סמ"ע/חושן משפט/רצב
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ואם שלח בה יד כו' דכתיב או מת או נשבר או נשבה שבועת ה' תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו במלאכת רעהו ולקח בעליו (השבועה) ולא ישלם הא אם לא נשבע ע"ז אלא מודה ששלח בה יד חייב אפי' על מיתה ושבירה דנעשה לה מעצמה שהן אונסין גמורין אע"פ שכבר החזירן למקומן והטעם דמשעה ששלח בה יד כדי לחסרה עמדה ברשותו ומתחייב לשלמה כמו שהיתה באותה שעה ששלח בה יד וכדין גזלן כמ"ש המחבר בסמוך ס"ה:
(ב) דשליחות יד אינה צריכה חסרון פי' אע"פ שעדיין לא נעשה החסרון רק שיגביהנה כו':
(ג) אלא משעת תשמיש כו' "עד שהוא שואל שלא מדעת דקדק וכתב שלא מדעת דאלו שואל מדעת נתחייב באונסין משעה שמשכה מבית בעלה אע"פ שעדיין לא נשתמש בה ולא הגביה להשתמש בה והטעם כתבו התוס' דבשאלה מדעת כיון דמדעתו להשתמש בו למחר או ליומא אוחרא שאלה ומשכה מבית בעלים ה"ל כאלו כבר שימש בה משא"כ זה שהופקד בידו כדי שיהא מונח אצלו בלא שימוש כל שלא שימש בה ה"ל ברשות בעליה כיון שאינו עומד לשימוש ועפ"ר:
(ד) ואם החזירה למקום שנטלה כו' היינו דוקא כשלא נטלה לשמש בה תשמיש שמחסרה וזהו שסיים מור"ם ז"ל וכתב בטעמו ז"ל הואיל ולא הוי עליו מתחלה רק שואל בעלמא ואם נטלה לתשמיש שמחסרה אז אין דין שואל עליה אלא דין שולח יד דהוא כגזלן וכל גזלן אינו מהימן למחשב חזרתו למקומו ברשותו אם לא שהחזירן מדע' בעלים מיהו צ"ע דשם במרדכי משמע דלא איירי אלא בדב' שאין הבעלי' מקפידין על תשמישן בלא רשות ובכה"ג לא מקרי גזלן וכאן לא איירי בכה"ג מדקראו גזלן ועיין בגליון חכמת שלמה פ' המפקיד (דף כו ע"א) כתבתי ישוב לזה:
(ה) חזר להיות דינו כשומר הוא מטעם שכתבתי דדעת השומר חשיב דעת בעלי':
(ו) ובמעות בכה"ג כו'. הטעם דשאני מעות דמוכנים תמיד לקנות בהן סחורה כ"כ הרא"ש וכמ"ש עוד מזה בסמוך ס"ז:
(ז) אבל אם הגביה כדי כו' ה"ה אם משכה לרשותו כדי לחסר' קנאה להיות עומד ברשותו אף לענין אונסין:
(ח) ליטול ממנו דינר "עד ה"ז ספק איבעיא דרב אשי הוא בגמ' פרק המפקיד ומשום די"ל דבשלמא דבר שהכל גוף אחד כגון חביות יין או דבש שמגביהו ליטול ממנה קצת ניחא ליה דתהוי כולי חביות בסיס למה שיטול ממנה שלא יחמיץ דיין אינו משתמר אלא בכלי מלא ונעשה שואל על כל מה שבחביות להשמר עם מה שהוא רוצה ליטול אבל אם היה הפקדון כיס של מעות אין דינר זה שנוטל משתמר מהאחר או דלמא גם בזה נאמר כיס מלא מעות יותר נראה הוא ומשתמר ואינו נוח להיות נאבד כדינר יחידי והוה בזה דומה קצת ליין להתחייב בכולו ועלה בתיקו שם בגמ' מיהו שם בגמ' משמע דלא איבעיא ליה האי איבעיא אלא למ"ד שליחות יד צריכ' חסרון אבל לדידן דקי"ל דאין צריכה חסרון אין חילוק בין כיס לחביות מ"ה השמיט הרי"ף והרא"ש והטור להך איבעיא וספיקתו והרמב"ם פ"ג דגזילה כתבו והשיגו שם הראב"ד ג"כ מה"ט הנ"ל והמ"מ ישבו וזהו ג"כ דעת המחבר שהעתיק ל' הרמב"ם שסמך אישוב דהמ"מ ודו"ק:
(ט) אבל שאר פירות נרא' דל"ד פירות קאמר דזהו פשיטא דמ"ש ממ"ש כבר ברס"ב ז"ל הטה את החביות ונטל ממנה רביעית כו' וזיל בתר טעמא אלא ר"ל מי פירות וק"ל:
(י) אמר שרוצה לשלוח כו' קמ"ל בזה דאע"ג דכתיב על כל דבר פשע לא תימא שנתחייב בדיבורו שהרי כתיב אם לא שלח ידו במלאכת רעהו עד שישלח בה יד ומאי דכתיב על כל דבר פשע דרשו מיניה בגמ' דאם אמר לשליח לשלוח יד בפקדון ועשה מאמרו בו דחייב המשלחו כמ"ש המחבר מיד אחר זה גם בטור סמך שני הדינים וכתבן זה אחר זה מה"ט ובפרישה כתבתי דנרא' דהיינו דוקא כשלא ידע השליח שהוא של אחרים או שאינו בר חיוב או שאין לו מה לשלם וכמ"ש בר"ס קפ"ב דאל"כ הא קי"ל דאין שליח לדבר עביר':
(יא) וטלטלה לצורכו. כן הוא ג"כ לשון המשנה והפוסקי' ובגמ' דייק מדקתני טלטלה ולא נקט נטלה משמע דאיירי אפי' בלא נטלה ממקומה כדי לגוזלה או לשלוח בה יד כדי לחסרה אלא טלטל' כדי לעלות עליה במקום סולם כדי ליטול גוזלות מהשובך ולהחזיר' אח"כ בעינ' למקומ' אפ"ה חייב באונסין כיון שטלטל' לצורכו משום הכי דקדק הרמב"ם והמחבר ולא כתבו דשלח יד בהחביות אף דהטור כתב בזה שלח יד בהחביות כתבתי בפריש' דל"ד קאמר אלא משום דשייך בו קצת לשון שלח יד שסתם חביות מקפידין בעלי בתים שמא ישתבר מחמתו מ"ה דימהו לשולח יד ועפ"ר ודלא כע"ש דכ' ב"פ בהאי דינא דמיירי כשהיה דעתו לחסרה ודו"ק:
(יב) לצורך מקומ' פי' כגון שמונחת במקו' התורפה ומטלטלה למקו' המוצנע כדי שלא תשבר:
(יג) מחמת שינוי המקו'. פי' שלא החזיר למקומ' הראשון ובאו הגנבי' וגנבוהו חייב אפי' אותו מקום השני משומר יותר מן הראשון דאמרינן אלו הגנבים לא היו מצויים שם ולא גנבוהו אלו נשאר שם או חזר והניחה למקומ' הראשון וזהו דוקא שייך כשיחדו להן הבעלי' מקום מתחלה דאל"כ כ"מ שחוזר ומניח שם הוא מקומה:
(יד) אע"פ שהן צרורין פי' כמו שצר אדם כיס שלו:
(טו) מותר לו להשתמש בהן כיון דהמפקיד יודע שחנוני ושולחני צריכין למעות ולא קשרם וחתמ' בקשר משונ' ודאי אינו מקפיד הוא בשימושן במעותיהן:
(טז) נעשה עליהן ש"ש כו'. ואפי' לדעת הרי"ף והרמב"ם דס"ל בדמי אביד' דמותר ג"כ להשתמש בהן דחייב המוציא באונסיהן כאלו כבר נשתמש בהן וכמ"ש הטור בשמם בס"ס רס"ז וגם המחבר כ"כ שם סכ"ה ע"ש דכ' הראב"ד דשאני הכא דתשמיש בדמי הפקדון הוא גריעי דירא לקנות בהן סחור' שמא יבא המפקיד פתאום ויתבע פקדונו משא"כ בדמי אביד' דבטוח הוא שישה' אצלו זמן מרובה ומה"ט ג"כ אינו דומה לשואל מדעת דנתחייב באונסין אפי' עדיין לא שימש בה דשם ניתן להשתמש בו ברשות ואינו ירא דב"ה יבא פתאום לתבוע ממנו:
(יז) אפי' אחר שהחזירם למקומם כו'. כבר כתבתי הטעם בסוף סעיף א' דאע"פ דבשואל שלא מדעת דשמש בפקדון והחזירה למקומה פטור מאונסין שאני מעות דעומד להשתמש בו עוד כל שעה כשיבא לידו דבר שיש בו ריוח וגם כבר שמש בה מטעם זה כתב מור"ם שם בס"א דבמעו' בכה"ג חייב באונסין:
(יח) ובע"ה שרוב עסקיו בריבית ☜במרדכי שם סי' רצ"ה כתב דבזמנינו שאין לנו שדות וכרמים כל עסקינו בריבית וקניית סחורה וכ"ע דינם כשולחני:
(יט) לפי שצריך תמיד למעות. ☜ וכתב מהרי"ק שורש קנ"א דאין חילוק בין מקום שהתגרים מצויים לאינן מצויים וכן אין חילוק בין עשיר שא"צ לאלו המעות עני עכ"ל ד"מ י"א:
(כ) ואם הרויח במעות כו'. בין היה לו רשות להשתמש בהן או לא כו' מיירי כשגילה הנפקד דעתו דאף דאין לו רשות להשתמש מ"מ הוא משתמש בו כדי ליקח הריוח לנפשו וז"ש בסמוך אחר זה או במקו' שאסור להשתמש בו שמסתמא כו' דדוקא מסתמא היכא דלא גילה דעתו וק"ל כן נ"ל ליישב דברי מור"ם כאן ושל ד"מ שכ"כ בשם רשב"א כמ"ש כאן אבל הדברים תמוהין כי יגעתי ולא מצאתיהו בשום מקום ואדרב' שם בתשובת רשב"א ס ' תתקל"ח והביאו הב"י ג"כ מס"ב ולא כ"כ שכ' ז"ל נפקד זה מעשיו מוכיחין עליו שלצורך בעל הבית מתעסק בהן שהרי נתן לו מתחל' כל הריוח שהרויח בהן ובעל המעות ג"כ כיון שראה שהרויח זה המתעסק בהן גילה דעתו שנתרצה בכך כו' "עד והלכך אף כשהרויח עוד בסתם ע"ד זה נתעסק בהן והריוח לבעל המעות כו' וקאי שם אבע"ה שנתעסק במעות באיסורא ואפ"ה הצריך גילוי דעת הנ"ל ובלא גילוי דעת לא ע"ש ☜ ועיין במרדכי ס"פ המפקיד דכתב ז"ל היכא שהלוה הנפקד לעכו"ם באמנה פושע הוא כו' "עד אם כשחזר ראובן המפקיד ותבע מעותיו מן הנפקד אם קדם ושלם (פי' הנפקד להמפקיד) זכה הנפקד בריבית כו' ור"ל לאפוקי לא שילם לו עדיין אע"ג דאמר הריני משלם לא זכה הנפקד בריבית דומיא דשואל דכל הנאה שלו דאמר הריני משלם לא מקני ליה כפילא עד שישלם לו כו' ע"ש (וכמ"ש בטור ובסמ"ע בסי' רצ"ה ע"ש) ומהתימא שלא הזכיר מור"ם חילוקים הללו כאן:
(כא) א"צ לתת מן הריוח דקדק וכ' א"צ הא רוצה ליתן לו הרשות בידו דכיון דלא בא לידו בתורת הלואה אין כאן משום ריבית כ"כ במרדכי שם ועמ"ש המחבר לעיל ס"ס פ"א והוא תשו' הרא"ש ומ"ש שם בסמ"ע עליו ביאורו:
(כב) קבל עליך העסק בין לשכר כו'. פירוש והוא משיב רוצה אני דוקא מעותי:
(כג) הדין עם הנפקד. דכיון דהוציאם ברשות כנ"ל ינול לומר השתתף עמי גם בהפסד אם תרצה בשכר:
(כד) הריוח שלו. דאין כאן ריבית וכנ"ל:
(כה) שלא באו אלא לשמע הפקדון. ודוקא בפקדון דינא הכי ולא באנס שאנסוהו להביא לו ממון חבירו וכמ"ש הטור והמחבר לקמן סי' שפ"ח ס"ד וכ"כ הב"י ומטעם דשאני פקדון דמשום פקדון שבידו יצא לו שם עושר ומחמתו בא עליו האנס ע"ש ובסמ"ע שכתבתי שם ל' הר"ן ליישב זה קצת בע"א:
(כו) אם לא היה מצוי אצלו שם ממון כו'. דקדק וכתב אצלו שם אע"ג דיש לו ממון בביתו ובמקומות אחרים מ"מ כיון שאין לו שם במקום שבאו עליו האנסים מותר לפדות נפשו וא"צ לשלם וליתן במקומו מעות משלו כשיחזור לביתו וגם לא אמרינן בשביל שהיה עליו שם עושר אמוד בממון באו עליו וכ"כ הטור בשם הרמ"ה בסי' זה וג"כ דומה לזה כ' בי"ד סימן רנ"ג בהולך בדרך ואין לו מה לאכול דמותר לקבל מהצדקה וא"צ לשלם אח"כ ע"ש:
(כז) הרי זה לא יערבם כו'. ואז אף אם הם חסרין טובא יכול לומר הרי שלך לפניך ומטעם הילך:
(כח) ויחשוב חסרון הפקדון כו'. עפ"ר שכתבתי דר"ל דיחשבו על כל המדות השיעור שדרכן להתחסר ואם אין חסרון יותר ממה שדרכן להתחסר וכמ"ש אחר זה אזי הוא פטור בלא שבועה ואם הוא חסר יותר אזי צריך לישבע שנחסר כ"כ שלא בפשיעתו ויתן להמפקיד פירותיו לפי ערך המדות שהיו יחד של המפקיד ושלו:
(כט) על אחריותו כו'. של המפקיד וכ"כ שם בהדיא בת"ה סי' שי"ד וכן מוכח מיניה וביה:
(ל) ההפסד לפי ערך כו'. קמ"ל בזה דל"ת דהוא דומה למפקיד טלה אצל חבירו והניחו בין טלאים שלו דיכול לומר שלך מת וכן במפקיד טבעיות כמ"ש מור"ם אחר זה דשאני התם דיש קפידא דכל אחד חפץ בשלו והיה מתחל' ברור וידוע למי הוא זה וכיון דהנפקד הוא מוחזק יכול לו' להמפקיד שלך מת או נגנב והמע"ה משא"כ בפירות ומטבע דשם חד עליהן ואלו לא נגנבו היה מחזיר לבעלים בלי קפידא במדה או מנין את פקדונו לידו מ"ה ה"ל כאלו הוה חתיכה א' והחסרון הוא לפי ערך לכלם וע"ש בת"ה סי' שי"ד שהאריך בחלוקים הללו:
(לא) ואם שנים הפקידו כו'. זה קאי דוקא במה שסיים דהיינו שהפקידו טבעיות דאלו הפקידו מעות ג"כ החסרון לכולם לפי ערך וע"ש בת"ה:
(לב) דכל דפריש מרובא קא פריש כו' פי' אם פריש מעצמו ונאבד אזלי' בתר רובא ואם אדם לקח מהטבעיות אמרי' כל קבוע כו' וכמ"ש בא"ח סי' תל"ט וסי' שכ"ח ואין חילוק בזה בין אם כל א' היה בעין או בתערובות כ"א באיסור והיתר ומטעם שמא יקח מן הקבוע כמו שכתב בי"ד סי' ק"י ובסי' י"ב:
(לג) ולאורז שאינו קלוף דאז הגבעולין מתייבשין ונופלין והרוח מנשבתן. רש"י:
(לד) מפני שהן מותירות. פי' מחמת ליחותן הן מתפחי' ונעשה כל גרעין גדול ונתמלא המדה כשיעו' החיסרון ולא חילק המחבר בין מונחי' במקו' צר או לא גם בטור אינו מחלק ובגמ' מחלק ועד"ר שם כתבתי טעמם:
(לה) שתות ליין כו'. מפני שקנקנים בולעי' שתות ליין רש"י וקאי ג"כ אכשנסתפק ממנו דאל"כ היה מחשב עמו החסרון לפי ערך:
(לו) הרי זה פושע. פי' וכיון דפושע הוא מ"ה אם אחר שעירבן בא המפקיד ואמר לנפקד החזרלי פקדוני וכך וכך היה והשומר אומר איני יודע כו' ושם ברמב"ם פ"ה דשאלה ד"ז התחיל בדין זה וכתב עליו ז"ל שומר שנתחייב לשלם ואמר איני יודע כמה והמפקיד טוען ברי נוטל בלא שבועה כו' וזה הדין שכתב הטור והמחבר בר"ס רצ"ח בשם הרמב"ם ע"ש והרא"ש אף שחילק בדין ההוא כמ"ש הטור שם בשמו מודה בדין זה וכמ"ש הטור כאן וה"ט דכאן ערבו בידים והוא פשיעה טפי ועוד חלקתי בפריש' שם ר"ס רצ"ח ע"ש:
(לז) חסרון הראוי להן כו'. ע"ד שנתבאר לפני זה בסי"א:
(לח) ה"ג ואין ההפסד פושה בהם וכן הוא ברמב"ם שם ור"ל אע"פ שלא יתקלקל יותר מאשר נתקלקל כבר אפ"ה ימכרנו כדי שלא יופסד הכלי מהדבש הנפסד ובגמרא מפרש למאי חזי לאחר שנתקלקל שיקנהו ועפ"ר:
(לט) עד שעה חמישית. שאז אסורה בהנא' מדרבנן:
(מ) שיזלו בזמן פלוני. פירוש לא ימכרם זמן מה קודם לכן אבל בהגיע זמן הזול או האונס בודאי כשיוכל אז להציל במכיר' או בשום צד מה טוב:
(מא) ואינו מוכר לעצמו. וכן הדין באפטרופוס שמכר וכמ"ש בפרישה ובסמ"ע סי' ר"ץ ועמ"ש שם וגם כאן בפרישה:
(מב) הרי הוא עליהן ש"ש. אבל פטור באונסין אפי' להרי"ף והרמב"ם ואינו דומה לדמי אבידה מטעם שכתבתי לעיל דשאני הכא דירא לקנות בהן סחורה שמא יבא בעל הפקדון פתאום ליטול דמי הפקדון:
(מג) גוללו פעם אחת כו'. והיינו לצורכה כדי שלא יתעפשו ואם גוללו תוך ל' יום אינו לצורכה אלא לצורכו ללמוד תורה:
(מד) פתחו וקרא בו מותר. ע"ל סי' רס"ז שכ' המחבר כמה חילוקי' בענין היתר קריאת' דהיינו שלא יקרא מתוכה דבר שלא למד מעולם ולא יקרא פרשה וישנה ולא יקרא פרשה ויתרגם ולא יפתח בה ג' דפין ולא יהיו שנים קורין בשני ענינים ולא שלשה אפי' בענין אחד ונראה דה"ה כאן וכאן לא בא אלא ללמדינו אימת מיקרי שולח יד להעמידה ברשותו לענין אונסין:
(מה) כי ודאי אדעתא דהכי הפקידו אצלו דומיא דהפקיד מעות אצל שלחני וחנווני הנ"ל בס"ז ומינה דאם צרר וחתם הספר בקשר משונה דגילה דעתו דקפיד בקריאתו אז ידעי' ביה דודאי לא ניחא ליה שיעתיק ממנו דאסור לקרות מתוכה ומיקרי שולח יד בקריאתו וכ"ש בהעתקתו מתוכו מיהו המרדכי ס"פ המפקיד כתב והביאו הב"י וד"מ אהא דכתב דת"ח מותר להעתיק וללמוד מתוכו משום דהוה דומיא דמעות מותרין אצל חנוני כו' דמסיק אחר זה וכתב ז"ל ואפש' הטע' משום דאמרינן במדרש משלי לא יבוזו לגנב כי יגנוב כו' שאין לבזות למי שגונב ד"ת ומעתיקו עכ"ל ולפי ה"ט משמע דמותר אפי' ידעינן ביה דקפיד מיהו מור"ם ז"ל השמיטו ואדרבה כ' ודאי אדעתא דהכי הפקידו אצלו ומזה מוכח דס"ל דאם ידעינן דהוא קפיד דהוא אסור גם המרדכי לא כתב אלא בלשון אפשר וק"ל ובע"ש ערבב הדברי' דמתחלה כתב בל' מור"ם ז"ל דודאי אדעתא דהכי הפקידו אצלו ואחר זה כתב דין כפייה אשאיל' ספרי' וכמ"ש מור"ם ז"ל ואחר זה מסיק וכתב ז"ל כדאית' במדרש משלי לא יבוזו לגנב שאין לבזות למי שגונב ד"ת ומעתיקן ובלבד שישלמו לו מה שיתקלקלו עכ"ל ונרא' לכאורה דמ"ש כדאיתא במדרש משלי כו' קאי אלפני פניו דת"ח מותר להגיה ומה שסיים וכתב שלא יתקלקלו היינו מכח הלימוד והעתקה שהעתיק ולמד מתוכו וא"כ דבריו סותרין זה את זה וכמ"ש וצ"ע:
(מו) בד"א בפקדון שהלכו בעליו למדינת הים אבל אם היה עמו באותו הארץ כו' כן הוא ג"כ ברמב"ם אבל בטור כתב כאן ז"ל בד"א שאין המפקיד עמו במדינ' אבל אם הוא עמו כו' וסתם מדינה בל' הגמ' ופוסקי' הוא עיר וכ"כ הטור בהדיא בסי' רס"ז וסי"ט ז"ל וכדרך שאמרו באבידה אמרו בפקדון שהלכו בעליו למדינת הים אבל אם הם בעיר א"צ לטפל בהן עכ"ל מיהו יש לדקדק מדהתחיל שם במדינת הים וכל' הגמרא דמוקי לה הכי וסיים אבל אם הם בעיר דהן שתי קצוות רחוקות צ"ל דמ"ש אבל אם הם בעיר אינו ר"ל דוקא עמו דנפקד בעיר א' אלא ה"ק דוקא כשהוא במדינת הים שהוא נעלם מהעין ולא ידענו עת בואו אבל אם הוא בעיר ר"ל שהוא עם הנפקד במקום ישוב במדינה אחת א"צ לטפל בו ולפ"ז יהיו דברי הרמב"ם והמחבר והטור בענין א' ודוק ועמ"ש בפרישה בסי' רס"ז:
< הקודם · הבא >
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |