קובץ על יד החזקה/אישות/ג

קובץ על יד החזקה ‏ אישות ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מפרוטה כסף וכו'. ומשקל הפרוטה חצי שעורה כמבואר בדברי רבינו פ"א מה' שקלים הל' ג' שם הרי את מקודשת וכו' אם אמר את מקודשת ולא אמר הרי כ' בשו"ת תשב"ץ ח"א סי' כ"ג דלא הוי קידושין ע"ש שה"ר מהך דגיטין דף ל"ב הרי הוא חרס מהו ומסיק דלהבא משמע אבל בלא הרי לא משמע להבא ועי' ברמ"א אה"ע סי' כ"ז סעי' ה' וע"ש בח"מ והמעיין בגוף התשובה יראה מדבריו בלא הרי לא הוי לשון מבורר ובגיטין ובקידושין לשון מבורר בעיון ובאמת מידי ספיקא לא נפקא וע"ש באותו תשו' דלא התיר אלא משום ג' טעמים אחרים ולשון הרמ"א שכ' אינו כלום צ"ע ומשמע נמי שם דאם לא אמר לי ג"כ מקודשת לחומרא ועי' הה"מ.

ב

מקודשת מספק. לשון הש"ס ספיקא הוי וחיישי' מדרבנן וכ' הר"ן דהך לישנא ק' דהו"ל ס' תורה והיכא קאמר חיישי' מדרבנן והרמב"ם כ' מקודשת מס' ולא הזכיר מדרבנן ולפיכך אני מסתפק לכל ספק קידושין אי צריכה גט מה"ת או לא דאפשר דמה"ת שרי משום דאוקמה אחזקת פנוי' והרי"ף כ' בבעי' דר"מ לקמן וסלקא בתיקו סד"א לחומרא וצ"ע ע"כ ועי' פר"ח יו"ד סי' ק"י בכללי ס"ס סי' א' ויל"ד בדברי הר"ן במ"ש שהרמב"ם כ' וכו' הרי הר"ן גופא כ' בספ"ק דדעת הרמב"ם כל ספיקא דאוריי' לחומרא אינו אלא מדבריהם כ"ש גבי ס' קידושין וכ' הפר"ח דדעת הר"ן דספיקא דדינא הוי ס' מחמת חסרון ידיעה ולא מהני חזקת פנוי' גם לשיט' הרמב"ם ואפשר לפרש דברי הר"ן מדדייק בגמ' וחיישי' מדרבנן משמע דסבר התלמודא באומרה היא פשיטא דלא הוי קדושי תורה דהי' צריך שיאמר ג"כ והוא צריך שיאמר ג"כ כמשמעות הקרא כי יקח ועי' בתוס' קידושין דף ד' ע"ב ד"ה כתב וספיקא דתלמודא לא הוי אם החמירו רבנן דלהוי קידושין וע"ז מסיק דספיקא ומדרבנן בעלמא חיישי' וע"ז כ' הר"ן דרבינו משמע דלא מפרש כן מדכ' סתם מקודשת מספק משמע דס' זה שוי לשאר ספיקות וע"ע שם בפר"ח ובסוף ס' תוס' יו"כ ובס' ברכי יוסף אה"ע סי' כ"ז אות ב' והרי"ט בחי' חלק על הר"ן דכי אמרי' העמד דבר על חזקתו היינו היכא דלא איתרע אבל חזקה דפנויה הרי אתרע שהרי פשטה ידה וקבלה קידושין אלא שאנו מסופקים במעשה הקידושין ובאותו שעה שפשטה יצאה מכלל שהיתה מקודם לכן וה"ד מדברי התוס' כתובות דף כ"ג ד"ה תרווייהו ע"ש שהאריך ודבריו צריכי' ביאור רחב ע"ש במהרש"א ואין להאריך ובח"מ אה"ע סי' ל"ז אות ה' בב"ש שם כ' דמשמע מדברי התוס' היפך שי' הר"ן ויש לדחות ראייתם דש"ה דע"כ צריכי' לסברת הרי בוגרת לפנינו דלא תימא חזקה שלא הביאה סמנין ולא נשתנה גופה כמ"ש הלח"מ בה' י"ד מתנגדות לחזקת פנויה.

ג

ואם קידש בשטר וכו'. עי' הה"מ ועי' בר"ן ריש קידושין ובירושלמי ר"פ האומר. וכ' רבינו ונותנה לה בפני עדים משמע לכאורה אע"ג דחתימי בשטר עדים לא מהני ונ' דרבינו פה מיירי שכ' בכתב ידו וגבי גט כת"י מהני כמו מאה עדים וס"ל לרבינו כשי' הרשב"א מ"ש בחי' לקידושין דף ס"ד וביבמות דף ל"א דדוקא גבי גט מהני כת"י אי משום דגלי קרא או משום דלא קא מחייב לאחריני משא"כ בקידושין דמחייב לאחריני ואין דבר שבערוה פחות משנים ולא מהני כת"י וז"ש רבינו ונותנו לה בפני עדים וה"ה נמי לפי מה דמשמע לפי שי' הרי"ף דס"ל דאף עידי מסירה כרתי וסגי נמי בע"ח עי' באה"ע סי' ק"ל דמשמע דגם דעת רבינו כהרי"ף וא"כ בקידושי שטר סגי בעדי חתימה לחוד וכ"כ בס' המקנה קידושין דף ט' ומסתימת הפוסקים לא משמע כן ונ' דה"ט משום דלא רצו לחלק בעניני קידושין כיון דבכסף וביאה בעינן עדים לא חלקו ודברי הלח"מ פה צ"ע ועמ"ש בס"ד פ"א מה' גירושין.

ה

ובין שבא עלי' כדרכה. ירושלמי פ"ק דקידושין לא סוף דבר בכדרכה אלא אפי' שלא כדרכה והה"מ כ' שם מפורש ומשמע מהא דמשני בבבלי דף ט' משכחת לה כגון שבא עלי' שלא כדרכה ויפה כ' בשעה"מ לדחות ראי' זו.

י

ב' חצייך בפרוטה. מ"ש הלח"מ ליישב השגת הראב"ד עי' ר"ן ריש קידושין.

יא

ובכתובתה. פי' בכתב לה כתובה דאל"כ אין כתובה לארוסה לדעת רבינו בפ"י הל' י"א.

יב

כיון שנשאת וכו'. הכי תנן במתני' אמרו לו משהשיאה וכו'. ועי' במס' כתובות דף מ"ג ע"ב ד"ה ומיגבא בס' הפלאה שם שכ' דלפי' ר"י דרבנן מודי' לר"י אם יש לה ב' כתובות א' בשעת אירוסין וא' בשעת נשואין דלא מחלה בשעת אירוסין ואם רצתה גובה מזמן הראשון גם האב גובה בכתובתה הראשונה ע"ש ולפמ"ש רש"י והרע"ב משמע דכל טעמא דרבנן דבתר שעת גבי' אזלי' ובשעת גבי' שוב אינה ברשותה ובכל ענין אין הכתובה לאב וכ"מ שי' רבינו פה וכ"מ ג"כ מלשנא דאמרו לו ועי' בתי"ט ד"ה אמרו לו כ' צ"ע דאמרו לו היינו ת"ק ולפ"ד אמרו לו באו לאוסופי מי שנישאת שוב אין לאבי' רשות בה גם אם לא מחלה הכתובה שכ' לה בשעת אירוסין ופסק רבינו כאמרו לו.

טו

כל העושה שליח. עי' בהשגת הראב"ד ובס' מכתב מאלי' סי' י"א דף פ"ו ע"א באריכות ועמ"ש בס"ד בפ"ו מה' גירושין.

טז

השליח נעשה עד. עי' הה"מ מ"ש וכ' הרשב"א וכו'. ובחי' ביאר הדברים דבאינה מכחישתו א"ל דאפ"ה אינה מקודשת דעדות אין כאן וכו' והו"ל כשניהם מודים וי"ל ג"כ דמקודשת דהשתא לאו נוגעין בעדותן ואע"פ שבהכחשה אין נאמנים הא אין פסולן אלא משום נגיעתם ונסתלק הגורם וחוזרו להכשירן ועי' בריטב"א משמע כסברה הראשונה וכן עיקר ומה שהעתק הירושלמי יש מחלוקת בפי' הירושלמי אית דמפרשי להך דירושלמי קודם שנתקנה שב"ה ולדידהו ניחא דברי ר' יוסי וקש' מ"ט דר' בא ב"ח אית דמפרשי להך דירושלמי דמיירי לאחר התקנה וכמ"ש התוס' שם בסוגי' ולהך פי' הק' הרשב"א והר"ן א"כ מ"ט דר' יוסי ונראה לפי פי' הראשון י"ל טעמא דר' בא יעוי' בס' תמים דעים סי' רי"א ומ"ש שם על הא דקיימ"ל המפקיד אצל חבירו בשטר נאמן בשבועה חמורה ויש מי שאומר כיון דהאי שבועה שבועת התורה כדין נאנסו לא מצו לאפוכה וכו' ויש מי שאומר מה"ד לא הי' לנו להמנא לנפקד כיון דשטר ביד המפקיד ומדין מגו מהמני' לי' וכו' מצי למימר הנפקד השבע אתה דלא ניחא לי בתקנתא דרבנן דיהי' נאמן מדין מגו וצ"ע הנה יראה מדבריו בהא דהמניני' לאדם במגו הוא סברה דרבנן ובאמת לא משמע כן בסוגי' דשבועות בהא דמק' שבועת השומרי' היכא משכחת לה וכ"כ הרמב"ן במס' ב"ב דמגו סברה דאוריי' היא א"כ ר' בא אפשר דהוא סובר דמה"ת לא אמרי' מגו וע"ז בא ר"י ואמר מכיון שהאמינתו תורה והוא סבר דמגו סברה דאוריי' הוא וא"כ לאו נוגע בעדות הוא קודם שנתקנה שב"ה. ולפי' השני י"ל דטעמא דר"י דכיון דמה"ת היא מקודשת עדות מעליותא היא לא תקינו רבנן ש"ה להפקיע קדושי דאוריי' ולא שייך כאן אפקעינהו רבנן דמה להם לתקן דבר זה והניחו על דין תורה דעיקר שב"ה במק"ע בעניני ממון לבד וכעין שכ' הר"ן דלא תקנו ש"ה כ"א בשו"כ ולא בפרוטה ואפשר נמי לפרש דר' בא ור"י פליגי בהנך תרי לישנא דר"נ שבועות דף מ' ע"ב אי בעי' גבי שב"ה דררא דממונא ומיירי פלוגתתם בעשאן שלוחי' שלא בפני עדים דהא לא בעי' עדים בשליחות קידושין כמ"ש רבינו בה' הקודמת וא"כ יש להם מגו דלהד"ם וסבר ר' בא דלא בעי' דררא דממונא ולאחר התקנה הוא נוגע בעדות דגבי להד"ם צריך שב"ה ור"י סובר דבליכא דררא דממונא לא בעי' שב"ה ושפיר קאמר כיון שהאמינתו תורה יש לו מגו דלהד"ם ואין כאן נגיעת עדות. ועפ"ד אלה יש מקום לומר הא דאמרי' בגמ' קידושין דף מ"ג והשתא דתקון רבנן ש"ה וכו' ויל"ד הא מימרא דר"נ היא ור"נ גופא תיקן ש"ה ולפי שיט' הסוברים דאם מחל לו השבועה מהני י"ל דמיירי ר"נ במחל לו אבל לשי' החולקי' עי' בחוה"מ סי' קכ"א ס"ט ק' דא"כ נפל דינא דר"נ ולדברינו י"ל דר"נ קאמר דינו להך לישנא דבעי' דררא דממונא ומיירי דמסר להם שלא בעדים ויש לו מגו דלהד"ם והתלמודא דנקט מגו דהחזרתי משום דקודם שנתקנה שב"ה גם בכה"ג נאמנים וע"ז מסיק והשתא דתיקון רבנן ש"ה בכ"מ אפי' היכא דליכא דררא דממונא ל"ש מסרו בעדים ול"ש מסרו שלא בעדים דגם בטענת להד"ם צריך שב"ה ובזה ארוח לנו מה דהחליטו הפוסקים דאפי' בליכא דררא דממונא ג"כ צריך שב"ה והתוס' שבועות דף מ"א ד"ה מאן דתני האריכו בזה ויש שם שיטות דלא מחייבי' לדינא שב"ה כ"א היכא דאיכא דררא דממונא ולפי מה שכתבתי מבואר מסוגי' דקידושין דקיימ"ל כהך לישנא דבכ"ע אפי' היכא דליכא דררא דממונא. ולשי' רבינו שפסק בפ"א מה' טוען שאפי' היכא דליכא דררא דממונא מחייב ג"כ ש"ה וכאן משמע בדבריו שפסק כר' יוסי צ"ל כפי' הראשון.

כג

צריך לברך וכו'. רבינו בתשו' כ' דאם אחר מברך הוא ברכה לבטלה ומתוך דבריו כ' בנב"י מדו"ת חאה"ע סי' א' לפי מנהגינו שמסדר קידושין מברך בנשואי חרש וחרשת לא יברך ע"ש ועי' בטו"ז יו"ד סי' א' בתב"ש שם שכלם הסכימו להלכה כדעת הגהת מיימו' וסמ"ג וגם המה מודים דיותר טוב לברך החתן אלא משום שלא לבייש ועי' באה"ע סי' ל"ד ובפרישה שם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.