קובץ על יד החזקה/יבום וחליצה/א

קובץ על יד החזקה ‏ יבום וחליצה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מ"ע מה"ת וכו'. ומ"ע זו פשוט דהוא כשאר מצות כמו שופר ולולב ודומיהם אם היא והוא מרוצים שלא לייבם ולא לחלוץ רצונה לשבת גלמודה ועגונה ב"ד כופין אותם לקיים המצוה וראי' ברורה מהא דמק' הגמ' יבמות דף כ' ניתי עשה וידחי ל"ת ואס"ד דאין בו מצוה כ"א ברוצים בכ"ה אין ע' דוחה ל"ת כדאמרי' בכתובות דף מ' גבי אונס שותה בעציצו דלא אתי עשה ודחי ל"ת כיון דאי אמר' לא בעינ' לי' לא אלים עשה למדחי ל"ת א"כ ה"נ דכוותי' א"ו דהכא מצוה מוטלת עליהם כמ"ש ועי' בשו"ת רשב"א סי' י"ח למה אין מברכין על מצוה זו ומוכח ג"כ להמעיין שם כמ"ש ודלא כמו שראיתי בשו"ת ח"צ סי' א' דף ב' ע"ב שאין כופין על מצוה זו שאם היא רוצה להתעגן וגם הוא אינו מקפיד אנן לא אכפית לן במ"ע כזו ע"ש ולי נראה ברור כמ"ש.

ה

אבל מד"ס וכו'. כבר האריך הה"מ להביא שי' הפוסקים ועי' ביבמות דף פ' בתוס' וברא"ש ועי' בס' דגול מרבבה יו"ד סי' י"ד מ"ש ביבמה מיד כשנולד הולד ואיכא רובא החזקה מסתלקת משא"כ גבי שחיטה ומצרפי' מעוטה לחזקת איסור דבהמה בחי' ועמ"ש בזה באריכות בספרי שלום ירושלים ר"ה דף ג' ד"ה תמן ומ"ש בס"ד פ"ד מה' מ"א הל' ד'.

ו

מי שיש לו אח מ"מ וכו'. הה"מ הביא מחלוקת ביבם מומר אי יש להתירה בלא חליצה והב"י באה"ע סי' קנ"ו כ' הוי למי שמיקל ביבם מומר מ"מ כ' שם בשם מהרי"ק אם ע"א מעיד ביבם מומר שמת אעפ"י דאנן קיימ"ל דע"א ביבמה לא סמכי' מ"מ במומר סמכי' בצירוף שיט' מהר"ם וסייעתו וכ"כ בשו"ת הגאונים בתראי כיון דרוב הפוסקים סוברים דסמכי' ביבמה בע"א מצרפין לס"ס ובאמת דברי מהר"ם המה נגד דברי התוס' ב"ק דף ק"י דכ' שם דוקא בארוסה אבל בנשואין ודאי דלא אמרי' אדעתא דהכי לא קדשה נפשה וכ"כ בהגהת מרדכי ביבמות להרגיש על דברי מהר"ם מדברי התוס' ואפשר לומר דלא ניחא לי' למהר"ם לאוקמי הסוגי' דוקא בארוסה אלא מיירי בסתם אפי' בנשואין וס"ל דגבי דידה לא שייך לומר אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ומה גם דבדבר גדול כזה שתשיירא עגונא אמרי' דעל דעת ראשונה היא נבעלת דלא מחלה התנאי דבשעת קידושין.

ובלימוד הישיבה אמרתי לפרש בדרך פלפול סוגי' דריש כתובות ובכ"ד כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושין מיני' תינח קדיש בכספא קדיש בביאה מא"ל שוי' רבנן לבעילתו בעילת זנות ונתחבטו בו כל מפרשי ש"ס הלא בקדיש בכספא ממילא הבעילות אח"כ המה בעילות זנות ומה איכפת לי' להמקשה אם גם בקדש בביאה ג"כ בעילתו בעילת זנות ויש לפרש ע"ד זה דהא לפי שי' המקשה שם בב"ק אמרי' דכל היכא דלא ניחא לה אח"כ שע"י קדושין זה אפשר לה להתעגן אדעתא דהכי לא קדשה נפשה ויש מקום לומר דכל כה"ג היכא דאפשר לה להיותה יושבת אח"כ עגונה מאמדינן דעתא דלא קדשה נפשה ואינה מקודשת מה"ת כלל כיון דלא נתקיים התנאי וא"כ גם אם נותן לה גט בתנאי וכה"ג היכא דאפשר שיבוא מזה חשש עיגון לא חלו הקדושין למפרע מה"ת משא"כ לשי' המתרץ שם בב"ק דטב למיתב טן דו וכו' אמרי' בכל ענין קדשה נפשה בלא תנאי כלל ודלא כשי' מהר"מ אבל לשי' המקשה שם וודאי דר"ל אדעתא דהכי לא קדשה נפשה ואפי' בנשואין וכמו שסובר מהר"ם אליבא דאמת א"כ ה"ק המקשה ס"ד הא דמשני הגמ' אין כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש וכו' אין הכונה דרבנן תקנו זאת נגד דברי תורה משום תקנת עגונות אלא ה"ק כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש אין מאמדינן דעתה ומה"ת אינה מקודשת וה"נ אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' מדין תורה משום דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה והוא נמי ניחא לי' בזה ולא אכפת לי' כמ"ש התוס' שם בב"ק ומעתה לא קשי' לי' מה עבדו בבעילותיהן דממילא מה"ת הוי ביאת זנות וע"ש בתוס' שכ' היכא דאית לה הנאה מיד וודאי מחלה לתנאי ויש מקום וסברה דעד כאן לא אמרי' אדעתא דהכי וכו' אלא דקדש בכספא דאז לית לה הנאה משא"כ בקידש בביאה דאז לא איכפת לה ולא עלתה על לבה להתנות שום תנאי וע"ש באס"ז וזו שהקשה שוב תינח קדיש בכספא אבל קדיש בביאה מא"ל דזה לא הי' ניחא לי' להמקשה דרבנן מצד תקנתן יעשו בעילתן בעילת זנות והתרצן ס"ל דטב למיתב טן דו כתי' הגמ' ב"ק ובכל גונא צריכין אנו לומר דרבנן מצד תקנתן משם חשש עיגון שוי' לבעילתן בעילת זנות ועי' מ"ש בס"ד בפ"ג הלכה ד'.

ז

אחים מן האם וכו'. עי' בגמ' דף י"ז בהא דאמר רבה יליף אחוה אחוה מבני יעקב ועי' בירושלמי פ"א דיבמות הלכה א' בדפוס ברלין עם פי' הק"ע בהא דאמר ר' יונתן נאמר כאן ישיבה ומה שהק' שם בש"ק עי' בח"ר וצע"ג והא דלא ניחא לי' בגז"ש דאחים י"ל בהא דמקש' שם ולילף אחים מעריות ולא ניחא לי' בשנוי' דתלמודא דסבר כמ"ש התוס' כתובות דף ל"ד ע"א ד"ה ר"ש בשם מהר"י דנין דבר הנאמר בסיני מדבר הנאמר בסיני וכו' עי' תוס' חולין דף פ"ה ד"ה דנין א"כ מאי משני התלמודא דנין אחים מאחים דבני יעקב לא נאמר בסיני ע"ש ועי"ל דלפי ילפותא דאחים מבני יעקב דאין גז"ש למחצה יהי' בעינן אחים דומי' דיעקב דכשרים היו ואנן לא קיימ"ל הכי אלא הכל חייבים במצות יבום כמ"ש הרב בעל קרית ספר דלהכי לא ילפינן מבני יעקב ועי' בתוס' ד"ה אחוה ודוק.

יב

וכולן אסורות עליהן מד"ס וכו'. עי' ירושלמי פ"ג הלכה ד' במראה הפנים ד"ה בלא כך דיש משם קצת סייעתא לשיט' רבינו דחלוצה אינה אסורה עליו אלא מד"ס.

יג

כאלו היתה אשתו וכו'. עי' הה"מ וגרסי' בירושלמי עלה דהך מתני' מפני שחלץ לה הא לא חלץ לא וכו' ר' אבין דייק לה מן דבתרא וכו' ע"ש ובש"ק ונ"ל דאנן דקיימ"ל יש זיקה כמ"ש רבינו דלא חיישי' להך דיוקא משום די"ל לפמ"ש בהגהת אה"ע סי' קס"ב שיט' המרדכי דאפי' בספק חלוצה אסור בקרובותיה וי"ל דמודה המרדכי בס' ומתה דמותר בקרובותיה ובזה א"ש דקדוק לשון המתני' בחלוץ לה אסור בקרובותיה אפי' בס' חלוצה משא"כ במתה בעודה זקוקה ובזה י"ל ג"כ הא דלא תני במתני' שניות וכמ"ש התוס' יבמות דף מ' ע"ב ד"ה ש"מ משום די"ל דבס' לא גזרו וצ"ע לדינא.

יט

בעת שהיא עולה ליבום וכו'. עי' בשו"ת ח"צ סי' א' מ"ש בשם מהראנ"ח למניעת האוננות מן מהחליצה ועי' בק"ע ריש יבמות א"כ לפי"ז אף נדה יש למנוע מהחליצה כיון דבהאי שעתא אינה עולה ליבום ולית מאן דחש לזה ועי' בשו"ת רי"ט אה"ע סי' ט"ז ועי' ברא"ש רפ"ק דיבמות.

כ

החולץ וכו' ואם הפילה וכו'. לא כ' רבינו אם אין הולד של קיימא אי מפסלה מכהונה ובנ"י כ' דבדיעבד מפקינן לה מן הכהן ועי' בד"מ באה"ע סי' קס"ד ובמראה הפנים ר"פ החולץ ד"ה ופסלה.

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.