רבנו מנוח/סוכה/ד

רבנו מנוח סוכה ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כתב הרב שיעור הסוכה גבוהה אין פחות מעשרה טפחים. לפי שלא נקרא סכך אא"כ יש חלל תחתיו עשרה טפחים וכתוב היו הכרובים פורשים כנפים למעלה סוככים בכנפיהם על הכפורת וגובה הארון תשעה טפחים דכתיב אמה וחצי קומתו ועובי הכפרת טפח דאין פנים פחותין מטפח וה"נ אמרינן בלחם הפנים שעביין טפח ויש מגיהין שהגיהו במקצת ספרים ה"א כדי שיקרא הגבוהה ואעפ"כ לא נתקן מה שהוקשה להם כי היה לו לכתוב גבהה כנגד רחבה ואלו מחקו הו"ו היה נתקן לפי סברתם ולפי מה שהגיהו היה להם להגיה אות ה"א במלת רחבה ויקרא והרחבה וברוך השם אשר נתן בלבם כן כדי שתשאר כונת הרב בצחות לשונו כי אני אומר כי הרב הוציאו מן המקרא שכתוב בספר שמואל אל תבט אל מראהו ואל גובה קומתו ונקרא גבוהה במפיק הה"א והוא כמו גבהה ופירושו גובה שלה אלא מתוך לשונו של אדם ניכר אם ת"ח הוא אם לאו כמו שאמרו מברכותיו של אדם ניכר כו' ומיני' דידיה יליפנא לה שכתב בהלכות מזוזה עשרה תנאין יש בבית ואחר כן יתחייב הדר בו לעשות מזוזה כו' עד ויהיה גבוה השער י' טפחים או יתר ואם נפשך לומר שהרב ז"ל היה קורא גבוה השער ויהיה תאר זה לא יתכן להקדים התאר למתואר ועוד שהרי בהלכות עירובין פ"ג כתב הרב צריך להיות גבוה הפרצה מלא קומתו ובהלכות שבת פי"ז כתב גבי קורה של מבוי היה גבוהה פחות מעשרה ומלת גבוה שם בפלס בגדול זרועך לפי זה הפירוש וכן הוא בספר השרשים מפי החכם ר' שמואל הכהן ז"ל אך אני הוספתי בדבריו:

ב

כתב הרב וסוכה שאין לה שלש דפנות פסולה אבל אם היו לה שלשה דפנות כו'. לפי דרך הגמרא האי סכה כשרה לגמרי ואפילו בשבת חשבינן לה כרשות היחיד ואי אתעבידא האי סוכה ברשות הרבים מותר לטלטל בכולה דמגו דהוי דופן להכשיר הסוכה לאכול ולישן בה הוי דופן לשוייה רשות היחיד לגמרי ולא תימא דהסוכה כשרה אבל אין מטלטלין בה בארבע אמות כמו שאסור בשאר שבתות השנה. והרב פסק דהלכתא היא אך הרי"ף נמי לא הביאה:

כתב הרב וסוכה שאין לה שלש דפנות פסולה. אמר המפרש אם היו בה שלש דפנות כשרה שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח דהלכתא כרבנן ובירושלמי טעמייהו דרבנן ור' שמעון מהדין קרייא וסוכה תהיה לצל יומם מחרב הרי אחת למעלה ולמחסה ולמסתור הרי שתים מזרם וממטר רבנן אמרי א' ור' שמעון אומר שתים:

כתב הרב היו לה שתי דפנות זו בצד זו כמין גאם כלומר גימ"ל יונית שהיא עשויה כדל"ת שלנו. ומה שאמרו רבותינו כמין גאם ולא אמרו כמין דל"ת שלא רצו לתאר לאותיות הקדש שום דבר של חול וזה מהפלגת הגדולים קדושת התורה וכבודה:

כתב הרב עושה דופן שיש ברחבו יתר על טפח. אמר המפרש והיינו טפח שוחק דאמרינן בגמרא וכל יתר נקרא שוחק כי כן דרך מי ששוחק להרחיב את פיו וכן ביצים שוחקות ובפ"י הלכות שבת כתוב שטפח שוחק הוא ארבע אצבעות בגודל וחצי אצבע:

כתב הרב ומעמידו בפחות משלשה לאחת משתי הדפנות ודיו. פירוש לפי שפחות משלשה כלבוד דמי, וידוע כי דופן שלם לסוכה קטנה שבעה טפחים וכיון שמעמיד טפח שוחק בפחות משלשה לזוית זו הרי כלבוד לזוית ואף הוא כלבוד לשלשה טפחים אחרים כלפי חוץ נמצאו ג' טפחים מכאן וג' טפחים מכאן וטפח שוחק שבאמצע הרי שבעה כן פרש"י ורוב הגאונים ואיכא דדחו להאי פירושא ומפרשי הכי מביא טפח שוחק ומעמידו בפחות משלשה סמוך לדופן כדי שיר' תבנית דופן ולא שיחשב כדופן שלם של שבעה טפחים כמו שפירשו הגאונים שאין אנו אומרים שני לבודין משתי רוחות אלא במקום שיש עומד מכאן ועומד מכאן וריוח בנתים דמאי לבוד כאלו דבוק בעומד מזה ודבוק בעומד מזה ונמצא כסתום אבל לבוד בפתוח לאויר לא אמרינן אלא כדי שיראה לעין כתבנית דופן ששתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח ששנינו בסוכה סתם הוא לא שנא סוכה גדולה בת מאה אמה ול"ש קטנה בת שבעה טפחים וכיון שכן היאך אפשר לומר לבוד בסוכה גדולה אפילו יש בדופן רביעי צורת פתח והרי דופן שלישית כולה פרועה והטפח השוחק המרוחק מן הזוית פחות משלשה טפחים בינו לבין סוף הדופן כמה וכמה אמות הלכך לאו משום לבוד נגעו בה אלא כדי שיראה לעין כתבנית דופן כשיהא מרוחק ובמקום פס ארבעה בסוכה מפולשת עומד נמצא טפח שוחק עם פחות משלשה שירחיק ארבעה טפחים והיינו שיעור פס ארבעה. וצריך לעשות לה צורת פתח פירוש דהלכתא כלישנא בתרא דתרוייהו בעינן טפח שוחק וצורת פתח ומצינן לפרושי שהצורת פתח יעשה באותו רוח שיש שם טפח שוחק וכן פירשו רוב המפרשים וכן דעת ר"ש בפירושו ויעשה צורת פתח עד כנגד הקרן שיחזיקו הטפח שוחק והצורת פתח כל אותו הרוח ואית דמפרשי דבאידך גיסא עביד ליה דבדופן שלישית ישים טפח ובדופן רביעית יעשה צורת פתח מחזיק כל הרוח והוי כמי שיש שם ארבע מחיצות ואנו אין לנו אלא מה שכתבנו. וכן נראה מלשון ר"מ שכתב מפני שאין לה שלש דפנות גמורות ע"כ וכבר ביארנו בהלכות שבת כו' בפי"ו אע"פ שאין מגיע להן כלומר שאינו בקנים שבשני הצדדים אלא שיש ביניהן כמה אמות ועיקרא דמלתא בפ"ק דעירובין:

ג

היו לה שתי דפנות זו כנגד זו כו'. והיינו סוכה העשויה כמבוי דאמרינן בגמרא עושה דופן כו' פי' עושה דופן גמור של ארבעה טפחים בפחות משלשה לאחת מהדפנות וכשרה דכי אמרינן לבוד היכא דאיכא שבעה טפחים ארוג כדי סוכה קטנה ודופן שלם כמין גאם ואין נראות מפולשות ופריך בגמרא מאי שנא התם דסגי' ליה בטפח שוחק ומאי שנא בסוכה העשויה כמבוי דבעינן פס ארבעה ומשני התם איכא שתי דפנות כהלכתן כלומר מזרחית צפונית כמין גאם סגי ליה בטפח שוחק הכא דליכא שתי דפנות כהלכתן אי איכא פס ארבעה אין אי לא לא. וצריך לעשות לה צורת פתח ונראה מזה בודאי שמבוי מפולש ופס ארבעה צריך נמי צורת פתח. והרי"ף לא פירש ענין זה ואית דאמרי דלא בעינן צורת פתח כיון דאית בה דופן שיש בו הכשר סוכה דלא גרע מקנים היוצאים לפנים מן הסוכה ומשכא ואזלא חדא דופן בהדייהו דאמרינן דכשרה כדאיתא התם בסמוך ודעת הרב דלא דמי לקנים היוצאים מן הסוכה דהתם איכא שלש דפנות שלימות והכי מסתבר. קנים היוצאים כו' לפנים מן הסוכה לצד דופן רביעי הפתוח משוכין ויוצאין להלן ובארך דפנות הצדדין דופן אחת נמשכת עמהן כלומר דופן א' מדפני הצדדין הרי היא כסוכה פירוש ולא אמרינן כיון דלאו דופן שני ממשיך בהדה מוכחא מלתא דבאפי נפשה היא והיינו חד מארבע לישני דפסל היוצא מן הסוכה:

ד

כתב הרב דפנות שהם דבקות בגג הסוכה. אמר המפרש שהתחיל לארוג המחיצה אצל הסכך ואורג ובא כלפי מטה והיינו המשלשל דפנות מלמעלה למטה דאמרינן בגמרא אם גבוהות מן הארץ ג' טפחים פסולה דהויא לה מחיצה תלויה ואינה מתרת אלא במים דלא אמרינן גוד אחית. היו הדפנות דבקות בארץ והיינו ממטה למעלה דאמרינן בגמרא וכיון דגבוהות מן הארץ עשרה אמרינן גוד אסיק וכן פסק רב נטרונאי ובעל הלכות דהלכתא כרבנן דאמרי מחיצה תלויה אינה מתרת חדא דיחיד ורבים הלכה כרבים ועוד הא דרב חסדא אמר אבימי מסייעא להו אמר פס ארבעה ומשהו מתיר בסוכה קטנה משום דופן תלי ליה באמצע סוכה פחות משלשה למטה ופחות משלשה למעלה וכמו שהביאה הרב בסמוך. מיהו רב עמרם ור"ח והרי"ף פסקו כר' יוסי ומשום דנימוקו עמו דאמר כשם שמלמטה למעלה עשרה כך מלמעלה למטה עשרה כלומר אם יש בדופן המשולשל מלמעלה למטה עשרה אפילו בינו לקרקע כמה אמות כשרה דמחיצה תלויה מתרת והויא מחיצה והריא"ג הכריע דהלכתא כרבנן והכא מסתבר דהכי מסקינן בפרק הזורק דלא אמרינן במחיצה תלויה גוד אחית אלא במים בלבד וא"כ אין הלכה כר' יוסי. הרחיק את הגג כו'. פירוש לא בגבהה קאמר אלא בארכה או ברחבה שהרחיק מן הדופן כלו שאם רוחב סוכה בין דופן צפון לדרום שלשה עשר טפחים והוא לא סכך ממנו אלא עשרה טפחים מצד צפון והניח ג' טפחים אויר עד דופן דרום דאויר פוסל בשלשה ואפילו מן הצד כי הכא וכ"ת מן הצד אמאי פוסל נימא דופן עקומה דהא קי"לן דסכך פסול אינו פוסל מן הצד אלא בד' אמות ומש"ה מוכיח ר' שלמה דדופן עקומה דאמרינן בכל דוכתא הכי קא בעי למימר דחשבינן סכך פסול כאלו הוא דופן אלא שנתעקם אבל לא בעי למי' שהדופן ימשך עד מקום הסכך הכשר דא"כ גבי אויר נמי נימא הכי אלא ודאי כדפרישנן וגבי אויר ליכא למימר שנחשוב אותו כדופן. תלה מחיצה שגבהה ד' ומשהו כו' הרי זו כשרה פירוש כגון שהיה ארכה כארך הדופן אבל רחבה ד' ומשהו אם תולה אותה באויר בפחות משלשה סמוך לארץ ובפחות משלשה סמוך לסכך הכי זו כשרה דאמרינן תרי לבוד מלמעלה למטה והכי מסקינן התם פ"ק דעירובין ולבוד אמרינן אפילו משתי רוחות ומיירי בודאי שאינה גבוהה הסוכה אלא עשרה טפחים מצומצמים דאל"כ דהוה גבוהה הרבה לא הוה יכול למי' בה תרתי לבוד אבל אם המחיצה היתה גבוהה שבעה ומשהו תולה אותה בפחות מג' סמוך לארץ וכשרה אעפ"י שרחוקה הרבה מן הסכך דגוד אסיק אמרינן כדכתבינן לעיל והכי אמרינן בגמרא ע"כ מפרק דסוכה:

ה

כתב הרב העושה סוכתו בין האילנות כו' אם היו חזקים. אמר המפרש שהיו קשים ועבים שיכולים לעמוד ברוח מצויה או שקשר אותם כלומר שלא היו חזקים שהיו ענפי האילן רכים וקשר אותם כו'. ומלא את האמירים בתבן ובקש. האמירים ר"ל ענפים כדכתיב בראש אמיר. ברוח מצויה של יבשה אינה מחיצה אבל אם אינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דים הויא מחיצה דרוח מצויה דים כרוח שאינה מצויה דיבשה. ומיירי שאין הסכוך נשען על אותן הדפנות:

ו

העושה סוכתו בראש העגלה. ואע"ג דמטלטלין או בראש הספינה שהוא מקום גבוה של ספינה והים גבוה מאד ואין הרים מקיפין אותו והרוח שולטת שם ועוקרתה כשרה דדירת עראי סגי בה. ועולין לה בי"ט פי' ומשום דבעי למתנא ואין עולין תנא דעולין דפשיטא הוא דעולין. בראש האילן שתקן מושבו בראשו ועשה שם מחיצות וסכך על גבן כשרה לחולו של מועד. או על גבי גמל ר"ל שנתן דלתות על הגמל והן קרקעות הסוכה ועשה למעלה מחיצות וסיכך על גבן כשרה. ואין עולין לה בי"ט לפי שאסור לעלות באילן או על גבי בהמה כדתנן התם אלו הן משום שבות לא עולין באילן ולא רוכבין ע"ג בהמה באילן שמא יתלוש וע"ג בהמה שמא יחתוך זמורה מיהו אם עבר ועלה עליה יצא י"ח. היו מקצת הדפנות כו' פירוש כגון שנתן דלת או נסרים בראש האילן לקרקעית הסוכה ועשה שם סביבות הקרקעית שתי דפנות או אחת מענפי האילן ואותן הנסרים שינתנו לקרקעית הסכך לא יוכלו לעמוד כי אם ע"י מחיצה שבנה בארץ עד הנסרים שבראש האילן וסמך ראשי הנסרים על אותה מחיצה ובנה והגביה זו עד עשרה למעלה מן הנסרים או יותר עד שהגיעה לגבהה של סוכה לסככה ונמצאו לסוכה שלש דפנות שתים בידי אדם ואחת באילן או בהפך הואיל ואם ינטל האילן שעל קרקעית הסוכה שאינו יכול לעמוד בסמיכת שתים שבארץ אין עולין לה בי"ט מפני שמשתמש באילן. ע"כ מפרק הישן:

ז

כתב הרב (סכך) [סוכה] שאין לה גג כו' כמין צריף. אמר המפרש צריף הוא כוך של ציידין שאורבין בתוכו העופות ועשוי בכוורת שמשופעת והולכת שגגו וקירותיו אחד או שסמך ראש דופן הסוכה לכותל פירוש כגון שהעמיד הקורות למטה בארץ רחוק מן הכותל והטה אותן וסמכן לכותל שנמצאת הסוכה אין לה גג ולא מקרי סכך כשהוא משופע ולאו אהל הוא ואם היה לה גג טפח כו' כשרה דכיון דאית בה שיעורא דאהל בהקיפה הוי אהל וצריך לפרש כמה צריך שתהיה גבוהה שהרי אותו השיפוע נחשב משום סכך ומשום דופן. ופירש הרב בעל התוס' דצריך שתהיה גבוהה י"ז טפחים י' משום דופן וז' משום סכך והרב בעל ההשלמה פירש דצריך שאחר שעלתה מאויר הקרקע מאמצעיתו שתהא רחבה ז' טפחים כשיעור משך סוכה ואע"פ שמתקצרת והולכת כשרה כיון שהרחיקה מן הכותל טפח, וכשתדקדק בזה תמצא שצריך משך גבהה יותר מי"א טפחים כיון שהולכת במדרון וצריך שיהיה הכל סכך כשר דאי לאו הכי לאו כלום הוא שהרי מה שיש מעשרה ולמעלה הוא נחשב משום סכך הלכך צריך שיהא מסכך כשר. סוכה עגולה כו' פירוש והיינו סוכה העשויה כשובך ולפי חשבון כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא שיעור סכך עגול שהוא כשר כל שיש ברחבו י' טפחים פחות חומש:

ח

סיכך ע"ג אכסדרה שיש לה פצימין כו'. כתב הרי"ף האי על לאו על ממש אלא בסמוך כדכתיב ועליו מטה מנשה ומתרגמינן ודסמיכין ומיירי דהאי סוכה אית לה שתי דפנות כמבוי המפולש וצריך לומר פי תקרה יורד וסותם מרוח אחת ובאותו הרוח היא סמוכה לאכסדרה פס טפח ומשהו וקל וחומר לשתי דפנות דעריבן לב' דפנות דעריבן או פס ארבעה לשתי דפנות דלא עריבן כשרה בין שהיו נראין מבפנים ואין נראים מבחוץ כזה בין שהיו נראין מבחוץ ואין נראין מבפנים כזה:

ט

לא היו לה פצימין פסולה. וכתב בעל ההשלמה ויש לסוכה זו לפי פירוש הרי"ף שתי דפנות כסוכה העשויה כמבוי ואין צריך לומר פי תקרה יורד וסותם אלא מצד אחד ואפילו הכי כשאין לה פצימין פסולה פירוש כשאין לו פס ארבעה בדופן שלישית דלגבי סוכה לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם אפילו מרוח אחת כיון דהני מחיצות לאו לסוכה עבידן ואע"ג שהרי"ף פסק באכסדרה בבקעה במסכת עירובין דאמרינן פי תקרה יורד וסותם שאני סוכה משום טעמא דאמרינן דהנהו מחיצות לאו לסוכה עבידן ע"כ:

י

כתב הרב סכך על גבי מבוי שיש לו לחי כו'. אמר המפרש כגון דהך סוכה אין לה אלא שתי דפנות דעריבין שהמבוי פתוח לצד מזרח ודרום ומערב וצפון אית ליה דפנות והוא סכך ברוח דרום וברוח מערב והסכוך הכשר רחוק מן דופן צפון ארבע אמות דלא מצינן למימר דופן עקומה וגבי סוכה דעלמא בעינן טפח שוחק בדופן שלישית וגבי שבת דסוכה כשרה דמגו דהאי לחי שהוא לצד מזרח דופן לשבת שהרי יש למבוי שלש דפנות הוי נמי דופן לענין סוכה ואעפ"י שאין לאותו לחי טפח כדאמרינן התם לחיין שאמרו גבהן עשרה ארכן ורחבן כל שהוא אי נמי מצינן למימר דהא דסיכך על גבי מבוי מיירי דלית לה להך סוכה שתי דפנות דעריבן אלא כמבוי המפולש כגון שסיכך מצפון לדרום ודופן מערב הויא רחוקה ארבע אמות אפילו הכי סכך פסול בינו לדופן המערב שאם אין שם אלא אויר אפילו אינה רחוקה אלא שלשה לא חשבינן לה מסוכה דלא מצינן למימר דופן עקומה וגבי סוכה דעלמא בעינן פס ארבעה והכא סגי לה בלחי משום מגו דחשבינן ליה לאותו לחי מחיצה לענין שבת ה"נ לענין סוכה. והכי איתא אליבא דרבה דאמר התם במס' עירובין לחי משום מחיצה דלמ"ד משום היכרא לגבי סוכה לאו כלום הוא דהא בעינן מחיצה גבי סוכה ור"ש פירש סכך על גבי מבוי שיש לו לחי במבוי מפולש וקאמר דמגו דהא לחי הוי מחיצה לענין שבת לחייב הזורק מרשות הרבים לתוכו הוי דופן לענין סוכה. או על גבי באר שיש לו פסין. פי' ובפ"ב דעירובין תנן דהתירו חכמים משום עולי רגלים לעשות לבארות שברשות הרבים ארבעה פסים כעין דיומדין כלומר ב' עמודין ורואין כאלו יש מחיצה מזה לזה ונמצא הבור מוקף מחיצות וממלאין מתוכו לתוך המחיצות ואם סיכך על גבי הפסין כשרה לאותה שבת שבתוך החג בלבד, שמתוך שלחי זה ופסין אלו מחיצות לענין שבת פי' ומותר לטלטל בתוכן נחשוב אותן כמחיצות לענין סוכה פירוש כיומיה דלא משוינן להו מחיצות לחצאין לטלטל בתוכן מותר לישב בתוכן אסור דחיוב ישיבה ביומיה דסוכה הוא השתא דופן סוכה דקילא הויא דופן לשבת דחמירא ומשתרא למחיצות דשבת דחמירא לא כל שכן הויין מחיצה לסוכה דקילא אבל לשאר ימות החג אינה סוכה באותן מחיצות וכי תימא הא אמרינן התם לא הותרו פסי בארות אלא לעולי רגלים אבל לאינשי אחריני לא תריץ ואימא הכי דהכא נמי כי אמרינן כשרה לגבי סוכה מעולי רגלים קא אמרינן דסוכת עולי רגלים כשרה בפסי ביראות דכיון דפסי ביראות הותרו להם לענין שבת ה"נ לענין סוכה אבל הרי"ף הזכירה בהלכותיו אע"ג דהשתא ליכא עולי רגלים והטעם משום דהיכא דשכיכן מתיבתא שרינן להו פסי ביראות כדשרינן לעולי רגלים:

יא

נעץ ד' קונדסין. צ"ע דהא לא אפשיט בגמרא וקי"ל דכל תיקו דאוריתא דחיוב סוכה לחומרא:

יב

סכה שיש לה פתחים רבים כו' ואע"פ שפרוץ מרובה על העומד. בעירובין ואמרינן הכא בסוכה כשרה יתרה שבת אינה ניתרת אלא בעומד מרובה על הפרוץ הלכך לפום מסקנא בעירובין יתרה שבת עומד כפרוץ דמי וגבי סוכה לא בעינן עומד כפרוץ דאפילו פרוץ מרובה על העומד שריא וצ"ע שהרי לפי לשון הגמרא לא יכלינן למפשט שיהא כשר בסוכה כי אם פרוץ כעומד ובלבד שלא יהיה שם פתח יתר על עשר אמות פי' דכל יתר מעשר אמות רוחב לא מקרי פתח אלא פרצה כדאמרינן ריש פ"ק דעירובין והרחב מעשר אמות ימעט. אעפ"י שיש לה צורת פתח כו' דאשכחן דאהניא לגבי מבוי אפילו ביתר מעשר אפ"ה לא מהניא הכא דגבי סוכה דמתוך קל שהקלת עליה בתחלתה להכשיר בה פרוץ מרובה על העומד משא"כ לגבי מחיצות שבת דלא מכשרינן בהו אלא פרוץ כעומד החמרת עליה בסופה שלא להכשיר בה פתח יתר מעשר אמות ואעפ"י שיש לו צורת פתח אא"כ היה עומד מרובה על הפרוץ דלא מהני צורת הפתח להכשיר בסוכה פרוץ מרובה על העומד אלא עד עשר אמות אבל ביתר מעשר לא מהני ליה מידי אלא א"כ לא היה מה שבין פתח לפתח כחלל הפתחים או יותר. מיהו בירושלמי תני דה"ה ליתר מעשר דניתר בסוכה אע"פ שאינו ניתר בשבת משום דכיון דשרינן בסוכה פרוץ מרובה על העומד וה"ה ליתר מעשר וכן דעת הרב בעל ההשלמה ואנן כתבינן מאי דסבירא לן לפי דעת הרב:

יג

סכה שאוירה גבוה מעשרים כו'. ודוקא אוירה אבל אם היה הסיכוך משפת עשרים ולמעלה וכ"ש מקצתו למעלה מעשרים ומקצתו למטה מעשרים כיון שאויר הסוכה אינו גבוה יותר מעשרים כשרה דהכי מסקינן התם ריש גמרא דעירובין חלל סוכה תנן חלל מבוי תנן, ומיעטה בכרים וכסתות שנתן בקרקעיתה כדי להגביהה אינו מיעוט לפי שאין סופו להניחם שם כל ז' מפני הפסד ממונו ואפילו בטלם כלומר דאקצינהו דלא נקיט להו כל ימי החג ובטלינהו בפירוש אפ"ה לא הוי בטול דבטלה דעתו אצל כל אדם שאין דרך בני אדם לבטל כרים וכסתות על גבי קרקע כדי להדרס ולאבדם. מיעטה בתבן וביטלו הרי זה מיעוט דכיון שביטלו בפיו לא חיישינן דלמא ממליך ושקיל לה לבהמה, אבל בעפר סתם אינו מיעוט כלומר שאין יודע אם עתיד לפנותו תוך החג אם לאו אינו מיעוט כדאמרינן גבי אהלות בית שמלאוהו תבן או צרורות ובטלו בטל. ודייקינן בטלו אין לא בטלו לא וכ"ש עפר סתם דלא הוי מיעוט וכללא דמלתא שאין לנו מיעוט בטל אלא בביטול מפורש וצ"ע אם יכול לבטלו בי"ט דלא דמי לחמץ דהתם דעתו לבערו לגמרי אבל הכא הא אחשביה ומשוי ליה קרקע הסוכה ודמי לבונה דאי לא אחשביה לא ממעט ומסתברא דמבטל ליה שהרי אין בו מעשה כלל ואפילו מעשה זוטא כגון דבור דהא בביטול בלבו סגי. היתה גבוהה מעשרים אמה והוצין כו' כלומר הוצין של סכך דהיינו ראשיהן התלויין אם צלתן כו' כלומר אי שקלת ליה לסכך העליון יהא צלתן של אותן הוצין מרובה מחמתן כשרה ואע"ג דלא שקיל להו דכלהו כסכך עב דמו ואע"פ שמקצת הסכוך למעלה מעשרים לא מיפסיל בהכי אלא בחלל שהוא גבוה יותר מעשרים דהא חלל סוכה תנן כדכתבינן לעיל:

יד

בנה בה אצטבא כלומר באותה סוכה שהיא גבוהה מעשרים אמה בנה אצטבא כנגד דופן האמצעית פירוש דסתם סוכה בת שלש דפנות והרביעית של פתח על פני כולה שמגיעים ראשי האצטבא לשתי דפנות הצדדין ואצטבא הוא בנין אבנים וטיט אם יש באיצטבא שיעור רחב הסוכה כשרה פירוש הכשר סוכה שבעה טפחים ומשהו דהיינו ראשו ורובו ושלחנו כשרה. אית דמפרשי כל הסוכה אפילו מן האצטבא ולהלן דמנינן חללה מראש האיצטבא ולמעלה ונמצא דופן האמצעי כלו כשר ודפנות הצדדין ברוח האצטבא הוכשרו כדאמרינן פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה ומפרשי ליה אם יש הכשר סוכה ברחוב ועוד יש בסוכה משם והלאה פסל היינו סכך העשוי בפסולת גורן ויקב שמזה הוא דרכו ליעשות היוצא מהכשר סוכה שאין לו הכשר דפנות נידון כסוכה הלכך כל הסוכה כמות שהיא גדולה כשרה דהאצטבא חשבינן כאלו היא נמשכת לכל הסוכה וכן דעת רש"י. מיהו אית דאמרי דדוקא באצטבא יכול לישן ולאכול אבל מאצטבא ולהלן שיש שם גובה עשרים אמה לא ואע"ג דאמרינן פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה לא דמי דהתם הוי סכך כשר שהוא למטה מעשרים ומשכא דופן אחד בהדיא ואמרינן כמאן דמשכא אחריתי בהדה דמי משא"כ כשהוא למעלה מעשרים אמה שהוא סכך פסול פוסל מש"ה לא אמרינן פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה שהרי סכך פסול פוסל בארבעה ודעת הרב נראה כדעת ר' שלמה כיון דפסיק ותני כשרה. בנה אצטבא מן הצד כלומר על פני אחת מדפני הצדדין אם יש משפת אצטבא ולכותל השני שהרחיקו ממנו ארבע אמות פסולה דלא הוכשרו באצטבא זו אלא שתי דפנות אותו שסמוך לה והאמצעי שראש האצטבא מגיע לה. פחות מארבע אמות כשרה שאף הוא הוכשר על ידה וקי"ל הלכה למשה מסיני דמכשרינן סוכה ע"י עקימת דופן עד ארבע אמות חסר משהו ורואין את הסכך העליון המחובר לדופן הרחוק כאלו הוא דופן עצמו ועקום עד כנגד האצטבא וכן מודדין את גבהו משפת האצטבא ולמעלה ואע"פ שתחתיו נמשך כלפי חוץ הואיל וראשו אינו כלה ע"כ זהו גובה חללה והרי מתמעט החלל מתחתיו. בנה בה אצטבא באמצעה כו' פירוש וקמ"ל השתא דלכל רוח אמרינן דופן עקומה. וכתוב בהשלמה דכל הני מיעוטין בין אצטבא בין תבן בין עפר אע"פ שאינו עושה מעשה בסכך כיון שעושה מעשה להכשיר הסכך אין כאן משום תעשה ולא מן העשוי. וכן אם היה על הסוכה סכך פסול בארבעה ומיעטו אעפ"י שלא עשה מעשה בסכך כשר הרי עשה מעשה להכשיר הסכך ואין כאן משום תעשה ולא מן העשוי. בנה בה עמוד פירוש גבוה עשרה רחוק מן הדפנות הרבה ויש בו הכשר סוכה שיש ברוחב ראשו שבעה ומשהו על שבעה ומשהו פסולה ולא אמרינן גוד אסיק מחיצתה. לפי שאין אלו מחיצות כו' כתב הריא"ג באצטבא ובלבד שלא תהא אצטבא גבוהה עשרה דרשות אחרת היא וגבי עמוד אמר אע"פ שעומד בתוך ד' אמות של דפנות פסולה דבעינן מחיצות הניכרות וליכא דכיון שחלק רשות אחרת לעצמו לא מיתכשרא אלא במחיצות דפני הסוכה וכיון דמרוחקות ממנה לא אמרינן גוד אסיק דהיכא אמרינן גוד אסיק במחיצות הסמוכות והניכרות אבל במרוחקות שאין ניכרות לא ע"כ ומסתברא גבי אצטבא אפילו גבוהה עשרה כיון שקרובה הדופן בפחות מד"א אמרינן דופן עקומה וכאלו מעוקמות הדפנות עד האצטבא ובנה בה עמוד באמצע והוא פחות מד"א לדופן פשיטא לן דכשרה היא דהא אמרינן דופן עקומה לכל רוח ורוח וכן נראה דעת רש"י:

טו

היתה פחות מי' וחקק. פירוש חקק גומא באמצעה כדי להשלימה לי' כנגד הגומא ומסתברא כגון שיש בחקק הכשר סוכה וכן הסכים רש"י והריא"ג פחות מיכן כשרה כו' שכך היא הלמ"מ וחשבינן ליה כאלו החקק לבוד ומגיע עד הכותל ואמרינן בגמרא מ"ש התם דאמרת פחות מד"א ומ"ש הכא דאמרת פחות מג"ט ומשני התם דאיכא לדופן פחות מד"א הכא דלשוויה דופן פחות מג"ט אין אי לא לא פירוש דלא אמרינן בהא דופן עקומה כיון דליתא לדופן שהרי היא פחותה מי' והרי הוא כדבוק כמו שביארנו בהלכות שבת פי"ד ובפי"ו:

טז

כתב הרב דפני הסוכה כשרים מן הכל כו'. אמר המפרש אמרינן בירושלמי פ"ק וסכות על הארון את הכפורת מכאן שעושין דפנות מדבר המקבל טומאה ואפילו מבעלי חיים דהלכתא כר"י דפליג עליה דר"מ גבי עשאה לבהמה דופן לסוכה שר"י מכשיר ור"מ פוסל ורווחא דביני כרעי עביד לה בהוציא ודפנא ומתיחא באשלי מלעיל דליכא למיחש דלמא רבעא או ערקא. והא מייתי לה בפ' מי שהוציאוהו ועיקרא דמלתא בפרק הישן:

כתב הרב ועושה אדם את חברו דופן כדי שיאכל וישן וישן. אמר המפרש כתב ר"ש דנקט הני תלת משום דעיקר מצותה של סוכה נינהו שלא לדעת שלא ידע שלשם מחיצה העמידוהו שם. ומשום עשית אהל ליכא דאין דרך בנין בכך אבל אם עשאוהו לדעת כלומר שידע שהעומד שם לכונת מחיצה אסור בי"ט פירוש וכ"ש בשבת וכן עושה בכלים דופן רביעית כו' משום דלא קא עביד מידי ולא אהנו מעשיו כלל דהא בלאו הכי הוי סוכה כשרה ומה שעשה תוספת בעלמא הוא וקי"ל דמוסיפין על אהל עראי בי"ט וה"ה בשבת אבל דופן שלישית לא יעשה דהא בשתי דפנות פסולה כדאמרינן בריש פרקין ושאין לה שלש דפנות פסולה וזהו שכתב הרב לפי שהוא מכשיר את הסוכה ונמצא כשעושה דופן שלישית משויא לה סוכה ועביד אהל וקי"ל דאין עושין אהל עראי לכתחלה ביום טוב אבל באדם אם עושה אותו דופן שלא לדעת אפילו דופן שלישית מותר דאין דרך בנין בכך כדכתבינן משא"כ בכלים דדרך בנין בכך ומש"ה דופן שלישית אסור הכי איתא במסכת עירובין פרק מי שהוציאוהו. והרי"ף לא הזכיר זה והוא מן הדברים שהניח מפני שאינן מצויין אלא לעתים רחוקים. ור' משה לא הזכיר ההיא דהסומך סוכתו בכרעי המטה ופליגי בה בגמרא ר"מ ור"י ר"מ אומר כשרה ור"י אומר אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה פסולה ומפרש בגמרא מלתיה דר"י ומסתברא דהלכתא כותיה מתרי טעמי חדא דר"מ ור"י הלכה כר' יהודה ותו דמדשקלינן וטרינן בגמרא אליבא דר"י וחזינן נמי לאביי דמפרש למלתיה ושמעינן מינה דהלכתא כותיה דר"י שאין סומכין את הסיכוך בדבר המקבל טומאה וכן נראה דעת הרי"ף ז"ל ומסתברא דכיון שהזכיר הרב ההיא דהעושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה כשרה. וטעמא דאילנות דפנות לה אבל לאילנות לסמוך עליה הסיכוך לא וכן פר"ש שלא סמכה באילן ממילא שמעת דאין סומכין בכרעי המטה. וכתב ג"כ ההיא דאמרינן זה הכלל כל שניטל האילן ויכולה לעמוד בפני עצמה כשרה בחול ועולין לה בי"ט הא אין יכולה לעמוד בפני עצמה לא שנא קרקעיתה ולא שנא סככה פסולה אפילו בחול ומש"ה לא הוצרך הרב לכתוב הא דהסומך דמסתייה בהנך דכתב ודעתו נראה באמת שאין סומכין לא בדבר המקבל טומאה ולא בדבר המחובר לקרקע אלא כדי שתהא יכולה לעמוד בפני עצמה כמ"ש הרי"ף ולא דמיא לסמיכת כותלים שאנו סומכין עליהם הסוכה דתלוש ולבסוף חברו כתלוש דמי. דומיא דנעץ קונדיסין כו' ולא קשיא מידי וההיא סתמא דהעושה סוכתו בין האילנות כו' זה הכלל כל שניטל כו' כדכתבינן אזלא כותיה דר' יהודה והו"ל ר"מ יחיד ויחיד ורבים הלכה כרבים. ומורי ר"מ יצ"ו הכריע דעת ר' משה דמעמיד בדבר המקבל טומאה כשרה כיון דכתב דפני הסוכה כשרין מן הכל ולא פרט בזה דבר אחר כלל נראה שאין בדעתו הפרש בין סומך בין אינו סומך ע"כ ואין בזה הכרח דודאי באינו סומך איירי דהא בעלי חיים ואדם לא יתכן לומר שסמך הסכוך עליהן ומפני זה אין לנו אלא כמו שכתבנו וכן דעת הראב"ד והרב בעל העיטור:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.