פרי מגדים - שפתי דעת/יורה דעה/מו

פרי מגדים - שפתי דעת ‏ יורה דעה מו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ואפילו ליחה. כתב הש"ך דהא דאמרו קרום בוושט ובריאה מחמת מכה אינו קרום לאו דוקא ה"ה בכל האברים אינו קרום לאפוקי מדעת הרא"ה בב"ה ל"ה ב' דוקא בוושט ובריאה. וכאן הוצרך להשמיענו דל"ת דוקא ליחה אין סותם הא קרום סותם קמ"ל דאפי' בדקין לאו דוקא הוא וה"ה קרום אינו סותם:

ב

ואם. כתב הש"ך אפילו עודנו המחט תחוב שם הוה סתימה. ומיהו אם שומן סביב המחט ובראשו נגד פי המחט אין שומן אע"פ שיש בשר עליו הרי מראין הדברים דקרום מחמת מכה הוא כיון דלית שומן נגד פי המחט ועמ"ש לקמן בסי' מ"ח ומ"ט איזה שומן סותם ומ"ש בדיני' קורקבן בזה:

ג

כשירה. הש"ך הסכים לסברת הט"ז במ"ש או"ה דכל דבד הצריך שיעור אין מי שיסתום אותו ול"ד לחלחולית דהתם ירכים מעמידין אותה ואין הרעי נופל לגוף משא"כ בטחול ועיין בט"ז מ"ש הא בלא"ה חלב טמא מפסיק יע"ש:

ד

שכל חלב טהור סותם. הש"ך חולק עם הט"ז וסובר דאין חילוק בין בשר לשומן ודוקא באותו אבר או שדבוק בתולדה אצלו אז הוא סותם מה שא"כ כשאינו דבוק עמו בתולדה אין סותם אף אם נסרך עמו כמו שומן:

ה

חוץ מקרום שעל הלב וה"ה שומן הלב עצמו. כפי הנראה מש"ך סי' מ' אות ב' ושכן דעת הר"מ ז"ל דקשה הוא וה"ה שומן הכרכשא מה"ט אין סותם ואין נכנס לנקב עיין בכ"מ שם:

ו

הכרכשא הטעם שאין אדוק היטב. ש"ך וזה להמחבר אבל כבר כתבנו דלהר"מ הוה הטעם דקשה הוא ואינו סותם:

ז

והעוף כל שומן שלו סותם דלא מצינו כנגדו טמא. ש"ך ורש"ל בפא"ט סי' נ"ב מפקפק על היתר זה דשומן העוף רך הוא ולא הוה סתימה וכ' שאלמלא בא לידו לא היה אוכלו אבל הלילה להחמיר לאחרים עכ"ל והמנהג הפשוט כדעת המחבר שהוא דעת התוס' דשומן העוף סותם ועמ"ש בסי' נ"ט:

ח

ואם החזירן כו'. ואם ידוע שלא נהפכו כשירה הא בסתמא לא. ש"ך ועמ"ש באות ט' לענין סירוס התרנגולים בזה:

ט

וה"ה אם לא יצאו. הש"ך הביא דיעות דאם לא יצאו ונהפכו כשירה דתרתי בעי' יצאו ונהפכו ולענין דינא כתב הכה"ג בהגהות הטור אות יו"ד דהלכה ברשב"א דכל שנהפכו אף שלא יצאו טריפה ומתני' דנקיט יצאו אורחא דמלתא נקיט וכ"כ הפר"ח והתב"ש הא דלא תנן במשנה א"ט יצאו ונהפכו דבכלל ניקבו הדקין הוא תוס' חולין מ"ו ב'. כתב רש"ל באו"ש תרנגולת שיצאו מעיה דרך נקב בית הרעי והוחזרו טריפה בשם מהר"א ספרדי כיון שיצא דרך מקום צר א"א שיחזרו כסדרן לתוך המעיים הביאו הכה"ג בהגהות ב"י אות ט' יע"ש:

י

אבל. עש"ך חולק אמעשה דל"ח בתרנגול מסורס שהיו בני מעיים בין עור לבשר והטריף והש"ך מתיר דריעותא דבין עור לבשר לא הוה ריעותא ואמנם התב"ש והפ"מ ובל"י כתבו שיש להטריף ובאמת לא הבינותי דודאי הל"ח מודה דבין עור לבשר לא מיקרי ריעותא אלא הכא שאני דהסירוס מוכיח ומצוי הוא וחיישינן שיצאו בני מעיים לחוץ ונהפכו וכפי הנראה דבמעשה דל"ח היו דבוקים בעור והתב"ש כתב העיקר הריעותא הוה הסירוס ולאו מתרי טעמי הטריף אלא משום סירוס לחוד יע"ש:

כתב כה"ג בהגהות ב"י אות ט' שהחכם מהר"י אבורב"י ז"ל אסר תרנגולים מסורסים שיש לחוש לנקיבת המעיים (וה"ה לשמא יצאו ונהפכו) והכה"ג השיב דהוה ס"ס שמא עברו עליהם י"ב חודש ושמא לא ניקבו הבני מעיים. ואני אומר ס"ס כזה לא שמענו מעולם דגרע משם אונס חד הוא ולא הוה ס"ס כלל ומ"מ העולם אין נזהרין דמאחר שהוא אומן בקי הוא בכך ורואה שלא יגיע כלל לבני מעיים וא"צ להמתין שיהיו י"ב חודש מעת הסירוס:

יא

מחט בדקין. הש"ך מתיר בה"מ במחט הנמצא בדקין וכן הסכימו אחרונים ובתנאי שלא יהיה תחוב אפילו במקצת עיין תשובת מהריב"ל ח"ג סי' ק"ג:

יב

ד' אצבעות. כ' הש"ך וי"מ ב"א והוא היש מי שאומר שהביא המחבר לקמן סי' נ"ו עכ"ל וצ"ע דהא מ"ד ב"א הוה לקמן ח' אצבעות בצ"ה ד' בטדי והיש מי שאומר שמביא לקמן הוא כפירש"י אצבע שוב ראיתי שהפר"ח כאן הרגיש בזה. ולענין דינא המחבר שם גופא סתם כסברא קמייתא די"ו אצבעות דבטדא הוה ד' אצבעות ואף שרמ"א כתב שם בעוף ישער ברוחב אצבע כפי הנראה דהיינו לפי הב' דבטדא אצבע אבאר שם בט"ז ועיין יש"ש ושם אבאר:

יג

ובדקה. עש"ך דהיינו קישור האצבע ר"ל כמלא קשר אגודל דהוא קרוב לשיעור ב' אצבעות ר"ל רוחב ב' גודלים עיין א"ח הלכות ציצית:

יד

יש אוסרין. עש"ך באין ה"מ יש לאסור במשהו מאותן ד"א ובמקום ה"מ יש להקל עד רובו כדיעה שניה וכמו שיתבאר:

טו

רוב רוחבו. הש"ך האריך והעלה כמ"ש מהרש"ל בהגהותיו לטור דבין ברוב רוחבו או רוב ארכו ור"ל שינטל רצועה באורך ד"א אורך ב' ומשהו וברוחב הרצועה משהו וכן ברוחב הד' אם ינטל מרוחב רוב הרוחב ומשהו באורך הוה טריפה ובס' ראש יוסף הארכנו בזה:

טז

אם סירכא. עש"ך מה שהראה מקום לסי' ל"ז יע"ש וכבר כתבנו מזה בכמה מקומות שאנו נוהגין להכשיר סירכא בשאר אברים חוץ ריאה ואף אם נסרכו דקין לדקין ששניהם נקובתן במשהו אפילו הכי כשירה וראוי שתדע דזה דוקא אחר הבדיקה כמ"ש הלבוש ס"ו דאם בדקו ולא מצאו ריעותא וכבר כתבנו כן בסימן מ"ג אלא שראיתי לשו"ת חוט השני סי' ס"ט כתב דאם נסרך הטרפשא ולא בדקו כשירה וממרוצת דבריו שם נראה דבשאר אברים א"צ בדיקה כלל ובכרס יש לבדוק דהוה מיעוט המצוי כמו סירכות הריאה ואם לא בדקו כשר ומוכרח הוא לשיטתו דאי בשאר מקומות ג"כ צריך לבדוק למה השמיענו רמ"א בטרפשא יותר משאר אברים. אמנם הרי אתה רואה שהלבוש לא כתב כן ומ"מ נראה בשאר אברים אם לא בדקו באונס דיעבד כשירה ובטרפשא טריפה כלשון רמ"א דודאי" ימצא אף שבת"ח כלל פ"ה כתב "שמא הרי חזר בהגהותיו נ"ל ועמ"ש לעיל סי' מ"ג ומ"ד. עוד למדתי מתשובה ההיא דקורט דם המוזכר בכל מקום היינו ממשות או דם צרור בעובי הבשר אבל האדים הבשר לחוד אין מזיק ולקמן יבואר:

יז

ומ"מ יש לדקדק. עש"ך דאם הבשר שלם תחת הבועא יש להכשיר אף ביש ליחות תוך הבועא וכן המנהג ועמ"ש בט"ז מזה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.