צל"ח/ברכות/כז/א

צל"ח ברכות כז א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דף כ"ז ע"א

היכי משכחת לה שתי תפלות בהדי הדדי וכו'. לכאורה יש להוכיח מסוגיא זו כדברי התוס' בתחלת הסוגיא דתפלת מוסף ודאי אין לו תשלומין כיון דעבר יומו. דאל"כ קשה דלמא לעולם עד ולא עד בכלל ופלוגתייהו דר"י ורבנן מיירי בשכח מלהתפלל מוסף ולא נזכר עד סמוך לערב וגם מנחה עדיין לא התפלל ושתי התפלות לפניו שלא בזמנן לר' יהודה וכי היכי דבתפלת השחר דלר"י עד ד' שעות אפ"ה יכול להתפלל אותה עד חצות ויוצא ידי חובת התפלה אלא דלא יהבי לי' שכר תפלה בזמנה והרי היא כמו שרשאי ושאם הוא אחר חצות שמתפלל מנחה שתים אלא שאן מוכרח להקדים מנחה שהיא בזמנה אבל קודם חצות שעדיין לא הגיע זמן מנחה אז יכול להתפלל שחרית לחוד ה"נ בתפלת מוסף אם הי' לו תשלומין וכן תפלת המנחה יכול להשלימה אף קודם שיגיע זמן תפלה שאחרי' ונמצא זה שלא התפלל מוסף ולא נזכר עד סמוך לערב וגם מנחה עדיין לא התפלל בזה ר"י לשטתו דמוסף זמנה עד שבע ולא עד בכלל וכלה זמן מוסף בסוף שש ותפלת הסמוכה למוסף לר"י היא תפלת המנחה ואם אינה משלימה למוסף ביום כבר עברו זמן שתי תפלות ושוב לא יהי' למוסף תשלומין בערבית כמו"ש התוס' לעיל בתחלת הסוגי' דבעבר זמן שתי תפלות שוב אין לה תשלומין ונמצא תפלת מוסף עוברת ומנחה אף שלא יתפלל סמוך לערב יהי' תשלומין בערב שתפלה הסמוכה למנחה היא תפלת הערב לכן סובר ר"י יתפלל של מוסף ואח"כ של מנחה ורבנן לשטתייהו דמוסף זמנה כל היום ותפלת הערב היא תפלה הסמוכה למוסף כמו למנחה ולשתיהן יש תשלומין בערב לכן יתפלל של מנחה שהיא תדיר ואח"כ של מוסף שישלימנה בערב ומנ"ל להגמרא להוכיח דעד ועד בכלל:

ואמנם הא טעותא היא דאם מיירי שכבר הוא כל כך סמוך לחשיכה עד שאין שהות להתפלל מוסף ומנחה א"כ כבר הוא אחר פלג המנח' וכבר עבר לר"י גם זמן תפלת המנח' והרי כבר עברו ממוסף זמן ב' תפלות ושוב אין למוסף תשלומין ואיך אמר ר"י יתפלל של מוסף:

אלא דאכתי איכא לאוקמי פלוגתייהו באופן הנזכר ולא שכבר הוא סמוך לחשיכה אלא שהוא סמוך לפלג המנחה עד שאין שהות עד פלג המנחה רק לתפלה אחת וקאמר ר"י יתפלל מוסף שזו עוברת שבהגיע פלג המנחה שוב כבר עברו זמן ב' תפלות משא"כ מנחה יש לה תשלומין ורבנן לטעמייהו דלדידהו בין מוסף ובין מנחה זמנם נמשך עד הערב ויש שהות לשתיהן בזמנן ויקדים מנחה שהיא תדיר א"ו מדלא מוקמינן פלוגתייהו בהכי ש"מ שאין למוסף תשלומין כלל. ואמנם לפ"מ שנסתפקתי לעיל בר"פ בתוס' ד"ה איבעיא להו שאפילו לדברי התוס' שאין למוסף תשלומין היינו בלילה שאינו ראוי לשום קרבן אמרינן כיון שעבר יומו בטל קרבנו אבל אחר שבע שעות לר"י אף שעבר זמן מוסף כיון שעכ"פ היום ראוי לשאר קרבנות יש תשלומין אפי למוסף א"כ הדק"ל למה לא מוקי פלוגתייהו כנ"ל ולכן נלע"ד דליכא לאוקמי באופן זה דא"כ קשה למה פליגי במוסף ומנחה שהוא דבר שאינו נוהג רק ביום שיש בו תפלת מוסף למה לא פליגי בשחרית ומנחה באופן הנ"ל שטעה ולא התפלל שחרית ולא מנחה עד סמוך לפלג המנחה דלרבנן יקדים מנחה שהיא לשעתי' ואח"כ של שחרית לתשלומין ולר"י יתפלל שחרית שהיא עוברת שאם ימתין אחר פלג המנחה כבר עברו זמן ב' תפלות לר"י שזמן מנחה מסיים בפה"מ ואח"כ יתפלל מנחה דהרי חזינן דלר"י אפי' תפלה שהיא רק להשלמה קודם לחובת שעתי' היכי שהשלמה נדחית לגמרי לפי אוקימתא הנ"ל דמיירי לר"י שכבר עבר זמן מוסף וא"כ גם בשחרית הוא כן א"ו מדלא פליגי בשחרית ומנחה מכלל דפלוגתייהו הוא בשתי תפלות שהם בזמנן האמיתי לא בהשלמה וממילא ע"כ דעד ועד בכלל ולענין אם יש למוסף תשלומין אין מסוגיא הכרע:

שם התם אמר ר"כ הלכה כר"י הואיל ותנן בבחירתא כותי' הכא מאי וכו'. לכאורה יפלא למה תלה במה דאמר ר"כ התם ואם בלי דברי ר"כ הי' פשוט לו דהלכה כרבנן שהם רבים א"כ מה יועיל דברי ר"כ ואטו הואיל ובחדא הלכה כר"י יהי' בכלם הלכה כר"י ואטו זמן מנחה יש לו שום שייכות בשל שחרית ואטו בחדא מחתא מחתינהו. ונראה ע"פ מ"ש התוס' בד"ה ת"ש וכו' וא"ת ורבי למה לא הזכיר אותו במשנה וי"ל משום דלא ס"ל כוותי' בהא דאמר עד שבע אבל בהא דאמר עד ד"ש ס"ל כוותי' וכו' ובהא דעד פלג המנחה נמי וכו' דעביד כמר עביד וכו'. ואומר אני דמ"ש התוס' דבמנחה מש"ה הזכיר אותו במשנה משום דאמרינן דעביד כמר וכו' היינו השתא דמצינו לר"כ שתלה ר"כ טעמי' משום דתנן בבחירתא כותי' ולא תלה טעמי' מדחזינן דבמוסף השמיט דעתו ובשחרית הזכיר דעתו ש"מ שהלכה כמותו אלא ודאי שאין מזה ראי' דדי אם דייקינן ממשנתינו דעביד כמר עביד ולהכי הוכיח מבחירתא וא"כ שפיר קאמר רב חסדא התם קאמר ר"כ וכו' דאי לאו דברי ר"כ הוה דייקינן ממשנתינו דרבי סובר בין בשחרית ובין במנחה כר"י לגמרי ולכך הזכיר דעתו בהם והשמיט דעתו במוסף וממילא הוה פסקינן כר"י גם במנחה אבל מדחזינן התם דקאמר ר"כ הואיל ותנן בבחירתא מכלל דמשנתינו אין ראי' ולכן שאל הכא מאי:

ועדיין יש להקשות על ר"כ למה הי' צריך להביא ראי' מדתנן בבחירתא למה לא דייק מדהזכיר רבי דבריו בשחרית. ומ"ש דדי אי הוה דייקינן דלהכי הביא דבריו משום דאי עביד כר"י עביד קשה איך שייך בשחרית דאי עביד כר"י עביד וכי לרבנן אינו רשאי להתפלל שחרית בארבע שעות ראשונות ביום הלא רבנן האריכו הזמן שיש לו פנאי עד חצות אבל המקדים זריז ונשכר. ונראה דשפיר משכחת לומר דאי עביד כר"י עביד ונ"מ אם שכח להתפלל שחרית ולא נזכר עד אחר ד' שעות ואז נזכר ושוב איחר ברצון בלי שכחה עד אחר חצות דאז לרבנן דתפלת השחר ע"ח וזה כיון דנזכר קודם חצות שהי' יכול להתפלל בזמנו וברצון לא התפלל באותן שתי שעות הרי הזיד ולא התפלל ואין לו תשלומין להתפלל מנחה שתים ואם התפלל מנחה שתים הוה ברכה לבטלה אם אינו דרך נדבה אבל לר"י כיון שהי' שוגג כל ארבע שעות ראשונות כבר עבר זמן תפלה ויש לו תשלומין ושוב לא איכפת אם ישלים באותן ב' שעות שקודם חצות או אם ימתין עד אחר חצות כיון שבין כך ובין כך אינו בזמנו ולזה אמרינן דאי עביד כר"י ומתפלל בזה מנחה שתים עביד:

שם אדרבה מדר"ה ורבנן לא הוו מצלי עד אורתא וכו'.נלע"ד דרצה לומר כיון שהי' בע"ש אקדומי שבת מקדמינן ואי הוו סברי כר"י ודאי הו מקדמינן להתפלל מבע"י ומדאחרו עד אורתא ש"מ דאין הלכה כר' יהודה:

תוס' ד"ה ת"ש וכו' דה"פ וכו' ומש"ה מנחה לא עיין מהרש"א שפירש דבריהם דמה דאמר דעביד כר"י עביד היינו להתפלל ערבית מפלג המנחה ואילך עיין במהרש"א. ולענ"ד זה דחיק שהרי לא הזכירו התוס' בדבריהם ערבית כלל. ולענ"ד דלענין מנחה עצמה יש נ"מ כגון ששכח וטעה ולא התפלל מנחה עד אחר פלג המנחה ואז כזכר ושהה ברצון עד חשיכה דלר"י כיון שכל זמן המנחה הי' שוגג יש לו תשלומין בערבית ולרבנן כיון שנזכר בעוד יום ולדידהו אז עדיין זמן מנחה וכיון שהזיד ולא התפלל בזמנה אין לו תשלומין להתפלל ערבית שתים ובזה מאן דעביד כר"י עביד ועל דרך שביארתי בדברי הגמ' לענין שחרית:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף