צל"ח/ברכות/נד/ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אמר מחנה ישראל כמה הוי תלתא פרסי וכו' עיין בעין יעקב שהביא דברי הרשב"א בפירוש אבדה זו וגם ביאר שם הקדמה כוללת לכל האגדות שבש"ס ועיין בדברינו בפתיחה שני' אשר לנו בפתיחת המסכתא שם בארנו התועלות מן האגדות שבש"ס ואמנם היות דרכנו לרדוף אחר היותר פשטי האפשרי הגם כי ידענו שיש כאן רמזים עמוקים מאד לא מנענו עצמנו לפרש גם פירוש קל להבינו והנה במשנה פרק משוח מלחמה איתא להושיע אתכם זה מחנה הארון ושם בגמרא דף מ"ג ע"א וכל כך למה מפני שהשם וכל כנוייו מונחים בארון וכן הוא אומר וישלח אותם משה וגו' וכלי הקודש זה הארון והלוחות שבו וכו' הרי שעקר תגבורת נצחונם של ישראל במלחמה הי' על ידי מחנה הארון וכן מצינו בימי עלי שנזדעזעו פלשתים מאד כאשר שמעו שבא הארון לתוך מחנה ישראל ואמרו אוי לנו וגו'. והנה קדושת מחנה הארון כאשר הוא במקומו נחלק לענין פרסת הרגל לשלש בחינות קדשי הקדשים ששם הארון לא תדרוך בו פרסה רק הכה"ג ביום הכיפורים. מדרגה שני' ההיכל לא תדרוך בו פרסה ביאה רקנית רק הכהנים בכליום בעת הקטרת קטורת או הטבת נרות או כה"ג להשתחוות. ומדרגה שלישית העזרה שהוא חצר המשכן. וכן בשעת המסעות הי' שלש מדרגות משא בני קהת ובני גרשון ובני מררי. ועוג שאמר מכדי מחנה ישראל כמה הוי רצונו בזה גבורת מחנה ישראל כמה הוי תלתא פרסי דהיינו קדושת הארון שהוא עקר גבורת נצחוכם במלחמה והנה רצה להרוג את נושאי הארון וארון הי' אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ועם אנשים שנשאו היו ארכו ארבע אמות וחצי ואבן כזה אפשר שהי' בכחו של עוג לעקור ולהפיל עליהם זהו הנלע"ד לקרב הדברים אל השכל ואל הטבע ולפי פירושי הזה אתי שפיר גרסת הרי"ף אבן שזרק עוג במשה עיין שם ולפי מ"ש ניחא דהרי כתיב והחונים לפני המשכן וגו' משה אהרן וגו' ומסתמא גם בשעת המסעות הי' משה הולך סמוך לנושאי הארון וכיון שביקש עוג לזרוק אבן בנושאי הארון הרי ביקש לזרוק במשה. וגוף דבר זה שרצה עוג להרגם כלם כאחד הגם שגמרא גמירי להו נלע"ד רמז לזה בקרא דבסיחן כתיב ויצא לקראת ישראל וגו' וילחם בישראל ובעוג כתיב ויצא עוג מלך הבשן וגו' למלחמה אדרעי הנה כתיב שיצא להלחם אבל לא כתב שנלחם עמם וכתיב ויאמר ה' אל משה אל תירא וגו' ויכו אותו ואת בניו ואת כל עמו וגומר ולא כתיב שום מלחמה היינו שכאשר ראה מחנה ישראל חשב בלבו ששוב אין לו צורך להלחם כלל רק לעקור טורא ולהשליך עליהם ומשה שוור וקטלי' וכיון שראו עמו שמת מלכם וגיבורם נפלו ממילא לפי חרב וכן מה שאמרו שמשה רבינו הרגו ג"כ לדעתי נרמז בכתוב דכתיב אל תירא אותו כי בידך נתתי אותו והיינו בידך ממש:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |