צרור המור/במדבר/יא

צרור המור ‏ במדבר יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ג

ואמר שקרא למקום ההוא תבערה. לפרסם חטאם שרצו לפרוש מאחרי ה' ולהתדבק בין התאוות ובתבערה ובמסה. ולכן בערה בם אש ה' מדה כנגד מדה. ולכן אמר והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה. לרמוז שכל כך היתה רעתם שהחטיאו אחרים עמהם. עד שהאספסוף אשר בקרבו והם האנשים שנאספו אליהם. למדו ממעשיהם והתאוו תאוה. וישיבו גם בני ישראל ללמוד מהם ויאמרו מי יאכילנו בשר. בענין שהיו חוזרים חלילה. או שרמז וישובו ויבכו גם בני ישראל. כי כבר בכו בראשונה באומרו ויהי העם כמתאוננים. שהיו אוננים עצבים כמי שבוכה על מתו. ועכשיו וישובו ויבכו פעם אחרת כמו שבכו בראשונה. ויאמרו מי יאכילנו בשר. וזה להורות על פשעם כי האספסוף התאוו תאוה ולא פירשו אותם. ובכו הם ופירשוה ויאמרו מי יאכילנו בשר. בענין שבה יתרבה תאותם ודמם לילך אחרי שרירות לבם. כי המן היה לחם אבירים לחם דק מזכך שכלם ודמם. והם לא רצו אלא מאכל עב ושמן. באופן שבזה היו כפויי טובה וכפרו בטובת המן שהיה מדריך להם בדרך המצות. ומרחיק אותם מן העבירה ומן הלכלוך. וזה זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם. ראה יופי דבריהם שאמרו חכמים ז"ל חנם מן המצות. כי זה יורה על כל מה שכתבנו שהיו בורחים מן התורה ומן המצות. והיו רוצים לילך אחרי שרירות לבם הזונה בלי עול מצות. ורצו לחזור לאמונת מצרים ולמאכלם העבים המרבים ליחה עבה כמו הדגים והאבטיחים. וזהו ועתה נפשנו יבשה. בלי לחות במאכל המן שהוא מאכל יבש. וכאן כפרו בטובת השם ובטובת המן. וכמאמרם ז"ל שאמרו שהיו בו כל מיני מטעמים. ולזה אמרו ועתה נפשנו יבשה אין כל. כלומר אין אנו יודעים מה תועלת ימשך ממנו. כי עתה בעת הזאת נפשנו יבשה וצמאה. אין כל. אין אנו רואין בו מה שאמרו לנו שהיו בו כל מיני המטעמים. אבל אנו רואין בו רעה גדולה כי לעולם עינינו תלויות לשמים מתי ירד המן בבקר. אולי ירד או אולי לא ירד. וכל זה היה עושה השם לנסותם כדי שיהיו עיניהם תלויות לשמים ולא ישכחו אלהי עוזם. ולא רצה לתת להם אלא דבר יום ביומו. וזהו ויענך וירעיבך ויאכילך את המן וגו':

ו

או יאמר בלתי אל המן עינינו. לפי שהם אמרו בתחלה מי יאכילנו בשר. וחזרו לומר זכרנו את הדגה. כלומר אנחנו יודעים כי שאלת הבשר היא נמנעת. אבל למעט אנחנו זוכרים את הדגה והבצלים והקישואים והשומים. שאע"פ שלא היה לנו מאכל טוב. אחר שהיו מינים שונים מקרר דעתינו. וכשנפשנו קצה במין זה לקחנו מין אחר. אבל המן שאנחנו אוכלים עתה אע"פ שהוא מאכל טוב. נפשנו יבשה בו אחר שתמיד אל המן עינינו ואין לנו מאכל אחר. ולפי זה יהיה והמן כזרע גד הוא מאמר שלהם. כלומר נפשנו יבשה וקצה בו. אחר שאין לנו מאכל אחר אע"פ שהוא מאכל טוב והוא כזרע גד ועינו כעין הבדולח וטעמו כטעם לשד השמן. וכן כי בירידת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו. והוא מזומן קודם עת האוכל. עם כל זה אחר שאין לנו מאכל אחר בלתי אל המן עינינו. נפשנו יבשה וקצה בו. ובזה לא נצטרך לומר לא מי שכתב זה כתב זה. ואולי נאמר שהוא מאמר שלהם ג"כ אבל הם היו דורשים אותו לגנאי ואומרים. והמן כזרע גד הוא שהיה דק דק והיה טורח גדול באסיפתו. ועינו כעין הבדולח לבן מאד ומחשיך העינים. וכן שטו העם ולקטו. בסבת דקותו והוא פירוש כזרע גד. וטורח אחר וטחנו בריחים. בענין שבזה בחורים טחון נשאו. ואחר כל זה הטורח היה טעמו כטעם לשד השמן. שנפש האדם קצה בו ואין אדם יכול לאכול ממנו אלא מעט מזער. באומרו אכול דבש הרבה לא טוב. ועוד רע אחר כי ברדת הטל ירד המן עליו והוא מתלכלך בטל. ולפי דעת רבותינו ז"ל שאמרו שהוא מאמר השם והוא האמת. יאמר והמן כזרע גד הוא. כי אני רוצה להשיב על הדבה שהם מוציאים על המן ואומרים שהוא מאכל רע ויבשה נפשם בו. כי הוא שקר גמור כי כל מאכל להיותו טוב ראוי שיהיו בו ארבעה תנאים. האחד שיהיה מועיל לראש האדם ולבריאות גופו. והשני שיהיה לו מראה טוב. בענין שיהיה תאוה לעינים כמו שפירשתי בפסוק ותרא האשה. והשלישי שיהיה מתוק לחיך כמו שפירשתי בפסוק חכלילי עינים. כי החיך אומר לי לי וזהו חכלילי. והרביעי מצד נקיותו וטהרתו. כנגד הראשונה אמר והמן כזרע גד הוא. כי ידוע כי זרע הקוליאנדר"ו הוא מועיל לראש ולעינים. וכנגד השני שהיא המראה. אמר כעין הבדולח שיש לו מראה טוב. וכנגד השלישי שהוא המתיקות. אמר וטעמו כטעם לשד השמן. וכנגד הרביעי שהיא הטהרה והנקיות. אמר וברדת הטל ירד המן עליו. כמאמרם ז"ל שהיה שמור וטהור כמונח בקופסא. זאת היא תשובת השם על דבתם הרעה. כי כן דרכו להשיב בשביל העלובים. כאומרם ז"ל שומעים חרפתם ואינם משיבים. עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. לרמוז שהשם ענה בשביל השמש כשקטרגה הלבנה וגו'. וזהו עליהם הכתוב אומר כמו השם. כאומרם בכתובות לא השם המביאם לידי מכות וכו'. ופירש רש"י ז"ל לא הכתוב המביאן לידי מכות מביאן לידי תשלומים. וכן בכאן השם ענה על דבתם והשיב והמן כזרע גד הוא. וראיתי שרבינו משולם ז"ל בהיותו רופא למלך ערב. שאל ממנו המלך ואמר לו אבותיך היו כפויי טובה. כי אחר שהיה להם מן לחם רב לחם אבירים. איך שאלו קישואים ושומים. ואמר לו למחר אשיבך. מה עשה הלך אצל השר הממונה על שולחן המלך. ואמר לו אני מצוך שלא תתן למלך שומים אחר סעודתו כמו שהוא רגיל לאכול שום בקינוח סעודה. לפי שזה דבר ראוי לבריאות גוף המלך ועשה כן ולא נתן לו שום. וכעס המלך ושאל לו למה עשה זה והוא השיב שהרופא היהודי צוה לו כן. ואז שלח בעבורו ואמר לו למה צוית למשרתי שלא יתן לי שום. שכבר ידעת שאין דעתי מתישבת על זולתו. אמר לו אדוני המלך השמע לאזנך מה שפיך מדבר אתה כעסת עלי פעם אחת שלא נתנו לך שומים. ואבותי שהיו אוכלים המן שטעמו כטעם לשד השמן ארבעים שנה. בלי שום ודבר אחר. מה יעשו. אמר לו המלך אתה אמת ותורתכם אמת:

י

וישמע משה את קול העם בוכה למשפחותיו. רמז בזה על תלונתם ועל עצבונם ובכיתם שהיתה בלי סבה. כמי שבוכה על אחד ממשפחתו שמת היום אלף שנים. כמו שאמר ביפת תואר ובכתה את אביה ואת אמה. וכן בכאן לא היה להם סבה לבכות. אלא שהיו בוכים על משפחותיהם. ולכן ויחר אף ה' מאד ובעיני משה רע. כי אולי חשב משה כי הם היו עצבים ובוכים על הנהגתו שלא היתה כהוגן והיו רוצים מנהיגים אחרים. ולזה אמר למה הרעות לעבדך וגו'. האנכי הריתי. הרמז בזה כי הסובל טורח אחר עליו הוא בשביל שני דברים. האחד כי טבע האדם לאהוב את בנו ולסבול טרחו. אחר שהוא בנו ועמל בו וגדלהו. והשני כי האדם יסבול טורח אחר בעבור התועלת הנמשך ממנו. וכנגד הראשונה אמר האנכי הריתי את כל העם הזה. והלא אין אני אביהם שאסבול כל זה הטורח בשבילם. וא"ת ואע"פ שאיני אביהם ימשך לי תועלת מהם כמו שימשך לאומן מן היונה. אינו כן כי אין לי תועלת מהם ויודע אני שלא אכנס לארץ אע"פ שאסבול טרחם וז"ש אם אנכי ילידתיהו כמו יולדו על ברכי יוסף. כאשר ישא האומן את היונק על האדמה אשר נשבעת לאבותיו. לכן לא אוכל אנכי לבדי וגו'. וראוי לך לתת לי מסייע ולא אראה ברעתי. אחר אשר הם מרננים על הנהגתי. ובזוהר אמרו כי משה חרה לו על בקשת הבשר. לפי שבזה נתנו נו פגם גדול. לפי שכבר אמר כי ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל בזכות ג' אחים. המן בזכות משה דכתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ושם מקום משה. וענני כבוד בזכות אהרן דכתיב ויראו כל העדה כי גוע אהרן וכדר' אבהו וכו'. והבאר בזכות מרים דכתיב ותמת שם מרים ותקבר שם ולא היה מים לעדה. ולכן כשראה משה שישראל שאלו בשר. חרה לו מאד ואמר א"כ מקומי פגום ומקום אהרן פגום ומקום נחשון בן עמינדב פגום. ולכן אמר למה הרעות לעבדך. וכן אמר אם ככה את עושה לי. שאתה עושה ממני נקבה. ואני יורד ממקומי. הרגני נא הרוג ואל אראה ברעתי. ודאי ולא ברעתם. כמו שאמרו תיקון סופרים הוא זה. כי זה היה רעתו וחסרונו ושם האריכו. ואמרו עוד כי לפי שאמר בכאן הרגני נא הרוג נגזרה עליו מיתה. ועל זה אמר אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי. שחוטף הדברים. ועל זה אמרו תלת אינון דגרמין בישין לגרמיהו. האחד מי שזורק פירורי לחם שרודף עניות אחריו. והשני מי שמקלל עצמו. לפי שמדת הדין עומד עליו וחוטף הדבר מפיו ועולה ומשטין. ולכן במשה אע"פ שאמר מחני נא לא חששו לו. אבל עכשיו שאמר הרגני נא הרוג מצד הכעס וטורח ישראל. חטפו הדבר מפיו ונגזרה עליו גזירה. והשלישי מי שמדליק נר במוצאי שבת קודם שיאמרו העם סדר קדושה. לפיכך אנו אומרים ויהי נועם בשיר ובנעימה להגין עלינו מכל מיני מדות הדין ופחד לילה. שנפטרים אז משלשלאותיהם להזיק העולם. וכל מתי גהינם יוצאין לקראתו ושורפים אותו באש ואומרים כאשר עשה כן יעשה לו:

טז

אח"כ אמר אספה לי וכן לך ואספת את זקני ישראל. לפי שהם מקהילין קהלות ברבים ללמד תורה לישראל וזהו בעלי אסופות. וכן שלמה נקרא קהלת לפי שכתוב בו ויחכם מכל האדם. ותקן משלים הרבה והקהיל קהלות ברבים וזהו קהלת. וכן נקרא קהלת ע"ש שהיה דומה לקהת שהיה בעל תורה והיה מקהיל קהלות. וכן היה מקהה שיני מולידיו ואחיו. בתורה שלמד וגבר עליהם. ולכן תמצא בקהלת קהת. והלמ"ד יתירה כנגד שלשים מעלות של המלכות שהיו לשלמה נוספים על מעלות התורה. וכל זה הוציאוהו ממה שכתב בכאן אספה לי שבעים איש מזקני ישראל. ובכאן השיב השם על תלונת משה ועל תלונת הבשר. דכתיב ואל העם תאמר התקדשו למחר ואכלתם בשר וגו'. לא יום אחד תאכלון. כנגד ה' אחד ותורה אחת. ולא יומים כנגד תורה שבכתב ותורה שבעל פה. ולא חמשה ימים כנגד חמשה חומשי תורה. ולא עשרה ימים כנגד עשרת הדברות. ולא עשרים יום כנגד עשר דברות ועשר מאמרות. עד חדש ימים אבל לא ארבעים יום. שבהם נתנה לכם התורה שיש בה לחם אבירים מתוק מדבש ונופת צופים. ובה כל מיני מאכל מקישואים ואבטיחים וחציר ובצלים. קליפה על קליפה ופנים בתוך פנים. מאכל דק וגס נגלה ונסתר. כאומרם ז"ל באנטונינוס ורבי שלא פסקו משולחנם לא צנון ולא חזרת שזה רמז נגלה ונסתר. כמו שפירשתי על פסוק שני גוים וגו'. ואתם מאסתם בה' ובתורחו ורחקתם עצמכם ממנה. הוא יתרחק מכם מדה כנגד מדה. ויהיה לכם לזרא לזרות וריחוק. וכל זה יען כי מאסתם את ה' אשר בקרבכם. וי"א לזרא כמו ויזורר הנער. כי כשמתעטשים היו מתים:

כא

ויאמר משה שש מאות אלף רגלי וכו'. כבר דרשו בו מה שדרשו. ורבני צרפת אמרו כי לפי שכתוב איש כי ישחט שור או כשב ואל פתח אהל מועד לא הביאו. ואחר שהם שש מאות אלף רגלי. ואין כאן אלא אהרן ובניו מי ימצא להם. ולזה באתהו התשובה היד ה' תקצר. ולזה ויגז שלוים מן הים. דבר שלא היה צריך טורח בהן. והנה יש לספק בפרשה שתי ספיקות. ואולי מתוכם יתברר קצת מן האמת. הספק הראשון למה אמר למעלה מאין לי בשר. כי הם לא שאלו ממנו בשר אלא שאמרו מי יאכילנו בשר. והספק השני למה אמר בכאן שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו. מה צ"ל העם אשר אנכי בקרבו. כי ידוע הוא שהיה יושב בקרבם. ולכן נאמר כי משה לא היה משים ספק ביכולת השם חס וחלילה. אבל הוא היה מתרעם על עצמו. והיה זה כן לפי שידוע שהמנהיג הוא המדינה. כאומרו למן היום אשר הוצאתי את בני ישראל ממצרים לא בחרתי בעיר וגו' ואבחר בדוד. ואבחר בירושלם היה לו לומר. אבל נראה שדוד הוא כירושלם וירושלם כדוד. ואחר שזה כך. דבר ראוי הוא שכשהמלך יחדש או יצוה חוקים או נימוסים במדינה. שיהיו דברים ראוים. נאותים לכל בני המדינה. ונאותים למנהיג המדינה. ויהיו באופן שהמנהיג יכול להנהיג בהם בני המדינה בכל עת ובכל זמן. ואם לא יהיו על הסדר הזה אלא שאפשר שמהם יבא רע ונזק למנהיג. ולא יוכל להנהיג העם בכל הזמנים בשוה. עד שלסבת זה העם ירננו אחריו ויאמרו מה היה שהימים הראשונים טובים מאלו. ולמה לא תתנהג עמנו בדת ונימוס המלך. טוב לו את אשר עדן לא היה. ויותר טוב היה למלך שמעולם לא היה מצוה כך. ואחר זאת ההצעה נבין השאלה. כי משה לא נתרעם על השם אלא על עצמו ואמר כן בענין שאלת הבשר. אני יודע שאתה יכול לתת להם שאלתם ולתת להם בשר עד אשר יצא מאפם. אבל אדוני יש לך להביט אם בזה הענין יבא לי נזק. אחר שאני בקרבם ואני מנהיגם. כי בכל עת ועת יבאו לשאול ממני בשר בזול כמו שנתת להם עכשיו. ואם איני יכול למלאת שאלת המוני עוד מעט וסקלוני. ולכן אע"פ שיבא טוב להם. יש לך לראות איך אני בקרבם ומנהיגם. וז"ש שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו ואתה אמרת בשר אתן להם. ואינך רואה הנזק המגיע לי בזה. כי היום או למחר יבאו לבקש לימודם וירצו שאתן להם בשר ואין לי. כי מאין לי בשר לתת לכל העם הזה. ואחר שאני בקרבם ואתה אמרת בשר אתן להם. ויבא לי נזק מזה כי אין לי יכולת למלאת שאלתם ולספק צרכם. וזהו הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם. אם כן יותר טוב היה שלא תתן להם בשר. אחר שיבא נזק גדול למנהיג. ואז השיבו השם מיד. היד ה' תקצר. כלומר אם לא אתן להם יאמרו שידי קצרה. ואתה רוצה שבשביל הנהגתך יוציאו לעז עלי. עתה תראה היקרך דברי שיאמרו זה. ולפי דעת האומר שדבר משה שלא כהוגן. יהיה עונשו עתה תראה ולא תראה מלחמת ל"א מלכי כנען. והוא על דרך שאמרו עתה תראה אשר אעשה לפרעה:

כד

ואמר ויאסוף שבעים איש מזקני העם להודיע מעלת משה על שאר האנשים. כי כל שאר האנשים אינם רוצים שתהיה שררה לשום אדם זולתם. ולא די זה אלא שהם מקנאים כשרואים שררה לאחרים. וכ"ש אם נראה להם שאותו אדם היה שוה לו ועכשיו יש לו שררה עליו. וזהו קנאת איש מרעהו. ולכן אינם רוצים שתהיה שררה ומעלה לשום אדם. אלא שידעו כי להם לבדם נתנה הארץ. ולהם היכולת להמית ולהחיות לזון ולפרנס ולהסיר המזונות מהם. ואינם רואים כי זה האומנות הוא של הקב"ה שהוא אחד ומיוחד ואין שני לו ולו היכולת. והוא אדון בלי קנאה ומדון ואין דרכו כדרך בשר ודם. כי כשאין בעיר אלא אומן א' עושה מה שרוצה מקדים ומאחר. לפי שאין אחר שימחה בידו. אבל הקב"ה אינו כן כי אע"פ שאין אחר שימחה בידו. עושה כל הדברים כסדרן ובזמנם בלי תוספת ומגרעת. וזהו עיני כל אליך ישברו. לפי שאתה אחד ואין מי שימחה בידך. ועכ"ז אתה נותן להם את אכלם בעתו בלי איחור ועיכוב. ולא תאמר כי מפני שהם רבים אולי מהם יהיו רעבים ומהם יהיו שבעים. לזה אמר אינו כן כי פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון. כי בפתיחת היד לבד השם משביע לכל אחד ואחד כפי רצונו. כי יש מסתפק במעט ויש שאינו מסתפק במעט והכל משלים השם ביכלתו. אבל בני אדם כשרואין עצמם יחידים באומנותן. מיד בועטים ואין רוצים שיהיה שני להם ומקנאין באחרים. ומרע"ה היה מוכתר בזה מכל האדם. והוא עצמו שאל שיהיה לו מסייע. והוא עצמו הלך לאסוף הזקנים בלי קנאה. וזהו ויאסוף שבעים איש. ואחר האסיפה העמיד אותם סביבות האהל. בענין שיהיו מוכנים לקבל הנבואה:

כו

ואמר וישארו שני אנשים במחנה. להורות כי המשפיל עצמו לכבוד השם הקב"ה מגביהו. ולכן אלדד ומידד לפי שעשו עצמם שיריים. ולא רצו לצאת האהלה כדי שלא ליטול עטרה. הקב"ה הגביהם וקראם בשמם. וזהו שם האחד אלדד לפי שהיה מיוחד. ושם השני והדומה לו מידד. ולכן אמר שני אנשים צדיקים וגבורים בנבואתם. כאומרו בשמואל זרע אנשים עד שאמרו שהיו אחיו של משה מן האב. וזהו שם האחד אלדד. כלומר איני בא מיוכבד דודתו. וכן שם השני מידד מי הוא דד. לרמוז שאינו בא מצד יוכבד דודתו. והמה בכתובים. למעלה ולמטה. כאמרו כל הכתוב לחיים בירושלם. ואמר משה מחני נא מספרך אשר כתבת ואומר ה' יספור בכתוב עמים. ועכ"ז לא יצאו האהלה. ואמר וירץ הנער להורות שהיה זה מעשה נערות. כי יודע היה משה זה ואין כל דבר נעלם ממנו. ולכן לא השיב לו דבר. ולפי שראה יהושע שמשה לא ענה לו דבר קנא אל דברי הנער. וזהו ויען יהושע. ולפי שדברי יהושע היו ג"כ דברי בחור ולא דברי זקן. כתב בכאן משרת משה מבחוריו. לרמוז שאחר שהיה משרת משה שהיה עניו מכל האדם ולא היה בו קנאה ושנאה. כן היה ראוי שיהיה יהושע. אחר שהוא משרת משה. כאומרו כעבד כאדוניו. והוא לא למד ממנו אלא נטה אחרי הבחורים ונתלבש בלבוש הקנאה ואמר אדוני משה כלאם. וכי בשביל שהיו עוסקים בתורה ובנבואה היו ראויים לעונש. עד שלזה תרצו רז"ל ואמרו שהיו אומרים משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ. וזאת מעלה גדולה ביהושע שהיה חושש לכבוד רבו יותר מעל תועלתו. ועכ"ז לא נתקררה דעת משה. כי אחר שהיתה נבואה. מוכרחים היו לאומרה. ולכן א"ל המקנא אתה לי. כלומר או אתה מקנא בשבילך לפי שאתה עתיד להיות נביא. או אתה מקנא בשבילי. וזהו המקנא אתה לי. מי יתן כל עם ה' נביאים. בתנאי שיתן ה' את רוחו עליהם. ובזה הראה משה ג"כ שמעלתו היתה לכבד את תלמידו כגופו. ולא רצה לומר לו שהיה מקנא בשביל עצמו אלא בשביל משה. ועכ"ז לא ישרו דבריו בעיניו. ולכן תמצא שאמרו ז"ל כי ב' דברים אמר יהושע בפני משה רבו ולא ישרו דבריו בעיניו. הא' כשאמר קול מלחמה במחנה כמו שפירשתי במקומו. והב' כאן שאמר אדוני משה כלאם:

ל

ואמר ויאסף משה אל המחנה. להורות שלא רצו לראות בירידת השלו. אחר שהוא פורענותם של ישראל. וכן כדי שילמדו ממנו העם ויאמרו אחר שאין חפץ ה' בשאלת הבשר אין אנו רוצים בו ואנו מתחרטים. אבל הם לא עשו כן אלא ויקם העם בהשכמה בזריזות ומקדימים במצות. ויאספו את השלו הממעיט אסף וכל המוסיף גורע:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.