שרשי הים/ברכות/ה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


שרשי היםTriangleArrow-Left.png ברכות TriangleArrow-Left.png ה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
בני בנימין
יצחק ירנן
מעשה רקח
קובץ על יד החזקה
קרית ספר
שרשי הים


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


א[עריכה]

שורש ספק ברכות להקל

נשים ועבדים וקטנים חייבים בבה"מ וספק יש בדבר אם הן חייבים מן התורה כו'. עיין בספר יד מלאכי כללי הדינים אות תצ"ב ותצ"ג ובש"ע א"ח סימן ד' סי"ג וי"ד וט"ו לענין נט"י דבספק לא יברך גם בסוף סי' י"א וי"ב ס"ג ושם במ"א סק"ז ובסימן י"ד ס"ב שכתב יש לסמוך על הרמב"ם שמכשיר אבל לא יברך וכתב בסימן ח"י וכה"ג דוכתי טובא בא"ח וי"ד דספק ברכות יהיה מאיזה ספק שיהיה או ספקא דפלוגתא או שאר כל ספק תלינן להקל שלא לברך ברכה לבטלה ועיין בסוף סימן ל"ג שכתב ובשעת הדחק יש לסמוך על המתירי' והט"ז שם סק"ז כתב דלא יברך וק' לכאורה דבסימן י"ט כתב הש"ע אבל היכא דלא אפשר מוטב שיעשה טלית של פשתים ויברך עליו משיבטל מצות ציצית. הרי דמטעם שלא יבטל כתב דיברך גם עליו כבר נשאל על זה בתשו' שבות יעקב סימן א' ותירץ דשאני התם דהרי"ף והרא"ש והרמב"ם ס"ל דיברך והם שלשה עמודי ההוראה שהב"י נשען עליהם יע"ש ועיין בהלכות קטנות ח"ג סימן קי"ו שהוקשה לו דברי הב"י מסימן ט' לסימן תרמ"ט גבי לולב יבש ול"ק לפי האמור עוד כתב בתשו' הנז' דהיכא דדעת רוב הפוסקים שיברך וגם בירושלמי משמע שיברך דעת מרן להקל שיברך ובהכי ניחא ליה מ"ש מרן בא"ח סימן ר"ן ס"ו גבי נטל פרי וברך עליו ונפל מידו ונאבד או נמאס צריך לחזור ולברך וזו היא דעת רב נסים גאון דס"ל דמאחר דלא אפשיטא הבעיא בירוש' הו"ל כתיקו דאיסורא לחומרא הרי דפסק דספק ברכה לחומרא. אכן לפי האמור ניחא דדעת הרא"ש והמרדכי והאגודה פ' כיצד מברכין דאפשיט הביעיא בירושלמי ועיין בספר כהונת עולם סימן ע"ח ובמפתחות שם מה שסיים בענין זה דספק ברכות להקל יע"ש.
ודע שהר"ב כהונת עולם בסי' הנז' והר"ב שער אפרים בסי' י"א נסתפקו בענין נשים בברכת המזון דמספקא לן אם חייבות מדאורייתא או מדרבנן כששכחו אם ברכו ברכת המזון אם חייבות לחזור ולברך מס' והרב ש"א ז"ל כתב דאין לומר דאם שכחה אינה חייבת לברך מטעם ס"ס ספק דילמא כבר ברכה ברכת המזון ואת"ל שלא ברכה דילמא אינה חייבת מדאורייתא וגם זה הספק ס' המתהפך דזה אינו דהלא אם אמרי' את"ל שלא ברכה א"כ מקרי ודאי לא ברכה וא"כ אף שאינה חייבת אלא מדרבנן צריכה לברך רק אם תאמר דאת"ל שהיא ספק אם ברכה אבל זה אינו ודוק יע"ש.
ולכאורה דבריו תמוהים מאותה שכתב מרן ב"י בי"ד סימן פ"ג בשם סמ"ק והביא דבריו הש"ך והפ"ח בכללי ס"ס סימן ק"י אות ט' דהיכא דאיכא ספק ספיקא בענין שהוא מותר מן התורה אלא דאסור מדרבנן ואיכא נמי חד ספיקא בדרבנן מותר כמו שדגים מלוחים מותרים מטעם ס"ס ספק אם נמלחו בדגים טמאים ואת"ל נמלחו שמא לא היה בהם שמנונית כו' כלומר דמן התורה איכא ס"ס ואע"ג דמדרבנן מיהא הוא אסור אע"ג שאין בהם שמנונית מ"מ איכא נמי חדא ספיק' בדרבנן שמא לא נמלחו ע"כ. הרי דומה בדומה לנדון הר"ב ש"א ז"ל דסמכינן אס"ס להתיר אף איסור דרבנן ולא אמרינן יהיו אסורים מיהא מדרבנן משו' דכי אמרי' ספק נמלחו כו' ואת"ל נמלחו אסורי' בודאי מדרבנן בין יהיה בהם שמנונית בין לא יהיה בהם שמנונית מיהו לזה אפש' לתרץ דהר"ב ש"א ז"ל משום דחייש לסברת האומרים דבס"ס בעינן מתהפך משו"ה כתב כן דנהי דכי נקטינן הצד של הספק תחילה ספק חייבות דאורייתא ואח"כ ס' ברכו יוצא דאף מדרבנן פטורות מיהו כי נקטינן הצד של הספק תחילה ספק ברכו ואח"כ ספק חייבות יוצא דמדרבנן מיהא חייבות ומשו"ה כתב הרב דאין לפוטרן אף מדרבנן כיון דלצד הס"ס השני חייבות. אמנם הסמ"ק ז"ל בדין דגים טמאים אפשר דקאי בשיטת הפוסקים דבס"ס לא בעינן מתהפך ומשו"ה התיר הדגים אף מדרבנן משום דנקט הס"ס כהצד האחד דיוצא דאף מדרבנן מותרים ודוק.
אלא שהדבר קשה הוא שדברי הסמ"ק ודאי דאף למ"ד דבעינן ס"ס המתהפך הוא שדבריו ז"ל תלמוד ערוך הוא בפ"ק דפסחי' ד"ט ע"א דאמרי' התם דה"ט דחבר שמת והניח מגורה מלאה פירות דלא בעו הפרשת תרומה ומעשר משום דהו"ל ס"ס דילמא מעיקרא לא טבילי כדרבי אושעיא וכו' וכתבו רש"י ותוס' שם דאע"ג דמ"מ הוי ודאי טבל מדרבנן מ"מ אתי ספק ומוציא מידי ודאי טבל מדרבנן וחשבינן להו בחזקת מתוקנים יע"ש הרי מבואר דאע"ג דאיכ' ס"ס בענין שהוא מותר מן התורה ואסור מדרבנן אפי"ה שרינן מכח ס"ס איסור דרבנן. ואף למה שכתבו התוס' בתי' הב' היינו דוקא משום טעמא דאין ספק מוציא מידי ודאי הא לא"ה ס"ל ז"ל דחשיב שפיר ס' דרבנן ולקולא. ועיין בספר דת ודין סימן ט' מ"ש בכלל זה של הסמ"ק ועיין בספר שער המלך בה' מקוואות בכללי הס"ס ס"ט יע"ש. ולבר מן דין א"א לתרץ דברי הרב ש"א כמ"ש שהרי הרואה דברי הסמ"ק שהביא מרן ב"י בי"ד סימן פ"ג דנקט צדדי הס"ס תחילה ספק נמלחו ספק לא נמלחו ואח"כ כתב ספק היה בהם שמנונית כו' נר' שאין מקום לתירוצנו דאי כמו שכתבנו הול"ל תחי' ס' היה בהם שמנונית ואח"כ הול"ל ס' לא נמלחו אלא הא ודאי ליתא.
אבל הנראה ליישב הוא דשאני נדון הסמ"ק דהאיסור דרבנן אינו מחמת האיסור דאורייתא דהאיסור דאורייתא הוא מחמת השמנונית והאיסור דרבנן הוא מחמת הציר וא"כ מיד כשאנו מסתפקים אם נמלחו הדגים עם הטמאים פקע מיד איסור הציר דרבנן משום דספיק' דרבנן לקולא ואמרי' שאין כאן איסור ציר כיון שלא אסרו חכמים אותו מחמת ס' ולא נשאר לנו אלא משו' שמנונית דאורייתא דאפי' בספק נמלחו או לא אסור כשידענו שהיה בהם שמנונית וכשאנו חוזרים לומר את"ל שנמלחו ס' שלא היה בהם שמנונית הותר ג"כ איסור השמנונית דאורייתא ולא מפני שחזרנו לומר את"ל נמלחו חזר איסור הציר דרבנן כיון שלא הוצרכנו לזה לחזור ולומר את"ל אלא מפני השמנונית דאורייתא משא"כ בנדון הר"ב ש"א ז"ל דכשאנו אומרים ס' אם הם חייבות דאורייתא או דרבנן עדיין לא נפטרו מחיובם דלב' הצדדים חייבות הן לברך וכשאנו חוזרים לומר ואת"ל שהן חייבות דאורייתא ס' ברכו כבר לא מקרי ס"ס. וכן כשאנו אומרים ס' ברכו ס' לא ברכו לא נפטרו בזה מלברך מחמת ס' עד שנדע בודאי שהן דרבנן וכיון דיש לנו ס' אם חייבות מדאורייתא או מדרבנן לא פקע חיובן מחמת ספק זה וכשאנו רוצים לפוטרן ולו' ואת"ל לא ברכו ס' שהן חייבות מדרבנן אדרבא בזה האת"ל אנו אומרים בודאי שלא ברכו וא"נ אף מדרבנן חייבות ונמצא דבין בצד הס' הראשון בין בצד הספק הב' לא פקע חיוב הברכה מעליהן ודוק.
ודע שהר"ב כהונת עולם ז"ל שם בסימן ע"ח כתב בנדון זה של הרב ש"א דלא השיב ס"ס אי משום דכל כה"ג דפטור הברכ' בס' ברכו או לא אגיד בשנדע אי חייבות הן דרבנן או לא כולה חדא ספיקא הוא ספק אי חייבות דאורייתא ובספק ברכו חייבות לברך או דילמא מדרבנן הוא דחייבות ובספק ברכו אינן חייבות לחזור ולברך ואין כאן אלא חדא ספיקא. ועוד דאפי' את"ל דתרי ספיקי נינהו וכמ"ש הרב ש"א ס' ברכו ואת"ל לא ברכו ס' שחייבות מדרבנן אכתי מלבד הדחיה שדחה הרב ש"א איכא למדחי עוד דנאמר הס"ס להחמיר ספק לא ברכו ואת"ל ברכו ספק שחייבות מדאורייתא וכן ספק שהן דאורייתא ואת"ל דרבנן ספק שלא ברכו ונמצא דאיכא ס"ס להחמיר אפי' בדרבנן יע"ש. והנכון ודאי דכל כה"ג לא מקרי ס"ס אלא כולה חדא ספיקא וכמ"ש. ולענין הלכ' נר' לע"ד כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא לענין ספיקא דאורייתא לחומרא אם הוא דאורייתא או דרבנן כמ"ש הרב כ"ע שם חזר להיות פטורות מטעם ס"ס אם חייבות בבה"מ מדאורייתא וא"כ בס' ברכו צריכין לחזור ולברך מספק או דילמא מדאורייתא אינן חייבות בבה"מ אלא מדרבנן ואינן צריכות לחזור ולברך מספק. את"ל דחייבות מדאורייתא שמא אינן חייבות לחזור ולברך מספק אלא מדרבנן דספיקא דאורייתא לחומרא אינו אלא מדרבנן וכיון דאינן חייבות לחזור ולברך אלא מדרבנן כל כה"ג דאיכא ספיקא אי חייבות מדאורייתא או מדרבנן הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא. ועיין במ"ש בפ"א מה' אלו הלכה י"ט יע"ש.


מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.