קובץ על יד החזקה/ברכות/ה

קובץ על יד החזקה ‏ ברכות ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

וספק יש בדבר. בירושלמי פ"ג הלכה ג' ובברכת המזון דכתיב ואכלת ושבעת וברכת כו' יראה דפשיטא ליה לתלמודא דירושלמי דנשים חייבות בבה"מ מה"ת. אפשר דה"ט דהג"א פ"ק דמגילה שכתב בפשיטות דנשים בבה"מ דאורייתא משום דפשיטא ליה להירושלמי שבקינן ספיקא דבבלי ועיין מ"ש בכללים שלום ירושלים ס"ס מועד אלא דמ"ש בהג"א שם דאעפ"כ אינם מוציאות את האנשים צע"ג וכבר הרגיש בזה בשו"ת שער אפרים סי' י"א. ואפשר לומר דשיטת הג"א דס"ל דשלש ברכות מה"ת הן ודלא כשיטת הרמב"ן שהביא הכ"מ בפ"ב הלכה ב' וא"כ בברכת הארץ ודאי דמדרבנן בנשים כיון שלא נטלו חלק ולא כתב בהג"א דמחוייבין מה"ת כ"א בב' ברכות ולא הוי ספיקא כ"א בברכת הארץ ומש"ה אינן מוציאות את האנשים אפילו בהנך שתי ברכות משום דילמא אתי להוציאן גם בברכת הארץ. ובזה אפשר לכוין דלא פליג הבבלי עם הירושלמי ודו"ק. ועיין בשה"ג שכתב דלפי פירש"י הספק ג"כ הוא בכהנים אם הם חייבים מה"ת וכן בלוים דפירש"י א"כ לפי שיטת רש"י לפי הבנת הש"ג כהנים אין מוציאים בבה"מ וזה דבר תימה ועיין בכנה"ג א"ח סי' קפ"ה בהגהות הב"י שכתב בשו"ת הר"ש יונה השיג על שה"ג:

ו

הכהנים תרומה. עיין כ"מ ועיין בתוס' במתניתין ד"ה אכל כו' מ"ש אבל אם שלשתן מודרין הנאה זה מזה כו' וכוונת דבריהם כמ"ש התוס' בכ"ד והר"ן בנדרים דלא מיחשב התראת ס' דילמא אתי למתשל בנדרו כיון דמחוסר מעשה וזה שכתב דהשתא מיהא לא איתשל כו' וצל"ע על הב"י או"ח סימן קצ"ו שכתב ראיה לדברי התוס' דאל"כ אמאי לא אמר שם במסכת עירובין אע"ג דתרומה אסורה לישראל הא יכול לאיתשולי על נדרו ע"ש, דהא צריך לטעם זה אם התרומה ביד כהן דלא מצי לאיתשולי כדאמרינן בנדרים דף נ"ט. וי"ל דהב"י לטעמיה אזיל שכתב בכ"מ בפ"ו מהלכות תרומות לחד תירוצא בשיטת רבינו דסובר כסברת הרא"ש בנדרים דהבעלים נשאלין לעולם אפילו אם כבר בא ליד כהן אלא דעדין צ"ע דלא דמי לתרומה דשאני נדרים דמצוה לאיתשולי עליה כדאמרינן התם ומ"ש התוספות במסכת ערכין דשאני תרומה שאין לה היתר לזר אפילו בשאלה כוונת דבריהם דלשם תרומה אין לה היתר כיון דאתשיל עליה לא מיקרי עלה שם תרומה ולזה סיימו שם בברכות הארכתי דלית להו סברא זו לפי האמת ודלא כהבנת הא"ר סי' קצ"ו בדברי התוספות הנ"ל ע"ש ועיין במ"א סימן קצ"ד אי ברכות מעכבות זא"ז:

ז

אנדרוגינוס. עיין כ"מ ודבריו צ"ע ועיין בפ"ב מהלכות שופר ובהשגת הראב"ד שם ומה שאכתוב שם בס"ד:

יב

בבית אחד. עיין בתוספות שם ד"ה והשמש שכתב עפ"ד הירושלמי דל"ד בית א' ולא נקט ב"א אלא לרבותא דאין מצטרפין. ולא משמע כן מדברי רבינו דהיה לו לבאר כיון דמפורש בירושלמי וכ"מ קצת בדברי רש"י שכתב כגון יריעה פרוסה ביניהם. ויש מחלקים בין ב"א לב' בתים דבב"א גם אם לא נכנסו מתחילה להצטרף יחד אעפ"כ השמש מצרפן אבל בב' בתים בעינן שיכנסו מתחילה אדעתא דהכי עיין ב"י סימן קצ"ה ובמ"א שם אמנם מדברי התוספות לא משמע לחלק בהכי דאל"כ אמאי לא כתב הא דנקט המתניתין ב"א מילתא דפסיקא נקיט ורש"י מחלק בהכי:

טו

עיין הראב"ד וכ"מ מה שהשיב רבינו לחכמי לוני"ל ורבינו פה תופס שיטת הבה"ג ועיין בפירש"י ותוספות שם מה שהקשה מהך דינאי וחביריו דאכלו ושבעו ואף דלגרמיה הוא דעבד היינו משום דלא אכל כזית. ובאמת י"ל מ"ט דשמעון ב"ש דהיה ס"ל דבכוס יין יוכל לזמן אלא משום דדריש לקרא ואכלת זו אכילה ושבעת זו שתיה וקאמר רחמנא דבכ"ע אם אכל או שתה חייב לברך ומש"ה כיון דשתה הכוס היה ס"ל דיכול להוציא וכיון שכן הוא פי' הקרא א"כ סתם אכילה בכזית ובודאי דגם שיטת הסוברים דבעינן כדי שביעה מה"ת כל טעמייהו אינו אלא משום דדרשינן ואכלת ושבעת פי' אכילה שיש בה שביעה וא"כ שפיר קאמר תלמודא דשמעון ב"ש לגרמי' הוא דעבד דהוא דריש קרא בע"א משא"כ לדידן דקיימ"ל דבעינן כזית דגן ודאי דאינו חייב מה"ת כ"א באכל כדי שביעה וכ"ה דעת הבה"ג. ובזה צל"ע על רש"י בפרק כ"מ דף מ"ב ע"א ד"ה עדי כפנא כו' שפירש שם מפת שלנו וכתב הבה"ג ולא בירך דבעי למשבע וברוכי כדאורייתא ואכלת ושבעת משום דכזית וכביצה אסמכתא דרבנן עכ"ל. ופירוש דבריו דרצה לחייב עצמו בחיוב תורה ורש"י ז"ל סתר דברי הבה"ג דא"כ הוי דלא כר"מ ודלא כר"י וז"א כדמפורש בדבריו וצע"ג וע' עוד בתוס' פסחים דף ק"ג ע"ב ד"ה כיון דקשיא להו כיון דיהבי ליה כסא לברוכי א"כ אסרו עצמן שוב מלאכול ואינו מצטרף עמהן ועיין ב"ח או"ח סימן קפ"ו ובשיורי כנה"ג סימן צ"ז בהגהת בית יוסף ועיין עוד בפרק שלשה שאכלו דף מ"ט ע"ב בתוספות ד"ה ר"מ דמזכיר ג"כ כשיטת רבינו פה. ועיין בכ"מ פ"א דמסיק דאינו חייב מה"ת לברך שום ברכה כ"א באוכל פת כדי שביעה אפי' על שבע המינים ג"כ אינו חייב לברך כ"א מדרבנן וכ"מ מדברי מהרי"ק שהביא הל"מ פ"ב דין י"ד. ומה שהקשה שם דלמ"ד נטע רבעי משמע התם בגמרא דאייתר חד הלל דטעון ברכה ורבינו ז"ל פוסק בהלכות מ"ש כמ"ד נ"ר והא בכל ברכה דנטיעה משמע דהוי מה"ת והניח בקושיא ע"ש ועיין ברא"ש ר"פ כיצד מברכין וברי"ף שם ויש ליישב קושייתו ודו"ק:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.