל היכא דאין סמי' בידו אין כאן רק איסורא דרבנן והוסיף בחלקת מחוקק סי' קכ"א אות ב' אם הי' בדעתו בשעת אמירה אעפ"י שאח"כ נשתטה שוטה גמור אפ"ה אפשר דאין פסול מה"ת רק מדרבנן ע"ש והנה יש לדון לפי שי' רבינו בר"פ דבעי' לכתיבה שליחות א"כ אם בעת כתיבתו נשתטה בשעה זו א"א לעשות שליח ואין כאן שליחות אף שהשליחות לא נתבטל ואם אח"כ הבריא עדיין השליחות במקומו מ"מ פסול לכתוב בשעת שטותו דא"א לעשות בעצמו א"י לעשות שליח ואפשר ג"כ לומר דהא דפליגי ר"י ור"ל מה מדמה לי' לישן ומר מדמי לי' לשוטה פליגי בהך מילתא דר"י ס"ל דשוטה ממש מה"ת פסול ומש"ה מחמרי' מדרבנן מיהת גם בסמי' בידו אולי הוא דמי לשוטה ור"ל ס"ל דגם שוטה אינו אלא מדרבנן ובסמי' בידו ספיקא הוא ולקולא ומש"ה לא קשי' לי' לתלמודא ממגויד עלי' דר"ל משום דמגויד ס"ל לתלמודא דספיקא יש אם דעתו צלותא או לא וספיקא דרבנן להקל אבל לר"י שפיר מק' דמס' ניזל לחומרא ומשני דבמגויד דעתו צלותא בוודאי ומיושב קושי' התוס' שם ד"ה דקתני וצ"ע לדינא.

יז

אבל אם וכו'. הגמל"מ הנ"י ר"פ חרש בשם הירושלמי היינו דווקא היכא דקדיש בכספא אבל בביאה קידושיו מעשה וגירושיו אינן מעשה ותמה על הירושלמי ע"ש ונראה לי בטעם הירושלמי דלר"א דס"ל תרומת חרש לא תצא לחולין ומספקא לי' לתלמודא יבמות דף קכ"ג אי דעתו צילותא אי לאו דעתו צילותא דהיינו עתים חלים עתים שוטה ולדידי' קדושי מצי מקדש גרושי לא מצי מגרש ע"ש בגמ' ואף דאנן לא קיימ"ל כר"א מ"מ י"ל דס"ל להירושלמי דחרש שקידש אשה בדרך שב"א מקדשין נשותיהן בכסף או בשטר אמרי' דאין לו דעת אלא דהוא עושה מה שרואה דאחרים עושים משא"כ אי החרש מקדש בביאה דניכר מתוך מעשה זה קצת שבכוונה בדעת עושה כן ויש לנו לחוש אולי בעת ההיא הי' חלים בדעתו כיון שעשה מעשה רבא עי' מס' חולין דף י"ג ע"א וכל זה במקדש אשה שאפשר לו לקדש כדרך שאר ב"א וקדשה בביאה אז יש לנו לחוש דדעת צילותא אית לי' בעת ההיא ורוצה להראות שיודע שיכול לקדש בביאה משא"כ ביבמה שאין אנו רואין שעושה שלא כדרך ב"א אזי אזלי' בתר רובא דחדא דעתי' אית לי' בשעת הביאה ובשעת גירושין ודוק.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.