תולדות יצחק/במדבר/יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תולדות יצחק במדבר יא

א

ויהי העם כמתאוננים ראוי לדעת מה הוא זה האוננות ונוכל לומר שלפי שמשה היה מתפלל קומה ה' וזה הרבה פעמים בכל מסע ומסע היה אומר וחשבו שכשיתפלל משה כך פעם אחד יספיק ושברגע יגיעו לארץ ישראל כאלו קפיצת הדרך וכמו שנעשה במסע הראשון וכשראו שנתארך הענין קצת אמרו הקב"ה אינו שומע כמו האיש החרש שיש סיתומים באזניו וזהו שאמרו רע באזני ה' חולי וסתום יש באזני ה' שאינו שומע והקב"ה שמע אבל לרעתם ז"ש וישמע ה' ויחר אפו. או יאמר שהיו אומרים כשיש להם כעס רע באזני ה'. וי"מ שחטא המתאוננים הוא שחשבו שהעולם קדמון וזה לפי שראו הרים גדולים בשמים והרואה אותם יחשוב שהם קדמונים ולזה אז"ל הרואה הרים וגבעות אומר ברוך עושה בראשית להוציא מלב הרואה שחושב שאותם ההרים קדמונים וז"ש בלעם כי מראש צורים כלומר קודם הצורים וההרים ראיתי להקב"ה ובלק חשב להטעותו לומר שהעולם קדמון ואחר שהוא קדמון לא יהיה לו יראה מהש"י וז"ש מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם פירוש שהגיד לו שההרים קדמונים ולכן ארה לי יעקב וזה אמר נגד תפלת משה שהיה אומר קומה ה' ויפוצו אויביך והיו המתאוננים אומרים שהקב"ה לא ישמע לתפלת משה שהעולם קדמון וזהו רע באזני ה' ולכן וישמע ה' זה המינות שהיו אומרים ונוכל לפרש שחטא המתאוננים הוא שנחמו לפי שיצאו ממצרים בעבור טורח הדרך וכמו שכתב רש"י שאמרו אוי לנו כמה ליבטנו בדרך ג' ימים שלא נחנו מעינוי הדרך ויחר אפו אמר אני הייתי מתכוין לטובתם שיכנסו לארץ מיד ולזה אמר ותאכל בקצה המחנה פי' כמו שמכין לפרה שאינה רוצה לילך מכין אותה באחוריה כדי שתלך לפנים וכן הקב"ה שרף בקצה המחנה פירוש באחורי המחנה לפי שהיו אומרים נתנה ראש ונשובה מצרימה:

ב

ותשקע האש בזה יש ספק למה שקע ואמרו חז"ל נשקעה במקומה בארץ שאלו חזרה לאחד הרוחות היה שורף כל אותו הרוח. ויש להקשות א"כ היה ראוי שיכבה האש לא תשרוף או היה ראוי שתעלה למעלה כטבעה וצ"ע ואחשוב שכוונת השי"ת בשקיעה לפי שיהיה להם יראה ופחד מן האש ויאמרו אם אנו חוטאים תעלה האש מתחת הארץ כלפי מעלה בטבעה וישרוף אותנו שהקב"ה דרך נס מעכב אותה שלא תעלה למעלה ואם אנו חוטאים אין צריך הקב"ה לעשות נס להרע לנו אלא שיניח האש לטבעה והיא תעלה מאיליה ולכן נשקעה האש הפך טבעה כנ"ל והוא ענין חשוב מאד:

ה

זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם אז"ל אפילו תבן אין נותנין להם ואיך היו נותנים להם דגה חנם והשיבו חנם מן המצות. ונוכל לפרש שפרעה וכל עמו היתה כוונתם להמית היהודים דרך תחבולה שלא יהיה נראה שרוצים להרגם שנאמר הבה נתחכמה לו ודגה היא מעופשת שנאמר והדגה אשר ביאור תמות ובאש היאור קראו דגה על שם סופה אבל דג הוא החי שנאמר ויאמר ה' לדג ויקא את יונה אל היבשה ולז"א ויתפלל יונה אל ה' אלהיו ממעי הדגה ומזה אמר מבטן שאול שועתי שמעת קולי לפי שהיה מת שאחר שהשלים מינויו מת ומ"ש אח"כ ויאמר ה' לדג ויקא את יונה דג שני היה שהמת לא יכול להקיאו ולכן קבלו דג שני ובלעו ונצטוה להקיאו והיו המצריים נותנים להם במתנה הדגים הנבאשים לפי שימותו מצד העפוש שאפילו הדגים הטובים מתעפשים מהרה. ויתכן להתיר זה הספק באופן אחר והוא בשנקשה עוד מה קישור יש לדגה עם קישואים. והתשובה שידוע שירקו' מצרים הם גדולים ורבים מאד שנאמר כגן ה' כארץ מצרים ונילוס עולה ומשקה כל הגנות ונכנסים דגים רבים בגנות בעלייתו ואח"כ כשיורד הנהר נשארים ניצודים דגים הרבה מאד והיו כמו במכמורת שלא יכלו לצאת מן הגנות ונשארים שמה עם הירקות וז"ש זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם שישראל היו חופרים הגנות והאילנות והיו לוקחים אותם חנם ולז"א את הקישואים וכו' שהדגים היו נשארים ניצודים את הקישואים ואת האבטיחים:

ו

ועתה נפשנו יבשה אין כל פי' אמרו גנות מן המן בשני דברים הא' שאלו הירקות מלחלחים אותם והמן מיבשם ואינם ישנים מצד היובש. הב' שמסמא עיניהם שהוא לבן וז"ש עינינו ואמר הכתוב שבשניהם לא אמרו אמת ליובש המן כזרע גד שהגד מלחלח ומיישן שהוא רפואה למי שלא יוכל לישן ועוד שטעמו כטעם לשד השמן שהוא לחלוחית רב כמו נהפך לשדי ועוד היה לח לפי שהיה טל מלמטה ומלמעלה כמונח בקופס' והטל מלחלחו וכנגד השני אמר אדרבה מחזיק הראות שעינו כעין הבדולח שהבדולח הוא ממין זכוכית שמשימים הזקנים בחוטם נגד העינים לראות בהם הגוונים. ואמר שטו העם ולקטו לפי שהם אמרו זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם ומי שאומר אני זוכר שהיינו אוכלים חנם משמע מזה שעתה אוכל ביוקר ולז"א גם עתה אוכליהם חנם שאין צריכין אלא שטו העם ולקטו אין צריך אלא הלקיטה ואינן קונים אותו ואמר והיה טעמו כטעם לשד השמן ויש להקשות הרי אמר במקום אחר וטעמו כצפיחית בדבש ורז"ל השיבו שהיה משתנה לכמה טעמים ואיפשר לפרש שהכוונה הוא מעצמו היה טעמו כצפיחית בדבש אבל כשדכו במדוכה ובשלו בפרור והיה טעמו כטעם לשד השמן:

י

וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו ויחר אף ה' מאד ובעיני משה רע ראוי היה שמה שחרה אף ה' מאד שגם למשה יהיה חרון אף ולא רע לבדו והתשובה שמי יאכילנו בשר יש בו אחד משני הבנות א' שהיה להם תאוה לאכול בשר השני שחוץ מן התאוה היו חושבים שאין יכולים בשי"ת לתת להם בשר וזהו שאמר מי יאכילנו בשר כלומר אין יכולת בשום נמצא ואף הבורא לתת להם בשר והקב"ה הבין האמת כמו שאמר אסף וינסו אל בלבבם לשאול אוכל לנפשם אמרו היוכל אל לערוך שלחן במדבר ולכן חרה אף ה' מאד שהיו מינים אבל משה לא הבין אלא פשט הענין שהיה להם תאוה לאכול בשר ואין להם ולזה בעיני משה רע לבד כך נראה לי והוא ענין חשוב מאד:

יג

כי יבכו עלי לאמר היה ראוי שיאמר כי בכו והתשובה שלא בכו עליו אלא איש לפתח אהלו לזה אמר אע"פ שלא בכו עלי אני יודע שזה הבכי עלי יבוא שיבואו לבכות לפני שכן דרכם ולפי שמרע"ה צוה לו הקב"ה שיאמר להם התקדשו למחר ואכלתם בשר והיה לכם לזרא שהוא סכין וישראל יתרעמו על משה לאמר אנו לא בכינו לפניך למה אתה בא אלינו בבשורה רעה לזה אמר כי בכיתם באזני ה' כלומר אמת שלא בכיתם לפני אבל בכיתם באזני ה' והקב"ה שלחני לומר לכם כן:

טו

ואם ככה את עושה לי אז"ל תשש כחו של משה כנקבה יש להקשות את כנוי לשי"ת. התשובה שהיה ראוי שיאמר אתה ולפי שתשש כחו לא היה לו יכולת לסיים ולומר אתה ואמר את. ואיפשר לפרש שכשהנשפע אינו מוכן לקבל השפע המשפיע אינו משפיע וא"כ כשתשש כחו של משה שהוא הנשפע נראה כאלו תשש כח המשפיע:

כא

ויאמר משה שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חדש ימים הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם בכאן יש ספק גדול איך קצר מרע"ה ידו של הקב"ה באמרו שלפי שהם רבים לא יוכל להספיק להם מבשר עד שאמר הקב"ה היד ה' תקצר. ורש"י ז"ל הביא תשובה לזה ממד"ר בשם ר"ש:
תשובה שנית בשנקשה קושיא אחרת למה שאלו בשר שהרבה בשר היה להם שנאמר וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר מקנה כבד מאד ופרעה היה אומר לכל ישראל צאנכם ובקרכם יוצג וכתיב וגם מקננו ילך עמנו לא תשאר פרסה וא"ת אכלום הא כתיב בשנת הארבעים ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד. והתשובה לאלו השתי קושיות יש מפרשים שצאן ובקר הרבה היה להם אבל לא היו יכולין לאכול מהם עד שיביאום אל פתח אהל מועד בעבור זריקת הדם והקטר חלבים שנאמר איש איש מבית ישראל אשר ישחט צאן וגו' ולזה אמרו מי יאכילנו בשר בשר יש לנו אבל מי יתן אותה לנו לאכול ולזה לא אמרו מי יתן לנו בשר ולזה אמר משה שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו והכהנים לזרוק הדם ולהקטיר חלבים אינם אלא ג' אהרן ושני בניו ואיך ימצא להם אמת הוא שאם את דגי הים יאסף להם ומצא להם והשיב הש"י היד ה' תקצר אני אתן להם בשר שלא יהיו צריכים להקריב ולזרוק הדם והם שלוים ולז"א ישחט להם ולא אמר ינתן להם אלא ישחט לומר אין להם שוחטין וא"ת היה לו לומר אם את דגי הים יאסף להם ומצא להם התשובה משמע שאם יאסף דגים מועטים יספיק להם וזה אינו אמת:
תשובה שלישית בשנקשה קודם אחר שאמר הקב"ה עד חדש ימים למה לא המתין הקב"ה להורגם עד חדש ימים אלא הבשר עודנו בין שיניהם מתו ונאמר שלפי שאמר הקב"ה שישראל יאכלו כל כך עד שימותו מאכילה גסה לז"א שש מאות אלף רגלי פירוש העם הרב הזה אשר אנכי בקרבו כלומר בתוך קרבם ומבין מחשבותם כאלו הייתי במעיהם ידעתי כי לפי שאתה אמרת וגלית הענין שיאכלו חדש ימים ובאופן זה ימותו יזהרו בעצמם כי אין זו גזירה כשאר גזירות על צד העונש שבאות בכל ענין שאף אם צאן ובקר ישחט להם כי הבשר מוכן לאכול יקחו הצריך להם וישמרו ממנו ספוק לזמן רב ולא יאכלו במהירות ובאכילה גסה כמתאוים באופן שימותו וכן אף אם יהיו דגים ויהיו כל דגי הים ישמרו אותו לספוק זמן רב ואם כן איך יהיה נשלם מה שגזרת מה שהוא תלוי בבחירתם וזה הוא שאמר ומצא להם השיב לו הש"י אף אם לא ימותו בסבת האכילה הגסה בחדש ימים היד ה' תקצר האם אין בי כח לקיים גזירתי אם לא בדרך טבע יהיה בנס כמו שאמר הבשר עודנו בין שיניהם טרם יכרת זה יורה כי לא היתה האכילה הגסה סבת מיתתם רק עונש הקב"ה. וא"ת והלא הקב"ה אמר שדרך טבע ימותו ושיאכלו חדש ימים ואיך מתו מיד:
התשובה שהם חטאו חטא אחר בשכוונו לאכול מעט כדי שלא יתקיים גזירת הקב"ה ולכן מתו מיד וזהו מה שאמר וישטחו להם שטוח כלומר לא רצו לאכול הרבה אלא מעט מעט ולכן שטחום לקיום לספוק זמן רב ולזה שטחום כדי שלא יתעפשו אחר שרצו לשומרו לספוק כמו שמולחין בשר שיתקיים לכל החורף ולכן לא המתין להם הקב"ה לחדש ימים בראותו כוונתם הרעה כי נסו את השם בתאותם ושיתנהגו באכילה באופן לא יזיקם וידעו כי מהשי"ת בא להם העונש כך נ"ל והוא נכון מאד. עוד פירוש רביעי שחשבתי בהיתר זאת הקושיא וכתבתיו בדרושים שחברתי לקצת עניני התורה:

כו

והמה בכתובים אז"ל במבוררים לסנהדרין ונכתבו כולן נקובי בשמות ועל ידי גורל לפי שהחשבון עולה לי"ב שבטים ששה לכל שבט ושבט חוץ משני שבטים שמגיע להם חמשה חמשה אמר משה אין שבט שומע לי לפחות משבטו זקן אחד מה עשה נטל ע"ב פתקים ועל שנים חלק אמר להם בואו וטלו פתקיכם מתוך קלפי מי שעלה בידו זקן נתקדש מי שעלה בידו חלק אמר לו המקום לא חפץ בך ואלדד ומידד היו ביניהם אמר זה לזה אין בזקנים הללו פחותים ממנו מוטב שנתבייש אנו ולא יתביישו הזקנים ועשו עצמן שיורין אמר הקב"ה אלו שנעשו שיורין תשרה עליהם רוח הקדש מיד ויתנבאו במחנה ולכן הוסיף להם השם כבוד גדול ששאר הזקנים לא נתפרשו שמותן והם נתפרשו ושאר הזקנים היו מתנבאין מרוחו של משה ולא מרוח השי"ת שנא' ואצלתי מן הרוח אשר עליך ובהם כתיב ותנח עליהם הרוח וכתיב כי יתן ה' את רוחו עליהם ושאר הזקנים פסקה נבואתם ואלו לא פסקה שנאמר ולא יספו ות"א ולא פסקן והזקנים נבאו על הדור ההוא ואלדד ומידד נבאו אף על הדורות אחרונים שאמרו ז"ל שנבאו על עסקי גוג ומגוג לדעת קצת החכמים ז"ל וא"ת מי הם אלו קבלה ביד הנביאים הראשונים כי אלדד ומידד היו אחי משה מן האב שידע עמרם ממשה אסור עריות שעתידה תורה לאסרתם ופירש מיוכבד דודתו ולקח אשה אחרת והוליד אלו שנאמר בוכה למשפחותיו על עסקי משפחותיו הנאסרים להם וזהו אלדד פירוש אין בו איסור דד שהיא דודתו וכן מידד וכי איסור דד יש בזה ואמרו כדשלח ר' הלל שהיה מארץ ישראל כתב לרב עמרם שראה קברם שכתוב עליהם אלדד ומידד אחי אהרן מן האב ולא מן האם:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.