פתחי תשובה/חושן משפט/רצב
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ואם החזירה. עבה"ט ועי' בפנים בש"ך ובט"ז בזה ועי' בתשו' ברית אברהם חח"מ סי' ל"א שכ' ישוב נכון לדברי המרדכי ומסיק שדברי המרדכי מדוייקין מאד במ"ש אדם הנפקד ששאל חפץ אחד מפקדון שבידו כו' והיינו ששאל לעצמו מקצת שלא מדעת ולא כלה שמירתו ממילא דעדיין לא נסתלק מעשה הראשון דמשמר עדיין מקצת הפקדון ולכן קאמר דאחר זה החזירו למקום שהיה מונח כו' דבמקום בעלים קאי ואפילו לר"ע דאמר כלתה שמירתו והיינו אפילו במקצת בגונב טלה מן העדר וסלע מן הכיס הני מילי גונב דלא מהימן ליה ואף שלא גנב רק מקצת מ"מ תו לא הוי שומר של הבעלים דהבעלים אינם חפצם שיהיה עוד שומר שלהם וצריך לדעת בעלים דעכ"פ רשות בעלים בעינן אבל שואל דמהימן ליה דאף דחכמים הטילו עליו דין גזלן משום דעשה זאת שלא מדעת בעלים מ"מ מהימן לבעלים דלא יחשדוהו כלל בשום דבר כיון שלא גנב ולא גזל מידי וכדמשמע מסוגיא דפ' הגוזל קמא דף ק"ח ע"ב כו' וא"כ לא כלתה שמירתו והיינו דתמיד היה שומר של הבעלים במקצת דהא לא שאל רק מקצת ועל השאר נשאר שומר ובמקום בעלים קאי והוי חזרה לרשות בעלים והא דחבית אתי שפיר דמיירי שטלטל כל החביות להביא עליה גוזלות ותו אין תורת שומר עליו ולאו במקום בעליו קאי כו' עש"ב כתוספת ביאור ועיין בשפר עט"צ ובנה"מ מ"ש בזה:
(ב) מתר לו להשתמש. עיין בנה"מ לעיל סי' קכ"א ס"ה סק"י מבואר בדבריו דווקא נפקד אבל שליח אם הוא שליח להולכה דהיינו שהמלוה עשה איתו שליח להוליך המעות ללוה או שהלוה עשה אותו שליח למסור המעות להמלוה אפי' הוא שולחני והן מותרין אין לו רשות להשתמש בהם כמ"ש הב"י ביו"ד סי' קס"ט כיון שלא מסרם שישהא בידו שום זמן אלא כדי שימסרם ללוה או למלוה ומכ"ש היכא שמסרן הלוה ואמר לו הולך וזכי שנעשו מעות המלוה והמלוה לא מסר בידו המעות מותרין אבל שליח קבלה של המלוה עשה אותו שליח לקבל המעות מיד הלוה מותר השליח להשתמש בהם דהוי כאילו הפקיד בידו מותרין ע"ש וגם בסי' קכ"ה סק"ג:
(ג) אפי' קודם. עבה"ט עד אלא יכול ליתן מעות אחרים כו' וכבר כ"כ הש"ך בסי' מ"ז סק"ט ובסי' ע"ג ס"ק כ"ה ובסי' ע"ה ס"ק ט"ו אמנם הגאון ח"צ ז"ל בהגהותיו לט"ז סי' ע"ג סי"ט השיג על הש"ך וכתב ששגג שגגה גדולה דאדרבה מוכח מהתוספות דלדידן דקיי"ל דהוי ש"ש אם תובעם המפקיד קודם שהוציאם ודאי צריך ליתן לו את שלו דוקא ולא מעות אחרים ע"ש והביאו הבה"ט בסי' ע"ג שם וכן הסכים לדינא בתומים שם גם הגאון מו"ה עוזר ז"ל בהגה שבה"ט לעיל סי' מ"ז השיג על הש"ך בזה (ועיין בנה"מ כאן שמיישב דברי הש"ך וצ"ע) גם בתשובת בית אפרים חח"מ סי' מ"ט מבואר שדעתו דלא כהש"ך בזה אולם מבואר מדבריו (הובא קצת באורך לקמן סי' שנ"ט ס"ב סק"ג) דזה דוקא אם הבעלים כאן ומקפידים להחזיר להם אותם מעות דוקא אבל אם לא באו הבעלים והוא צריך למעות זה ואינו רוצה ליקח אותם בתורת מלוה רק שמזכה לבעלים אחרים תחתיהן שפיר דמי ויכול הוא להחליף מטעם זה נהנה וזה לא חסר כיון שאין קפידא לבעלים במעות זה דוקא כו' ומשמע מדבריו דזהי אפי' באין לו היתר שימוש כלל כגון שאינו שולחני או חנוני עש"ת ולע"ד צ"ע ועיין בנ"צ מ"ש בזה:
(ד) גם באונסים עבה"ט עד שיהא לקנות סחורה בדמי הפקדון שמא יבא המפקיד פתאום כו' ועיין בתשובת גליא מסכת ס"ס י"ג בא' שנתן מעות לבע"ג שיקנה עבורו מלח בפינסק ונגנבו בדרך וכתב דהא ודאי דהבע"ג הוי על המעות דין ש"ש אף שאינו נוטל שכירות יתירא עבור זה וגם קיבל דמי שכירותו קודם שנסע לפי מה דקיי"ל שוכר כש"ש משום בההיא הנאה דשביק לאחריני כו' (עמ"ש לקמן סי' ש"ו ס"א סק"א) ולבד זה פשיטא דיש לו דין ש"ש כיון שהיה לו רשות להשתמש במעות הללו כו' ומצד זה קרוב לדון אותו לחייבו אפי' באונסין דהא הסמ"ע בסי' רצ"ב ס"ק ט"ז הקשה מסי' רס"ז גבי דמי אבידה ותירץ בשם הראב"ד דתשמיש בדמי פקדון גרע טפי שירא לקנות בהם סחורה שמא יבא המפקיד פתאום ויתבע פקדונו כו' וא"כ בנ"ד שמסר לו המעות שיביא לו מלח מפינסק שא"י לתבוע לו מעותיו רק המלח שהתחייב לו להביא ואינו ירא לקנות בהמעות סחורה או לעשות איזה חילוף מטבע כנה"ג כו' א"כ י"ל שחייב אפי' באונסין ואולם ראיתי למהרי"ק שורש קל"א (שהובא קצת בסמ"ע סי' רצ"א ס"ק ל"א) שלא קבע עליו חיוב רק מש"ש ואפשר דעובדא דידיה היו מעות צרורין וחתומין כו' עכ"ד ע"ש. ועיין בתשובת שבות יעקב ח"ג סי' קמ"ג בראובן ששלח לשמעון ע"י ציר נכרי שק צרור וחתום עם מטבע כסף ובתוכו צרור וחתום כמה מטבעות זהב שיקח בהם סחורה עבורו ויתן לו שכרו ושקל ראובן אותו שק במשקל וכתב לו בכתב כמה משקלו וישגיח על חותמו וכאשר הביא הציר את השק לשמעון נתן שמעון כתב שקיבל ע"י הציר על נכון השק מחותם. וכמו שבוע אח"כ כתב שמצא בתוך השק הכסף ולא שום מטבע מזהב וראובן טוען כיון שכתבת תחלה שקבלת השק על נכון עם כתבי שכתבתי לך בודאי שקלת מתחלה וראית תיכף אחר החותם. ושמעון משיב לא דקדקתי אחר המשקל והחותם כיון שהציר מוחזק לנאמן כו' ובאמת שמעון זה אינו מוחזק לנאמן כ"כ והוא נחשד קצת וגם יש אומדנא שהוא מעל בהמעות ע"י נדוניא שרוצה כעת ליתן לבתו כו' ושאל השואל אם יש לדון בזה ע"פ האומדנא והשיב לע"ד א"צ לזה האומד כלל כיון ששמעון יש לו שכר הו"ל ש"ש ואין לך פשיעה גדולה מזו כיון שכ' לו שמשקלו כך וכך ושיראה אחר חתימתו והוא האמין להציר ולא דקדק בכך ה"ל פשיעה גדולה אפי' שומר חנם יש לחייבו דאילו הודיעו תיכף יהיה יכול להוציא מהציר מכ"ש זה שהוא ש"ש אפי' אם לא נטל שכר מ"מ ה"ל ש"ש מיד שפותח השק ובידו להשתמש במעות עד שיבוא לידו הסחורה הזאת וכדאיתא בח"מ סי' רצ"ב ומבואר בסמ"ע שם דהאידנא כ"ע כשולחני לענין זה. גם מצד האומד כו' (עמ"ש לעיל סי' ט"ו ס"ה ס"ק ט') ע"ש. ומ"ש עוד הבה"ט ועיין בש"ך שביאר מה שנ"מ כו' הנה בש"ך סק"ט כתב ונ"מ דאם נפסל המטבע כו' עד וכמ"ש הגמ"יי פ"ד ממלוה והתוס' פ' הגוזל דף צ"ז כו' וכבר תמה עליו בספר נה"מ דהתוס' כתבו שם להיפך ע"ש מ"ש בזה ליישב ועיין תשובת בית אפרים חח"מ סי' נ' מ"ש בזה. ועיין בתשו' נו"ב סי' ל"ה:
(ה) חייב ליתן הריוח. עבה"ט מ"ש ורש"ל פסק כו' עד דמבטל כיסו לא הוי אלא גרמא כו' ועי' בתשו' אא"ז פמ"א ח"א סי' פ"ב במעשה שאירע ביריד א' שבא אחד ממרחקים עם ברזל למכור על יומא דשוקא והיה לאחד מבני העיר תביעה עליו ובא אליו במרמה כאילו הוא תגר וקנה ממנו הברזל בסך ידוע ונגמר המקח ומשך הברזל לרשותו והמוכר סמך עצמו שבכלות היריד יתן לו מעותיו ולאחר שחלף ועבר יום השוק הלך זה לתבוע מעותיו והשיב הלוקח משטה הייתי בך ולא היה בדעתי ליקח מקח זה ולא עשיתי אלא מפני שיש לי תביעה עליך לתפוס אותך בערך חמשים זהובים והמותר קח ולך והלה צועק ככרוכיא שעכשיו שעבר היריד א"א לו למכור סחורתו וא"א לו לטלטלן ממקום למקום במשא כבידה ובשעת היריד היו הרבה לוקחים. והשיב דברור דזה הוי מזיק גמור וראי' מדברי הרא"ש ר"פ האומנין (עי' בש"ע סימן של"ג ס"ב) דאף אם לא הלכו הפועלים אלא שכבר שכרו כל בע"ב פועלים ואין מוצאין עוד להשתכר נותן להם שכרן כפועל בטל דקיי"ל כר"מ כו' ובנ"ד נמי כיון דכבר הלכו לדרכם כל הקוני ברזל ועל ידו אי אפשר למצוא עוד קונים כאלו הוי מזיק גמור ומחוייב לשלם הוצאותיו ואע"ג דלא היה כוונתו להזיק אלא להציל את שלו שיהיה מוחזק הרי מבואר בח"מ סי' ס"ו סכ"ג ובסמ"ע וש"ך שם (בבה"ט ס"ק ס"ב) דהיכא דחייב מדינא דגרמי חייב אפי' לא כוון להזיק א"כ בנ"ד לא יוכל לומר שעשיתי להציל את שלי דמ"מ גרם לו היזק רב ועוד דהיה לו להודיע מיד ולא לדחותו בלך ושוב עד אחר היריד ע"כ ברור שזה האיש לא עשה כשארית ישראל וראוי לקנסו ולגבות ממנו כל היזקו של המוכר ע"ש (סעד לדבריו מתשובת הרדב"ז ח"ב סימן בצ"ט שהובא לעיל סי' קע"ו סי"ד ס"ק כ' ע"ש) . ועיין בתשובת שבו"י ח"ב סי' קנ"ח הזכיר קצת מדברי הפמ"א הנ"ל ותמה עליו במה דמשמע מדבריו דזולת הטעם שחייב לשלם מדין מזיק המכירה בטילה מאחר שלא כוון לקנות רק לתפוס בחובו וגם ניכר האונס שנתיישן החוב ולא רצה לפרוע לו ובאמת זה אינו דגם בכה"ג נקנה המקח וברשותו זל וראיה מש"ס כתובות דף ק"י שהובא בש"ע לעיל סי' פ"ה ס"א ומדברי המרדכי סוף כתובות סי' רע"ח שהובא בסי' ק"ץ ס"ו בהגה ובסי' ר"ד סעיף י"א ע"ש. ולעד"נ לכאורה דגם אא"ז ז"ל מודה בזה רק שם הוה המעשה דעייל ונפיק אזוזי דלא קנה כדלעיל סי' ק"צ סעיף י"ז ולכן השיב דמ"מ מחוייב לשלם מדין מזיק. שוב בתשובת בית אפרים חח"מ סי' ע"ו שאלה כזו בראובן שקנה סחורה משמעון ולא רצה לשלם לו כי אמר שלא היה בדעתו לקנות כלל רק שרצה לתפוס בעד חובו שמגיע לו ממנו ושמעון טוען כי המקח קיים ובענין החוב יקוב הדין ביניהם והשיב שהדין עם שמעון שא"י לבטל המקח כי דברים שבלב אינם דברים ואומדנא דמוכח אין כאן די"ל דשפיר נתרצה לקנות הסחורה והיה בדעתו לתפוס המעות והביא דברי הפמ"א הנ"ל וכ' דאפשר דהפמ"א אזיל לשיטתו שם בסימן נ"ג לענין קדושין שכתב לחלק דהא דבזבין לנכסיה אדעתא למיסק לא"י אמרינן דדברים שבלב אינם דברים לפי שבעיקר המכירה היו פיו ולבו שוים אלא שבלבו להטיל תנאי המבטלו משא"כ היכא דגוף הענין לא היה פיו ולבו שוים כו' והאריך קצת ומסיים ולדינא נלע"ד דכל שאין גילוי דעת אז שמסר מודעא בפני אחרים שאין בדעתו לקנות ה"ל דברים שבלב ואינם דברים והמקח קיים ע"ש. ועיין בתשובת חתם סופר חח"מ סי' קע"ח האריך בדינים אלו דמבטל כיסו של חבירו ובסוף התשובה כתב ז' חילוקי דינים היוצאים מפלפולו שם (עי' בנ"צ הבאתי את כולם בשמו וע"ש מ"ש עליו בזה) וע"ש עוד בסימן קנ"ז שהשיב על נדון השאלה שם וז"ל כפי הנראה דעת המצווה שיזכו מקבלי מתנותיו מיד ככל צוואת שכ"מ והרי הוסיף שאפי' יתייקרו הננסים קודם פרעון למקבלי מתנות יזכו גם הם בהרויח לפי ערך נמצא זכו בני ח"ק מיד ברגע מיתתו בסך ה' מאות זהו' שלהם וידוע דרך ח"ק לסגל המעות ע"ד היתר או רבית נכרים ע"פ דינא דמלכותא ששה (פארצענט) או לקנות (פאפירין) בעד ה' (פארצענט) והוי ריוח שלהם מבורר והמבטל כיסם חייב לשלם ע"פ פסק ש"ע סימן רצ"ב ס"ז אלא הש"ך שם נוטה לדעת מהרש"ל דאינו אלא גרמא וכן נראה ממ"ש סימן ס"א סק"י וא"כ אם עדיין הבן הגדול לא היה נותן להח"ק פרס שלהם שנה בשנה והם באו להוציא מידו קשה להוציא נגד הנ"ל אך כיון שכבר שילם להם היזקם בכל שנה ושנה אין לנו לומר ששילם על הקרן ולשוויה גרמא בנזקי צדקות עניים ואפי' בנזקי אחר נמי לא והיינו במה שהיה היזק מבורר ששה (פראצענט) ע"פ דד"מ שהיו יכולים להלוותם בהיתר כו' עכ"ל ע"ש. ושם בסי' מ"ח ע"ד מעות קרן קיימת ללומדי תורה שא' הניח ומסרום לשליח להלוותם ברבית לעובד כוכבים וקבעו לו שכר טרחתו (פריצענט) א' והשליח פשע ולא הלום רק נשא ונתן בהם בעצמו אי חייב לשלם. וכ' הנה דין פשוט בש"ס פ' החובל דמבטל כיסו של חבירו פטור ורמזו הש"ך זה ג' פעמים בח"מ סי' ס"א סק"י וס"ס פ"א וסי' רצ"ב ס"ק ט"ו אך אם ירצה ליתן הרשות לקבל כמבואר ביו"ד סי' קע"ז ובש"ך שם ס"ק מ"א ומ"ב אך לא נ"ל שיהא רשות לגזבר למנות עוד שליח זה דהרי הגזבר פושע בשל עניים דהשליח הזה נחשב שעובר על דעת משלחו ומה שהוא נותן אח"כ מרצונו הוא נותן ואם לא ירצה אין להוציא ממנו בדיינים נמצא פרנסת העניים בחסדו של זה תלויה ולא כן היה דעת המצוה ז"ל וכן יש לתמוה על כנה"ג הנדפס בגליון יו"ד הלכות צדקה כו' ע"ש:
(ו) ואם שנים הפקידו כו'. עבה"ט ועיין בתשו' ושב הכהן סי' ס"ג שתמה על דין זה והניח בצ"ע ע"ש ועי' בנה"מ מ"ש בזה ועמ"ש לעיל סי' קע"ו ס"ז:
(ז) מרובא קא פריש. עבה"ט עד ולפי זה צ"ע למה כתב לעיל דמיירי דוקא בבהמות כו' וכן הקשה. בדגמ"ר ע"ש ועי' בנה"מ ישוב לזה:
(ח) ומוכר בשוק לשעתו. עי' א"ח סי' תמ"ג במג"א ס"ק ד' שכ' שם מיהו אם הוא במקום דיכול למכרו לעובד כוכבי' שיודע שיחזור לו אחר הפסח אסור למוכרו מכירה חלוטה ע"ש ואפשר שזהו שמרמז כאן בתיבת לשעתו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |