ביאור הגר"א/חושן משפט/רצב
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) אין כו'. מפורש בתורה:
(ב) אפי' אינו מכוין כו'. מ"א א' הניח מקלו כו' קסבר כו':
(ליקוט) אפי' אינו מתכוין כו'. כל סעי' זה הם דברי הטור ולא מצינו שיטה זו ברש"י ותוס' ולא בשום א' מהפוסקים כי כל שליחות יד במתני מ"ג ב' ובגמ' שם הכל מיירי בשליחות יד ליטול ממנה ולמ"ד ש"י א"צ חסרון אפי' לא נטל ממנה רק דעתו כשהגביהה או משכה ליטול ממנה וכן שם מ"א תרגמה כו' תרגמה כו' ג"כ כה"ג אלא אם רצה לגזול כולה לד"ה אפי' לא בטל אבל ליטול מקצתה למ"ד ש"י צריכה חסרון דוקא שנטלה ולמ"ד א"צ חסרון אע"פ שלא נטלה אבל בכולה דעתו ליטלה ועתוס' שם ד"ה שנטלה כו' שנטלה כו' ושיטה אחרת דלעולם בעינן דעתו ליטול כולה ע"ש בהשגות אלא שלמד הטור ממש"ש רועה כו' ושם אינו מתכוין אלא להשתמש בה וערש"י שם ד"ה והא לא כו' ואי קשיא כו' ודברי רש"י תמוהין אטו בע"ח המכחישים מיגרע גרע וכן הקשה מהר"ם ופי' הטור דשואל הוא דוקא משנשתמש ובבע"ח משום ש"י אפי' לא נשתמש עדיין ומש"ש הניח מקלו כו' היינו כמ"ש תוס' בד"ה הא לא כו' שבאותו מקל הכישה להיות המקל עליה וקודם שהניח בא זאב כו' וז"ש אע"פ שעדיין כו' אבל אם כו' אבל כ"ז דוחק דמ"ש והניח שעדיין לא הונח וגם ק' מנ"ל לדחוקי כה"ג ולא שהונח כבר ומשום שואל וגם פשטא דשמעתין שטילטלה להביא כו' מ' אפי' לא נשתמש עדיין הוי שואל ודומיא שנטלה כו' ואמת שרשב"ם פי' בב"ב מח א' למוד ומדד בה אבל פשטא דשמעת' לא מ' כן ומ"ש תרגמא כו' תרגמא כו' שהוא תמוה מאד שלא שייך כאן דלא הצ"ל אלא תרגמא שהניחה במקום כו' אלא משום דר' יוחנן מפ' למתני' שכבר גנבה והוציאה לרשותה וז"ש הא מני ר"י היא דתניא הגונב כו' וא"כ מ"ש הניחה שאח"כ החזיר והניחה במקומה ואמר תרגמה שנטלה כו' שטלטלה כו' דעדיין לא נשתמש ונמלך להניחה וי"ל שהניחה שלא במקומה. ודאי דברי רש"י הנ"ל מוכחין בכמה מקומות דר"ש תרגמא שטלטלה כו' וקסבר כו' ול"ק משום שליחות יד וכן שם מ"ג ב' וצ"ל ע"כ כדברי רש"י משום דמלאכה שאינו מחסרה הוא אבל דברי רש"י כפשטה משום דמלאכה המחסרה לאו בתורת שאלה ירד אלא שליחות יד הוא וכמו ע"מ ליפול ממנה כיון שמחסרה והכל אפי' לא נשתמש ומש"ש הניח מקלו כו' משום דאל"כ הדרה למקומה כמש"ש והוינן בה כו' (ע"כ):
(ליקוט) עמש"ש שלמד מקו' רש"י והרמב"ן חילק בין הוציאו מרשותו ע"ש ופי' דחוק אבל פי' הרז"ה נכון מאד שודאי שואל הוא אלא שכל גזלן שבשומר נק' שולח יד ותרגמה הראשון סובר דש"י צריכה חסרון אבל בלא"ה לא וכ"ש שואל דלא והשני ס"ל דא"צ חסרון אבל שואל לא ור"ש ס"ל דאפי' שואל דאינו רוצה לחסרו ולא חסרו וכ"ש בש"י דרצה לחסרו דא"צ חסרון וז"ש תסתיים כו' כיון דסבור דאפי' שואל דגזלן הוי אלמא א"צ חסרון והוא כמש"ש דבכולם בין בשואל בין בש"י שמחסרו בכולם אפי' לא נשתמש עדיין דכולהו משום שליחות יד הוא (ע"כ):
(ג) אע"פ כו'. כמש"ו רק שיגביהנה כו' וכמש"ש מ"ד א':
(ד) אבל אם כו' ולא משום כו'. ערש"י שם ד"ה והא לא חסרה כו' וגמ' שם וקסבר שואל כו' ול"ק משום שליחות יד ושם מ"ג ב' אלא הא דא"ר כו' אלא הב"ע כו' ובשואל כו':
(ה) אלא דשעת כו'. ערשב"ם בב"ב פ"ח א' ד"ה למוד כו':
(ו) ואם החזיר' כו'. אפי' לר"ע דדוקא בגנב גמור דלא מהימן ליה ס"ל דכלתה שמירתו וע"ש דצ"ע דהא בגמ' אמרינן שם אלא אר"ש הב"ע כגון שטלטלה כו' וכולה ר' ישמעאל היא ועס"ו:
(ז) ובמעות כו'. כמ"ש בס"ז ואם כבר כו' אפי' אחר כו':
(ח) אבל אם כו'. אבל הרי"ף ורא"ש השמיטוה דהאיבעיא היא למ"ד צריכה חסרון ואנן קי"ל כמ"ד א"צ חסרון. הג"מ ומ"מ וכ"כ הראב"ד שם אלא די"ל דאפי' למ"ד א"צ חסרון כיון שלא היתה כוונתו לשלוח יד בכולו לא נתחייב על השאר מיהו קשה מאי קאמר שם לימא קסבר שמואל כו' הא לא מהני כנ"ל וי"ל דקס"ד כן אבל התרצן תי' לא כו' ואף למ"ד א"צ חסרון אינו חייב אלא משום ה"ט. מ"מ:
(ט) (ליקוט) שאינם גוף כו'. אבל בתוס' מ"א א' ד"ה שנטלה ע"מ כו' מ' דוקא יין אבל לא שמן אף שהוא גוף א' (ע"כ):
(י) ולא הגביהן. אף לדעת הרמב"ם דס"ב דבעיא דר"א דוקא בשלא נטלן כמש"ש ליטול דגמ' לא מתמה אלא אשמואל לימא כו' וכמ"ש רש"י במתני' ד"ה הגביהה כו' דהוה כו':
(יא) אמר כו'. דברי הסמ"ע כאן תמוהים מאד ואף שהש"ד יישבו דבריו דחוקים:
(יב) אע"פ כו'. כמש"ש שנ' כו':
(יג) ה"ז כו' ומשלם כו'. מ"ג א' ב':
(יד) ונתחייב כו'. מ"א א':
(טו) המפקיד כו'. כר' יוחנן דאוקמיה בתרי תנאי וכר"ע דהלכה כמותו כמ"ש ה' כר"ע מחברו ושם מגב' מאי לעולם כו' ודלא כרב ששת דאוקמיה כר"י דא"כ הלכה כר"י כמ"ש בפ"ד דיבמות סתם במתני' ומחלוקת כברייתא כו' וערי"ף אבל סמ"ג בשם ר"י והג"מ פ"ד והג"א פ"ק פ' כר' ישמעאל וערש"י שם ד"ה הא שקלינהו כו':
(טז) טלטלה כו'. דעדיין לא כלתה שמירתו אף לר"ע כמש"ש דוקא שנטלה לשלוח בה יד או להשתמש בגופה ומשום שואל שלא מדעת וערש"י שם ד"ה תרגמא. דאילו כו' ואף שאין ה' כן מ"מ נלמד מזה לכה"ג:
(יז) ואם אירע כו'. עבה"ג וז"ש במתני' שם לצורכה פטור ול"ג שלא לצרכו. ב"ח:
(יח) מחמת כו'. עסי' רצ"א ס"ט:
(יט) ואם לא כו'. דע"כ ל"פ ר"ע עליה דר"י אלא בנטלה לגוזלה או כו' להשתמש בה אבל בכה"ג מודה לר"י:
(כ) ולא קשורים כו. עבה"ג וכ"ש ללישנא קמא:
(כא) ואם כבר כו'. דע"כ ל"פ ר"ן אלא בלא נשתמש ול"פ ר"ע עליה דר"ט אלא בלא נשתמש אבל נשתמש לכ"ע הוי שואל אף לרבה וע"ש בסוגיא ך"ט א' וכן איתא בהדיא כאן איתביה ר"ן כו' אלמא בהוציא מודה ועבה"ג ובירושלמי דדמאי א"ר יוסי הדא אמרה הנותן מעות לחברו והחליפן ואבדו חייב באחריותן הג"מ שם:
(כב) אפי' אחר כו'. כ' הרא"ש דבלא"ה לא הוצרך להשמיענו אלא בכה"ג דאע"ג דא"צ דעת בעלים אף לר"ע כיון דברשות מ"מ חייב ועבה"ג ועברא"ש שם שהקשה על הרי"ף שכאן פ' כר"ן ובפ"ב פ' כרב יוסף בדמי אבידה ותי' בתי' ראשון שאני שם דבלא היתר שימוש הוי ש"ש וכ"כ המ"מ ועסי"ט בכה"ג ואמרינן לקמן פ"א א' דאף לאחר ימי שאילתה חייב כש"ש הואיל כו' וא"כ בההוא הנאה דאי מתרמי כו' נעשה שואל כנ"ל:
(כג) והוא כו'. כמ"ש בסי' רצ"א סט"ז:
(כד) ובע"ה שרוב כו'. דהוא כחנוני:
(ליקוט) ובע"ה שרוב כו'. מרדכי שם בשם ר"ת והרא"ש בשמו בפ"ד סי"ג (ע"כ):
(כה) ודוקא כו'. דנסכא אינן כמעות וכמ"ש בפ"ק דקדושין פריטי אין כאן כו':
(ליקוט) ודוקא כו'. שבועות מג ב' נהרדעי כו' וערש"י שם (ע"כ):
(כו) ואם הרויח כו'. דלא אמרו אלא חייב באחריותן וכמ"ש זה נהנה וזה לא חסר ואע"ג דתניא בתוספתא פ"ה והביאו הרא"ש שם הנותן מעות כו' ואם יש עדים כו' וכמש"ל סי' קפג ס"א שם שנותן לו להרויח וכמ"ש בירושלמי שם המבטל כיסו כו' ועתוס' כט א' ד"ה והוי כו' וכ"ש בלא ה"ל רשות להשתמש בהן דה"ל גזלן ומשלם כשעת הגזילה כמ"ש מג א' ב' ועתוס' כח ב' ד"ה ע"כ כו' ובב"ק צ"ו ב' ס"ס גזילה כו':
(כז) מיהו אם כו'. דג"ז מבטל כיסו הוא. מרדכי שם:
(כח) אבל אם כו'. ר"ל וזה אינו רוצה להיות בהפסד אלא אומר תן לי או מעותי או בריוח לבד ול"ד למ"ש בב"ק קא ב' אם פחתו כו' לאמצע דשם שינה משא"כ כאן כ"נ ליישב דברי הרב וכ"כ סמ"ע אבל במרדכי שם ליתא לדין זה אדרבה מ' שם דאם רוצה מעותיו צריך להחזיר לו אלא דכ' שם דבכה"ג אם הרויח הריוח לנפקד ואח"כ כ' בשם ר"ה גאון דבכה"ג כיון שמסרב ודחי ליה חייב למפלג בריוח וכ"כ בד"מ ונראה שצ"ל הדין עם המפקיד שצריך ליתן את מעותיו כי בפקדון באה לידו וערא"ש בגמ' כאן והראב"ד ז"ל תירץ דהנאת שימוש כו' שמא יבא המפקיד כו' וז"ש ואם נתעסק כו' וכס' הג' שם אע"ג שאינו עמו בהפסד וכמו הנותן לשלוחו כיון שמבטל כיסו שזה רוצה מעותיו וכנ"ל וחידש כאן שאע"ג שא"ל להיות עמו בהפסד ואינו רוצה ואין כאן ריבית וקרוב לשכר ורחוק להפסד כמ"ש בפ"ה דאין רבית אלא הבאה מלוה למלוה וכאן לא בתורת מלוה ולא בתורת מקח נתן לו וכן לא התנה עמו קרוב כו' ועמרדכי שם ושם אלא דלא ה"ל לצורך בעל כו' אלא דמילתא בפ"ע היא והוא מתשו' הרשב"א וקאי אמש"ל ואם הרויח כו' מיהו אם עסק לצורך בעל הפקדון ה"ה שלו וכמ"ש בב"ק קב ב' ואם הותירו כו' ואע"ג דלאו שליחותיה קעביד וערש"י שם ד"ה מי הודיעו כו' ולא קי"ל כבני מערבא ומש"ל הדין עם הנפקד לא דא"צ להחזיר לו מעותיו אלא דא"צ לתת לו הריוח וכ"ס ראשונה במרדכי וכ"מ בד"מ שפ' כס' ראשונה:
(ליקוט) הדין עם הנפקד. צ"ל עם המפקיד דודאי שצריך להחזיר מעותיו ואף שי"ל דה"ק עם המפקיד שצריך ליתן ריוח כס' ר"ה גאון בפ' הגוזל סי' קכ"ד אין הלשון מ' כן דהרי המפקיד אינו חפץ בריוח אלא צ"ל עם המפקיד וג"ז אינו נכון דבמרדכי לא הוזכר זה וגם כאן אינו מדבר מזה וא"צ להשמיענו אלא העיקר שצ"ל הריוח של הנפקד וע"ז קא' ואם נתעסק כו' ואכולה קאי אף אריחא כמ"ש בתשו' הרשב"א שם (ע"כ):
(כט) או במקום כו'. ברשב"א שם אף בכה"ג צריך גילוי דעת וכ' תמה עליו בסמ"ע ועבה"ג סק"ה:
(ל) אינו כו'. כמש"ש קטז ב' הכא בשותפין כו' אמר פליג כו' ועסי' קפג ס"ג שליח כו' מיהו כו' והוא דעת הרשב"א ג"כ:
(לא) אם לא כו'. וכ"מ בתוס' שם ד"ה אין כו':
(לב) אבל כו'. כמ"ש בפ"ב דשקלים מותר שבוי לאותו שבוי ואין רשאי לשנותן. שם:
(לג) המפקיד כו'. כמש"ש ל"ח א' אדם רוצה כו' ואף רשב"ג ל"פ שם אלא בכדי חסרונם ועתוס' שם ד"ה מחלוקת. ב"ח:
(לד) אחר שישבע. כמ"ש בסי' צ"א ס"ג בהג"ה וה"ה כו' ועבה"ג:
(לה) וכן כו'. נלמד מהנ"ל וע"ל סי' רנג סי"ג:
(לו) יכול כו' ואם שנים כו'. בכורות יח ב':
(לז) אזלינן כו'. כמ"ש בכמה מקומות ובפסחים ו' א' תיבה כו':
(לח) ואם כו'. בכמה מקומות ועיקרה בספ"ק דכתובות:
(לט) הפקיד כו'. ערא"ש פ' הדיינין סי' כז כח וע"ל סי' ע"ה סי"ט וסי' צ' ס"י:
(מ) (ליקוט) לא ערבם כו' בד"א כו'. כשיטת הרי"ף דפ' כרבא אר"נ דפ' כחכמים וכר' יוחנן דאמר שם ל"ש אלא כו'. והרא"ש תמה עליו למה לא פ' כרנב"י דהוא בתראה והולכין לשיטתן כמ"ש בפ"ג דב"ק וכמ"ש בסי' תי"ג ס"א אבל לפימ"ש הרא"ש כשיטת תוס' שם דבכדי חסרונם ס"ל לרנב"י ג"כ טעמא דרב כהנא האידנא אין נ"מ ואף לדבריו הל' כר"ן. ועוד תמה עליו למה פ' כר"ן ולא כר"י דהא אין הלכה כבתראי אלא מאביי ורבא ואילך אבל הרשב"א והרא"ה והר"ן כ' דדוקא היכא שחלקו רבם על הם ושמעו דברי התלמידים וכ' שם ואי משום דרבא בתראה לאו משמיה דנפשיה קאמ' אבל בספ"ג דשבת פריך דר' יוחנן אהדדי אע"ג דל"ק משמיה דנפשיה ועבס"פ המדיר דשם ג"כ פלוגתא דר"י ור"ן פ' כדברי הרי"ף דהלכה כרבא אר"נ (ע"כ):
(מא) אם בעל כו'. כמ"ש בפ"ק דפסחים א"ל המתן כו':
(ליקוט) אם בעל כו'. כמש"ש ל' א' פקדון מאי כו' וז"ש שם מדרשב"ג דמתני' מיירי שהלכו למ"ה וכמ"ש בסי' רפ"ה ס"ד (ע"כ):
(מב) המפקיד כו'. ערי"ף שם דל"ש לפלוגתא דת"ק ורשב"ג דמתני' דלא כרא"ש:
(מג) והדמים כו' ויש לו כו'. כמו דמי אבידה וכמש"ש כט ב' ל"ש אלא בדמי כו' וה"נ:
(מד) לפיכך כו'. כנ"ל ס"ז ועבה"ג וערא"ש שם:
(מה) ואם פתח כו'. דקי"ל ש"י א"צ חסרון כנ"ל:
(מו) וה"מ כו' כי כו'. כנ"ל ס"ז במעות דחילוק בין שולחני לבע"ה מיהו דוקא בשאין מקפיד כמש"ש דוקא מותרין כו' וז"ש כי ודאי כו' אבל בידוע שמקפיד אסור מיהו במקום ביטול תורה מותר בכ"ע כמש"ו וכן אמר במרדכי שם ואיתא במדרש משלי לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב שאין לבזות מי שגונב ד"ת והעתיקן ובתוספתא פ"ז דב"ק המתגנב מאחר חבר כו':
(מז) ובמקום כו'. כמ"ש בפ"ד דכתובות עשה צדקה כו' זה הכותב ספרים כו' ואמרי' שם דכופין על הצדקה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |