צל"ח/ברכות/נג/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אי הכי כותי מכותי נמי. ודאי דעל כותי קמא נמי הוה מצי למפרך דיברך על תוספתא דהתירא אלא דזה אסיק אדעתא דגזרינן אטו עמוד ראשון אבל כותי מכותי הי' סבר דחשיב גזירה לגזירה עיין בתוס' ד"ה גזירה וכו' והתרצן השיב לו דחדא גזירה היא דאילא' הא לא קיימא הא כמו"ש התוס' ודע שכתב הרב המגיד בפ' כ"ט מהל' שבת דהא דישראל שהדליק מכותי מברכין עליו היינו שלא הדליק ממסיבת כותים דאל"כ כבר נתבאר שסתם מסבת כותים לע"ז כן עלה על דעת הט"ז לפרש דברי המ"מ והאריך להקשות מדוע לא יברך על תוספת דהתירא שהוא ודאי רוב ואין לומר דשל ע"ז אינו בטל דהרי כתב הרמב"ם בפ"ע מברכות נתערב ריח שמברכין עליו בריח שאין מברכין עליו הולכין אחר הרוב ולעיל מיני' זכר אותן שאין מברכין דהיינו בשמים של ע"ז הרי שלא אזלינן בתר האיסור וכו' עיין בט"ז ולדעתי יש לדחות קושייתו דבע"ז כל שאתה מהי' ממנו הרי הוא כמוה ואפילו בחליפי חליפין איכא פלוגתא ועיין בי"ד סוף סימן קמ"ה וכיון שהודלק הנר ממסיבת ע"ז שוב כל השלהבת הניתוסף קרינן בי' שאתה מה' ממנו משא"כ בנתערב ריח האסור בריח המותר אין ריח ההיתר נתהוה מהאיסור אבל הוא ריח הנתהוה מבשמים המותרים אלא שנתערב בריח האסור שפיר אזלינן בתר רובה ואמנם לדינא יפה כיון בעל תוספת שבת שהט"ז לא עיין שפיר בדברי הה"מ שהרב המגיד לא כתב דינו על ישראל שהדליק מכותי רק על כותי שהדליק מישראל כתב שלא זה הכותי ממסיבת כותים אבל ישראל שהדליק מכותי אפי' עבר והדליק מכר של ע"ז ממש שרי ואפילו למ"ד אפילו חליפי חליפין אסור שלהבת שאני שאין בו ממש ועיין במג"א סי' רצ"ח ס"ק ח' וברא"ש שלהי ביצה:
שם בדין הוא דאפילו מחצה וכו' הרי"ף והרמב"ם לא הביאו הא דמחצה נמי שרי וכבר הרגיש בזה בעה"מ והרמב"ן כתב מפני שהוא דבר שאינו מצוי וכן כתב הה"מ בפ' כ"ט מהל' שבת הל' כ"ו ואמנם זהו פשוט שדין הבשמים כדין האור שאם באור מחצה על מחצה מברך הה"ד בבשמים ולפ"ז קשה לי על הטור והש"ע שבסימן רי"ז בבשמים לא הביאו דמחצה על מחצה נמי מברך ובסימן רצ"ח גבי אור הביאו דהה"ד מחצה ונלע"ד דבאמת הא דמחצה נמי מברך טעמא בעי הא ספק ברכות קיי"ל להקל ובפרט לדעת הרמב"ם שיש חשש לא תשא וצריך לומר דאטו כל הגוים אין מברכין על אור שלהם ואולי היא דלוק מערב שבת (עיין בדברינו בסמוך בדברי רש"י) או שמא הדליקו מישראל אלא דברוב גוים נשאר עכ"פ מחצה לכן אינו מברך אבל במחצה סמוך מיעוט נכרים שראוי לברך על אור שלהם למחצה ישראל והוה לי' רובה הראוי לברכה ולכן מברך אבל בבשמים עיין במג"א סוף סימן רי"ז דכיון דמריח כל כך למרחוק מחוץ לעיר מסתמא הוא ממסיבה עיין שם וא"כ הריח הוא ודאי ממסיבה אלא שהספק הוא אם המסיבה ההוא היא מסיבת ישראל או מסיבת גוים אמרינן במחצה על מחצה לחומרה שהיא מסבת גוים ובמסיבת גוים ליכא שום צד להתיר ולכן אינו מברך אלא ברוב ישראל אלא דלפי זה קשיא ברייתא דלקמן הי' מהלך חוץ לכרך והריח ריח אם רוב גוים וכו' מאי אריא רוב אפילו מחצה כמי אסור וכאן ליכא לשנויי הה"ד מחצה ואיידי דתני סיפא רוב ישראל וכו' דסיפא שיך לומר דתצי איידי רישא אבל לומר דתני רישא איידי סיפא הוא דוחק ונראה דהיא גופא קמ"ל דהרי בהריח חוץ לעיר הוא ודאי של מסיבה וברוב גוים הוא מסיבת ע"ז ואסור בהנאה וקמ"ל דאפ"ה ברוכי אינו מברך אבל אינו מחויב להתרחק למרחוק שלא יריח דדבר שאינו מתכוין הוא ועיין בי"ד סימן קמ"ב בש"ך ס"ק ל"ד אבל כאן בברייתא דאור אין כאן הוכחה שהוא של מסיבה ואפילו היא של גוים אין כאן איסור הנאה אלא שאין מברכין מפני שלא שבת:
רש"י ד"ה שהיתה דולקת והולכת מע"ש ובבית ישראל מדברי רש"י הללו משמע דעששית של גוי אפילו דולקת מע"ש אין מברכין עלי' ואולי כשם שגזרו גוי שהדליק מגוי גזירה משום גוי ראשון ה"נ גזרו בהדליקה גוי מע"ש אטו הדליקה בשבת והא דהוצרכו למיהב טעמא במסיבת גוים משום דסתם מסיבתם לע"ז היינו אפילו הדליקה הגוי במוצאי שבת מישראל אם הגוי הוה יושב במסיבה אין מברכין משום ע"ז וכמו"ש הרב המגיד שהבאתי בדברי הגמרא:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |