פתחי תשובה/חושן משפט/סו
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) אלא בכתיבה ומסירה. ע' בת' נו"ב תניינא סי' מ"ה שכתב דהא ודאי דבמכירת שטרות אין חילוק בין שט"ח שעל ישראל ובין שט"ח שעל ע"ג עי' בסעיף ל"ב בהגה וכן מוכח בסעיף ד' בהגה מדתלי הטעם הואיל ואין בו חיוב רק נתינת רשות מכלל דשטר חיוב נקנה בכתיבה ומסירה וזה פשוט. וע' בתשובת חו"י סימן ר"ל אודות ראובן שהיה לו שטר חוב על שמעון והשט"ח היה בו תיוהא באופן שא"א לראובן להוציא משמעון אלא אם כן תפס ומכר השט"ח ללוי שיש בידו משל שמעון אם מהני מה שכבר של שמעון ביד לוי וה"ל תפס. וכתב דודאי לא מהני הן מצד הסברא כללית דאם כן לא שבקית חיי דגם בכ"י וכל בכה"ג שאין בכחו להוציא מחבירו ימכרנה לאיש שיש בידו משל בעל חובו והן מסברא פרטית דבשום ענין אין ללוי שום תביעת ממון עד שיבורר תחלה ששמעון חייב ללוי ושהשטר שריר וקיים ועומד להפרע בלי תפיסה כו' ע"ש. וע' בתשובת שבו"י חלק א' סימן קנ"ז אודות אלמנה אחת שהיה לה שט"ח על ראובן ולא היתה יכולה להוציא ממנו ע"פ הדין כי השט"ח היה בו לשון מסופק ויד בעל השטר על התחתונה אלא דאם תפס לא מפקינן מינה כמ"ש בסימן מ"ב ס"ח והלכה זו ונשאת לבעל ואותו הבעל תפיס משל ראובן בידו אי לא מפקי' מינה בשביל שטר אשתו והביא שם דברי תשובת חו"י הנ"ל שכתב במוכר שט"ח שיש לבו תיוהא לא מהני מה שכבר של שמעון ביד לוי כו' והוא ז"ל כתב עליו גברא חזינא וראיות לא קא חזינא ואין בו כח בכלל ובפרט זה להוציא מיד מוחזק התופס כי בודאי כל זכות שיש לראובן בשטר אי תפס מכר הכל ללוי ומה לי הוא או ב"כ והסברא הוא להיפך ואין שייך בזה לא שבקית חיי וכי בכל יומא מתרחיש דינא כי האי ומכל שכן בנדון השאלה גב' בעל ודאי לא שייכי הני טעמי דהוא עדיף משאר לוקח השטר כו' וא"כ ודאי דמועיל תפיסתו ע"ש היטב וע"ל סימן ע"ה סכ"ג. ועל מ"ש המחבר בכתיבה ומסירה. בגש"ע דהגר"ע זצ"ל נ"ב ויכול למכור לו חצי השטר ולכתוב כל שעבוד דאית ליה מסך כך וכך. ריק"ש:
(ב) ואם לא כתב כן לא קנה. עבה"ט סק"ג מה שכתב וכתב מהרי"ו כו' והש"ך השיג על זה וכתב דמוכח בהדיא בש"ס ובכל הפוסקים דהמעות הוי הלואה כו' וע' בדגמ"ר שכתב עליו דבתוספת ס"פ חלון דף פ"א ע"ב ד"ה שמא יאמרו משמע בהדיא דיותר משומר שכר ודאי לא היה עכ"ל וע' בתומים ובקצה"ח ונה"מ מזה וע' בתשו' משכנות יעקב סי' ל' מ"ש בזה:
(ג) הנותן נכסיו לאחר. בגש"ע דהגר"ע איגר זצ"ל נ"ב ואף בנותן נכסיו להלוה מ"מ כיון דלא מחל לו החוב רק דהקנה לו השטר וכיון דלא אמר קני לך איהו וכל שעבודא לא זכה בו. הגהת ש"ע לקמן ס"ס רמ"ח:
(ד) שטר הקנאה כו'. בגש"ע דהגר"ע זצ"ל נ"ב קשה לי הא שטר זה הוי שטר קנין דעל ידו קונה השט"ח וכדלעיל סעי' ב' והא לדעת המחבר לקמן סי' ס"ח שטר קנין בערכאות של עכו"ם פסול וצ"ע עכ"ל:
(ה) כיון שאין. ע' באה"ט עד ולענין קו' הב' נראה דמיירי בשטר שיש לו על עכו"ם וע' בתשו' שיבת ציון סי' ק"ג מ"ש בזה:
(ו) ולענין הלכתא כו'. עש"ך ס"ק כ"ז מ"ש לתמוה על שיטת רב האי גאון שהביא הרא"ש ז"ל וע' בתשובת חמדת שלמה סימן י"ב מ"ש בזה:
(ז) לא קנה. בגש"ע דהגר"ע זצ"ל נ"ב במהריק"ש נסתפק די"ל כיון דמריה דהאי דינא הוא הרא"ש וי"ל דלשיטתיה אזיל דסבירא ליה דשטרי דידן הוי שטר ראיה אבל לפי מה דפסקינן לקמן סימן קצ"א דהוי שטר קנין י"ל דהכא קנה או כיון דבאמת לא קנה ע"י השטר אלא קנה קודם בקנין אחר ל"ק השטר ע"ש ונראה דלזה נתכוון הש"ך בס"ק מ"ה עד כאן לשונו:
(ח) ואם מת הלוה קודם שלקחו. בגש"ע דהגר"ע זצ"ל נ"ב היה הלוה במדינה אחרת וקנה השטר קודם ששמעו בו שמת דינו כמת לוה אחר שקנאו. רי"ף (אפשר צ"ל ריק"ש) בשם תשו' הר"ן סימן ל"א:
(ט) יכול להוציא. עבה"ט שכתב והש"ך כתב שדין זה אינו נרא' כו' וע' בת' עבוה"ג סי' י"א שכתב שאין דברי הש"ך מוכרחים כלל להוציא דברי הת"ה מפשטן ומה שהביא הש"ך ראי' מסי' ר"ג אין הנידון דומ' כלל דהתם הוה ספיקא דדינא לכן לא מהני תפיס' משא"כ בנ"ד שהי' התפיס' מצד הדין ע' וסמ"ע סי' ר"ט ס"ק י"ב וע' בת' רמ"א סי' של"א בהדיא דלא כהש"ך עכ"ד ע"ש:
(י) אין לוי חשוב נוגע בדבר. בגש"ע דהגר"ע זצ"ל נ"ב ודוקא כשהוחזק השטר בב"ד קודם שמכרו ללוי וכדלעיל סי' מ"ו סעיף ל"ד. מל"מ פ"ו מהלכות מכיר':
(יא) אין יכולין לגבותו. עבה"ט שכתב והש"ך כתב דדין זה צ"ע כו' וע' בת' נאות דשא סי' ס"ח שכתב דע"כ מיירי שראו השטר בידו מתחל' קודם שמכרו להעדים (וסתמא דמלתא מיירי בהכי דהא מכירת השטר בכומ"ס מן הסתם הוא בפני עדים א"כ הרי ראו העדים ביד המלו' את השטר קודם שמכרו להעדים בכתיב' ומסיר') דהמחבר פוסל אפילו בכה"ג משום דחיישי' שמעיקרא חתמו בשקר אדעתא דהכי כדי שיקנו השטר אח"כ ואהא פליג הש"ך דשנים אין חשודים בכך אבל היכא דלא ראו השטר בידו מעיקרא ודאי השטר בטל דכיון דעכשיו הם נוגעים חיישי' דהשתא כתבוהו והקדימו זמנו בכוונ' וזה נ"ל ברור ע"ש ועמ"ש לעיל סי' מ"ו סל"ה ס"ק י"ב:
(יב) ראובן שיש לו שטר כו'. עמ"ש לעיל סי' ל"ז סעיף י"א כשם ת' נו"ב:
(יג) ונתנו ללוי כו'. כתב הש"ך כלומר שלוי אומר כן וראובן כופר אבל אם מודה כו' וכן בדין דמה בכך ששמעון נוגע כו' ע"ש. ובגש"ע דהגר"ע זצ"ל נ"ב תמיהני הא כיון דהוי נוגע ממילא השטר כתיב' שהוא השטר קנין פסול ולא מנה השטר ומה בכך דמודה הא לא נקנה ע"י השטר כתיב' זו וברור וע' בקצה"ח:
