צל"ח/ברכות/נג/ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אין מחזרין על האור וכו' וכתב הרשב"א בשם הראב"ד דה"מ במו"ש אבל על אור ששבת ביוה"כ איכא למימר דמהדר לפי שהיא כברכת הבדלה שמברך לבורא יתברך שהבדיל לנו בין זה היום לשאר הימים שכל היום אנו אסורים להשתמש בו ועכשיו אנו מותרים עכ"ל הרשב"א והדבר יפלא ואטו במו"ש מי לא שייך הך טעמא גופא ואטו משום שיש בו עוד טעם נוסף שהוא הודאה על אור שנברא במו"ש הוא גרע שלא יצטרך להדר עליו וראיתי שהרגיש בזה הפרישה בסימן רצ"ח יעויין שם והנלע"ד בזה דלכאורה קשה אם איתא דשייך לברך על מה שהבדיל יום זה משאר ימים א"כ על כל המלאכות האסורות בשבת וביוה"כ כשיעשה אותם במוצאי שבת ויוה"כ יברך עליהם וראיתי במג"א ריש סימן רצח שכתב בס"ק ב' דמוצאי יוה"כ י"א שמחזר עליו להורות שיום זה קדוש משאר יום טוב שאסור להבעיר אור עכ"ל המג"א וכוונתו לאפוקי שאר מלאכות האסורות בכל יום טוב וגם לדבריו אכתי קשה גם במו"ש יחזור עליו מטעם זה ולכן נראה שבשבת כתיב איסור הבערה בהדיא לא הוצרכו חכמים לתקן בשביל זה לחזור אחר אור להורות דבר זה אבל ביוה"כ הי' מקום לטעות ולומר שלא נאסרה בו הבערה אי למ"ד הבערה ללאו יצאה וא"כ אינה בכלל מלאכה כמו"ש התוס' בפסחים דף ה' ע"ב בד"ה לחלק בשם ריב"א ואי משום דכתיב לא תבערו אש וגו' ביום השבת ואתי לאפוקי יום טוב כמו"ש המגיד משנה בפ"א מהל' יו"ט הלכה ד' ונימא ג"כ דאתי לאפוקי יוה"כ ובאמת זה אינו דביוה"כ לכ"ע אסורה הבערה כמו בשבת אי מטעם דיוה"כ גופי' שבת איקרי אי מטעם ג"ש שבת שבתון משבת בראשית לרב אחא בר יעקב ולרב פפא לכל מר כדאית לי' ביומא דף פ"א ורפרם דאמר עירוב והוצאה לשבת ולא ליוה"כ הרי באמת אמרו דהא דרפרם בדותא היא כמבואר בכריתות דף י"ד ואפילו לרפרם שאני הוצאה דגלי קרא מדאיצטרך עתי אפילו בשבת מכלל דביוה"כ ליכא איסור הוצאה כמבואר שם בכריתות וביומא דף ס"ו אבל הבערה אסורה ביוה"כ כמו בשבת ולאפוקי שלא יטעו בזה תקנו לברך על הנר ביוה"כ למצוה ולחזור עליו משא"כ בשבת שהוא רק הודאה על אור הראשון שבשבת בראשית אינה מצוה לחזור עלי' ולולא דמסתפינא הייתי אומר שמה שאמר רבא בפסחים אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר לא על הבדלה דמוצאי שבת אמר זה דהרי איני מצוה לחזור על הנר לגמרי רק אי מיקלע ולמה יהי' מצוה לחזור על אבוקה אבל על מוצאי יוה"כ חמר כן ובזה הי' ניחא בפסחים דף ק"ג ע"ב בשמעי' דרבא דאדליק אבוקה משרגא דאמר רבא שם דשמעי' מדעתי' דנפשי' עביד ושאלו ר' יעקב אי לא שמיע לי' מיני' דמר וכו' והשיב רבא לא סבר מר אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר וכבר תלו זיינייהו כל שלטי הגיבורים בזה דלמה אמר לו רבא תחלה דשמעי' מנפשי' קעביד ועיין בט"ז סימן רצ"ח ס"ק א' ובמג"א ס"ק ד' ולפי מ"ש ניחא דשמעי' דרבא שמע מרבא במוצאי יוה"כ שאבוקה הוא מצוה מן המובחר והי' סבור שכוונת רבא בכל הבדלות אפילו במוצאי שבת וההוא עובדא שם בפסחים הי' במוצאי שבת ולכן השיב רבא דמדעתי' קעביד והי' סבור ר' יעקב שכוונת רבא שבשום פעם אין בזה מצוה מן המובחר ולכן שאל לו אי לאו דשמיע לי' מיני' דמר וכו' והשיבו רבא לא סבר מר וכו' מצוה מן המובחר והיינו במוצאי יוה"כ ואמנם מסתפינא לחדש דבר שבמוצאי שבת אין כאן מצוה מן המובחר ומחוורתא כמו שכתבתי בחידושיי שם בפסחים עיין עליו:
שם מ"ד ה"ה אפילו במזיד וכו' להודיעך כחן דב"ש קמ"ל מכאן ראי' למה שפסק רב עמרם הביאו הרא"ש דהלכה כב"ש בזה דאל"כ איך שייך למטעי דתנא במשנתינו להודיעך כחן דב"ש איך שביק כותייהו דב"ה ולקולא ואשמעינן כותייהו דב"ש ולחומרה אלא ודאי דהלכה כב"ש ואשמעינן רבותא אליבייהו ואמנם אין מזה ראי' כל כך כיון דעכ"פ גם ב"ה מודו דיותר טוב לעשות כב"ש כמו"ש הרא"ש גופי' ולכן הוה חמינא אפילו במזיד ונקט שכח להודיעך כחן דב"ש ונ"מ גם לב"ה דעכ"פ אפילו בשכח טוב לחזור למקומו:
ברכות דף ט' ע"ב. ק"ג פרשיות אמר דוד ולא אמרהללוי' עד שראה מפלתן של רשעים. כתב מהרש"א בח"א מכאן ק' למה שכתבו בשם המדרש שאין אומרים הלל ביום אחרון של פסח משום שאמר הק"בה מעשה ידי טבעו בים ואתם אומרים שירה והרי הכא אמרו בהיפך עכ"ל ובמס' פסחים דך קי"ז ע"א או' הכל מודים וכו' תאות רשעים תאבד הללוי' דבתרי' ריש פרקא. כ' מהרש"א בח"א טעם בזה ע"פי מדרש הנ"ל שעל כן אין אומרים הלל באחרון של פסח לפי שנטבעו בו המצרים וה"נ אין לומר הללוי' על אבידת הרשעים עכ"ל. מוכח מדבריו דכולי אמוראי סבירא להו להך מדרש הנ"ל. וא"כ סתר לדברי עצמו וצ"ע:
והקו' שהקשה מהרש"א במס' ברכות מצאתי בזוהר פ' נח דף ס"א ע"ב דפוס אד"ד. וז"ל אבל בזמנא אחריתא לית' חדוא קמי' קב"ה כזמנא דאתעבידו חייבו עלמא וכו' הה"ד ובאבוד רשעים רנה והנ"מ כד מטי ההוא זמנא דאוריך לון ולא תאבין לגבי' מחובייהו אבל אי איתעבידו עד דלא מטא זמנייהו. כדין לית חדוא קמי' על דאתעבידו. ואי טעמא איהו עד לא מטא זמנייהו. אמאי עביד בהו דינא אלא בגין דמשתתפי בהדייהו דישראל לאבשא לון. ובג"כ עביד בהו דינא. ואוביד לון מעלמא בלא זמנא. ודא הוא דאבאיש קמי'. ובג"כ איטבי מצראי בימא. ע"כ הצורך לענינינו. ותוכן כוונתו דהמצריים בקשו להרע לישראל בשביל כך נטבעו בים. הגם שעדיין לא נתמלא סאתם. ולכן לא חדי קב"ה באבודם ואין אומרים הלל וא"כ מתורץ קו' מהרש"א הנ"ל הא דקאמר דוד המלך הללוי' במפלתן של רשעים היינו היכא דנתמלא סאתם יש חדוותא כלפי שמיא. אבל במצריים דלא נתמלא סאתם אלא בשביל שבאו להרע לישראל ובשביל כך נטבעו. ואין לומר הלל. וע"פי הזוהר שהבאתי יש לפרש פי' הפסוק בפ' בשלח ה' ילחם לכם. פירש"י לכם בשבילכם. כלומר שעדיין לא נתמלא סאתם ולא הגיע זמן לאבדם. רק בשביל ישראל דהי' מציקים להם. וזו ה' ילחם לכם בשבילכם ואתם תחרישון מלומר הלל וק"ל:
(עד כאן דברי כבוד הרב הגדול מוהר"ר ליב פישלס הנ"ל)
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |