ביאור הגר"א/חושן משפט/צב
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) לא כו' ולא כו'. כמ"ש בשבועת הדיינים א"ב בשכנגדו חשוד כו'. וכן בב"מ ה' והא גזלן הוא כו' השתא נמי כו':
(ב) ואם אמר כו'. שם ושם דבהיסת פטור בלא שבועה אע"ג דרצונו של תובע שישבע:
(ג) ואפי' עבר כו'. כמ"ש כרמב"ן שאמר בתנא דבי אליהו כי השבועה היתה גדולה כו' וכי שבועה היתה שם והלא לא היה אלא חרם אלא מכאן שחרם הוא שבועה ושבועה הוא חרם והעובר על החרם כאלו עובר על השבועה כו':
(ד) וי"א דדוקא כו'. כמ"ש שם מ"ו ב' וערש"י שם ד"ה שבועת ביטוי כו'. וס' הראשונה ס"ל דממעט דלא תני לה כמ"ש בפ"ק דב"ק לאפוקי מדר"ח ור' אושעיא כו' אבל נפסל על מה שלא קיים שבועתו כאוכל נבילות ושאר איסורים וער"ן והביאו תוס' שם ראיה ממ"ש בכתובות פ"ה א' ידענא בה דחשידא אשבועה אפכה רבא כו' ופי' בה"ג דאפקה ש"ש לבטלה ופי' תוס' שנשבעת ואינה מקיימת ע"ש:
(ה) וכן הפסול כו'. שם ובפ"ג דסנה' חשיב להו לענין פסול עדות:
(ליקוט) וכן הפסול כו'. עתוס' דב"מ ה' ב' בד"ה בלא. והפסול לעדות כו' (ע"כ):
(ו) בין כו' כגון כו'. מפ' למתני' בריבית דאוריית' כפשטה דלא כתוס' בסנה' שם ד"ה ואלו הן יש גורסין כו' ול"נ כו':
(ז) או אוכל כו'. שם כ"ז א' מומר אוכל נבילות ושם והלכתא כוותיה דאביי וזה שסתם כאן:
(ח) בין של דבריהם כו'. מתני' שם וספ"ק דר"ה הא כל שאשה כשירה כו' ש"מ גזלן דדבריהם כו' ועתוס' הנ"ל ד"ה ואלו. וכל פסולי דמתני' פסולי דרבנן כו' ע"ש:
(ט) וכל מי כו' ודוקא כו'. עבה"ג ועתוס' דב"מ שם ד"ה ספק כו' דאל"כ אמאי אר"א הכופר בפקדו. פסול וכן כל גזלן וכמ"ש והא גזלן הוא שם ה' א':
(י) מיהו. שם ה' ב' אלא הא דאר"ה משביעין כו' לא תחמוד כו' ועתוס' שם ד"ה בלא. ואע"ג דהוסיפו כו':
(יא) אין אדם. עבה"ג. וכמ"ש בסנה' ט' ב' וכ"ה א' ויבמות כ"ה ושאר מקומות:
(יב) אע"פ כו' ואין כו' אבל כו'. כמ"ש ביבמות מ"ז א' ועתוס' שם ד"ה נאמן וד"ה ואין כו' וכן בממונא ועמ"ש בסי' פ"ז סכ"ח וכמש"ל בסי' כ"ט ס"ב עדים שאמרו כו' וכמ"ש בריש מכות עדים שאמרו עדות שקר כו' והוזמנו בב"ד פ' כו' וכמ"ש בר"פ חרש שרצה להזיק בנכסיו כגי' הרא"ש שם:
(יג) ויש מי כו'. עש"ך וכנ"ל וחד טעמא להו:
(יד) מי שנתחייב כו'. כמ"ש בקדושין כ"ח א' עד היכן כו' ההוא שמותי כו':
(טו) אבל אם כו' ואותן כו'. מאחר שחייבין להגיד אפי' ע"א חייב כמ"ש בר"פ הכונס אע"ג דמי יימר דמשתבע וה"ה כאן ואע"ג שטוען ספק שאינו יודע מי הם יש עליהם חרם סתם כדין כל טענת ספק:
(טז) מי שנתחייב שבועה כו'. עש"ך וכ"מ שם ל"ב ב' דחשיד מאן כו' אלמא דצריך לישבע ודלא כמהר"ם שנדחק עצמו וכ' דוקא בחשוד אין העד המסייעו פוטרו משום דכ"א יחייבו ע"פ ע"א שהוצרך לידחק דס"ל דכל משוילו"מ דנשבע שכנגדו והיה ק' לו שם הא דר' אבא דמ' שם דא"צ לישבע שכנגדו והוצרך משום עד המסייע אבל לדידן א"צ לזה אלא דכיון שנתחויב ע"פ העד שוב א"י לפוטרו משום עד המסייע וכמ"ש הש"ך:
(יז) ואם שניהם כו'. כמ"ד חזרה למקומה וכר' אבא דקי"ל כוותיה דרבא ס"ל שם כוותיה ואוקימנא למתני' דפ' השואל ופ' המקבל בשיש עסק שבועה וכר' אבא ופ"ג דב"ב אמרי' אלא כו' לחד סהדא כו' וכדר' אבא וכן בפ' שבועת העדות ל"ב ב' הכל מודים בע"א דר' אבא ושם הכל מודים בשכנגדו כו' אלא בששניהם חשודים דא"מ חזרה כו' אלמא דכן ס"ל לאביי וערי"ף ואיתא נמי לדרב ושמואל אלא רק בהא מילתא לחוד כמ"ש שם הבו דלא לוסיף עליה וליתא לדר"ן דפ' כר"י דאמר יחלוקו:
(יח) וי"א דיחלוקו. כר"ן ועבד עובדא כר' יוסי וקי"ל ר"מ ור' יוסי הל' כר"י וקי"ל הל' כר"ן בדיני ומעשה רב ומה שהביא ראיה מדר' אבא אין ראיה דע"כ ר"ן נמי ס"ל להא דר' אבא דבפ' השואל פריך על ר"נ ממתני' ומשני כדר' אבא בשיש עסק שבועה ביניהם אע"כ טעמא אחרינא יש בה דכאן קנסא קניס הואיל התובע ג"כ מחוייב שבועה ואי"ל ע"כ אמר דיחלוקו יעוד הקשו דאביי ס"ל בפ' יש נוחלין קל"ה דמנה לי בידך והלה אומר א"י חייב וא"כ האיך אוקים להא דשבועת ד' בין שניהם ואעפ"כ ס"ל בפ' שבועת העדות ובפ"ג דב"ב כר' אבא ובכתובות י"ב ב' א"ל הא כו' דשמואל היא ועתוס' שם ד"ה אלא. וא"ת כו' ועבפ' כל הנשבעין מ"ח א' אלמא מספק' ליה כו' ועבתוס' שם מ"ז א' ד"ה מתוך וברא"ש ומרדכי שם ובמלחמות ור"ן שהאריכו בפירושיהם בסוגיא שם:
(ליקוט) וי"א דיחלוקו כו'. ע' תוס' שם ד"ה מתוך כו' ובב"מ צ"ז ב' ד"ה ה"נ כו' ובמרדכי דשבועות שם והכלל היוצא מדבריהם דאע"ג דחזינן ג' מחלוקת בדבר ר' אבא. ורב ושמואל. ור"ן. קי"ל ככולהו דר' אבא הלכת' היא דרבא שם ואביי בפ' שבועת העדות וסוגיא דפ' חזקת הבתים וכמה מקומות כוותיה וכן דרב ושמואל כמש"ש תא וניעקריה כו' וכן דר"נ דעבד עובדא וה' כוותיה בדיני והענין כי כולהו אית להו דר' אבא אלא דר' אבא ס"ל דוקא בדאוריית' לכן לר"מ הוי משוילו"מ דהנתבע מחוייב שבועה מדאוריית' משא"כ התובע ורב ושמואל ס"ל אפי' בדרבנן כמ"ש ביתומים וכן ס"ל בכיוצא לכן ס"ל במתני' דפטור כיון שנתהפכה השבועה על התובע וא"י לישבע מפסיד וכן ס"ל ר' יוסי אלא דסובר כיון ששניהן א"י לישבע כ"א מפסיד החצי ולכך אמרו על הא דרב ושמואל הבו דלא לוסיף עלה דקי"ל כר' אבא דדוקא בדאוריית' ודוקא ביתומים שבעלילה מועטת הקילו עליהם וכן במתני' קי"ל כר' יוסי כיון ששבועת התובע באה מחמת הנתבע שהיא דאוריית' וז"ש רבותינו שבא"י ר"א ר"ל דס"ל בדאוריית' משויל"מ דאשכחן בדבריו בהדיא אלא שצ"ע מש"ש א"ר כוותיה דר"א מסתבר' ושם מ"ח א' אלמא מספק' ליה כו' הא ל"פ כנ"ל ועוד הקשו בתוס' שם ע"ש ושם (ע"כ):
(יט) וי"א דהא כו'. ממ"ש בב"מ ותיפוק ליה דהוי רועה ולכאורה מאי נ"מ והא קו' דגזלן יותר חזקה שאמרי בפ"ג דסנה' הוסיפו עליהן הרועין כו' אלא דהכי פריך דאין לו לישבע וליטול:
(כ) וי"ח. עתוס' דשבועות מ"ז א' ד"ה מתוך דוקא בחשוד כו' אלמא דאע"פ שהיה יודע שחשוד וכ"כ הרא"ש שם וסוגיא דההוא רעיא כבר תי' לעיל סי' פ"ז סי"ד ע"ש וס' ראשונה ס"ל כתי' שני של תוס' דב"מ ה' א' ד"ה שכנגדו. ועוד כו':
(כא) היה החשוד שומר כו'. דמדינ' דאוריית' א"י ליטול שכנגדו בלא שבועה דא"ל תקנת חכמים כו' ובמקום דאפשר אפשר א"כ מאי אמרו שם ל"ב דחשיד מאן כו' מי יימר כו':
(כב) נתחייב כו'. שם מ"א ופי' דאכל הנשבעין דרבנן קאמר:
(כג) אלא הנתבע. לא יהא אלא מלוה ע"פ ושאר טענת בע"פ:
(כד) וי"א כו'. שכן פשטא דגמ' תקנת' לתקנת' כו' ונשאר אדינא דאוריית' א"כ בשכיר וחבירו נשבע הנתבע היסת אבל בששטר מקויים דמן הדין נוטל בלא שבועה אלא דתקנת חכמים לישבע כמ"ש בפ' הכותב מ"ט רמו רבנן שבועה עליה כו':
(כה) נתחייב כו'. שם ובב"מ ה':
(כו) מיהו הנתבע. דאנן לא מחייבין את הנתבע משום תקנת' לתקנת' אבל ברצונו אפי' אינו חשוד יוכל להפך ומה בדאוריית' שא"י להפך ברצונו בחשוד שכנגדו נשבע כ"ש כאן:
(כז) החשוד כמ"ש בפ' השולח דרב לא מגבי כתובה לארמלתא שהיתה חשודה בעיניו כמ"ש שם וכיון שא"י לישבע אינו גובה כמ"ש ביתומים יתומים ואינם בכלל דהבו דלא לוסיף עליה שאמרו שישבע ויטול משא"כ כאן דא"י לישבע הוי בכלל דרב ושמואל:
(כח) ממי שנתחייב כו' וה"ה לקטן כו'. כמ"ש בירושלמי על השכיר היה חשוד כו' וב"ד מוסרין שבועה לחשוד היה עבד כו' כמש"ל בסי' פ"ט ע"ש:
(כט) מי שנתחייב כו'. עמ"ש בסי' פ"ז שי"ד:
(ל) לעולם כזה כו'. מכות כ"ג א' כיון שלקה ה"ה כאחיך וע"ל סי' ל"ד סכ"ט שדוקא שאינו מחמת ממון וכן כאן דוקא בשבועת שוא ושבועת ביטוי וכיוצא אבל בכפירת ממון צריך שיפשה תשובה וז"ש ואם יש עדים שלקה ועשה תשובה דוקא כדינו כמ"ש שם ע"ש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |