פתחי תשובה/חושן משפט/צב
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ושבועת שוא. ע' בת' חות יאיר בסוף הספר בהשמטות שכתב מעשה בא לפני שתבע אחד שדכנות וזה כפר בו שמעולם לא דיבר עמו בזה וכאשר התובע אמר שיביא ראיה ועדים כעס הנתבע ורץ אל המזוזה ואמר הריני נשבע בשם שדי שאם יבא לי שבועה אשבע כי ידעתי דעתך שסבור אתה שאתפשר עמך ואח"כ הראה התובע כתבו וגם שאר ראיות והוצרך לתת לו שדכנות. ואחר זמן בא הנתבע לפני בדין ונתחייב שבועה ונסתפקתי אם נקרא שבועה שעשה מקודם שבועת שוא כי י"ל שאני נשבע שיאכל נבילות שנשבע בהחלט ועל דבר המצוי לו ובידו משא"כ זה אכתי לא בא לו השבועה וסבור היה שודאי יטריחו הדיינים לעשות פשר טרם יפסקו הדין ודברתי על לב הנתבע בפרך ובפה רך עד שפתיתיו ונתפשר עמו ולולא זה פרשתי מלדונו כי צל"ע אם נקרא חשוד עכ"ל:
(ב) וי"א דדוקא בשבוע' דלשעבר. ע' בספר שער משפט שהביא בשם כנה"ג שכתב בשם כמה פוסקים דכיון דהוי ספיקא דדינא מספיקא לא נפקינן ממונא ופטור הנתבע בלא שבועה והוא ז"ל כתב עליו ולפע"ד נראה להיפך כיון דאין הספק בגוף השבועה דהא חייב שד"א בודאי אלא דהספק הוא אי מצינן להשביעו דהא אם הוא חשוד אסור להשביעו אף שהתובע רוצה כמבואר בס"א וא"כ כידן דהוא חייב שד"א בודאי ואינו יכול לישבע משלם כו' ולא מבעיא לשיטת הסוברים דאף בדבר דלא הו"ל למידע אמרינן משואיל"מ והש"ך הסכים לזה בסימן ע"ב ס"ק נ"א אלמא אף שהנתבע לא פשע במה שא"י לישבע אפ"ה חייב לשלם א"כ ה"נ כיון דהוא ספק חשוד ולא מצינן להשביעו חייב לשלם אלא אפי' לשיטת התוספת והרא"ש והרשב"א שם דלא אמרינן משואיל"מ אלא בדבר דה"ל למידע אבל בדבר דלא ה"ל למידע כיון דלא פשע במה שאינו יודע לא אמרי' משואיל"מ מ"מ נראה בשבועה דלהבא כיון דעכ"פ פשע במה דלא קיים שבועתו דנהי דאינו נפסל משים כך משום דכפאו יצרו מ"מ עבירה עשה שעל ידה לא מצינן להשביעו ונולד לנו ספק אמרינן ביה משואיל"מ כמ"ש הש"ך שם בשומר שעירב הפקדון בין פירותיו כו' אמנם בשנים מעידים על אחר שהוא פסול באחד מן העבירות ושנים אחרים מכחישים אותם דנתבאר בסימן ל"ד סכ"ח דהוי ספק פסול בכהאי גוונא אם זה הספק נתחייב שד"א כיון דאנן לא ידעינן אם זה עשה שום עבירה כלל נראה דתליא בפלוגתא זו כו' עש"ב:
(ג) בין של דבריהם. עבה"ט ובגליון ש"ע דהגר"ע איגר זצ"ל נ"ב וז"ל ואפי' בלא הכרזה פסול לשבועה כ"כ במהר"מ שיף פרק קמא דב"מ בסוגיא דההוא רעיא. ובכנה"ג כאן בסימני הטור מסתפק בזה עכ"ל. אמנם הגאון הנ"ל עצמו בגליון המשניות פ' זה בורר בתוספת רע"ק אות ט' מחלק בדין זה שכתב שם דלכאורה הא דפסול מדבריהם בעי הכרזה (כדלעיל סימן ל"ד סכ"ג) דוקא לפסלו לעדות אבל לפסלו משבועה א"צ הכרזה וזה מוכח ממה דפריך בפ"ק דב"מ ותיפוק ליה דה"ל רועה וחולם מדברי תוספת ב"ק דף ס"ב ד"ה חמסן מבואר דגם לגבי לפסול משבועה צריך הכרזה לכן נלע"ד דהכלל כך הוא כל שהוא לפסידא דאחריני תיקון רבנן דלא נפסל בלא הכרזה אבל לגבי עצמו פסול בלא הכרזה ומש"ה בההיא דפ"ק דב"מ שפיר צרכינן כו' אבל בההיא דב"ק כו' וא"כ יוצא מזה חילוק לדינא דפסילי דרבנן בלא הכרזה אם חייבים לאחרים שבועה דאורייתא הדין שכנגדו נשבע ונוטל ואם חייב שבועה דרבנן דאם לא ישבע יפטר לגמרי צריך לישבע דלא מפסדינן זכותא דאחריני כל זמן שלא הכריזו עליו עכ"ד ע"ש עוד וע' בתומים לעיל סימן ל"ד ס"ק כ"ב ובספר שער משפט סק"י ובס' בר"י לעיל סימן ל"ד אות י"ז ואות כ"ז ג"כ מענין זה:
(ד) כגון מפריחי יונים. ע' בס' שער משפט סק"ג שכתב דלדעת הי"א בסימן ל"ד ס"ג בהגה לענין פסול לעדות משום עבירה דרבנן בעינן שעבר משום חימוד ממון ה"ה הכא לענין לפוסלו לשבועה דלא פלוג רבנן בתקנתן כו' ע"ש:
(ה) עד שיבואו עליו עדים. ע' בת' חו"י בסוף הספר בהשמטות שכתב דצ"ע אם דיין אחד יודע שזה חשוד ושני דיינים שעמו אין יודעים והנכון שימנע מן הדין. וכן בעד כה"ג צ"ע אם הדיין ואפס זולתו יודע שהעד המעיד פסול איך יעשה ע"ש:
(ו) והוא חשוד על השבועה. בגש"ע דהגר"ע איגר זצ"ל נ"ב ואם בשעה שהודה לא היה חשוד ואח"כ קודם שנשבע נעשה חשוד או בהיפך דבשעה שהודה הי' חשוד ואח"כ עשה תשובה ע' קצה"ח ס"ס ס"ט:
(ז) נשבע ונוטל. עבה"ט מ"ש וכתב הש"ך דאין חילוק בין מ"מ ובין עד אחד מכחישו כו' ובש"ך מסיים על זה דכן הוא בת' הרא"ש כלל י"א בהדיא כו' ע"ש וע' בת' נו"ב תניינא סימן כ"ז דרב אחד הקשה לו למה הוצרך הש"ך להביא ראי' מת' הרא"ש הלא הוא גמרא ערוכה שבועות דף ל"ב ע"ב והוא ז"ל השיב לו דהש"ך לא הביא ראי' על גוף הדין דודאי גוף הדין מפורש בגמרא רק על טעם הדין כי בגמרא הי' אפשר לפרש טעמו של מהר"ם בתשו' מיימוני לספר משפטים סימן ס"א ויש נפקותות לדינא בין טעמו של מהר"ם ובין טעם הש"ך ט"ז הביא ראי' מתשובת הרא"ש ע"ש באורך וע' בת' רע"ק איגר סי' קע"ח שכתב ג"כ ישוב על קושיא הנ"ל:
(ח) אבל בלא"ה לא עסמ"ע ס"ק כ"א וש"ך סק"י וע' בתשו' נו"ב תניינא סימן י"ז מ"ש בזה:
(ט) היה החשוד שומר. עבה"ט ס"ק ט"ו וט"ז וע' בת' נו"ב תניינא סימן ט"ז מ"ש בזה:
(י) גובה בלא שבוע'. עבה"ט ועיין בש"ך ס"ק י"ד מ"ש. וכן משמע לי מפי' רש"י פרק הכותב דף פ"ה כו' דלא תימא דמיירי בנתחייב' שבוע' על כתובתה כו' ולכאורה אינו מובן דהא בכתוב' דרבנן כ"ע מודים דאם היא חשוד' תפסיד כמ"ש הש"ך בעצמו לעיל סימן פ"ב ס"ק י"ט ע"ש וע' בת' ח"ס סימן ע"ה מ"ש בזה:
(יא) אין שכנגדו נשבע ונוטל. ע' בת' עבוה"ג סימן צ"א במעשה שלבן לוה מן יעקב סך מאתים ר"ט טוב מעות ובאותו מעמד חזר יעקב ונתן ללבן חמשים ר"ט מעות בינוני ולבן יחזור ויתן לו תמורתן טוב מעות ושכח יעקב ליקח החמשים ר"ט ט"מ עד למחרתו תבע יעקב אותן מן לבן ולבן משיב כבר נתתים לי אתמול ולבן זה מוחזק לרמאי ועד א' מעיד עליו שכבר נשבע לשקר עבור חצי ר"ט ושאל השואל אם יש כח ביד הדיין להפך השבועה על יעקב התובע או שישבע לבן שבועת היסת ויפטר. והשיב לכאורה נראה שאין להפסיד ללבן זכותו לא משום שעד א' מעידו שנשבע לשקר ולא משום שהוא מוחזק לרמאי כו'. אמנם נלע"ד אם יש לדיין אומדנות מוכיחות שלבן משקר ומכחיש ודאי יש בידו להפך השבוע' על שכנגדו אע"פ שהגאונים אחזו לנו השער הובא בהרא"ש פרק הכותב כו' (ע' לעיל סימן ט"ו ס"ה) מ"מ נראה דדוקא לענין לומר קים לי בגויה להפך שבוע' או לאורועי שטרא אבל ע"י אומדנות דמוכחות ודאי יש לנו רשות לדון גם בזה"ז וכן מצינו בכמה תשובות הרא"ש ושאר אחרונים כו'. כללא דמלתא בנ"ד אם יש אומדנא דמוכח שלבן משקר ומכחש יש כח ביד הדיין להפך השבוע' אבל אם אין כאן אומדנא רק משום עד אחד מעיד עליו שנשבע לשקר ומשום שהוא מוחזק לרמאי אין כח ביד הדיין להפך השבועה ולהוציא ממון אבל מ"מ הרשות בידו להחמיר בשבועה לפי ראות עיניו אע"פ שאינו מחוייב רק היסת עכ"ל ע"ש: וע' בת' שבו"י ח"ג סי' קנ"ב נידון מומר לעבודת כוכבי' שרוצ' למכור מקומו בבה"כ וא"י למכור אם לא שיכריזו תחלה בבה"כ אם אין עליו שום עיקול ובאמת אין מעקלין על תביעת בעל פה ויש כאן יהודי סוחר איש מוחזק לנאמן וכשר שיש עליו חוב בפנקסו אי יוכל לעקל או לא והשיב נ"ל דיוכל לעקל כיון שהסוחר הוא איש מוחזק לכשר ונאמן וכתוב כן בפנקסו והוא נשבע ונוטל אף על גב דשבועת היסת לא אמרינן שכנגדו נשבע ונוטל מ"מ הכי דיינינן ליה וכל דכוותיה וכן עשיתי הלכה למעש' והסכימו עמי בי דינא עכ"ל ועמ"ש לעיל סימן ט"ו ס"ה ס"ק ט"ו:
(יב) יכול לומר. ע' בה"ט עד ונרא' פשוט דגם אם ירצה התובע יאמר לא אשבע כו' וע' בת' בית אפרים חח"מ סימן ע"א שכתב ע"ד סמ"ע אלו וז"ל ולכאורה דינו צ"ע דאם הברירה ביד התובע להכריח להחשיד לקבל ח"ס מה נ"מ בזה שכתב הרמ"א מיהו הנתבע יכול לומר דודאי אם הנתבע אומר והתובע מרוצה מי ימחה בידם לעשות כרצונם ואם מיירי שאין התובע מרוצה לפטור את זה מקב"ח ע"כ שהוא רוצה ממנו שהוא יקבל בחרם ויהיה פטור וא"כ האיך כתב מיהו הנתבע יכול לומר כו' שהרי לדברי הסמ"ע באמת א"י לומר כן ופשיטות דברי הרמ"א משמע שהברירא ביד הנתבע ומ"ש הסמ"ע דודאי לא עדיף כחו דנחשד כו' לפע"ד אין ראיה מסימן פ"ב בנשבע ונוטל לשיטת הסמ"ע גופיה בסימן פ"ז סכ"ב דנשבע ונוטל ג"כ צריך שכנגדו לקב"ח תחלה כו' וצ"ע עכ"ל ועיין באו"ת מזה. ומ"ש הבה"ט בענין אם בהיפוך שבועה יש קב"ח על המהפך כו' עמ"ש בזה לעיל סימן פ"ז סכ"ב ס"ק כ"ג:
(יג) שטר על היתומים. עבה"ט וע' בת' בית אפרים חח"מ סימן ו' בדין כוכבים שמוציא שטר על היתומים והאריך בזה ומסיק וכו' ולדינא כבר כתבתי דמשמע מהש"ס וכן מבואר מתשובות המכונות להרמב"ן סי' כ"ב דלא דיינינן דין חשוד בע"א הבא לגבות בשטר שבידו ונראה שטעמו משום דלע"א ודאי לא פרע ולא מתפיס ליה צררי עד שיקבל השטר כיון שידע שהע"א יכול לבא עליו בעקיפין לגבות ממון בלא שבוע' כלל כו' ע"ש מ"ש על דברי התומים סי' ק"י סק"ב בזה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |