צל"ח/ברכות/נד/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ברוך עושה מעשה בראשית. עושה לשון הוה הוא ושייך על שעבר ועל של הבא ובחרו בלשון זה ולא תיקנו שיאמר שעשה מעשה בראשית שהוא ודאי לשון עבר הוא היינו משום שגם על הברקים ועל הרעמים ג"כ תיקנו ברכה זו כמבואר בגמרא דף נ"ט ע"א ושם שייך לשון הוה שהם מתהוים תמיד באויר ואנו מברכים להק"בה שנתן כח בהטבע להעשות הכח הזה ולכן תיקנו ברכה זו גם על ההרים ונהרות וכיוצא בלשון הוה שלא לחלק בין הפרקים אבל בים הגדול שקבע לו ר' יהודה ברכה בפ"ע והים הרי הוא כמו שנברא בששת ימי בראשית ולכן הברכה לשון עבר שעשה את הים הגדול ועיין מג"א סימן רכ"ח ס"ק ב':
שם במתניתין בכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך ובכל מאדך בכל ממונך. דייקו חז"ל בלשונם דבכל מאדך לא אמרו אפילו הוא נוטל את ממונך שהאדם מעצמו מחויב ליתן כל הונו קודם שיעבור על לא תעשה בתורה כמבואר בא"ח ס"ס תרנ"ו אבל אין אדם רשאי ליטול בעצמו את נפשו ור"ח בן תרדיון אומר מוטב שיטלנה מי שנתנה בי ואל יחבל הוא בעצמו וע"ש במס' ע"ז דף י"ח ע"א בד"ה ואל יחבול בעצמו אבל הוא חייב למסור נפשו אם האנס רוצה להרגו או יעבוד ע"ז חייב הוא למסור נפשו על ק"ה לכן אומר התנא אפילו הוא נוטל את נפשך:
שם מנה"מ וכו' לשון הני מילי משמע דאכולהו ברכות שבמשנה הוא שואל מנה"מ ולפי זה לא תספיק תשובת ר' יוחנן דהרי מיתרו לא שמענו אלא דמברך אניסא ואולי זה כיון רש"י שכתב ה"ג מכלן דמברכין אניסא וכו' ואמנם אכתי לא פלטינן והיא גופא קשיא למה הוא שואל אברכת הנס ולא על יתר הברכות השנויים כאן וגם עקר שאלת מנ"ל הוא תמוה דאטו הני ברכות מן התורה הם והלא כולהו תקנת חכמים נינהו ועיין בדברינו בריש פרק כיצד מברכין שהארכנו לפרש שם קושיית מנה"מ וכל זה לא שייך כאן ולכן נלע"ד דודאי למסקנא דלעיל דברכות הם מדרבנן מסברה הה"ד דכולהו הם מסברה ברכת התורה והמצות וכל שאר ברכות ואמנם אניסא הי' סובר שהוא נגד הסברה שהדי כל העושין לו נס מנכין לו מזכיותיו וגם בשלמא על כל שאר השנוים במשנתינו מברכין בשעת מעשה אבל הנס שכבר נעשה ובפרט שיברך מי שלא נעשה לו הנס זו היא נגד הסברה ולכן שאל מנ"ל דמברך אניסא והביא ראי' מיתרו שבירך אחר שכבר נעשה הנס וגם בירך על נס שנעשה לישראל אשר לא ראו עיניו כלל:
שם תנא את והב בסופה וכו' הני שני מצורעין אחד הי' שמו את והשני הי' שמו הב והם היו מהלכים בסוף המחנה כי לא היו רשאים לילך תוך מחנה ישראל שמצורע משולח חוץ לשלש מחנות ואמנם אונקלס תרגם בפ' חקת בענין אחר ועין מהרש"א בח"א ונלע"ד דאונקלס מפי ר"א ור"י תרגם התורה ולר"א ודאי לית לי' הך דרשה דאיהו סבר הוגללו בהפרוכת הותרו זבים ומצורעים לכנוס לשם כדאמרינן במנחות דף צ"ה דקאמר רב אשי לא קשיא הא ר"א וכו' ומוקי הך דהותרו זבין ומצורעין לכנוס כר' אליעזר וא"כ לדידי' לא היו המצורעין הולכים בסוף המחנה בשעת ההילוך ולכך תרגם בענין אחר ועיין בחידושינו בפסחים דף ס"ז ע"ב מ"ש בענין זה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |