קובץ על יד החזקה/שבת/ז

קובץ על יד החזקה ‏ שבת ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ומנין כל אבות מלאכות ארבעים חסר אחת. רבינו העתיק לשון מתני' ובתוי"ט הרגיש על מתני' למה לא תני בקצרה ל"ט מלאכות, ולפמ"ש בחי' רשב"א ר"פ קמא דשבת דהכנסה ג"כ אב הוא ונכלל בהא דתני המוציא מרשות לרשות ב' אבות א"כ ארבעים המה אלא כיון דמה לי אפוקי ומה לי עיולי חשיב להו כחדא ולהורות לנו את זאת דהכנסה אב הוא קתני לה בהאי לשנא:

גרסינן בירושלמי תני ר"י בנו של ר' יוחנן בן ברוקא אומר הצבעים שבירושלים היו עושין סחיטה מלאכה בפ"ע, פי' דס"ל לר"י דסחיטה לא הוי תולדה אלא אב בפ"ע הוא, ומקשה תו שם לר' ישמעאל ליתני מ"ם מלאכות ומשני לא אתינן מיתני אלא מילין דכ"ע מודו בהן פי' דבפלוגתא לא קמיירי. ועפ"ז ה"פ דמתני' ארבעים מלאכות לחד תנא חסר אחת אליבא דאידך תנא ומיושב קושית התוי"ט ובזה מיושב ג"כ סתירת דברי רש"י בחולין ד"ה סחיטה פי' רש"י אב מלאכה היא ובביצה דף ג' ובשבת דף קנ"ג לא פירש כן וכבר הרגיש בזה בהגהות מהרי"ף ולפי המבואר בירושלמי פלוגתא דתנאי היא ובקונטרס הארכתי להוכיח מסוגיא דחולין שם דקאי אליבא דר' ישמעאל ואין כאן מקומו להאריך. והנה בכלל המלאכות האלו יש זריעה וברירה וכתב הרז"ה בפ' האורג שלא היו בעשיית המלאכות האלה צורך לגופה ע"ש, ופירוש הדברים אפי' למ"ד מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור, היינו דוקא באותן המלאכות שהיה במשכן צורך לגופו ובעינן דומיא דמשכן משא"כ מלאכה שהיה במשכן וגם שם לא היה צריכה לגופה חייב לכ"ע ולפ"ז גם אב דהרקדה ג"כ חייב אפי' באינה צריכה לגופה דהכי אמרינן בגמ' דף ע"ג ע"ב היינו זורה היינו בורר היינו מרקד, וכה"ג כתב בשו"ת הריב"ש סימן שצ"ד דאב דגזיזה אפי' לר"ש חייב אף שא"צ לגזיזה דומיא דמשכן שלא היו צריכין לגזיזת השער גבי עורות תחשים שלא היו צריכין לצמר הובא דבריו במג"א ס"ס ש"ג והתוס' בפרק המצניע דף צ"ג ע"ב חולקין בזה ע"ש, ובס' קרבן נתנאל כ' דס"ל להתוס' דגם במשכן היו צריכין הצמר לתכלת וטעם מחלוקת הריב"ש והתוס' כבר כתבתי בספרי ש"י סו"פ המצניע ע"פ מה דאמרינן בירושלמי שהיה להם צמר ממצרים. והיוצא לנו מזה לפמ"ש הרז"ה והריב"ש מצינו מקצת מלאכות במשכן שלא היו צריכין לגופן ולפ"ז יש לומר דטעם דר' יהודה דמחייב במלאכה שאינה צריכה לגופה בכל המלאכות כיון דאסמכי' מלאכת שבת למלאכת המשכן ומצינו מלאכות במשכן שלא היו צריכין לגופן, ובמלאכת שבת נכללו כל המלאכות א"כ לא מחלקינן בין המלאכות ואפי' באותן שהיו במשכן צריכין לגופן ג"כ חייב אפי' בא"צ לגופן, ור"ש סובר דכל מלאכות שהיו במשכן היה צריכין לגופן ושפיר פוטר במלאכה שאינה צריכה לגופה ומסתבר טעמיה דר' יהודה בזה וכפסק רבינו בפ"א:

ודע עוד דגבי אב דצידה לפי שיטת כל הפוסקים צידת דגים בכלל הוא והצד דגים צריך להתרותו משום צידה זולת לדעת מהרש"ל לפי מה שהבין בדבריו המ"א סימן תצ"ז אות וי"ו בדגים אינו חייב משום צידה ולא הוי דומיא דמשכן אלא חייב משום קוצר דהוי עוקר דבר מגידולו. ובאמת דברי המג"א שם צ"ע דהמעיין היטב בדברי מהרש"ל יראה דמודה דשייך בדגים צידה וכבר תפס עליו הפ"מ שם. והצידה היכן היה במשכן אמרינן בירושלמי שהיו משרבטין בעורות אילים מאדמים, וע"ש בק"ע מה שהקשה ע"ז ועי' במבי"ט פ"ט מהלכות שבת. והנה רבינו פה במנין אבות מלאכות כתב הבערה וכיבוי ובמתני' קתני בהיפך ברישא מכבה והדר מבעיר וכתב התוי"ט שם הטעם דמתני' משום דגבי הבערה איכא פלוגתא דאיכא למ"ד הבערה ללאו ואין בו כרת משא"כ מכבה דלכ"ע יש בו כרת מש"ה תני ברישא מכבה והדר מבעיר ועפ"ז יפה עשה רבינו שכתב כסדר מבעיר והדר מכבה דהא אנן פסקינן דהבערה לחלק יצאת וכן מצאתי בס' מרכבת המשנה ופשוט הוא ולא כתבתי אלא מפני שראיתי להרב הגדול בס' שושנים לדוד שכתב על דברי התוי"ט וז"ל וקשה לי דאי לר' יהודה איצטריך הרי כתב התוס' דאיהו גופיה הביאו לעיל דמכבה אינו חייב אלא ע"מ להבעיר וא"כ פשיטא דמאן דס"ל דאין חייבין כרת על ההבערה ה"נ דאין חייבין על הכיבוי דהא כיבוי גופיה לא מיחייב אלא על דעת הבערה וא"כ הדרא קושיא ע"כ. הנה מה דפשיטא לי' כי היכא דלא מיחייב אהבערה לא מיחייב נמי אכיבוי באמת הסברא לא מחוור כלל דהבערה מלאכה בפ"ע וכיבוי מלאכה בפ"ע היא והא דבעינן בכיבוי על דעת להבעיר אינו אלא משום דזולת זאת הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה ואף כי יש להביא ראיה לדבריו דלפי סברא זו מיושב קושית הרש"א ביצה דף כ"ב ע"ב בהא דאמרי' שם א"ל ר"נ ונימא מר מפני שמבעיר ולשיטת הריב"א ולמ"ד הבערה ללאו יצאה אין בו איסור בי"ט כמ"ש התוס' פסחים דף ה' ובביצה שם א"כ מאי קושיא דלא קאמר משום מבעיר כיון דאין בו איסור בי"ט דלמא סובר הבערה ללאו יצאת. ולפי סברת השושנים לדוד א"ש וגם בתוס' יבמות דף ז' ע"ב ד"ה ר' ישמעאל מה דקשיא להו שם ולא ניחא להו למימר דאיכא כיבוי עכ"פ ע"ש, מ"מ סברא זו לא מחוור כלל וכלל דא"כ למ"ד הבערה ללאו יצאה גם כיבוי אין בו כרת והיא סברת יחידאה וכבר השגתי עליו בספרי ש"י ואין להאריך בו:

ב

כל אלו המלאכות וכו'. עי' מ"ש הכ"מ בשם הרמ"ך ועי' בס' ז"י דף י"ז ע"א ד"ה ועפ"ז ועי' בהה"מ הל' ד':

ג

או הנוטע וכו' הרי זה אב וכו'. עי' תוס' ב"ק דף ז' מ"ש שם ועוד דנוטע ומבשל וכו', ועי' בס' מהריב"ש חלק א' דף קכ"ו ביאור דברי התוס' ובמ"ש שם דגם התוס' ס"ל נוטע אב מלאכה הוא ע"ש:

ה

המחתך את הירק מעט לבשלו וכו' וכל העושה דבר הדומה לזה וכו'. פי' הא דאמר ר"פ האי מאן דפריס סלקא חייב משום טוחן ופירש"י שמחתך ירקות והוא כפירוש רבינו והרא"ש תמה דדבר שהוא מחתך אותו דק דק אין שייך בו טחינה, והתוס' כתב דוקא סלקא אבל שאר אוכלין שרי ומדברי התוס' דף קי"ד ע"ב ד"ה אלא משמע דלא מחלקי בהכי אלא אם עושה חתיכות דקות מאד חייב אבל חתיכות גדולות אינו חייב משום טוחן, ועי' פכ"א הל' י"ח וגרסינן עוד שם בגמ' האי מאן דסלית סלתא חייב משום טוחן והיינו שכתב רבינו פה וכל העושה דבר הדומה לזה ועי' פ"ט הל' ט"ו:

ז

אחד העושה אב מאבות מלאכות אם באו עדים נסקל. מדברי רבינו פה נראה בעליל אם עושה אחת מל"ט מלאכות יהיה איזה שיהיה חייב סקילה וגרסינן במס' שבת דף ו' ע"ב אמר רב מצאתי מגילת סתרים בי ר"ח וכתב בה איסי ב"י אומר אבות מלאכות ארבעים חסר אחת ואינו חייב על אחת מהן, פירש"י אחת יש בהן שאין חייב עליה מיתה ולא פי' איזו. וכתבו התוס' שם דחטאת מודה איסי ב"י דחייב ע"ש, ובאמת הדבר תמוה מאוד מנ"ל לאיסי לפרש כן ולחלק בין המלאכות דהא אמרינן שבת דף צ"ז ע"ב א"ר ל"ט מלאכות דכתיב אלה הדברים דברים הדברים אלה ע"ש ברש"י וא"כ בכל הל"ט מלאכות כתוב כל העושה בו מלאכה יומת ועי' ברפ"ב דברכות ורבנן דברים הדברים לא דרשי וי"ל קצת, ויותר נראה דסבר איסי כתנא דבי ר"י בנו של ריב"ב דאמר בירושלמי הבאתיו בהלכה א' דמ"ם מלאכות הן והיה מקובל בידו כן והיה קשה לי' דהא בקרא רמיז ל"ט דוקא ולא מ', וניחא לי דבקרא דכתיב כל העושה בו מלאכה מות יומת דחייב סקילה מש"ה לא רמזה התורה אלא ל"ט דוקא דיש מ' מ"מ על אחת מהן אינו חייב סקילה. ועפי"ז יש לומר דה"פ דברי איסי מ' אבות מלאכות הן וחסר א' דהתורה לא רמזה לענין חיוב סקילה כ"א ל"ט א"כ לדידן דקי"ל כתנא דמתני' דלית לי' סחיטה אב ואין לנו אלא ל"ט מלאכות ודאי דלא קי"ל כאיסי דהא על כל ל"ט מלאכות כתב בקרא מות יומת ומה"ת להוציא א' מן הכלל וגם התוס' כתב שם לרמי בר חמא ע"כ דפליג הברייתא על איסי ולפ"ז יפה פסק רבינו פה דלא כאיסי, ועי' בחי' גליון הרמב"ם הנדפסים בדיהרנפורט בשם הגאון מו"ה ישעיה ברלין זצ"ל שכתב וז"ל אדברה נגד מלכים ולא אבוש לפי מה דפסק אב"י עי' שבת ו', צ"ו, ותוס' סנהדרין ס"ו. וכן לא זכיתי להבין האיך ידונו בסקילה לאותו המחלל שבת במלאכה אחת מהל"ט מלאכות הלא לא ידענו בבירור ודלמא הך מלאכה שעשה היא האחת שאינו חייב עליה ולא משכחת לה אלא בהוצאה והכנסה וסיים שם ואמלתא דאב"י לא מצינו פלוגתא רק ברייתא חדא אליבא דרב"ח, אדרבה הברייתא דף ו' וצ"ו כולהו ס"ל כאב"י ע"ש שכתב מצוה ליישב בדברי ברורין ע"ש. ולפענ"ד לפמ"ש ע"כ דאיסי ס"ל כר"י בנו של ריב"ב ואנן לא קיי"ל כ"א ל"ט מלאכות וכמ"ש ומרב ור"ח ור"י א"ש לא מוכח מינייהו דפסקו כאיסי אלא דבאו לפרש דברי איסי, ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה שם איך יצוייר ששכחו בזמן מועט איזה מלאכה כיון דלא קיימ"ל כאיסי מש"ה לא השגיחו בו ונשתכח הדבר שוב ראיתי להבעל פמ"ג בפתיחה כוללת שכתב בפשיטות דאין הלכה כאיסי ב"י ע"ש:

וחתני הרב המופלג החריף מו"ה שמשון נ"י השיב לי דגם אם הלכה כאיסי יש מקום לומר דחייב מיתה כאן שרוב המלאכות המה בעונש מיתה שוב לא נחשב להתראת ספק ואף כי יש סברא כיון דעל חד ודאי פטור דמי לקבוע וכמ"ש המג"א סימן שמ"ד אות א' ע"ש, מ"מ לפמ"ש בס' שלום ירושלים במס' שקלים ליישב קושית הר"ש מקינון דלא אמרי' קבוע וכו' אלא היכא שאינו מתנגד נגד הרוב בדבר אחד ע"ש וא"כ ה"נ הא קיי"ל ההורג את הטריפה פטור וא"כ ע"כ צריכין לילך בתר רובא ולא אזלי' בתר קבוע אלא דעכ"פ א"א לב"ד לחייבו מיתה דאף דהורג טריפה פטור מ"מ בדיני שמים חייב כדמשמע מלשון רבינו בפ"ב מה' רוצח ועדיין צ"ע קושי' מהרי"פ עכ"ד:

ועי' רש"א בחי' אגדות פ' יש נוחלין גבי הא דאמרי' יודע היה משה רבינו שהמקושש במיתה שנאמר מחלליה מות יומת שגם בנות צלפחד התנצלו בזה בעבור אביהם ואמרו כמו שאתה לא ידעת וכו' גם זה היה כוונתו כדי שידעו באיזה מיתה דנין המחלל שבת והוא באמת לא חטא כאן שלא היה צריך למלאכה בו אלא לידע הו"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה כמו חופר גומא וא"צ אלא לעפרה והוא היה חייב מיתה בדיני אדם שלא ידעו העדים שהתרו בו שהוא עשה על דעת זה ואינן אלא דברים שבלב ע"ש, ועפ"ד י"ל דהביא הקרא מחלליה מות יומת ולא הביא קרא דכל עושה בו מלאכה יומת עי' תוס' שבת דף ע' ע"א משום דמשה רבינו ידע דהוא עשה על דעת זה ומנ"ל דחייב כלל כיון דלא היה בלבו לחלל שבת ומכפל לשון מות יומת הוכיח סברא זו דחייב. ועי' בשאלות ותשובות חו"י סי' קפ"ג דעשיית חומת העיר מלאכה שאינה צריכה לגופה היא, ועי' בכל זה:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.