מראי מקומות/ברכות/מג/ב
מראי מקומות ברכות מג ב
ואל יצא יחידי בלילה משום חשדא[עריכה]
מהו חשד[עריכה]
יעויין בשו"ת שו"ת אגרות משה (או"ח ח"ב סימן מ) שביאר שחשד הוא אף באופן שלא ילמדו ממנו לזלזל באיסורים מכל מקום ילפינן מקרא דוהייתם נקיים מה' ומישראל שאסור לאדם להביא לכך שיחשדוהו באיסורים. ובמקום שיש חשש שילמדו ממנו כינוהו חכמים בשם "מראית עין".
בלאו הכי אסור משום מזיקין[עריכה]
הקשה המהרש"א (ח"א) מדוע הוצרכה הגמרא לאסור יציאת ת"ח יחידי בלילה משום חשד, הלא בגמרא בחולין (צא.) ילפינן מיעקב שנאבק עם שרו של עשו שאסור לת"ח לצאת יחידי בלילה מפני המזיקין. וכמו שכתבו התוספות שם (ד"ה מכאן) שהמזיקין מתקנאים בתלמיד חכם.
ויישב, דהכא איירי במקום שלא שכיחי מזיקין, וקמ"ל שמכל מקום אסור לצאת יחידי בלילה משום חשד.
ובספר מגן דוד יישב, דהכא איירי בתוך העיר והתם איירי מחוץ לעיר. ואף מחוץ לעיר יש חילוק בין קרוב לעיר שאינו אסור אלא בת"ח לבין רחוק מן העיר שאסור לכל אדם[1].
לכל אדם נמי אסור[עריכה]
בספר רוב דגן הקשה מהמבואר במשנה באבות (פ"ג מ"ד) הנעור בלילה והמהלך בדרך יחידי והמפנה לבו לבטלה הרי זה מתחייב בנפשו, משמע שהוא דין לכל אדם שאסור להלך יחידי בלילה ואינו דין בתלמיד חכם דווקא כמבואר בסוגיין.
ויישב, דהתם איירי בדרך וסתם דרך מסוכנת מפני הלסטים ואילו הכא איירי בהולך בתוך העיר דלא שכיחי לסטים ומכל מקום אסור משום חשד. עוד יישב, שכל אדם אינו מתחייב בנפשו אלא אם עושה כל הני דברים ואילו ת"ח אפילו בחד מינייהו סגי.
טעם חשד שייך בכל אדם[עריכה]
בספר רוב דגן ביאר שאף שלכל אדם נמי איכא חשדא מכל מקום תלמיד חכם יש לו להיזהר טפי להתרחק מן הכיעור ומן הדומה לו[2].
עוד פירש דרבותא אשמעינן שאפילו תלמיד חכם שהיה מקום לומר שלא יחשדוהו אפילו הכי אסור לו לילך[3].