קובץ על יד החזקה/סוטה/א

קובץ על יד החזקה ‏ סוטה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אפי' הי' אביה וכו'. ועי' ברא"ש רפ"ק דכתובות במה שמקיים פסק ר"ת ולא מטעמי' ולשי' ר"ת לפי מה שהבינו התוס' צ"ל אע"ג דהוי ביאתו ביאת בהמה מ"מ אסורה לבעלה משום דעכ"פ מעלה בו מעל וכמ"ש בהגהת רמ"א אה"ע סי' קע"ח גבי אמרת מותר ע"ש וכ"כ בס' הפלאה ועוד יש מקום לומר דלפי מה דאמר ר"י משום רשב"י בסוטה דף כ"ו ובכ"ד מנין לכותי ועבד שבא על הכהנת שפסלוה וכו' א"כ משמע דאין ביאתו כביאת בהמה עי' יבמות דף ע"ט סובר ר"ת דלפי מה דקיימ"ל יבמות דף מ"ה נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר דלגמרי כשר אפי' לכהונה שלא כדעת הרא"ש וס"ל כמ"ש הריטב"א בפ' האומר דכיון דקיימ"ל הולד כשר לית לן דרשא דר"י משום רשב"י וסובר ר"ת דהיינו משום דחשוב זרעו כזרע בהמה וא"כ היא רב המנונא שם בסוטה דקאמר דפוסל מן התרומה ע"כ ס"ל דרשא דרשב"י ולדידי' יודה ר"ת ול"ק כל הקושי' שהק' השעה"מ בפט"ו מה' א"ב הל' ג' מהך דסוטה וגם קושי' הרא"ש על ר"ת ולפי' הראשון קש' מאי מקשא פשיטא.

ג

קנא לה על שנים כאחד. מ"ש בכ"מ ראי' מפ"ב דכריתות וכ"ה בב"י סי' קע"ח וכבר כתוב בהגהת בד"ה שיש להעביר הקולמוס ע"ז ועי' פ"מ שפי' בהא דר"י בעי בדרך שאלה משום דדוקא בשנים י"ל דהוא חשדום לפרוצים אבל במאה אכתי איכא לספוקי ע"ש וכ"נ דאם כפי' הכ"מ למה לא הביא רבינו הך רבותא. ודע דקשה לי לפי מה דפסק רבינו כמ"ד דמקנין ע"פ שנים ולכאורה הסוגי' דר"פ שני נזירים דף נ"ז דקאמר כל ספק טומאה ברה"י כגון דאיכא בי תרי דהיינו בועל ונבעלת אבל הכא שני נזירים והאי דקאי גבייהו הא תלתא משמע לפום פשטא דקאי שם למ"ד דאין מקנין ע"פ שנים דלמ"ד מקנין ע"פ שנים א"כ גם בסוטה מצינו תלתא ויותר כמ"ש הכ"מ ואעפ"כ ספיקו טמא ורבינו בעצמו בפ"ט מה' נזירות הלכה ט"ז פסק לסוגי' זו דג' לא הוי רשות היחיד ולכאורה דבריו סותרים זא"ז. בשלמא לפי שי' הראב"ד שם ולפי מה שפי' הלח"מ שם דבריו דבעי' דוקא שיהי' הספק על שלשתן יש מקום לומר דאף אי מקנין לה משנים הספק אין כאן אלא על הבועל והנבעלת אבל לפ"ד רבינו וכ"מ מירושלמי פ"ק דנדה כדבריו גבי הא דאמרי' כשחברותי' נושאות אותה במיטה א"כ הדבר קשה. ואפשר דס"ל לרבינו כמ"ש הרשב"א בחי' פ"ק דנדה דדוקא בג' אנשים חשיב רה"ר אבל בנשים אפי' מאה כחד דמיין עי' במל"מ פט"ז מה' שאר אבות הטומאה. ובזה מיושב מה דמק' התלמידים דלפי סברת הרשב"א הא שמואל מוקי לה שם במס' נזיר מתני' באשה ולפי סברת רשב"א לא מקרי רה"ר ור"א הא קאמר דיקא נמי ולפ"ד ניחא דהרשב"א הוכיח סברתו למ"ד מקנין ע"פ שנים ומש"ה פליג על הירושלמי והירושלמי מצי קאי למ"ד דאין מקנין ע"פ שנים ושמואל ג"כ ס"ל הכי דאין מקנין ע"פ שנים ודוק.

ו

קטן פחות מבן ט'. כתב הכ"מ משמע לי' לרבינו דלא ממעט קטן אלא כשהוא פחות מבן ט' פי' דרבינו סובר דהא דאיש למעוטי קטן היינו היכא דהסברא נותנת למעט קטן ועי' בדברי רבינו בה' ק"פ פ"ב הלכה ד' במ"ש טעם לקטנים שאינן בני דעת ולא נתן טעם משום דכתיב איש עי' בכ"מ שם וכ"מ בפ"א דמס' תמיד משנה א' בהא דתנן הרובים לחד פי' קטנים ועי' במל"מ פ"ח מה' בית הבחירה שהק' שם איך יתכן שמ"ע של שמירת המקדש נעשה ע"י קטנים ולדברינו א"ש כיון שהגיע לכלל בני שמירה והרע"ב במס' סוטה חולק על רבינו וסובר דקטן פחות מבן י"ג שנים לא מקרי איש אפי' לענין זה וע"ש בתי"ט ובתוס' חדשים.

ט

בא ע"א וכו'. עי' מל"מ פכ"ד מה' אישות הלכה י"ז ועמ"ש שם בס"ד. ועי' בשו"ת רשב"א סי' תקנ"ב שכ' דאם הודה הבועל הנחשד ששכב עמה ג"כ אינו שותה הובא בכנה"ג בליקוטי הרמב"ם.

יד

ואפי' הי' עד טומאה וכו'. עי' כ"מ ונראה דסובר רבינו דיש מקום לומר כיון דע"א אינו נאמן אלא משום דאיכא רגלים לדבר דהיינו עידי סתירה וא"כ היכא דהעד טומאה הוא אחד מעידי הסתירה לא שייך סברת רגלים לדבר כיון דעל פיו נעשה רגלים לדבר לזה בא רבינו דאין הטעם משום רגלים לדבר אלא דגזה"כ היא דע"א נאמן וא"כ אף אם הוא מעידי הסתירה מהני דמקרא מלא דיבר הכתוב ולפ"ד רבינו מיושב קושי' התוס' בסוטה דף ג' ע"ב ד"ה נאמר דל"ל גז"ש מהכ"ת דיהא נאמן ע"א בעדות ראשונה ק"ו מעדות אחרונה דהא יש פרכא מה לעדות אחרונה שכן רגלים לדבר ולדברינו ניחא ודוק.

יח

בא ע"א כשר וכו'. עי' כ"מ ועי' בפ"ט מה' רוצח בהשגת הראב"ד שם ודברי הכ"מ שם צע"ג ובתי"ט במתני' דסוטה תמה על רבינו מפני מה לא ביאר בפי"ב מה' גירושין לענין עדות היתר א"א והה"מ כ' שם וה"ה לאשה אומרת מת והתירוה לנשא ע"פ ואח"כ באתה אשה אחרת ואומרת לא מת לא תצא מהתירא הראשון ע"ש ולי נראה ליישב דברי רבינו עי' סוטה דף מ"ז כל הסוגי' ויל"ד ר"ח דאמר תני היו עורפין דלא הו"ל למימר כ"א לעולם כדקתני ובסוגי' דסוטה דף ל"א לא קאמר האי לישנא תני אלא היו וכו' ואיכא מקום לפרש דלעולם כדקתני ונראה התוס' מקש' בסוטה דף ל"א ר"י האיך יפרש מתני' דכריתות ע"א אומר אכל וע"א אומר לא אכל מביא אשם תלוי אמאי לא מביא חטאת כיון דלא הי' מחלק בין ב"א לבא בזא"ז והנה לפי מה שהביאו התוס' שם בס"ד בשם הירושלמי וז"ל ע"א אומר נטמאת וע"א אומר לא נטמאת לא היתה שותה ובעגלה ערופה היו עורפין בכה"ג וטעמא מפני שכאן רגלים לדבר וא"כ י"ל דר"י דלא הי' מחלק בין ב"א דגם בב"א העד אומר נטמאת נאמן היינו משום דיש רגלים לדבר וא"כ לק"מ תו מע"א אומר אכלת חלב וע"א אמר לא אכל בזה שפיר מחלק ומודה דבב"א לא אמרי' דהאמינו כב' אבל בסוגי' דהכא דר' יצחק סובר גם בעגלה ערופה דבב"א ג"כ עד אומר ראית הוא כתרי א"כ יותר הו"ל להתוס' להקשות קושייתם בסוגי' דהכא אמנם באמת לפי שיט' רבינו ניחא ומיושב קושי' התוס' דוודאי גם המה הי' מחלקים בין ב"א לבאו בזא"ז אלא דגבי אשה ס"ל דליכא לחלק והכא קשי' להו על מתני' דהכא דכייל איש ואשה בבבא אחת וגבי אשה סברא חיצונה הוא דאפי' בזא"ז היו עורפין וקתני איש דומי' דאשה ש"מ דגם בזא"ז מיירי וא"כ קשי' להו שפיר ומשני דבאמת תני לא היו עורפין ופי' דבריו דגבי איש צ"ל למתני לא היו עורפין ומיירי בזא"ז ובבא דאשה אומרת גם לדידהו שבקי' הגי' היו עורפין דאפי' בזא"ז היו עורפין וקאמר ר"ח תני היו עורפין כיון דע"כ צריך להגי' מתני' ולאוקמי בב' בבות שוב מקיימין הגי' היו עורפין אלא דהכי צ"ל ע"א אומר וכו' וע"א אומר וכו' הי' עורפין אשה אומרת וכו' ואשה אומרת וכו' היו עורפין וכיון דב' בבות קתני להו שוב ניחא לפרש דברישא מיירי דוקא בזא"ז וסיפא באשה בפסול עדות אפי' בזא"ז היו עורפין דלהכי פלגינהו מהדדי וא"כ מיושב קושי' הגמ' וכ"ז מוכרחין לומר הכא גבי עגלה ערופה אבל גבי סוטה דאיכא רגלים לדבר לא צריכין לזה כמ"ש אא"כ מש"ה אמרי' גם בפסולי עדות דבאו בזא"ז היתה שותה ומיושב בזה הסוגי' ומש"ה רבינו פה לא מחלק בין אשה המעידה ובין איש המעיד וא"כ גבי ע"א שמעיד שמת בעלה דג"כ לפי מ"ש רבינו סוף הלכות גירושין דלא הקפידה תורה שלא להאמין ע"א היכא דאיכא מילתא דעבידא לגלוי' ול"ק קושי' התי"ט כלל.

והנה באמת ליישב התוס' למה לא הק' קושייתם גבי עגלה ערופה דהקושי' יותר חמורה כמ"ש י"ל ע"פ מ"ש בס' שב שמעתא להגאון בעל קצה"ח דף ע"ב ד"ה פ' כ"א לחלק בין עגלה ערופה דעד האומר לא ראית אינו מעיד כלל רק בא להכחיש אותו שאמר ראה א"כ בכה"ג י"ל דס"ל דאין לחלק אבל גבי ע"א אומר אכל וע"א אומר לא אכל דהשני דאמר לא אכל היינו שהעיד ששומן הי' וא"כ מודים כ"ע.

ועי' בשעה"מ פ"ג מה' שגגות שגם הוא כ' ליישב קושי' התוס' לפי שיט' התוס' דלק"מ דהא הוא אמר אינו יודע וא"כ באיכא ע"א אומר אכל וא' אומר לא אכל מאן יימר דהודה לזה אבל התם הא האמינה תורה לע"א ושפיר מוכח כשי' הש"כ וכמ"ש לדעת הרמב"ם הדבר מוכרח ודלא כשט' הל"מ דלא סבר כהש"ך ביו"ד בסי' קכ"ז.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.