קרית ספר/אישות/ג

קרית ספר ‏ אישות ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כיצד האשה מתקדשת אם בכסף דילפינן משדה עפרון קיחה קיחה דכתיב כי יקח איש אשה ובעלה והצריכה הכתוב גט לפוטרה מקיחה זו כדכתיב סיפיה דקרא והיה אם לא תמצא חן בעיניו וכתב לה וגו' ואין קיחה אלא בכסף דכתיב נתתי כסף השדה קח ממני וג"ש בסיני נאמרה וכל י"ג מדות נמי. כסף זה אין פחות מפרוטות כסף דמדכתיב ואת אשר חטא מן הקדש ישלם לרבות פחות משוה פרוטה להשבון לקדש דכל אתין וגמין ריבויין אבל להדיוט לא דלאו ממונא הוא ולהכי לא מקדשה בפחות משוה פרוט' מדכתיב בעבד ישיב גאולתו דרשינן ישיב לרבות שוה כסף ככסף ואומר לה הרי את מאורסת לי ונותן לה בפני עדים דכתיב כי יקח שהאיש הוא שאומר דברים שמשמ' שקונה אותה לו לאשה והוא יתן לה הכסף שהוא הלוקח והכי גמרינן משדה עפרון שהוא קבל הכסף מיד אברהם שהיה הקונה. נתנה היא ואמרה היא לו הרי אני מקודשת או מאורסת לך או כל לשון הקנאה אינה מקודשת וכן אפילו נתנה היא ואמר הוא אינה מקודשת דבעינן שיתן הוא שהוא הקונה כדילפינן מכי יקח ואם נתן הוא ואמרה היא מקודשת מספק דאמרה היא דמי קצת לכי תלקח אשה לאיש.

ג

ואם קדש בשטר דילפי' מויצאה והיתה היקיש הויה ליציאה מה יציאה בשטר דכתיב וכתב לה ספר כריתות אף הויה בשטר כותב לה על הנייר או על החרס או על כל דבר שירצה הרי את מקודשת לי הרי את מאורסת לי דהבעל הוא שכותב השטר כמי שהוא שנותן הכסף דכתיב כי יקח איש וגו' אי נמי דילפינן מויצאה והיתה מה יציאה הוא כותב השטר אף הויה כן ובפני עדים הא אמרן לעיל דילפינן לכל דבר ערוה שאין פחות משנים מג"ש דדבר דבר ובשם הרמב"ן ז"ל אמרו דאם כתב בכתב ידו השטר ויוצא מתחת ידה אף על פי שאין עליו עדים מהני דכשהיא מוציאתו כאלו יש עדים בדבר דמי דהכי נמי אמר בגט מדאוריתא ואיתקש הויה ליציאה. כתבו שלא לדעת או שלא לשמה אף על פי שנתנה לה מדעתה ובפני עדים אינה מקודשת דאמר קרא ויצאה והיתה מה יציאה לשמה דכתיב וכתב לה לשמה אף הויה לשמה ולדעתה דכתיב נמי ויצאה והיתה מה יציאה בעינן דעת מקנה שהוא הבעל דכתיב וכתב אף הויה בעינן דעת מקנה דהיינו האשה שניקני' לבעל.

ה

ואם קדש בביאה דילפינן לה מדכתיב ובעלה מלמד שנקנית בביאה אומר לה הרי את מאורסת לי בבעילה זו וכיוצא בזה ומתיחד עמה בפני עדים ובועלה וסתם בועל דעתו על גמר ביאה דאף על גב דמן התורה ילפינן העראה שנקנית בה האשה דכתיב הכא כי יקח איש אשה ובעלה וכתיב בנדה ואיש כי ישכב את אשה דוה וגלה את ערותה וגו' את מקורה הערה מכאן להעראה מן התורה והוקשו כל העריות בהעראה דכתיב כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו וגומר הוקשו כל העריות כולן לנדה מה נדה בהעראה אף כל העריות בהעראה וכתיב הכא גבי כריתות איש כי יקח את אחותו וגומ' מה קיחה דהכא העראה כביאה אף קיחה דהכא דקדושין העראה קונה בה אפילו הכי כל בועל סתם דעתו אגמר ביאה ומן התורה לא נקנית לו עד סוף כיון דהיה דעתו על גמר ביאה דהוי כמו חזקה דאזלי' מן התורה אחר החזקה כדילפינן לעיל. ובין שבא עליה כדרכה ובין שבא עליה שלא כדרכה מקודשת דאיתקוש משכבות להדדי דכתיב משכבי אשה שתי משכבות מה משכב כדרכה קונה בה דכתיב ובעלה אף משכב שלא כדרכה קונה בה.

ו

משמעות הדברים שאומר הבעל בשעת קידושין הוה שהוא קונה אותה דכתיב כי יקח איש אשה ולא שהקנה לה לעצמו דכתיב כי יקח ולא שיקח את עצמו. אמר לה או כתב לה בשטר שנתן לה לשון ארוסה קנויה שלי לקיחה חרופה ברשותי זקוקה וכיוצא בהן מקודשת והוא שמכרת באלו הלשונות שהן ענין קדושין. אמר או כתב מיוחדת מיועדת עזרתי נגדי צלעתי סגורתי תחתי תפושתי אסרותי מקודשת בספק כשהיה מדבר עמה על עסק קידושין דהא ידעה דהני לישני לקידושין קאמר לה וקבילה אבל לא דבר עמה על עסקי קידושין אין חוששין למלות האלו ובכל לשון שמכרת האשה ויש משמע הדברים באותה לשון שקנא' מקודשת דקרינן ביה כי יקח ואם היה מדבר עמה על עסקי קידושיה ורצתה וקדשה בשתיקה דיו דהוי שפיר קיחה דקידושין. ועדי הקידושין והגירושין אינן צריך לומר אתם עדי אלא שיהיה בפניו דעדים ילפינן דבר דבר מממון והתם לא בעינן אתם עדי אלא בהודאה דעל פיהם אמר רחמנא מה שיאמרו הם אף על גב דלא אמרו אתם עדי.

ט

האומר לאשה הרי את מקודשת לי לחציי מקודשת. דאף על גב דאמר קרא איש ולא חצי איש הכי קאמר לה דאי בעינא למינסב אחריתי נסיבה. אבל אמר חצייך מקודשת לי אינה מקודשת דאשה אמר רחמנא ולא חצי אשה. וכן לי ולזה אינה מקודשת דאיש קאמר רחמנא ולא שני אנשים דכתיב אשר ישכב את אשת איש אשר ישכב את אשת רעהו וגו' ולא אסרה תורה בעל אשה להכי לא דרשינן אשה ולא שתי נשים. חצייך מקודשת לי בפרוטה או בחצי פרוטה וחצייך האח' בפרוטה או בחצי פרוטה מקודשת דהרי היא אשה שלימה. חצייך מקודשת לי היום בפרוטה וחצייך למחר בפרוטה וכן שני חציין בפרוטה הוי ספק מקודשת דדילמא פסקה למלתיה והוי חצי אשה או דילמא דכי קאמר לה לא נגמרו קידושין האידנא עד למחר והוי אשה שלימה וכן שני חצייך בפרוטה בחד זימנא קאמר לה והוי אשה שלימה או דילמא אין אשה מתקדשת לחצאין דאשה קאמר רחמנא ולא חצי אשה דאף על גב דחצייך בחצי פרוטה וחצייך בחצי פרוטה היו קידושין היינו משום דכשאמר אחר כך וחצייך בחצי פרוטה הוי אשה שלימה כבר אבל כשאמר שתי חצייך בפרוטה הוי ספק דדילמא כיון דאמר בבת אחת שני חצייך הרי היא לחצאין ואשה קאמר רחמנא ולא לחצאין. שתי בנותיך לשני בני בפרוטה ספק אי אזלינן בתר מקבל דהוי פרוטה או דילמא בתר דידהו והא ליכא פרוטה. בתך ופרתך או בתך וקרקעך ספק אי אמר בתך בחצי פרוטה וקרקעך בחצי פרוטה ולא מהני או דילמא בתך בפרוטה ופרתך במשיכה או קרקעך בחזקה.

יא

האב מקדש את בתו שלא לדעתה כל שלא בגרה דכתיב את בתי נתתי לאיש הזה בנתינתו נעשה לה איש וקידושה לאביה קטנה דכתיב באמה העבריה ויצאה חנם אין כסף אין כסף לאדון זה כשיוצאה ממנו אלא יוצאה בסימנים אבל יש כסף לאדון אחר כשיוצאה ממנו והיינו האב שיוצאה מרשותו כשמקדשה להפרת נדרים שאינו מפר לבדו ומה יציאת אמה אין כסף לאדון שיוצאה ממנו אף מיעוט דיש כסף יש כסף לאדון שיוצאה ממנו והיינו אב ונערה נמי דברשותו כדכתיב את בתי נתתי לאיש הזה דמיירי בנערה כסף שלו דכל שיוצאת מרשותו ילפינן מויצאה חנם דיש לאב כסף א"נ כל שבח נעורים לאביה. וכן זכאי לקדשה בשטר וביאה מדאיתקוש הויות להדדי דכתי' ויצאה והיתה מה הויה דכסף ברשות אביה כדילפינן אף הויה דשטר וביאה ברשות אביה ומעשה ידיה שלו דכתיב וכי ימכור איש את בתו לאמה לאמה קרא יתירא הוא ודריש ביה הכי בתו הרי היא לו כאמה ובנערה הוא דאשמועינן דאלו בקטנה השתא מזבוני מזבין לה מעשה ידיה מיבעיא ובכתובת' אם נתגרשה או נתאלמנה מן האירוסין דאכתי ברשות אב הוי בעודה נערה לכל שבח נעורים דכתיב בנעוריה בית אביה כל שהיא נערה והיא בבית אביה לפיכך זכאי בקידושיה מיום לידתה עד שתבגר ואפילו חרשות ושוטה שקדשה האב היא אשת איש גמורה דכיון דבאב תלה רחמנא ולא בעי' דעתה דידה לא איכפת לן שתהיה חרשת ושוטה או לאו דהא קטנה נמי לית לה דעת. ובת ג' שנים ויום אחד מתקדשת בביאה מדעת אביה פחות מכאן לא דביאה פחותה מג' לאו ביאה היא ואינו קונה אותה דהלכה למשה מסיני דפחותה משלש כשרה לכהונה דנראה דאין ביאתה ביאה. בגרה או נשאת ונתאלמנה או נתגרשה בחיי אבי' הרי היא ברשות עצמה אעפ"י שהיא קטנה דכיון שיצא' מרשות אב לגמרי כשהשיאה שוב אין לו בה רשות דכל זמן שלא יצאה מרשות בתו הוא דיש לו כח בה כדכתיב בנעוריה בית אביה אבל משיצאה אין לו בה רשות לעולם כדאשכחן לענין נדרים דכתיב ונדר אלמנה וגרושה וגו' הא אפקה קרא מרשותיה ולענין ירושה כתי' וירש אותה שהבעל יורש אשתו למאן דסבר ירושת הבעל דאוריתא. נתקדשה קודם שתבגור שלא לדעת אביה אינה מקודשת אפילו נתרצה האב אחר שנתקדשה ואפי' נתאלמנה או נתגרשה מאותן האירוסין אינה אסורה לכהן ובין היא ובין אביה יכולין לעכב הואיל ובשעת קבלה לא נתרצה האב אם באת לחזור קודם שיתרצה חוזרת ולא מהני ריצוי דאב תו בין נתקדשה בפניו בין שלא בפניו אינה מקודשת דכיון דרחמנא אשלטיה בה כדילפינן לאו כל כמינה לקדש עצמה ואפילו נתרצה האב כדאמר במפתה דאפילו פתה לשם אישות אם נתרצה האב לתתה לו לא סגי בהאי ביאה אפילו היתה לשם אישות אלא בעי לקדשה לו השתא כדכתיב מהר ימהרנה לו לאשה שיהיו קידושין לדעת אביה משמע אפילו נתרצה האב בעינן קידושין אחריני לדעתיה.

יד

ספק בוגרת בין נתקדשה היא שלא לדעת אביה בין קדשה אביה שלא לדעתה הרי זו מקודשת בספק אם היא בוגרת ולא בעיא דעת אביה או הוא נערה ואביה לא בעי דעתה. האיש עושה שליח לקדש לו אשה פלו' או שאר נשים וכן האשה לקבל לה קידושין מיד פלו' או שאר אנשים וכן האב עושה שליח לקבל קידושי בתו כשהיא ברשותו דכתיב בגירושין ושלחה מביתו ומדלא כתב וגרשה ללמדנו בה שהאיש עושה שליח להוליך גט לאשתו ומדכתיב ושלחה ולא כתיב ושלח מלמד שהאשה עושה שליח לקבל גיטה קרי ביה ושלחה לא מפיק ה"א ושלח ושלחה דנאמר שני פעמים בענין מלמד ששליח עושה שליח אשכחן בגירושין בקידושין מנא לן אמר קרא ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה מה יציאה משוי שליח אף הויה משוי שליח. ואומר האב לבתו קטנה צאי וקבלי קידושיך מדאשכחן דמייעד אדון אמה העבריה דאף על גב דמעות הראשונות לאו לקידושין ניתנו אפילו הכי הואיל ומכרה ויודע שהאדון יכול ליעדה לאחר זמן הוה ליה כאומר לה צאי וקבלי קידושיך דאית לה זכיה כשדעת אחר מקנה לה. שליח האשה לקבלת קידושיה צריך עדים כמו בקבלת גיטה דהוי דבר שבערוה ואין פחות משנים אבל שליח האיש לקדש אין צריך עדים כמו בשליח הולכה אין צריך עדים דשלוחו של אדם כמותו וכתיב ויצאה והיתה איתקש יציאה להויה מה יציאה בעיא עדים לקבלה ולא להולכה אף הויה לקבלה ולא להולכת קידושין ונראה דאפילו בקבלת גט הוי מדרבנן והיקשא אסמכתא בעלמא. ושליח נעשה עד ואם היו שני שלוחין הן הן עדיו ואף על גב דשלוחו של אדם כמותו היינו שמקדש בעדו אבל לעדות לא מיפסיל והרי יש בדבר עדות.

יז

הכל כשרין לשליחות חוץ מחרש שוטה וקטן דאין בני דעת ושליחות איש בר דעת בעינן ולא חרש שוטה וקטן דשליחות נפקא לן נמי מדכתיב ויקחו להם איש שה לבית אבות אחד לוקח לכולן והכא איש כתוב למעוטי אלו והגוי לפי שאינו בן ברית ונאמר כן תרימו גם אתם לרבות שלוחכם מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית להוציא את הגוי. העבד אף על גב שהוא בן ברית דכתיב מחוטב עציך וגו' לעברך בברית הוא פסול לשליחות גיטין וקידושין לפי שאינן נוהגים בהם ובמידי דלנפשיה לא חזי לא מצי למיעבד שליחותא לאחריני. דין שליח או האב עם האיש או שליח עם האשה או עם האב או השליח כדין איש עם האשה ככל הדברים כיון ששלוחו של אדם כמותו מדאוריתא כדילפינן.

כ

כסף ושטר וביאה כולם דין תורה כדילפינן לעיל ושאר הפרק מדברי סופרים נסמך על ושמרתם את משמרתי ולא תסור וגו':

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.