קובץ על יד החזקה/סוכה/ד

קובץ על יד החזקה ‏ סוכה ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

רחבה אין פחות מז"ט על ז"ט. ולענין אם ארוך יותר מז' ומשלים לרוחב שהוא פחות מז' עמ"ש בזה בש"י ריש סוכה והוא מחלוקת בין בבלי וירושלמי:

ג

היו לה ב' דפנות זו כנגד זו. מלשון רבינו נראה דאפילו הוא בחצר שיש דופן רחוק נגד הפלוש אפ"ה בעינן פס ד' ודלא כמ"ש בש"ע סי' תר"ל ס"ד בשם הר"ן וע"ש במג"א וכ"מ לישנא דגמ' הכא דליכא ב' דפנות כהלכתן. ועע"ש במג"א אות ג' ומ"ש בש"י ריש סוכה ד"ה שנים של ד' ודו"ק:

ד

תלה מחיצה כו'. עיין הה"מ ומהר"י בן לב ח"א דף קכ"ו ע"ג כנה"ג סי' תר"ל בהגהת הטור:

ו

ואין עולין לה ביו"ט. עיין פמ"ג בט"ז סי' תרכ"ח צ"ע באין לו סוכה אחרת כ"א באילן או ע"ג בהמה אי עולין ביו"ט דהוי כאו"נ וכביתו שנשרף עיין א"ח סי' תקי"ד, וקצת ראיה מחי' רשב"א מפ' הישן במ"ש בדף כ"ג ד"ה מ"ט דר"י דאמר קרא חג הסכת תעשה לך שבעת ימים, וזו אינה ראיה לז' רצופים ששבת בא לעולם בתוך ז' ובהמה אינה ראויה לשבת ע"ש ומה צריך לזה הא בלא"ה הא ביו"ט אין עולין אלא משמע דמשכחת לה דעולין ביו"ט. ויש לדחות דמשכחת לה אם כבר עלה מעיו"ט דאפשר דאין מחייבין אותו לירד:

י

סיכך ע"ג מבוי כו'. ובהלכות לא הביא דין זה ובחידושי הארכתי בדרך פלפול. ונראה ע"פ מ"ש הפ"י במס' סוכה דף ד' ע"ב סד"ה סבר אביי למימר גוד אסיק דהלכתא דג"א אפילו בעמוד שייך נמי לענין סוכה מה"ת והא דאמר רבא בעינן מחיצה הניכרת היינו מדרבנן כיון דלאו להכי עבידן ע"ש שהביא ראיה מדברי הרא"ש ועפי"ז משמע דמחיצת שבת וסוכה שוים להדדי מה"ת וכל דהוי מחיצה לשבת ה"ה לענין סוכה אלא דרבנן החמירו גבי סוכה שיהיה דומה לדירה ובעינן מחיצות מעלייתא, ובזה ארווח לנו להבין סברת רבינו מגו דהוי דופן לשבת הוי דופן לסוכה בשבת ולכאורה קשה מאי ענין זו לזו ומאי טעם יש בדבר אבל רבא לטעמיה דסובר דמחיצות שבת וסוכה כהדדי נינהו ומה"ת כל מה דהוי דופן לשבת הוי דופן לסוכה ומה שהצריכו מחיצות עודפות אינו אלא מדרבנן ושפיר אמר רבא דלא שייך להחמיר כ"א בשאר ימים אבל בשבת של סוכות לא החמירו רבנן משום דהוי כתרתי דסתרי. אמנם בסוגיא דגמ' שם דף ז' דמשמע סתמא דתלמודא ס"ל דמחיצות סוכה מקרא נ"ל ור"ש ס"ל דג' מחיצות שלימות בעינן ולא תליא סוכה בשבת וכמ"ש הפ"י בעצמו בסוגיא דשתים כהלכתן מהירושלמי ולפ"ז אדחי סברת רבא מהלכה מסתמא דתלמודא ודוק כי קצרתי:

יג

ואצ"ל עפר ובטלו. עיין הה"מ יש מי שכתב דעפר לא בעי ביטול אלא כל שאין עתיד לפנותו כו'. ודעת רבינו כדעת ההלכות דבעינן ביטול גמור וסברת י"א משום דקתני בהדיא בית שמלאוהו עפר ובטלו בטל משם אינו ראיה והא דקתני בטל אינו אלא לאפוקי עפר סתם ובחידושי ריטב"א פ"ק דסוכה כתב אף שמדברי הרי"ף נ' דבעי ביטול ממש העיקר כי"א, כ"נ לענ"ד שהוא דעת רבינו במ"ש ואצ"ל עפר ובטלו היינו שאין דעתו לפנותו לעולם וסתם עפר דאינו מיעוט היינו שלא נראה מדעתו שאין דעתו לפנותו וכ"מ מדברי רבינו בה' טומאת מת פ"ז ה"ו שכתב שם בית שמלאוהו עפר או צרורות ה"ז בטל להבית משמע דלא בעי ביטול בפירוש רק אם נראה מדעתו שאין עתיד לפנותו ה"ז בטל ועי' בתויו"ט פט"ו מאהלות עלה דהך מתני' ובס' ש"ל כנ"ל:

טז

דפני סוכה. עיין מ"ש בס"ד בש"י סוכה דף ג' ע"א ד"ה וסכות:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.