(יד) ויש חולקין. עבה"ט מ"ש ובת' מבי"ט פסק כו' ולא נהירא כו' וע' בתומים לקמן סכ"ו סס"ק נ"ח שכתב דודאי גם להמבי"ט אם נשתנ' טוב וענין של הלוה כגון שלקחו בהיות הלוה עני ואח"כ נתעשר פשיטא דאח"כ א"י לומר אני אתן מה שנתת עבורו כי אם הוא הניח מעות שלו בספק ואילו היה עני לא היה יכול לגבות ועכשיו דמזלו גרם שנתעשר יבא הלה לזכות בו ואך זה לשוא שמר וכי אמר המבי"ט דינו כשלא נשתנה ענינו מאז ועד עתה ובזו ס"ל דלו משפט קדימה והש"ך חולק גם בזה והנכון כדברי הש"ך ע"ש וכ"כ בתשו' נאות דשא סי' ך' והביא כמה הוכחות לזה וכתב עוד דמ"ש הש"ך בסי' קע"ה סנ"ג ס"ק נ"ה (דשם הזכיר ג"כ דברי המבי"ט שהביא ראי' משם ודחה ראייתו וכתב דגם מן הסברא נראה) שיכול לומר לפ' אני רוצה להניח ולא לך לכאורה אפשר לומר דהיינו כשמכרו בפחות משוויו דאז דמי למתנ' מש"ה מצי למימר כך כמו בדיני דבר מצרא דבמתנ' ליתא אבל כשמוכרו בשוויו לא מצי למימר הכי אך באמת ז"א דאפי' במכירה בשוויו ליתנהו לדברי המבי"ט ע"ש שהביא ראיה ברורה לזה. וע"ש עוד בדבר השאלה בראובן שהי"ל שטר על שמעון ומכרו ללוי בפחות מחמת שעדיין לא הי' הז"פ גם שמעון לא היה אז איש אמיד ומסר השטר ללוי רק שלא כתב לו קני לך איהו כו' ואח"כ בהגיע הזמ"פ והלוה מצאה ידו די השיב טוען הלוה אני רוצה לקנות לעצמי השט"ח בעד הסך שנתן לוי ואני קודם וראובן אינו חוזר מהמכירה שלו מה הדין בזה והאריך שם בדברי הש"ך דכאן ודסי' קע"ה הנ"ל והעל' לדינא דבין נשתנה השטר ממעמדו הראשון ובין לא נשתנה כל שהלוה מערער אחר כתיבה ומסירה אין בדבריו כלום ואפי' אם המוכר מתרצה לדבריו ואפי' אומר מעולם לא הי' בידו להתרצות להאחר ולא לזה דכל שבעת כומ"ס היה יכול להחזיק המקח בטענת לפ' אני רוצה ממילא כבר נגמר המקח והשתא רוצה לחזור ולא מהני. אבל אם קודם כומ"ס רוצה הלוה לבטל המכירה בין נשתנה השטר בין לא נשתנה אם טוען המוכר לפ' אני רוצה המכירה קיים אבל אם המוכר שותק ולא איכפת ליה ביד מי ישאר יכול זה לבטל המכירה (דמ"ש הש"ך בסי' קע"ה שיכול לומר לפ' אני רוצה זהו דוקא באם המוכר טוען כך אבל באינו טוען כך נשארו דברי המבי"ט דשם) ואפי' אם אח"כ נתן לו כומ"ס מצד שהלוקח כפאו בדברים לאמר נתחייבת לי בכומ"ס ותקבל מי שפרע (כמ"ש הש"ך לעיל סק"ה) כל שלא נתן לו הכומ"ס מצד שלפלוני הוא רוצה אזי גם אותו כומ"ס לא מהני כיון דבעת הכומ"ס כבר ידענו דעתו דלא איכפת ליה ביד מי ישאר וכיון דכל שערער קודם כומ"ס לא מהני ליה כומ"ס שיתן אח"כ משו"ה גם מי שפרע א"צ לקבל דעל הכומ"ס זו ליכא מי שפרע דהא לא מהני ליה כומ"ס ואם על שאינו טוען לפ' אני רוצה זה אינו כלום דע"ז לא נתחייב נגדו. ומעתה בנדון השאלה שהלוה מערער קודם כומ"ס וראובן אינו חוזר מן המכירה גם אינו טוען לפ' אני רוצה. בכה"ג כתבנו דיכול זה לבטל המכירה ואפי' מי שפרע ליכא. מיהו נ"ל פשוט דבנ"ד כיון שכבר הגיע הז"פ והשטר שוה הרבה יותר מהסך שנטל עבורו א"כ מה שאין המוכר חוזר עתה היינו ודאי בשביל אימת מי שפרע ממילא עתה כשהלוה מערער ויכול לבטל המכירה יכול המוכר להחזיק לעצמו בלי קבלת מי שפרע ויכול לומר לא אמכור כלל דזה דמי ממש למ"ש הש"ך בסי' קע"ה סק"ה במעשה שבא לפניו בא' שנשבע לחבירו כו' אמנם אם נתן לו עתה אחר הערעור כמו"ס שוב אין המוכר יכול להחזיק לעצמו אע"ג דכבר ביארנו דהלוה יכול לבטל המכירה אפי' בכה"ג מ"מ המוכר שוב לא יכול להחזיק לעצמו דברי הש"ך בסי' קע"ה הנז' דייק בדבריו וכתב ופסקנו כיון שעדיין לא היה קנין בדבר יכול המוכר לחזור כו' הרי דסברא זו לא הועיל להם רק לבטל השבועה אבל לא לבטל קנין דכל שנסתלק כחו של מוכר מהשדה ע"י קנין תו ה"ל כאיש נכרי ופשיטא דאין לחלק בדברי הש"ך בין נתן לו קנין קודם הערעור או אח"כ כו' ואדרבה כשנתן קנין אחר הערעור מסתבר טפי דאינו יכול להחזיק לעצמו שוב כו' ועכ"פ בנ"ד דכל עיקר פלפולינו בכומ"ס שאחר הערעור (דאם הי' כומ"ס קודם הערעור בלא"ה אין מקום כלל למוכר לבטל המכירה דהא בכה"ג אין הלוה יכול לבטל כלום) ודאי מהני לענין דאין המוכר יכול שוב להחזיק לעצמו כו' עכ"ד עש"ה:
(טו) ומאי תקנתיה. ע' בתשו' הרדב"ז ח"א סי' שכ"ה עש"ה:
(טז) שטר על שמו. עבה"ט מ"ש כתב הריטב"א ומיהו כו' וע' בת' נאות דשא סי' קל"א שהביא ל' הריטב"א בזה בהא דאיתא בגמ' אי פקח הוא מקרקש ליה בזוזי וכתב שטרא על שמיה כתב הריטב"א וז"ל פי' שיתחייב לו בשטר לפרוע לו מ"ש בשטר הראשון ומיהו אפ"ה אם חזר ומחלו מחול הוא לענין שלא יטרוף מהלקוחות בשטר מזמן הראשון וז"ב עכ"ל. והוא ז"ל ביאר כוונתו לפי דהוקשה לו בהאי דכתב שטרא על שמיה דממ"נ אם נאמר לקרוע שטר הראשון שנכתב ע"ש המוכר ולכתוב שטר אחר ע"ש לוקח זה א"כ ע"כ צריכין לכתוב זמן של עכשיו דודאי אסור לכתוב בו זמן שטר הראשון דהו"ל מוקדם וכיון שכותבין זמן של עכשיו א"כ מאי פקחות הוא זה הא מפסיד שעבוד הלקוחות עד אותו זמן ואי כותבין שטר אחר ע"ש הלוקח וגם שטר הראשון שבקינן ביד הלוקח גם זה א"א דהא יתבע שני פעמים לכן פי' דהשטר החדש שכותבין ע"ש הלוקח אינו כתוב כשטר בפ"ע אלא כותב לו לוה. אני מתחייב עכשיו נגד שמעון (הלוקח) לפרוע לו את השך הכתוב בשטר של ראובן (המוכר) שאפרע לראובן מעתה אני מתחייב א"ע לפרוע אותו לשמעון ומהני לענין דמאותו העת והלאה אינו יכול ראובן למחול אבל עכ"פ מהני מחילת ראובן לענין השעבוד דעד זמן כתיבת שטר השני שאינו טורף מלקוחות אם מחל עכ"ד. וע"ש עוד שלמד מזה לנידון שנשאל עליו בראובן שנשא אשה ונתן כתב בעת הנישואין שהתחייב א"ע באם שתעדר אשתו קודם לו מחוייב להחזיר ליורשים שיש לה מבעלה הראשון הנדוניא שהכניסה לו אשתו הנ"ל וניתן הכתב ביד בני האשה ואחר כמה שנים נפטרה האשה הנ"ל ותובעים בניה הנדוניא בכתב זה והוציא ראובן כתב מחילה מאשתו שמחלה לו הכתב שנתן לה בעת הנישואין ופטרה אותו מכל מה שמבואר שם ופסק דראובן מחוייב להחזיר לבנה כפי שהתחייב א"ע בכתב הא' כי הכתב מחילה מהאשה אין בו ממש מאחר שראובן זה לא נתחייב רק נגד בני אשתי אין לה שום זכות כלל בכתב ההוא ואין פטור ומחילה מהאשה מועיל כלום והיו מקצת אנשים מפקפקים בדבר ואמרו דבשלמא אילו כתוב סתם שמתחייב ליורשים ליתן להם סך כו"כ שפיר אמרי' דאין להאשה שום שייכות בזה אבל מאחר שכתוב שיחזיר להיורשים את הנדוניא שהכניסה דל' להחזיר ול' שהכניסה משמע שעדיין נשאר לה כח וזכות זה באותו הנדוניא שאם תעדר ירשו בניה אותו הסך ולכן היא יכולה למחול כו' והשיב דפקפוק זה אינו כלום וראיה מפורשת מגמ' דכתובות דף פ"ו כפי שפי' הריטב"א הנ"ל כו' הרי מבורר דאע"פ שבאותו השטר שנתחייב נגד שמעון מבואר בהדיא שנתחייב נגדו לפרוע לו מה שלוה מראובן אפ"ה כיון שכבר נתחייב לשמעון מועיל שאין ראובן יכול למחלו והרי הדברים ק"ו כו' ע"ש:
(יז) ויש מי שחולק. עבה"ט מ"ש וכתב בש"ג כו' עד שלא יהי' בעל העצה א' מהדיינים ועמש"ל סי' יז ס"ט סקט"ו:
(יח) ומשלם כפי מה שהזיקו. עמש"ל סי' רצב ס"ז בנ"צ בד"ה חייב ליתן עש"ה:
(יט) בלא כתיבה ומסירה משלם. בגש"ע דהגר"ע איגר זצ"ל נ"ב ע"ל סי' קכ"ח בש"ך סק"ב:
(כ) כאילו מכר לישראל. בגש"ע דהגר"ע זצ"ל נ"ב והיו משמתין אותו עד דמקבל עליה כל אונסיה דמתיילד מחמתיה ואם הלוה אנס שא"י המלוה להוציא ממנו בדין מותר למוסרו לעכו"ם לכתחלה. ב"י בשם הריטב"א:
(כא) משתעבדנא לך. עש"ך ס"ק פ"ו וע' בספר קרבן נתנאל בכתובות פ' הכותב אות כ"ג מ"ש בזה:
(כב) הנותן שט"ח לחבירו. עש"ך ס"ק צ"ז וע' בת' משכנות יעקב ס"ס ל"ז מ"ש בזה:
(כג) ויש חולקין. ע' ש"ך ס"ק קכ"ב וע' בס' ק"ן בכתובות ס"פ אע"פ ובפ' מציאת האשה אות מ"ג מה שכתב בזה:
(כד) היא עיקר. ע' באר היטב שכתב והש"ך חולק על זה כו' וע' בתשו' בית שמואל אחרון סי' ו' שכתב דודאי המוחזק יכול לומר קים לי כרמ"א ורוב גדולי הראשונים דאף בפשיעה פטור ע"ש וכן נראה דעת ת' שב יעקב חח"מ סי' י"ב שהובא לקמן סימן קע"ט ס"ק א' וכ"מ בתשובת פני יהושע ח"ב סי' ק"ו ע"ש:
(כה) ואלמותו ויחלוקו. ע' בתשובת צ"צ סימן צ"ז שכתב דאחים או שותפים שחלקו שטרות לא מצי אידך למחול ללוה על חלקו שהיה לו כבר בשטר אע"ג דקיימא לן אחין שחלקו כלקוחות וא"כ הוי כאילו מכר לשני חלקי' שהיה לו בשטר וקיי"ל דמוכר שט"ח מצי מחיל מ"מ יש לחלק בין אחין או שותפין שחלקו בשטרות לבין מוכר שט"ח דעלמא דאלת"ה האיך כייפינן בשטרות לחלוק ולדון בו דין גוד או איגוד הרי יכול לבא מזה לידי הפסד כו' וטעם החילוק י"ל דמוכר ש"ח דעלמא צריך המוציא לבא מחמת המלוה לכך מצי המלוה למחול ללוה אבל אחים או שותפים איזה מהם שבא לגבות מן הלוה יכול לגבות הכל וא"צ כומ"ס וא"צ שיבא מחמת השני כמ"ש הרשב"א בתשוב' הובא בב"י סי' ע"ז וסימן קע"ו דמתחל' נשתעבד הלוה לפרוע הכל למי מהם שיתבענו ולכך כשחלקו פקע זכותו של השני לגמרי ולא מצי מחיל ע"ש באורך וע' בתומים ס"ק ע"ב שכתב דגוף הדין כבר קדמו הרמ"א בתשובה סימן צ"ב אך מטעם אחר כיון דקיי"ל (לעיל סעיף כ"ח) מכנסת ש"ח לבעלה א"י למחול משום דיד בעל כיד אשה הרי היכי דיד שניהם שוה אינו יכול למחול ואף בזו יד שניהם שוה והוא ז"ל פקפק בראיותיהם אך מסיים ומ"מ כבר הורו זקנים שבדור ומי ירים ראש נגדם ע"ש:
(כו) ואם הוא שכ"מ. עבה"ט בענין אם צריך לומר וכל שעבודיה כו' ולקמן סי' רנ"ג בש"ך ס"ק כ"ט והובא בבה"ט שם ס"ק מ"ב הכריע הש"ך גופיה דהעיקר לדינא כהר"ן והה"מ דאע"פ שלא אמר כו' וכבר עמד על זה בתשובת נו"ב תניינא סימן מ"א דדברי הש"ך בהכרעתו סותרים זא"ז בסימן ס"ו ובסי' רנ"ג. וכתב שם אך כל זה אם אמר השכ"מ שיתנו השטרות לפלוני כעובדא דאימי' דרב עמרם בב"ב דף קנ"א דהוה לה מלוגא דשטרי ואמר' להוי לעמרם ברי ושם לא אמרה שהחוב יהי' לעמרם רק השטרות אבל בצווא' זו (בנדון דידיה) שאמר' שפלוני יטול החובות שבשטר ובע"פ הרי שהקנית' במתנת שכ"מ גוף החובות פשיטא דלא גרע חוב זה שבשטר מחוב בע"פ דנקנ' במתנת שכ"מ ע"ש:
(כז) אין שטרות בכלל מטלטלין. ע' בתשובת שבו"י ח"ג סי' ק"נ שכתב דאין דין זה ברור כלל ובתשובת הרשב"א מקור דין זה נ' דאינו סומך על טעם זה לחוד ועיקר סמיכתו על טעם השני שכתב שם גם בכנה"ג בהגב"י אות קי"ג כתב דבתשובת הרמ"ה מפאנו סי' פ"ז כתב בפשיטות דשטרות בכלל מטלטלין וע"ש גם בטור סי' קי"א נמי משמע דשטרות בכלל מטלטלין. וכ"ש בנ"ד (בנדון השאלה שם) שנראה וניכר כוונתו גם על השטרות דאם לא נכללו השטרות לא היה כאן החצי ממה שצוה ודאי דגם השטרות בכלל ע"ש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |