ביאור הגר"א/חושן משפט/סו

ביאור הגר"א ‏ חושן משפט סו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) (ליקוט) אותיות כו'. עבה"ג וכן הוכיחו שם מספ"ג דסנה' שפריך שם כמאן כרבי ש"מ דאינהו לא ס"ל כוותיה וכ"ש לא"ד שם דלא הימניה כו' וגם דלא פריך כמאן דלא כרבי וביבמות קטז א' ואביי למאי ניחוש כו' וע"כ רבא ס"ל דאין כקנין במסירה ועתוס' שם ד"ה מאי כו' ובפ"ב דקדושין ואב"א דכ"ע ל"ל דרבי והכא בדר"פ כו' אלמא דר"פ לא ס"ל כרבי וקי"ל כר"פ (ע"כ):

(ב) מיהו יכול. כנ"ל בסי' ס"ד:

(ג) וכן אם. מדר' נתן ודוקא אם אין לו. ב"ק מ"ב:

(ד) וכן אם קבל. כנ"ל בסי' מ' ס"א:

(ה) י"א דאינו חייב. ב"ב שם לצור ולצור ופי' בסה"ת דודאי הלוקח לא כיון אלא לראיה כמ"ש בב"ק לא שדי אינש זוזי בכדי אלא ה"פ לצור הכוונה של המוכר ולצור המשמעות וכיון שהמוכר לא מכר לראיה אינו חייב לקבל:

(ליקוט) ובמקום כו'. וכ"ד רשב"ם שם ד"ה וא"ל אין כו' וכמש"ל אלא מקח כו' וביטול מקח שניהם חוזרין כמ"ש בב"מ נ' ב' ואף שאין אונאה לשטרות כיון דמכר לצור יש בו אונאה כמש"ש מכ"ש לפי' סה"ת וז"ש למטה אלא מקח כו' (ע"כ):

(ו) ואפי' הנייר. דדעתא דלוקח לא הוי אלא אראיה וז"ש אלא מקח כו' וערשב"ם ורא"ש שם וז"ש שם בין כ' ולא מסר בין כו' שלכאורה הוא אריכות דברים והל"ל עד כו' אלא לאשמעינן דלא קנה כלום לא בזה הנייר ולא בזה המלוה וה"ה אם לא כ' הוא וכל כו' כנ"ל:

(ז) י"א כו' בחליפין. תה"ד אזיל לשיטתו דס"ל דכל שטר נקנה בחליפין כמו אג"ק אלא שנסתפק שם ומ"מ הכריע דבכה"ג נקנה בחליפין ע"ש בתה"ד אלא דצריך שיאמר בע"פ קני לך כו' כמש"ל ס"י וכאן א"צ דכאן. א"צ כתיבה כלל כמו שיתבאר ועש"ך ולקמן ס"ד:

(ליקוט) י"א כו' נקנה בחליפין. עבתה"ד שנסתפק שם אי כל שט"ח נקנה בחליפין ולכן הכריע דכה"ג נקנה בחליפין אבל דעת תוס' שם ורוב הפוסקים דאין נקנה בחליפין וכמ"ש בס"ד וה"ה כה"ג ועש"ך (ע"כ):

(ח) או במסירה. דכל המוציאו גובה בו כמש"ל סי' נ' והוי בנכתב ללוקח וכמש"ל:

(ליקוט) או במסירה כו'. עש"ך שכ' שהדי כמש"ל סי' נ' וכן שטר שכ' פלוני כו' וה"ה כאן ועמ"ש סכ"ו (ע"כ):

(ט) אבל אם. דלוקח לא ?הוה כמש"ל סי" ס' ס"ט ובסי' זה סך"ג בהג"ה והוי כשני יוסף ב"ש בב"ב קעג א' ויבמות קטז א' דצריך כתיבה ומסירה:

(י) אבל אם אמר. תוס' שם ע"ז ב' ד"ה הקנה וכ"מ שם בגמ' דפריך ומילי במילי לא מיקני ר"ל במסירה כמ"ש תוס' שם ד"ה אותיות מילי כו'. והאמר כו' דמ' דבמסירה לחוד נקנה ומשני אגב שאני ומאי משני הא אעפ"כ צריך שיאמר קנה לך איהו כו' כמש"ל ס"י אלא דכאן א"צ ועתוס' שם ד"ה נקנה:

(יא) אפי'. דלא אמרי' קנין אצ"ל כתובו אלא בשטר שהוא לראיה דאינו נקנה בזה השטר אבל שטר קנ"ה קנין אין במקום שטר וכאן אין קונה אלא שטר לחוד. סה"ת בשם הרי"ם. וראיה מדאמרי' בקדושין כ"ב ב' תנא אף בחליפי כו' ואי ס"ד דהוא במקום שטר היינו שטר:

(יב) אלא שיאמר. כמו בכל שטר קנין. כתובות נ"ה א' אמר לעדים כו':

(יג) (ליקוט) ויש מי כו'. כמ"ש ר"ס קצ"א וכמ"ש בפ"ק דב"מ שמא כ' ליתן כו' וכמ"ש בסי' ס"ה סי"ד ואף בקנין כאן אינו כלום כיון דלא מהני קנין כנ"ל (ע"כ):

(יד) הנותן. ב"ב קנ"א א' ופי' בש"מ וכמש"ל בסמ"ב ע"ש:

(טו) (ליקוט) לא קנאם כו'. ודעת נ"י והרבה פוסקים חולקין ע"ז וס"ל דאצ"ל כאן קני כו' דשעבודא ג"כ בכלל נכסי ובזה מיתוקם שפיר מ"ש בב"ב ק"ן שטרא אקרי נכסי אף בבריא כמ"ש נ"י שם (ע"כ):

(טז) כיון. דאף באג"ק צריך שיאמר קני כו'. כמש"ל ס"י ע"ש משא"כ בש"מ עסמ"ב:

(ליקוט) כיון שלא כ' כו'. היינו לשיטתו כמ"ש בס"י דנקנין באגב ול"ד כתב דה"ה אמר כמש"ש (ע"כ):

(יז) יש מי. דבלא"ה הוי כחוב בע"פ וכמש"ל ס"י:

(יח) אם השטר. מדאמרי' בב"מ כ' א' הב"ע בששטר כו' ואי איתא שמא הקנתה בקנין:

(יט) דשטר כזה. כמש"ל סי"ד:

(ליקוט) שטר של כו' אלא. ט"ס וצ"ל אין נקנה בכו"מ כו' ור"ל כמ"ש בסי"ד דוקא שטר חיוב כו' ולהרוחה דמילתא כמ"ש ברשב"א שם דמחילה ל"ש כאן כמ"ש בר"ס רמ"א ואף אם אמר בל' דמהני כמו מתנה אינו אלא כמסירה ואנן כו"מ בעינן ועוד אף כו"מ לא מהני כמש"ו ועבמחודשים סי' מ"ג (ע"כ):

(כ) מיהו. כנ"ל סי' בס"ח:

(ליקוט) מיהו כו'. עסי' רמ"אי ס"ב בהג"ה י"א כו' ועיקר דנקט מחילה ברישא משום האי דינא (ע"כ):

(כא) ראובן שיש. עסמ"ע וש"ך:

(כב) (ליקוט) ושמעון מחל כו. ל"ד אלא באופן המועיל וכנ"ל וכ"ה ברשב"א שם להדיא ואפי' מחל לו בשטר ובעדים לא קנה דכו"מ כו' ועש"ך:

(כג) שטר העשוי. ר"ל אף שאינו גובה ממשעבדי לדעת הרמב"ם וש"ע בסי' ס"ח וז"ש וכן שטר כו' שג"כ בו אינו גובה ממשעבדי וראיה משטר מתנה לקמן בסי"ג דנקנה בכו"מ אע"ג דסתם מתנה אינו גובה ממשעבדי כמ"ש בב"ב קע"ח א':

(ליקוט) שטר כו' וכן כו'. ר"ל אע"ג דאינו גובה ממשעבדי וכמ"ש בב"ב קסט בד"א בשטרי הלואה כו' אבל כו' רשבג"א כו' וכן היה רשבג"א כו' ושם ב' אא"ר באותיות כו'. (ע"כ):

(כד) בענין שהוא. דאל"ה הוי כחוב בע"פ כמש"ל סי' ס"ה ואין נקנה בכו"מ כנ"ל:

(ליקוט) בענין כו'. עסי' ס"ח בהג"ה סס"ח (ע"כ):

(כה) שטר הקנאה. כמו כל שטר מכר כמש"ל סי' סח וכמ"ש בגטין שם כל השטרות כו' אבל צ"ע הא ש"ע פ' בסי' ס"ח דשטר שעיקר הקנין על ידו פסול בערכאות של עכו"ם וכן ק' בסעיף הקודם דהא ע"כ שטר קנייה מיירי וכמש"ל סי"ד ודברי אלו דוקא למ"ד אף בשטר קנין כמ"ש בהג"ה שם:

(כו) שטר משכונא כו' אבל שט"ח על משכון כו'. קדושין מז ב' נימא כתנאי כו' בפלוגתא דר' ורבנן כו' ושם ח' ב' קדשה במשכון כו' וכדר' יצחק כו' משא"כ בשטר משכונת קרקע דלא קני לה מדר' יצחק כמ"ש בב"מ סז האי משכנתא באתרא דמסלקי כו' וע"ש תוס' ד"ה ושביעית כו' והוי כשאר שט"ח שצריך כו"מ והגאונים סוברים נהי דל"ד למשכון מטלטלים דא"צ כתיבה מ"מ מסירה א"צ במשכנתא מוחזקת דהוי כמו השטר בידו:

(כז) (ליקוט) והגאונים כו'. כמ"ש בב"ב עז שלשה שטרות כו' כיון שהחזיק כו' וכמ"ש בס"י ואף למאן דפליג שם מודה בשטר של הקרקע עצמו דאפסרא דארעא הוא כמש"ש רק דכאן לא קני רק השטר כמו שם לכן צריך כתיבה לקנות גוף החוב ואצ"ל אגב כיון שהוא על הקרקע עצמו כמש"ש שלשה שטרות כו' ואע"ג דאין לו על הקרקע רק שיעבוד מ"מ יכול להקנות לו כמש"ש מ"ד ב' אבל הרי"ם סובר דדוקא הלוה שהגוף שלו יכול לשעבד מטלטלי אג"ק משא"כ המלוה שאפי' הקדישו אינו כלום כמ"ש בפ"ב דפסחים שמכאן ולהבא גובה ומטעם זה כתב בנ"י בב"ב שם דאף קנין ומסירה לא מהני דקי"ל ב"ח מכאן כו' ע"ש וע"ל סי' קג ס"ו אפי' כו' וי"א כו' וז"ש ודוקא כו' וכמ"ש בעה"ת בשם ר"ח שם דהא דפסחים שם דאמר מכאן ולהבא כו' דמ' דגובה מעצמו היינו במשכונא מוחזקת וכמש"ש וס' ראשונה שם דעת הרמב"ן שכ' כיון דרבא תלי טעמו ביכול לסלקו אף במשכונה מוחזקת כן וז"ש כאן כיון שיכול לסלקו כו' (ע"כ):

(כח) (ליקוט) ודוקא כו'. כנ"ל כיון שהוא עצמו לא קנה (ע"כ):

(כט) האי מסירה. כמ"ש ב"ב קנ"א א' והא לא משך:

(ליקוט) האי כו'. ורמב"ן חילק ע"ז וכ' דסגי במסירה לחוד וכן משיכה או הגבהה ועסה"ת (ע"כ):

(ל) הגבהה כו' או משיכה כו'. שם פ"ו א' וע' תוס' שם ע"י א' ד"ה ר' נתן כו':

(לא) משום דבעי מסירה. ב"מ ח' ב' מאי לשון מסירה כו' אע"ג דבעלמא בכל מסירה לא בעינן וע"ש בתוס':

(לב) א"נ אפי' כו' משום כמ"ש תוס' שם ע"ה ב' ד"ה אחזה:

(לג) לפיכך הזוכה. ב"מ שם מוסירה מחבירו קנה במציאה כו' ועש"ך:

(לד) והוא שיאמר. דבלא"ה אמרי' לצור ולצור כנ"ל:

(לה) וי"א. כמ"ש תוס' שם דוקא של אותה קרקע וראיה מדאמרי' בב"מ כ"א הב"ע בששטר כו' ואי איתא שמא הקנתה אג"ק וסברא הראשונה תי' דאשה אין לה קרקע כמש"ל סכ"ח דאין קנין כו' ועוד דלא שכיח ועתוס' דיבמות קטז א' ד"ה אותיות ורא"ש פ"ק דב"מ סוף סמ"ח וסמ"ט וס' האחרונה ס"ל דבכל אשה מיירי אף בגרושה ועתוס' דב"ב קמז ב' סד"ה המוכר:

(ליקוט) וי"א כו'. כ"כ הרא"ש ספ"ק דב"מ בשם רה"ג ור"ח אבל בב"ב שם מ' דדוקא באגב לחוד פליג אבל במקום מסירה הוא וא"צ מסירה וכ"מ בתוס' שם ועש"ך שהשיג על הרא"ש. אבל בתוס' דיבמות קט"ז א' ד"ה אותיות כו' כ' כדברי הרא"ש ומ"מ ש"פ כ' כדבריו כמ"ש בסה"ת וש"פ וכן עיקר דאל"כ מאי משני בב"ב שם אגב שאני מ"מ הא אף אגב לא מהני אלא דבמקום מסירה מהני ושם ל"צ כתיבה ועתוס' שם (ע"כ):

(לו) (ליקוט) ודוקא כו'. דהשטר הוא דשב"ל אף שההלואה הוא בעולם מלוה ע"פ הוא (ע"כ):

(לז) אבל לא יוכל. דמלוה ע"פ אין נקנה בכו"מ מדאמרי' בקדושין מ"ז ומ"ח במלוה בשטר במאי פליגי כו' ובמלוה ע"פ במאי פליגי כו' ש"מ דאין מלוה ע"פ נקנה בכו"מ ואמרי' בב"ב קמז למימרא דסבר ר"ן כו' ואי איתא הא איתא באג"ק ועבתוס' שם ע"ז ג' ד"ה רב פפא. ועוד כו':

(לח) (ליקוט) מי כו'. עתוס' דיבמות ד"ה אותיות. ותימא כו' מ"מ ניחוש כו' וזהו כדברי הרמב"ם (ע"כ):

(לט) א"צ עדים. כמ"ש הרי"ם דקי"ל כרבא ונ"מ אף לדידן אם טען אבד או שהקנה אג"ק:

(מ) אבל צריך. מדאמרי' ביבמות קטו ב' והא חבי בר ננאי כו' וע"ש בתוס' ד"ה מאי אמרת. וא"ת כו' וי"ל אבל לשיטת הרמב"ם דאף למ"ד אין אותיות נקנית במסירה א"צ הדק"ל וצ"ל דלענין תביעתו צריך ושם ע"כ לענין תביעתו מיירי מדהוכיח שם דלא חיישי' לתרי יצחק:

(מא) (ליקוט) שהרי הנתבע כו'. בזה מתרץ קו' תוס' הנ"ל דדוקא לגבי דידיה האמינוהו בכל מקום אבל לא לגבי הלוה וכמ"ש בב"ק ע"א (ע"כ):

(מב) (ליקוט) לפיכך כו'. זהו גמ' דב"ב הנ"ל (ע"כ):

(מג) (ליקוט) אם אין כו'. כנ"ל מגמ' דיבמות (ע"כ):

(מד) ואם טען. מת מוכר יורשיו. ע"ל סט"ו:

(ליקוט) ואם טוען כו'. ערש"י בכתובות פ"ו ב' ד"ה ואת הבאים כו' ומתה כו' אבל באם חיה אף היא נשבעה וכמ"ש הרא"ש שם וסוף שבועות וכמ"ש בסט"ו דלהכי לא חשיב בפ' הנשבעין רק וכן יורשין מן היורשין ול"ק לקוחות כמו שחשיב בכתובות שם (ע"כ):

(מה) (ליקוט) ואמר ישבע. דוקא אמר כמ"ש בסי' פ"ב (ע"כ):

(מו) ואם יש ראיה. וכן אם. ואם לא רצו. כמו מוחל שחייב מדינא דגרמי כמש"ל סל"ב כשמוחל המוכר או יורשיו:

(ליקוט) ואם יש ראיה כו'. ר"ל לשלם כל דמי השטר מדינא דגרמי כמו במחילה כמ"ש בסל"ב וז"ש וכן אם כו' ור"ל אע"ג בנודע שהוא פרוע מקודם א"צ להחזיר אלא דמיו דמקח טעות הוא כמ"ש בסל"ד מ"מ כאן דאינו נאמן לומר פרוע אלא מטעם שיכול למחול כמ"ש בסכ"ד וכמ"ש בנ"י ספ"ק דב"מ דמ"ש פרוע הוי כאלו מחלו ולכן משלם כולו ג"כ וכמ"ש המ"מ דאלו דמים שנתן לו אצ"ל וז"ש וכן כו' (ע"כ) .

(מז) (ליקוט) מת מוכר כו'. כמ"ש בכתובות אבל יורשיו נשבעין כו' וצריכין גם היורשין לישבע כנ"ל (ע"כ):

(מח) (ליקוט) ואם לא רצו כו'. כנ"ל וכמ"ש בסל"ב או יורשיו ועמש"ש (ע"כ):

(מט) טען לוי. עש"ך:

(ליקוט) טען לוי כו'. ר"ל שטוען אמת שפרעו אבל לא מכר כלל דנאמנותו לגבי מוכר משום דהמע"ה כנ"ל ולכן אינו נאמן לגבי הלוה וה"ה כאן להוציא וכמ"ש תוס' דיבמות הנ"ל וז"ש לעיל ואם יש ראיה שמכר דוקא בראיה וכן פי' רוב הפוסקים כמ"ש בכה"ג ע"ש דלא כב"י ועש"ך (ע"כ):

(נ) וי"א שגם. כמ"ש תוס' שם ביבמות ד"ה הנ"ל וי"ל כו' כנ"ל:

(ליקוט) וי"א שגם כו'. וכ"מ בספ"ג דסנה' כמאן כרבי כו' וענ"י שם וכן בכתובות פ"ה א' בעובדא דמלוגא דשטרי לפי' הרי"ף שם (ע"כ):

(נא) ואפי' היה. סנה' כ"ט א' ב' ע"ש:

(ליקוט) ואפי' כו'. צ"ל ואם דלדעת הרמב"ם זה הדין יותר ברור ולא חילק בנ"י שם אלא לעצמו דלדעת הרמב"ם ג"כ נאמן אבל שליש אף לדעת הי"א הנ"ל נאמן וז"ש אע"ג דנאמן כו' אבל לדינא צ"ע כיון שאלו היה ביד הלוקח לא מהימן האיך נאמינו לשליש כיון שלא ה"ל מגו מעולם ועסי' נ"ו ס"ד וא"ל במגו דקלתיה א"כ ה"ה ללוקח ליהמניה אבל נ"י אזיל לשיטתו שכ' בס"פ ז"ב והא דק"ל דשליש נאמן היינו מטעם הך מגו א"נ מגו דאיבעיא הדריה ללוה ומגו כי הא אע"ג דבעלמא לא אמרי' כדמפרש בסמוך דשוייה ראה מ"מ השתא ס"ד דר"ן כיון דלאו לאחזוקי לנפשה קאמרה הכי אלא לצורך הלוה במגו כ"ד סגי וקי"ל כהך ס"ד לישנא קמא דר"ן שם וה"ה כאן דשם פריך כמאן כרבי כו' ומשני שאני כו' אע"ג דאינו מגו גמור מהני ה"ה לענין כו"מ וז"ש בנ"י דב"ב שם לחלק בין עצמו לאחרים כמש"ש ושליש שהוציא כו' ונראין דברים כו' ואפי' כלפי בעליו כו' וכ"ז לשיטת רש"י בסנה' שם אף שאין עדים כלל אבל נ"י שם כ' ואחרים פי' כו' דמ"מ הא המניה מעיקרא כו' דאי הוה מהדר כו' ר"ל דוקא שה"ל מגו פ"א וכמ"ש בסי' ס"ה סי"ט ולכן דברי הרב תמוהין (ע"כ):

(נב) (ליקוט) מ"מ אינו כו'. דוקא לי"א דסי' צ' ס"י אבל לדעת הרמב"ם הו"ל משואיל"מ אא"כ הוא קרוב או נוגע ועסי' נ"ו ס"א וס"ג בהג"ה (ע"כ):

(נג) מכנסת. דאין קנין לאשה בלא בעלה שלכן אינו יכול למחול כמש"ל בסכ"ח והטעם דגוף הלוה משועבד לו ג"כ ומה"ט א"צ כו"מ:

(ליקוט) מכנסת כו'. שגוף הלואה קנוי לו ודמי כמו במתנת ש"מ כמ"ש קנ"א א' והא לא משך וכמו שמדמי לענין מחילה כמש"ל סכ"ז וסכ"ח (ע"כ):

(נד) ואם הוא. ואפי'. ע' בסכ"ח:

(נה) או שטר. ב"ב קסט א' ב' רשבג"א אף שטרי מקח כו' באותיות נקנות במסירה כו':

(נו) אבל אם. כ"כ הר"י מיגש. בזה מתורץ קו' תוס' שם ד"ה אבל בשטרי. ותימא לרשב"ג שמ"מ יכול המוכר כו' וע"ש בתוס' שדחקו עצמם ובזה מתורץ דאין כותבין למוכר בלא לוקח אלא בשטר ראיה כמ"ש הרי"ם מהא דב"מ יג א' וכמש"ל סי' רל"ח ס"א ואינו נקנה במסירה:

(נז) (ליקוט) הקונה כו' נשבע כו'. מתני' דכתובות פ"ו ב' אבל יורשיו משביעין כו' ומפ' בתוספתא שם והביאו הרא"ש אלו הן הבאין ברשותה כו' שמכרה להם או שנתנה במתנה (ע"כ):

(נח) אם אחר. יתבאר למטה:

(נט) נשבע הלוקח. ר"פ הנזקין אין נפרעין מנכסי יתומין כו' ובהכותב אבל יורשיו משביעין כו' ואת הבאין ברשותה וכ' הרא"ש בשם תוספתא אלו הן הבאין ברשותה שמכרה כו' וכ"כ רש"י שם:

(ס) שלא אמר. כ"כ רש"י שם נשבעין אף הן שבועת היורשין וכ"מ במתני' שם דמדמי להו אהדדי:

(ליקוט) שלא כו'. ערש"י שם ד"ה אבל כו' (ע"כ):

(סא) ודוקא שמת המוכר אבל. ואם המוכר מת נשבע היורש מדקא' במתני' דפ' כל הנשבעין כשם שאמרו כו' וכן היורשים כו' ולא קאמר ג"כ הלקוחות כמ"ש בפ' הכותב אלא דבלקוחות צריך המוכר או יורשיו לישבע משא"כ בפ' הכותב שפטר אותה ואגב תני ג"כ בסיפא. וערא"ש על מתני' דהכותב:

(ליקוט) ודוקא כו'. כן דקדק הרא"ש מרש"י הנ"ל שכ' אם גירשה ומתה כו' (ע"כ):

(סב) (ליקוט) וכן אם כו'. מתני' שם אבל משביע כו' (ע"כ):

(סג) שהוא פרוע ואמר ישבע לי:

(סד) ואין בו נאמנות. עסע"א:

(סה) ואם אינו כו' והמוכר. ואם אינו. כנ"ל סי"ג:

(ליקוט) ואם אינו רוצה כו'. כמש"ל ואם מת כו' דהטעם דאין אדם מוריש ממון שא"י ליטול אלא בשבועה וכמש"ש ביורשין (ע"כ):

(סו) (ליקוט) והמוכר כו'. ר"ל דמי כל השטר מדינא דגרמי כנ"ל סי"א (ע"כ):

(סז) (ליקוט) ואם המוכר כו'. כנ"ל (ע"כ):

(סח) (ליקוט) ואם אינו כו'. ג"כ כנ"ל כמ"ש בסל"ב או יורשיו (ע"כ):

(סט) ואם מת הלוה. שבועות מח א' ל"ש אלא שמת כו' וה"ה ללקוחות כנ"ל ממתני' דהכותב דחד דינא אית להו. אבל אם אחר שלקחו מת נשבע הלוקח כנ"ל. רמב"ן ורא"ש שם וע"ש. וראיה מדפריך שם ת"ש אבל יורשין כו' ומשני לצדדין קתני אותה כו' ולא משני כן אבאין ברשותה ש"מ דבאין ברשותה בכל ענין נשבעין וערש"י שם ואת יורשיה אם מתה כו':

(ע) ב"ד אומרים. ב"ב קעג א' אלא הא דתניא כו' באותיות כו':

(עא) ואם קדם. דהרי יכול למחול וכמ"ש הנ"י בב"מ כ' א' ש"מ איתא לדשמואל כו' וכ' נ"י דלאו מדין מגו דלמפ' דצריכה לשום כל דמי השטר ניחא לה בשובר כו' אלא כיון דקא מודה דפריעא פריעתה היא מחילתה כו' ע"ש:

(עב) וי"א. ות' בסכ"ג בהגה מיהו כו':

(ליקוט) וי"א כו'. היינו כס' הראשונה דסכ"ג (ע"כ):

(עג) (ליקוט) וב"ד מחייבים כו'. וז"ש בקדושין מ"ח א' מס' אשה סמכא כו' ולא חיישי' דלמא יגבה מהלוה (ע"כ):

(עד) ואם הוציא. כתובות פ"ו א' תזיל כו' וע"ש בתוס' ד"ה תזיל. וי"מ דקטנה כו':

(עה) וי"א שאם. מדפריך בב"מ שם יט ב' אמאי ניחוש שמא כו' ואם איתא ה"ה יכולה לעשות שובר ג"כ אחר שמכרה. וס' הראשונה ס"ל דלס"ד דס"ל דאין יכולה למחול ה"נ דאינה יכולה להפרע ממנו אבל למסקנא דיכולה למחול ה"ה להפרע:

(עו) אם תפס. ב"מ ס"ו ב' מודינא דאי כו':

(עז) ודוקא כו' אבל אי. שאז לא מכר לו כלל המלוה רק לצור כנ"ל ס"א:

(עח) ויש מי. שם סז א' לא אונאה תיובתיה דלא כו':

(ליקוט) ויש מי כו'. כמש"ש לא אונאה כו' ועתוס' שם ד"ה התם כו' פי' בקונ' כו' ועבהג"א שם ד"ה פירוש גבי כו' שהרבו להקשות ג"כ על פיר"ת. אבל הרא"ש מפ' כפירש"י ואע"ג דקי"ל דלא הוי מחילה היינו בדלא ידע אבל כאן תרווייהו מיירי בדידע לכן הוי מחילה אלא בהלואה אע"ג דידע אסור כמו בכל ריבית וכמ"ש הרא"ש שם ס"ב: (ע"כ):

(ליקוט) ויש מי כו'. וכפי' הרא"ש דמ"ש התם זביני כו' כפירש"י אלא משום דידע ומחיל אבל בהלואה איסור הוא ע"ש וכ"פ בהג"ה פ"ג דב"ב סל"ו ד"ה פי' בשם ר"י (ע"כ):

(עט) ואם אין. כמו הולך מנה לפ' אע"ג דלא הוי כזכי במתנה מ"מ אם נתנו לו מה שנתן נתן בסוף פ"ק דגטין. אבל צ"ע דשם אפי' לכתחל' יתן למקבל כמ"ש שם בסוגיא:

(ליקוט) ואם אין כו'. צ"ע ועש"ך (ע"כ):

(פ) יש מי. ב"מ ע"ב א' וערש"י שם ד"ה וגובה כו' והוי כמ"ש אי פקח מקרקש כו':

(פא) (ליקוט) ראובן כו'. וז"ש בקדושין שם התקדשי לי בשט"ח ול"ק קדשה במלוה בשטר דא"כ היה נקנה במעמד שלשתן וא"צ כו"מ ועש"ך (ע"כ):

(פב) קנה שמעון. כמ"ש בגטין יג ב' נעשה כאומר משתעבדנא לך כו' וא"כ ה"ה למלוה בשטר שקנה כו' ונשתעבדו כו' אע"ג דלא קיימא מילתא דאמימר:

(פג) אלא שאין שמעון. ב"ב ע"ז אם קדם כו' כיון כו' אבל בלא"ה אף שקנה גוף השדה אין יכול להוציא מידו את השטר:

(פד) כופין. שם קסח א':

(פה) ואם פרע. דגוף הנייר של לוה. כנ"ל סי' ס"א ע"ש:

(פו) כ"ז שלא חזר. דאע"ג דלא קנה כמו הולך מנה כנ"ל. וכמו הולך גט לאשתי אע"פ שיכול לחזור ושליח מתנה כשליח הגט כמ"ש בגטין:

(פז) בין במסירה. כנ"ל ס"א:

(פח) בין בחליפין. כנ"ל ס"ד:

(פט) בין במעמד שלשתן. מדאמרי' בקדושין מ"ז ומ"ח והכא במלוה בשטר ובמלוה כו' ש"מ שאין שייך בשטר מעמד שלשתן ובגטין י"ג א' לעולם בבריא כו' ואם איתא בשטר שחרור ג"כ יקנה ועבר"ן שם ובזה מדוקדק סוגיא הנ"ל דקדושין התקדשי לי בשט"ח או שהיה כו' דנקט בשט"ח ול"ק קדשה במלוה בשטר אלא דא"כ היה מ' בגוף המלוה וזה נקנה במעמד שלשתן וא"צ כו"מ:

(צ) (ליקוט) ואם כתב כו' והמחהו כו'. ר"ל אותו הכתיבה ודברי ש"ך תמוהים שכ' שצ"ל בהיפוך ועבה"ג משמו והבין דהאי והמחהו קאי אשט"ח וליתא וגם לפי פי' תמוה דהא בהמחאה של המעמד שלשתן באין יחד ומה לי בביאתן ליד הנפקד (ע"כ):

(צא) ודוקא אם. דעדים החתומים על כו' כתובות י"ח ב' אבל בע"פ הם נוגעים בעדותן ואפי' אחר עמו כמ"ש בב"ב מג ב': ודוקא אם כו'. כמ"ש בתוספתא ספ"ה דסנה' לקח הימנו בית או שדה במאה מנה והיה יודע לו עדות בהן ה"ז אינו מעיד שאין מעיד ע"י עצמו:

(צב) אבל אם. רי"ף שם ביבמות בשם ירושלמי שאין שנים מצוין לחטא בשביל אחד:

(צג) ראובן כו'. ב"ב כ"ט א' כגון דנקיטי כו' אבל בלא"ה אע"פ שעדיין לא פרעו לא כמש"ו שהשני כו'. מ"ג ב':

(צד) מיהו אין. קדושין מ"ח האי שטר כו' קשיא ר"מ אדר"מ ומדלא פריך דרבנן אדרבנן ש"מ דא"צ להחזיר הנייר:

(ליקוט) מיהו כו' וסתם כן בא"ע סי' כ"ח ס"ח (ע"כ):

(צה) ויש חולקין. כתובות פ"ו א' ומאן דלא דאין כו' ש"מ שא"צ להחזיר וס' הראשונה ס"ל כפירש"י שם ד"ה מגבי כו' ויש שאין גורסין כלל ואומרים אגב שיטפי' דשורף דב"ק דפ' הגוזל נקט כאן וערא"ש שם:

(צו) או יקבל. כנ"ל סי' מ' ס"א שהוא כשטר:

(צז) ואפי' אם ואפי'. דאם איתא דשום תנאי דמוכר מועיל א"כ מאי תי' בב"מ כ"א ש"מ איתא כו' וכן בב"ק פ"ט א' אלא משום דשמואל כו':

(צח) ומיהו אין. כתובות פ"א ב' ב"ק ק"ט וכר"ע וסוגיא דכתובות פ"ו א' תיזיל ס"ל כפרש"י שם שאביה חי:

(צט) ואין לי לשלם. כ"כ בסה"ת שנ"א ב' הראב"ד אקושית תוס' שם ד"ה תיזיל ק' לר"י כו' והוא כפי' הי"ח אלא דס"ל לש"ע שלדינא מ"מ אמת:

(ק) ויש מי שחולק. כפי' הרא"ש שם שמת אביה ועל סוגיא דשם פ"א ב' ע"ש בתוס' ד"ה לא כו' ושם י"ט א' ד"ה כגון וגרס בב"ק שם ר' יוסי סתם וס"ל דה' כר' יוסי ומ"מ צ"ע דלא אמרו אלא מחבריו וכמ"ש בכתובות ע"ד ב' ועוד חילקו בין ההיא סוגיא לכאן ועברא"ש פ' הכותב:

(קא) ואפי' לא מחלו כו'. ב"ב ל"א כיון דא"ל דבר סיסין כו' ה"נ ה"ה בעל השטר:

(ליקוט) ואפי' לא מחלו כו'. כ"כ שם בש"ע ס"י וע"ש (ע"כ):

(קב) יש מי. ב"מ שם ש"מ וכמ"ש הנ"י שם כנ"ל סי"ו:

(קג) עכו"ם. ב"ב ל"ה ב' ואף למעליותא כמ"ש בב"מ עג ב' השתא כדיניהם כו':

(קד) וישראל. ב"ק צ"ו א' מה מכר ראשון כו' השביח נכרי כו' תקנתא כו' הלא"ה דינו כמכר לישראל וכ"ש לגריעותא:

(קה) י"א שאם. גטין יג ב' נעשה כאומר ובמעמד שלשתן אין יכול למחול כמו שהוכיחו תוס' שם מסוגיא דקדושין הנ"ל:

(ליקוט) י"א שאם כו'. ומכאן ראיה לפסק תה"ד בס"א דכה"ג א"צ כו"מ וכמ"ש בסי"ב דכל שא"י למחול א"צ כו"מ ודלא כש"ך שם אלא שאזיל לשיטתו שכ' כאן כס' שניה והוא לא ס"ל הא דסמ"ע ס"ק ס"ד כמ"ש הוא בס"ק פ"ח ועוד כ' בס"ק פ"ח דאף לס' ראשונה מ"מ לא קנה במסירה לחוד ע"ש אבל דבריו צ"ע כיון דמדמי לה למעמד שלשתן אף מלוה ע"פ נקנה וא"צ כו"מ כמ"ש בסוגיא דקדושין (ע"כ):

(קו) (ליקוט) שאם כ' כו'. כמ"ש בפ"ק דגטין והא אמר שמואל דיכול למחול דלא אמרי' שם נעשה כא"ל אלא כאלו שעבדו לו במעמד שלשתן דוקא דאל"כ ל"ל למעמד שלשתן כלל (ע"כ):

(קז) וי"א. רא"ש בפ' הכותב ודחה ראיה של הראב"ד ע"ש וראיתו מסוגיא דב"מ הנ"ל ש"מ איתא כו' ודלמא כ' בכתובה משתעבדנא כו' דהא אינו בידה כמש"ש אבל הר"ן דחה וכ' דלא היו נוהגין לכתוב כן ולא חיישי' כו':

(קח) י"א הא. כתובות י"ט א' כגון שחב כו' ואם איתא ליהמניה במגו דיכול למחול ושם פ"א ב' כנ"ל אלא מפני שמשועבד לכתובתה ועוד דאמרי' בב"ב קמז ב' אא"ב דאורייתא משום דר"ן:

(ליקוט) י"א כו' היינו כו' אף שאין לו במה לפרוע ממ"ש בב"ק פ"ט א' דה"נ דל"ל ותזבין כו' אלא משום כו' ול"ד למ"ש בס"א בהג"ה וכן אם אין כו' דשם לא קנה והמעות חייב לו כמש"ש ויחזור לו הדמים משא"כ כאן דכבר נסתלק ממנו ומחילתו אינו אלא כמזי' וכן מוכח בכתובות פ"ו א' ע"ש תוס' ד"ה תיזיל. ולר"י נראה כו':

(קט) או שיש. כנ"ל ס"א:

(קי) ויש חולקין. תוס' דכתובות י"ט א' ד"ה וכגון דחו כל הראיות הנ"ל ע"ש וראיה לדבריהם גטין מ"ב עבד שעשאו כו' כדרבא כו' ושם מ"א תוס' ד"ה במזיק וכגון כו' וכ' בסה"ת שנ"א ח"ו דשחרור הוי כמחילה אבל כד מעיינת מוכח להיפך מדקא' שחרור דדמי לקדושת הגוף ועתוס' שם ד"ה הקדש כו' מפרש בירושלמי כו':

(ליקוט) ויש חולקין וראייתם ממ"ש בב"ק שם וכ"ת זבינה ניהליה כו' ושם אלא הא דתניא כו' דאי מחלה כו' אבל הר"ן פ"ב דכתובות י"ט א' תי' דשאני כתובה כיון שאין חיובו ברור שמא תמות וגם א"א לגבות כלל מחיים לא משתעבד מדר"ן וכ"כ הריטב"א שם ומ"מ מ"ש למעלה י"א היינו כו' מוכח מהא דכתובות פ"ו א' כנ"ל. ועוד הביא הרמב"ן ראיה מהא דספ"ק דב"מ ש"מ איתא כו' ואם איתא שמא לותה מאחרים וכן הקשה רש"ל בפ"ב דכתובות שם וי"ל דשם באית לה נ"מ וז"ש למעלה או שיש כו' (ע"כ):

(קיא) ע"ל סי' פ"ו. דשם פ' כס' הראשונה:

(קיב) (ליקוט) ואם הקנה כו'. ס"ל דיכול להקנות אג"ק וכגי' הספרים בב"ב ע"ז ב' הוה מסיק כו' ועתוס' שם ד"ה ר"פ כו' וכס' אחרונה (ע"כ):

(קיג) י"א דאינו. ב"ב שם נתנו במתנת ש"מ כו'. והטעם משום דגוף החוב קנוי כמ"ש שם קמ"ח א' ש"מ שאמר הלואתו לפ' כו':

(קיד) וי"א. ס"ל מתנת ש"מ שאני כמ"ש ז"ל:

(קטו) וי"א דאין. מדאמרי' שם והא ליתא בבריא ואם איתא הא איתא באג"ק או בחליפין כנ"ל ס"י:

(קטז) או מלוה ע"פ. דהטעם דאינה יכולה למחול משום דגוף הלוה נשתעבד לו אע"פ שאין משתעבד בכו"מ וא"כ ה"ה למלוה ע"פ וע' בכתובות פ"ג א' ידו כו':

(קיז) או שלוו. כמ"ש הרא"ש ביש נוחלין קכ"ה ב' דבכה"ג הבעל יורשה ע"ש כיון שאין יכולה למוכרה ע"ש:

(קיח) ואפי' היו. ב"ק פ"ט ב' עבדי מלוג כו' ולא לאשה ומשם ראיה להנ"ל ואפי' לוו כו' דשם צ"א כמאן אזלא כו' איש ואשה כו' וע"ש בתוס' ד"ה כמאן כו' ושחרור הוא מחילה וא"כ כמו שאין יכולה למכור כו':

(קיט) הנותן. מסוגיא דקדושין הנ"ל מ"ס כי אמר רב בפקדון ואם איתא אפי' אם אמר במלוה הא לא סמכא דעתה:

(ליקוט) הנותן כו'. והרבה חולקין ע"ז וראייתם מספ"ק דב"מ שם והקשו דלמא מכרו במעמד שלשתן וכן מסוגיא דב"ק הנ"ל ועתוס' שם ד"ה ש"מ כו' ותירוצם מוכרח דאל"כ מאי משני הב"ע כו' ועסי"ט וכ"כ בגטין בספ"ק וש"מ הנ"ל. והש"ך חולק על כולם וכ' דאין מלוה בשטר נקנה במעמד שלשתן כלל וכ"מ פשטא דסוגיא דקדושין הנ"ל ע"ש (ע"כ):

(ליקוט) הנותן כו'. וכ"פ לקמן סי' קכ"ו ס"א אבל בא"ה סי' ?ב"ח סי"ג כ' מחלוקת בזה ועמש"ש (ע"כ):

(קכ) המוכר. מסוגיא הנ"ל ושם ?ב' קדשה כו':

(קכא) וה"ה. ויש. עס"ח:

(קכב) לוקח. ב"ב שם אא"ב דאורייתא כו' ושם ע"ו ב' ד"ה קני. היינו שמצא שטר כו':

(קכג) ולא עוד. כמ"ש בב"ק וב"מ מה מכר ראשון לשני כו' דגם בראשון לא נשאר עיקר השעבוד של לוה:

(קכד) או יורשיו. דתשלומין אלו הוא מדינא דגרמי וע"ש בתוס' ד"ה תיזיל:

(קכה) כל מה. שם דמי שטרא מעליא:

(קכו) מהיפה. דמסור אמרי' בפ"ב דב"ק משום דינא דגרמי ושם ה' א' מ' דמסור משלם ממיטב וע' בב"מ ע"ז ב':

(קכז) ומיהו שמין. מדאמרי' דמי שטרא ול"ק דמי החוב וכמ"ש תוס' בפ"ק דב"מ ז' ב' ד"ה ויחלוקו:

(קכח) ואם מת. אע"ג דבקנס לא קנסו בנו אחריו כמ"ש במ"ק וגטין ובכורות כאן הוא ממונא כמש"ל סי' א' ס"ד ע"ש:

(קכט) ואם מכר. כנ"ל:

(ליקוט) ואם מכר כו'. כמ"ש בב"ב קכ"ד ב' דלרבי דגבי ממלוה גבי אף בריבית ואף לבני מערבא דפליגי בריבית משום דס"ל כרבנן כמש"ש (ע"כ)

(קל) אבל אם. דשטר פרוע אינו שוה כלום כמש"ל סי' קע"ו סי"ב בהגה וראיה מפ' המוציא יין ע"ש:

(ליקוט) אע"ג דהוא כו'. עב"ק קי"ד א' ועסי' כ"ח ס"ג בהג"ה (ע"כ):

(קלא) אבל רבים. מדאמרי' בכתובות שם תיזיל כו' ואם איתא מה תרויח ומסוגיא דקדושין הנ"ל ומב"ק פ"ט א' אלא משום דשמואל כו' ומסוגיא דב"מ הנ"ל ש"מ איתא כו' ועבתוס' דב"ב קסז ב' ד"ה המוכר:

(קלב) ומה שהוציא. כנ"ל סי' י"ד אבל אם כו' ושם ג"כ הוא מדינא דגרמי חייב:

(קלג) בד"א. כנ"ל דמי שטרא ר"ל שויו של שטר וזה אינו שוה כלום:

(קלד) גם במוכר. ב"מ ט"ו ב' אחריות ט"ס כו':

(ליקוט) גם במוכר כו'. ג"כ מה"ט דאמרי' בפ"ק דגמ' שם לא שדי כו' (ע"כ):

(קלה) או שבא. שם:

(ליקוט) לפיכך כו' או שבא כו'. עבב"ב מ"ג א' מ"ד ב' וקי"ל כר"ז שם לכן צריך לאחריות ט"ס:

(קלו) (ליקוט) או כו'. היינו שאינו שלו (ע"כ):

(קלז) (ליקוט) חוזר הלוקח כו'. כל שיווי של שטר לכ"ע כמו בכל אחריות שאף במתנה אם קבל אחריות חייב ואף השבח גובה אם השביח השט"ח שנתעשר הלוה וכיוצא כמו בכל אחריות וכמ"ש בב"מ י"ד וט"ו ב' וש"מ. וז"ש ואם הוציא כו' וכמש"ש ל"ה א' דשומא בטעות הוי (ע"כ):

(קלח) (ליקוט) ואם היה כו'. מתני' שם נ"ו א' (ע"כ):

(קלט) ביותר מדמי שויו. כנ"ל סל"ב:

(קמ) ואין. כמש"ל סל"ח:

(קמא) (ליקוט) ואם העני כו' כמו בכל מכירה שנתקלקל אח"כ ועבערכין ל"א מכר לו במאתים והכסיפ' כו' (ע"כ):

(קמב) המוחל מזיק. שם מאן דדאין דינא כו':

(קמג) ואפי' קבל. דע"כ מחילה אינו בכלל אחריות אא"כ פירש בהדיא כמש"ו דאל"כ מאן דלא דאין דינא דגרמי כו' ליחייב מטעם אחריות דאחריות ט"ס הוא כנ"ל בסעי' שקדם:

(קמד) (ליקוט) אינו כו' אפי'. עש"ך (ע"כ):

(קמה) אפי' מלקוחות שקדמו. כנ"ל סי' ס"א ס"ז:

(קמו) יש. כיון דחיובו משום דינא דגרמי ולא משום אחריות:

(ליקוט) יש מי כו'. היינו לשיטתו בסל"ב וכ"כ ש"ך דלא כסמ"ע ודברי הסמ"ע תמוהין מאד שלפ"ד הנותן מתנה לחבירו ונתבטלה המתנה יהא חייב לשלם לו והם זרים מאד ועסי' רמ"א ס"ט ויחזיר כו' וש"מ (ע"כ):

(קמז) גר. ב"ק מט ב' וע"ש בתוס' ד"ה משכונו כו' וכ"ש לשטר ועס"ל:

(ליקוט) גר כו'. וריטב"א חולק ועש"ך (ע"כ)

(קמח) אפי' מכר. עבהגו' וג"כ בקדושין מ"ב ב' ועתוס' דגטין לז א' ד"ה אלא כו':

(קמט) ויש חולקין. עבהגו'. ושם בגמ' עד כמה עד כדי דמיהם. ש"מ שבקרקעות נמי דינא הכי מדקאמר אף כו' וכן בכתובות צ"ט אפי' מכרו כו' ושם ק"ב עד כדי דמיהם ובב"מ ק"ח זבין במנה כו' אין אונאה לקרקעות וירו' עד פלג יש להם אונאה כו':

(קנ) דביותר ממחצה. כ"כ תוס' בב"ק י"ד ב' אע"ג שבקדושין שם נסתפק תוס' והרא"ש בב"מ שם פ' דמחצה אית להו אונאה. והא דירושלמי דקא' עד פלג יש להם אונאה אבל בציר מפלג כ' תוס' בקדושין שם די"ל ל"ד פלג אלא יותר פורתא וכל הראיות הנ"ל מורים דפלג אין להם אונאה ועש"ך:

(קנא) אפי' הודה במקצת. כתובות פ"ז ב' בפוגמת:

(קנב) או שיש. שם ע"א מעידה כו' סבר כו':

(קנג) אבל נשבעין. שם מדרבנן כו'. ועבתוס' דב"ב ל"ג א' ד"ה מגו:

[קנג] אבל נשבעין. גם מדרבנן כו'. ועבתוס' דב"ב לג א' ד"ה מגו:

(קנד) אם היתה. תוס' שם בא"ד וי"ל דאין כו'. וב"מ כ"ו ב' וע"ש ברש"י ד"ה אי נקטנא כו'. ושם מ"ב ב' אמרה לא אמר לי כו' ואין יכול להשביעה ע"ז וע' במרדכי שם

(קנה) וכן. מתני' בקדושין כ"ו ומתני' בשבועות ר"פ הדיינים וב"מ ד' ק"ב:

(קנו) אפי' בפשיעה כו' וכ"ש שש"ח. דאין פושע מזיק כמש"ל רק מדין שומר חייב. ב"ק ס"פ החובל צ"ג א' ההוא ארנקי דצדקה כו' פשע בה כו' א"ל אביי והתניא לשמור כו' אלמא כ"מ שפטרה תורה אפי' בפשיעה פטור ועבתוס' פ' שבועות הדיינין מ"ב ב' ד"ה שומר חנם. והתם שומר שכר הוי לרב יוסף כו' ע"ש ועתוס' דב"מ נז ב' ד"ה ש"ח כו':

(קנז) אבל מפסיד. ב"מ נח א':

(קנח) ויש מחייבים. מדנקט שבועה בש"ח ותשלומין בש"ש. וס' הראשונה ס"ל דל"ד אלא לישנא דקרא נקט וכמ"ש במתני' שם צג א' ושבועות מט א' ש"ח נשבע כו' והשואל כו':

(קנט) אבל אם הזיק. ב"ק ס"ב א' אמר רבא הנותן דינר זהב כו' אלמא אע"ג דפטור מדין שומרין על של זהב בהזיקה חייב:

(קס) ואם קנו. ב"מ נ"ח א' שם:

(קסא) ישומו ב"ד. כמ"ש שם ז' ב' ויחלוקו נמי דאמרן לדמי כמ"ש תוס' שם ד"ה ויחלוקו כו':

(קסב) יכול. ע"ל סי' קע"א ססי"ד וסי' קע"ו ס"כ:

(קסג) ואם הוא ש"מ. כ"פ שם וכלל ס"ג:

(קסד) שדבריו. שם קנ"א א' אימיה דרב עמרם כו':

(קסה) אבל אין. כתובות ק"ב:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---