מראי מקומות/ברכות/נד/א

מראי מקומות ברכות נד א

הרואה מקום שנעשה בו נסים לישראל אומר ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה

אם חייב לברך בכל פעם שרואה

בשיטה מקובצת הביא שתי שיטות האם חייב לברך בכל פעם שרואה מקום שנעשה לו נס או שרק בפעם הראשונה חייב ובשאר הפעמים אינו אלא רשות, ובתוך שלושים יום לכולי עלמא לא יברך.

רבי יהודה אומר הרואה את הים הגדול אומר ברוך שעשה את הים הגדול

טעמו של רבי יהודה

עיין רש"ש שדן אם טעמו של רבי יהודה משום חשיבותו של הים קבע לו ברכה לעצמו, או משום דבעי היכר לכל מין ומין.

דעת תנא קמא

דעת הרא"ש

הרא"ש (כלל ד סימן ד) הוכיח שאף תנא קמא מודה לדעת רבי יהודה בים הגדול, ומה שאמר שעל הימים אומר ברוך עושה מעשה בראשית, הוא בשאר ימים. וכ"כ בביאור הגר"א (שם).

דעת הטור

הטור נקט בפשטות (או"ח סימן רכח) שתנא קמא חולק על רבי יהודה וסובר שאף על ראיית הים הגדול מברך עושה מעשה בראשית

דעת הרמב"ם

בבית יוסף (שם) העמיד דעת הרמב"ם כדעת הרא"ש שת"ק מודה לרבי יהודה, וביאר עפ"ז את הטעם שפסק כרבי יהודה ולא כת"ק אע"ג דהוה סתמא דרבים.

אמנם בכסף משנה (ברכות פ"י הי"ד) כתב עוד בביאור דעת הרמב"ם אף אם יסבור כדעת הטור שת"ק חולק על רבי יהודה.

גם בפירוש המשנה לרמב"ם (ברכות פ"ט מ"ב) כתב ש'הלכה כרבי יהודה' ומכך שהוצרך לפסוק הלכה כרבי יהודה משמע שת"ק חולק על דין זה. ובדבריו במהדורא קמא מבואר להדיא שחולקים ר"י ות"ק.

מהו הים הגדול

הראשונים נחלקו בביאור כינויו של רבי יהודה 'הים הגדול', האם כוונתו לים התיכון, לאוקיינוס או לשניהם כאחד.

דעת השולחן ערוך

השולחן ערוך (או"ח סימן רכח ס"א) מפרש שהים הגדול, שבראייתו מצריך רבי יהודה לברך ברכת 'שעשה את הים הגדול', הוא הים התיכון - הים שעוברים בו לארץ ישראל ולמצרים. ובביאור הגר"א (שם) כתב שזה כלשון המקרא (במדבר לד ו) שכינה בשם ים הגדול את הים התיכון.

דעת האבודרהם

בדברי חמודות (ברכות פ"ט אות לז) הביא את דעת האבודרהם, שהים הגדול שאליו כיוון רבי יהודה, הוא ים אוקיינוס המקיף את העולם. וכ"כ בפירוש הרע"ב (ברכות פ"ט מ"ב) וכ"כ המגן גיבורים (סק"ב).

דעת רבינו יונה

הבית יוסף (שם) הביא דעת רבינו יונה שכוונת רבי יהודה באומרו 'הים הגדול', למעט את הימים הקטנים שהם כמו שלוליות שנפרדים מהים הגדול. משמע מדבריו שכל הימים המחוברים לאוקיינוס, ובכללם הים התיכון, בכלל דברי רבי יהודה, ויש לברך עליהם 'שעשה את הים הגדול'.

דעת הרא"ש

הבית יוסף (או"ח סימן רכח) למד בדעת הרא"ש בתשובה (כלל ד סימן ד) כדעתו, שהים הגדול הוא הים התיכון. וכ"כ בנחלת צבי (סק"א) שמשמע מדברי הרא"ש כדעת השולחן ערוך. וכ"כ הלבוש (או"ח סימן רכח).

אמנם הלחם חמודות (ברכות פ"ט אות לז) הגיה דברי הרא"ש, ולפי זה פירש דעת הרא"ש להפך וכדעת האבודרהם, וכן הביא משמו בעולת תמיד (או"ח סימן רכח סק"א). וכ"כ בביאור הגר"א (שם).

דעת התוספות

בעולת תמיד (שם) כתב שמדברי התוספות בגיטין (ח. ד"ה רבי יהודה) משמע שאין הים התיכון בכלל ים אוקינוס, וממילא אינו בכלל ים הגדול שמברכים עליו שעשה את הים הגדול.

מו"מ בנדון זה

בכמה מקומות מצאנו שים התיכון או ים אוקיינוס כונו בשם 'הים הגדול', ויש לדון האם יש להוכיח מכך גם לנדון דידן:

• הרא"ש (שו"ת הרא"ש כלל ד סימן ד) מביא שבלשון הכתוב נקרא הים התיכון בשם 'ים הגדול', כפי שנאמר בגבולות ארץ ישראל (במדבר לד ו) 'וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול זה יהיה לכם גבול ים', וידוע הוא שהוא ים שלנו כי ארץ ישראל אינה יושבת על ים אוקיינוס. אך הוכיח שם שאעפ"כ מדברי המשנה משמע שאין כוונתה לים זה אלא לים אוקיינוס.
• רש"י בפירושו לחומש (בראשית א ט-י) כתב וז"ל: יקוו המים, שהיו שטוחין בכל הארץ והיקוום באוקיינוס, הוא הים הגדול שבכל הימים. קרא ימים, והלא ים אחד הוא, אלא אינו דומה טעם דג העולה מן הים בעכו לטעם דג העולה באספמיא, עכ"ל. הרי שכלל את עכו (מן הים התיכון) ואת אספמיא (ספרד על ים אוקיינוס) כחלק מן 'הים הגדול'.
• הרמב"ם פסק את דברי רבי יהודה כלשונם בהלכות ברכות (פ"י הט"ו) 'הרואה את הים הגדול' וכו', ובלשון זו משתמש הרמב"ם בשתי מקומות ככינוי לים התיכון. בהלכות גירושין (פ"ז ה"י) לגבי מביא גט ממדינת הים, ובהלכות מלכים (פ"ה ה"ז) לגבי איסור חזרה למצרים.
• הרא"ש (מו"ק פ"ג סימן א) הביא דברי הירושלמי 'רבי יהודה כדעתיה אסור לפרש בים הגדול' ושם איירי ביוצא מארץ ישראל לחו"ל, דהיינו בים התיכון. אך נקט לשון הפסוק המזכיר את הים הגדול כגבול ארץ ישראל וכמו שכתב הרא"ש בתשובה (לדעת הדברי חמודות) שאעפ"כ כוונת רבי יהודה לים אוקיינוס ולא לים התיכון.
• בשו"ת זכרון יהודה (סימן צב) הביא ר"י בן הרא"ש 'הנהו עובדי דר' עקיבא ור' מאיר שטבעה ספינתם בים הגדול ונצולו'. ומעשה זה דר' מאיר מוזכר במסכת יבמות (קכא.) ומבואר שם שעלה רבי מאיר מן הים בקפוטקיא שהיא בטורקיה, דהיינו בים התיכון. ועי' להלן שכעין זה מפורש בירושלמי ביבמות (פט"ז ה"ד).
• הראבי"ה (ח"א סימן קסז) כתב 'דארץ ישראל היתה מרובעת מג' צדדים, ים במזרח (כנרת), נחל מצרים בדרום, ים הגדול במערב'. גם כאן נקט לגבי גבולות הארץ את לשון הפסוק.
• באור זרוע (ח"א הל' מקוואות סימן שלז אות ז) כתב 'וכי לית ליה דטובל בים הגדול עלתה לו טבילה, ותניא בתוספתא פרק ארץ הכותים מעשה ברבן גמליאל ואונקלוס הגר שהיו באשקלון וטבל ר"ג במרחז ואונקלוס הגר בים כו' ואמר פ"ק דמכות חבית שנפלה לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה'. הרי שהזכיר 'ים הגדול' על ים אשקלון שהוא הים התיכון.

גם בדברי חז"ל מצאנו כמה מקומות שכינו את ים התיכון 'ים הגדול':

• גיטין (ח.): 'כי פליגי בים הגדול' - ושם לעניין גבול ארץ ישראל, ראה רש"י.
• גיטין (נז.): 'אלו שמונים אלף קרני מלחמה שנכנסו לכרץ ביתר בשעה שלכדוה, והרגו בה אנשים ונשים וטף, עד שהלך דמן ונפל לים הגדול'.
• בבא בתרא (עד:): 'אלו שבעה ימים וארבעה נהרות שמקיפין את ארץ ישראל, ואלו הן שבעה ימים כו' וים הגדול'.
• ירושלמי ברכות (פ"א ה"א): 'אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול'.
• ירושלמי שבת (פ"א ה"ח): 'אין מפרישין לים הגדול כו' כגון מצור לצידון מותר'.
• ירושלמי מועד קטן (פ"ג ה"א): 'דרבי יודה אמר אסור לפרש לים הגדול, מעתה כהן שיצא חוץ לארץ הואיל ויצא שלא ברצון חכמים יהא אסור לו לגלח כו.
• ירושלמי יבמות (פט"ז ה"ד): 'אמר ר' עקיבא מעשה שעשיתי מפרש בים הגדול וראיתי ספינה אחת ששקעה בים, והייתי מצטער על תלמיד חכם אחד שהיה בתוכה, וכשבאתי למגיזה של קפודקיא (בטורקיה של ימינו) והתחיל מקדמני וכו.

הלכה

להלכה נפסקו דברי ת"ק בנוגע לכלל הימים ודברי רבי יהודה בנוגע לים הגדול. וכך כותב הרמב"ם (ברכות פ"י הט"ו): על הימים... אם ראה אחת מהן משלשים יום לשלשים יום מברך עושה בראשית, הרואה את הים הגדול משלשים יום לשלשים יום או יותר מברך ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שעשה את הים הגדול. ובשולחן ערוך (או"ח סימן רכח ס"א) כתב: על ימים... אומר ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם עושה מעשה בראשית, ועל הים הגדול והוא הים שעוברים בו לארץ ישראל ולמצרים, אומרים ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם עושה הים הגדול.

בזמן שרואהו לפרקים

לשון יחיד

רבי אלעזר משה הורוויץ הקשה מאחר שדין זה נכון לכל הדברים המבוארים במשנה (עיין תוספות) מפני מה נקט לשון יחיד. ויישב, שנקט כן להורות שאף שרואה משאר דברים בתוך ל' יום, כל שלא ראה דוגמת דבר זה ממש, יברך.

עוד יישב, שהוא המשך לדברי רבי יהודה שאף שראה ים אחר תוך ל' יום, כל שלא ראה את הים הגדול יברך עליו שעשה את הים הגדול.

הנכנס לכרך מתפלל שתים אחת בכניסתו ואחת ביציאתו

רש"י פירש אחת בכניסתו, מתפלל שיכנס לשלום. ביציאתו, מתפלל שיצא לשלום. והרש"ש הביא פירוש הרמב"ם ^{[השלם מקור]} שביציאתו היינו שמודה אחר שיצא על שיצא בשלום, והוסיף שכן מפורש בירושלמי ^{[השלם מקור]}.

בן עזאי אומר ארבע

בפשטות^{[השלם מקור]} פירושו ב' בקשות וב' הודאות על כניסה ויציאה בשלום. אמנם בהגהות רבי אלעזר משה הורוויץ הביא ביאור הירושלמי שבשעת ההודאה צעק גם על העתיד, וכל הארבע שהזכיר בן עזאי, בקשות הן.

בכל לבבך בשני יצריך ביצר טוב וביצר הרע

שישתמש ביצר הרע לסייע ליצר הטוב. מכתב מאליהו (ח"א יש קונה עולמו בשעה אחת עמוד 25).

התקינו שיהו אומרים

ברש"י מבואר שעזרא וסייעתו הם שהתקינו שיאמרו כן. ובהגהות מהר"צ חיות תמה שהצדוקים היו מתלמידי צדוק תלמידו של אנטיגנוס איש סוכו כמבואר באבות דרבי נתן (פ"א) וברמב"ם בפירוש המשניות (אבות פ"א), וכיצד תיקן כן עזרא שהיה שנים רבות לפני כן. ויישב, שכבר בזמן עזרא התחילה להתנוצץ דעה זו בין יחידים, ובהמלך הדורות נעשו לכת מיוחדת.

ועוד הקשה שם שאף דוד המלך כבר אמר מן העולם ועד העולם ומדוע ייחסו אמירה זו לעזרא שהיה מאוחר יותר.

דאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל

והלא לא ראה מקום הנס

בראשונים הקשו שיתרו לא ראה מקום הנס וכיצד בירך על הנס. ובמהרש"א (ד"ה ברוך) הוסיף שהרי לשון המשנה הוא 'הרואה מקום' ואם כן צריך לראות המקום עצמו דווקא.

ויישב הריטב"א, שכיון שראה רבים הניצולים, כרואה מקום הנס דמי.

ובמאירי הוסיף עוד שכיון שראה משה שנעשו הניסים על ידו וישראל שנעשה להם הנס, היה חביב בעיניו כאילו ראה המקומות שנעשה בהם הנס.

והמהרש"א יישב שהליכתם במדבר היתה אף היא בכלל נס הצלתם, וראה שם נסי המן והבאר וענני הכבוד

כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה

המהרש"א (ד"ה ברוך) הקשה למאן דאמר שכל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה הלא לא הזכיר יתרו מלכות.

ויישב, שכיון שהזכיר אשר הציל אתכם וגו' מתחת יד מצרים הוא במקום הזכרת מלכות שמלכותו בכל מקום. ועיין עוד בבן יהוידע.

מדוע לא למדו מאליעזר

בהעמק שאלה (פרשת וישלח שאילתא כו אות ז) הקשה מדוע לא למדו חיוב ברכה על הנס מברכת אליעזר עבד אברהם על מציאת רבקה כמו שאמר "ברוך ה' אלוקי אדוני אברהם" וגו'.

ובספר ארץ חמדה (עמוד נד) יישב ע"פ דברי הביאור הלכה {{ממ|[[ביאור הלכה/אורח חיים/ריח#כגון|סימן ריח ד"ה כגון}} שאין מברכים אלא על נס של הצלת אדם ממיתה ואילו נסו של אליעזר לא היה בו נס הצלת אדם ממיתה.

ברוך שעשה לי נס בערבות ובגמל

אם צריך להזכיר מה היה הנס ושם המקום

עיין ביאור הלכה (סימן ריח ד"ה מברך) שכתב שאין צריך להזכיר מה היה הנס ודי שאומר שעשה לי נס במקום הזה.

ובספר שלמה משנתו כתב שצריך להזכיר הגורם לנס, ואם מצד המקום נפל לסכנה יש לו להזכיר שם המקום ואם המקום אינו גורם הסכנה יש לו להזכיר גורם הסכנה ולכך בערבות דלא שכיחי מיא{{הערה|עיין חולין (קי.) ומועד קטן (כו.) הזכיר שם המקום ובמחוזא שאין המקום גורם לגדל שם גמלי פריצי והסכנה היתה מצד הגמל לכן הזכיר הגמל.

תנו רבנן הרואה מעברות הים ומעברות הירדן מעברות נחלי ארנון אבני אלגביש במורד בית חורון ואבן שבקש לזרוק עוג מלך הבשן על ישראל ואבן שישב עליה משה בשעה שעשה יהושע מלחמה בעמלק ואשתו של לוט וחומת יריחו שנבלעה במקומה על כולן צריך שיתן הודאה ושבח לפני המקום

אם צריך לראות מקום הנס ממש

בספר כפתור ופרח (פ"ז) כתב שאין לברך ברכה זו אלא אם רואה מקום הנס ממש, ואם רואה ים סוף לא יברך אלא כשרואה המקום שעברו בו ישראל וכן בירדן לא יברך עד שיראה המקום שעברו בו כנגד יריחו. ומכל מקום גם ברואה חלק מן הים או הירדן שלא במקום שעברו ישראל יש לו להודות ולהזכיר חסדי השם והשגחתו עלינו תמיד אך לא יברך.

ובביאור הלכה (סימן ריח ד"ה כגון) כתב שכן משמע מלשון רש"י בסוגיין (ד"ה מעברות) שכתב וז"ל: מקום שעברו ישראל בים סוף. אך העיר שמלשון הרמב"ם משמע לא כן, שכתב וז"ל: הרואה מקום שנעשו נסים וכו' כגון ים סוף, משמע שכל שראה ים סוף יברך אף שלא ראה המקום שנעשה בו הנס ממש. אך דחה שם שאפשר שדבריו לאו דוקא שהרי בהמשך דבריו הזכיר ראיית מעברות הירדן ולא אמר ירדן סתם אלא דווקא מעברות הירדן.

ברכת הנס על נס שאינו של הצלה

בספר כפתור ופרח (פ"ז) כתב: וכן הענין בראותו מקום שהאל יתברך עשה פלא או נס לקצת נביאים כמו בראותו בהר הכרמל מקום שעשה אליהו המזבח וראותו בשונם מקום עלית אלישע וכיו"ב, ואין ספק כי ענין אליהו היה פלא ונס לו שהרי המלך היה רודפו אבל של אלישע היה פלא לבן השונמית לתפלת הנביא.

ובביאור הלכה (סימן ריח ד"ה כגון) הסתפק בביאור כוונתו, שאפשר שכוונתו לעיקר הדין שמברכים על הנס, ואפשר שכוונתו למה שהזכיר קודם לכן שהרואה ים סוף או הירדן במקום שלא עברו שם ישראל יש לו לשבח ולהזכיר חסדי ה' והשגחתו עלינו תמיד אך לא שיברך על נסים אלו ברכת שעשה נסים.

ובביאור הצד הראשון שלא יברך על נסים אלו כתב הביאור הלכה, שלא נתקנה ברכת שעשה נסים אלא בנס של הצלת אדם מן המיתה אך לא בנס שהוא פלאי הבורא, ולכך לא מברכים שעשה נסים על ראיית הר סיני, ולכך לא מברך על ראיית הר הכרמל אף שניצל אליהו מאחאב כיון שעיקר הנס לא נעשה בשביל להצילו מאחאב שהרי תחילה היה אליהו נחבא מאחאב עד שאמר לו ה' לך הראה אל אחאב, ונעשה הנס בכדי לחזק אמונת ישראל בה', ומה שהזכיר הכפתור ופרח שהמלך היה רודפו היינו שיש להגדיל השבח על הטובה שעשה ה' עם אליהו שלא הרגו אחאב.

ובביאור הצד השני ביאר הביאור הלכה שלדעת הכפתור ופרח אכן היה נס הר הכרמל נס הצלתו של אליהו מאחאב, שכיון שאמר לו ה' לך הראה אל אחאב ואחאב קרא לו עוכר ישראל שתלה בו מה שלא ירד מטר, ואחאב היה בעל בחירה להרוג את אליהו, ועל ידי כל המעשה של הר הכרמל ראו הכל שאליהו עבד נאמן לה' ועל ידי זה נסתלק חרון אף המלך עליו ואף התרצה להמית את כל נביאי הבעל, ולכן חשיב נס הצלת אדם ממיתה וצריך לברך עליו שעשה נסים. וסיים הביאור הלכה: למעשה צ"ע אם יש לברך על ראיית הר הכרמל.

ומה שהזכיר הכפתור ופרח שהוא הדין בראותו בשונם מקום עליית אלישע, כתב הביאור הלכה שלכאורה אין טעם לברך ברכת שעשה נסים במקום הזה, שהרי לא נעשה נס ההצלה לאלישע כי אם לאותו נער והוא אינו אדם מסויים, וכן אין לברך על שנתקדש שם שמים על ידי זה שלא אמרו כן אלא ברבים כדניאל, וכן לא מצינו שחייב לברך ברכת הנס אלא כשניצל אדם מסכנת מיתה משא"כ באלישע שכבר מת אותו נער ואלישע החייהו בכה"ג שייך יותר לברך ברכת מחיה המתים.

ובספר ארץ חמדה (עמוד נג) העיר שמעברות הים לכאורה אף שהיה נס לתועלת ישראל אך לא היה זה נס הצלה ממיתה. ויישב, שכיון שנס זה הוצרך לצורך מלחמות ישראל בארץ כנען לחזק אמונתם בה' ולהפחיד את אומות כנען, שפיר חשיב נס הצלה ממיתה.

---

---

שולי הגליון

---

---

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף