קובץ על יד החזקה/שבת/ו

קובץ על יד החזקה ‏ שבת ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אע"פ שאומר לו מקודם השבת וכו'. עי' במל"מ הלכה ט' דאפי' איכא תרתי לטיבותא כמ"ש דאסור לומר לעכו"ם בע"ש הילך מעות וקנה לי כך וכך וכו' ע"ש. ומה שנהגו טבחי ישראל למסור הטריפות שנשאר להם מע"ש לעכו"ם למכור אותם בשבת משום פסידא עי' פ"מ סי' רמ"ד אות ח' במ"א, והדבר הזה יש לו קצת דמיון לקונה מכס:

ג

מילא מים וכו' משקה אחריו וכו'. כן הוא לשון המשנה ויש מדקדקין מלשון זה דאם נותן לו העכו"ם מתחלה להשקות בהמת ישראל ואח"כ נותן לבהמתו דמיחזי כאלו מילא לצורך ישראל ואינו מוכרח דא"כ קשה למה לא מחלק המתני' כן ואמאי תנן ואם בשביל ישראל אסור משמע דוקא בידוע שמילא בשביל ישראל אי נמי במכירו דהוי כאלו עשאו בשבילו, ועי' בס' שושנים לדוד:

ד

אין אומרים לו כבה וכו'. ומה שנוהגין בקצת קהלות קדושות אחר יציאת ביהכ"נ בליל שבת בא נכרי מעצמו ומכבה הנרות שהודלקו לכבוד שבת, ולפי הדין איסור בדבר עי' מ"א סימן של"ד ועי תשו' שב יעקב סימן ט"ו מה שהיפך בזכותן להתיר ע"ש, ולפי שיטת רבינו בפ"א מהלכות שבת מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב אזדא ההיתר שלו, אלא שקרוב לשמוע מ"ש עוד שם לדידן דקי"ל כיבוי לא הוי איסור תרה, ועל פי רוב יוצאים מביהכ"נ ועדיין יום הוא ועכ"פ בה"ש אמירה לנכרי מותר אפי' במלאכה דאורייתא ועוד מפני חשש סכנת דליקה ח"ו, ועי' מ"ש הרע"ב בשם רבותיו בפירוש המשנה ס' חשיכה וכו' אין מדליקין וכו' ובמקום שאפשר להעמיד נרות קטנות ודקות והשמש ימתין מעט בביהכ"נ עד שיכבה כמו שעושין בעיר הקדושה פראג מה טוב ומה נעים:

ט

דבר שאין מלאכה וכו' והוא או מפני מצוה וכו'. ודבר זה באם אין צורך מצוה דאמירה לנכרי אסור אפי' בדבר של שבות מוכח מהא דאמרינן שבת דף ק"נ ע"א מאי חבירו נכרי ומקשה הגמ' דאמירה לנכרי שבות הוא ושם מיירי בשכירת פועלים דאין בו איסור תורה כ"א איסור משום ממצוא חפציך. ודע דקשה טובא מאי מקשה התלמודא שם פשיטא ופירש"י דכבר שמעינן לה מהא דתנן נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה ומאי קושיא דלמא מתני' כר"י אתיא דמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב ומשם לא ידענא כ"א דאיסור תורה וקמ"ל אפי' בשכירות פועלים דאינו אלא משום שבות ג"כ אסור וכן הקשה קושיא זו הגאון מ"ו בספרו ז"י וביותר קשה לשיטת רבינו דס"ל להלכה מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב, וצ"ל דקושית הגמ' הוי משום דשכירות פועלים נפק מקרא ממצוא חפציך הוי כמו דבר שהוא מן התורה כמ"ש רש"י ביצה ל"ז ע"א דהא דאמרינן שם אין מחרימין משום גזירת מו"מ ע"ש:

ואפשר ליישב קושיא זו בדרך יותר נכון דהנה במתני' שבת ל"ד בהא דקתני אין מעשרין את הודאי וכו' ואין מדליקין את הנרות פי' הרע"ב בשם רבותיו דקמ"ל דאפי' ע"י נכרי אין מדליקין בה"ש א"כ לפ"ז קשה על הא דתנן נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה קשה מאי קמ"ל מתני' אי לאשמועינן דאמירה שבות הא כבר ידענו ממתני' דאין מדליקין את הנרות דאם אמירה לנכרי בבה"ש אסור כ"ש בשבת ועכצ"ל דמתני' דאין אומרים לו כבה אשמועינן אפי' למ"ד מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור ואין בכבוי כ"א שבות בעלמא אפ"ה אסור לומר לנכרי כבה לפ"ז שפיר פי' רש"י דאמירה לנכרי אסור אפי' בדבר דרבנן כבר שמעינן ממתני' דאין אומרין לו כבה ומיושב היטב דברי רש"י ולשיטת רבינו לפי מה שהוכחתי מדבריו בפ"ה ע"כ צ"ל כתירוץ הראשון:

ודע דמדברי רבינו פה יראה דאפי' במקום מצוה לא הותר אמירה לנכרי כ"א היכא דאין בו אלא משום שבות כגון לעלות באילן ועי' בהגה"ת רמ"א א"ח סימן רע"ו שהביא דעת הי"א דאמירה לנכרי הותר במקום מצוה אפי' באיסור תורה והעולם שנוהגים היתר באיזה קהלות שמניחים לנכרי להדליק הנרות ביוה"כ לעת ערב בתפילת נעילה או בר"ה שחל יום ראשון בשבת להדליק בבוקר הנרות באמת אין נכון לעשות כן ובפרט בימים הקדושים נסמוך על דעת היחיד גם הרב הגאון בנב"י מהדורא קמא סימן ל"ג כתב דיש לבטל המנהג ועי' פ"א דמס' תמיד גבי הא דתנן ושתי אבוקות של אור בידם בתוי"ט שם שכתב מדסתם תנא משמע דאף בשבת וי"ט היו עושין כן וטלטול נרות אינה אלא שבות, אבל הרמב"ם כתב בסוף הלכות בית הבחירה דבלילי שבת אין בידם אור אלא בודקין בנרות הדולקין שם מע"ש וכתב הכ"מ דאע"ג דאין שבות במקדש שאני הכא דאפשר בנרות הדולקים מע"ש ע"ש. הרי חזינן דגם במקדש לא התירו שבות ואין לך מצוה גדולה מזו משום דאפשר וגם ביוה"כ ובר"ה אפשר להדליק נרות ארוכות מבע"י ואע"ג דיש לחלק בין שבות הנעשה ע"י ישראל בעצמו לבין שבות הנעשה ע"י נכרי דקיל כמבואר בא"ח סימן שכ"ח מ"מ אין נכון לעשות כן ודי לנו במה שהתיר שם בנב"י לצוות לנכרי לטלטל נרות הדולקות ולהעמידם במקום הצורך ואף לפי מה שצידד התוי"ט שם דגם בהטיית הנרות יש בו משום מבעיר וכך לי שעוה או חלב כמו שמן דשייך ביה הבערה דבקל יוכל להטות וגזרו בו אף במקדש א"כ היה לנו לאסור גם טלטול הנרות דולקות דיש נמי חשש איסור תורה אמנם דברי תוי"ט לא נהירין כדמשמע מלשון הב"י ורמ"א בסי' רע"ה ואין להאריך:

יא

הלוקח בית בא"י. ולכאורה קשה על רבינו דלפי מה דמשמע מדבריו דלא הותר אמירה לנכרי לדבר מצוה כ"א בדבר שהוא משום שבות אבל לא בדבר שהוא איסור תורה וכתיבה בשבת הוא איסור תורה בכל כתב ובכל לשון וכמ"ש רבינו בפי"א הכותב בכל כתב חייב וא"כ אמאי מתירין לומר לנכרי לכתוב לו, ואפשר דאם כבר נתן לו המעות דמי המקח יש כאן הפסד מרובה ואם לא נתן לו המעות עדיין א"כ יכול הישראל לחזור מהמקח אם יוזל בינתים וניחא ליה למוכר לנכרי שיכתוב בערכאותיהם ונכרי אדעתיה דנפשיה עביד משום הנאתו שלא יחזור בו הישראל ואעפ"כ אי לאו משום סברא דישוב א"י לא היינו מתירין לישראל לומר לנכרי שיכתוב כיון דעכ"פ ניחא ליה לדידיה ששוב לא יוכל הנכרי לחזור. אבל מ"מ בסברא כ"ד אנו מתירין לו אפי' איסור תורה משום דגם לנכרי יש נחת רוח בזה ואדעתיה דנפשיה קעביד. ובזה מיושב קושית המג"א בסי' ש"ו אות כ' כיון דרבינו פסק כיבוש יחיד לא שמיה כיבוש למה נדחה איסור דרבנן מקמי דרבנן ולפמ"ש א"ש:

ודע שכתב הב"י סימן ש"ז בשם ראבי"ה דאמירה לנכרי בדאורייתא נמי לא אסורה אלא בדבר שא"א למצוא תקנה ע"י ישראל לעשותו כגון להחם חמין אבל אם אפשר לעשותו כגון טלטול ברה"ר דיכול להביא ע"י מחיצות בני אדם שרי אמירה לנכרי. והיכא דאיכא למיחש דלמא אתי לאחלופי ברה"ר אסור אמירה לנכרי אפי' באיסור דרבנן ואפי' לדבר מצוה כדאמרינן גבי ינוקא דאשתפיך חמימיה וע"ש בב"י מ"ש על דבריו דסתר עצמו מיניה וביה ועי' בד"מ בישוב דברי ראבי"ה ועי' מה שאכתוב בזה בס"ד בפי"ג מהל' שכירות:

יז

המשתתף עם הנכרי ואם לא התנו. כ' הה"מ ורבינו לא הזכיר הא דתני' בברייתא ע"ז דף כ"ב ואם באו לחשבון אסור ונראה שהוא מפרש כפירש"י שם וכו'. וכוונתו מבואר דאם מפרש כפירש"י א"כ רבינו לא הוצרך להזכירו דהא כפל לשונו וסיים אא"כ התנה דהוא שפת יתר א"ו דבא רבינו להורות דאין היתר כ"א בהתנו דוקא אבל בלא התנו אין כאן היתר ופסק האבעיא לחומרא משום דאיסורי דשבת שאני ומחמירין בספק ועוד דמשמע בגמ' דאסור ודו"ק:

והרב הש"ך ביו"ד סימן רצ"ד תמה על הה"מ מדברי רבינו פ"י מהמ"א דמפרש ואם באו לחשבון כפי' הראב"ד שמביא הר"ן דקאי על התנו וע"ש שמפרש פירוש אחר נגד דברי הה"מ, וסיים והר"מ כאן מבליעו בנעימת לשונו שכתב אם מעט אם הרבה וכו' ע"ש, ולא משמע כן מדברי רבינו, דהא העיקר לענין שבת אתמר ולמה כאן מבליעו ובהל' מ"א ביאר הדברים בארוכה. ולענין קושית הש"ך כבר הרגיש בל"מ שם וכתב שדבר זה מסברא נ"ל לרבינו ז"ל והעיקר כדברי הה"מ, ומ"ש הש"ך שם ליישב קושית התוס' לדעת הראב"ד קצת דוחק, וביותר לפמ"ש הט"ז שם, וליישב קושית התוס' לדעת הראב"ד צ"ל דקושית הגמרא הוי כי היכא דאשמועינן איסורא דבאו לחשבון ה"נ הו"ל לאשמועינן הך דינא דסתמא ולא לסמוך אדיוקא דרישא דיש לדחות. ודוק קצרתי:

כג

ואם בישל בשגגה למ"ש וכו'. דלא בעינן בכדי שיעשו. וזה דלא כפירש"י דגם במבשל בשגגה בעינן בכדי שיעשו והטעם שלא יהנה ממלאכת שבת ועי' בספרי ש"י פי' כירה דף מ"ב ע"ב שם הבאתי ראיה מהירושלמי לשיטת רש"י וע"ש עוד ד"ה מזיד:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.