יד אברהם/יורה דעה/מו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

יד אברהם יורה דעה מו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

סימן מ"ו סעיף א'
נקבו הדקין טריפה כו' חלב טמא אינו סותם. כתבו האחרונים דריש מעיא באמתא נהי דלא אכלינן ליה כמ"ש סי' ס"ד סעיף ט"ז מ"מ מיסתם מיהא סתים. וה"ה לפי' הגאונים שהוא סוף המעין כמ"ש סי' ס"ד. ולא נהירא דמבואר להדיא ברשב"א בתה"א (דף ל"ח) חלב טמא אינו סותם כגון ריש מעיא באמתא אינו סותם. ואין לנו להקל נגד הרשב"א בלי ראיה. ומ"ש האחרונים דה"ה סוף המעין לפי' הגאונים. תמהני טובא דאפילו לו יהי כן שהוא חלב טהור אפ"ה אינו סותם כיון שהוא עשוי ככובע כדאי' בש"ס ופוסקים והטוש"ע סעיף זה שחלב שעל הכרכשתא אע"פ שהוא טהור אינו סותם. ות"ל שבא לידי ס' משנה למלך על הרמב"ם פי"ג מהלכות שגגות ומצאתי שם שהאריך הרבה בזה והקשה שם הכי והאריך לתרץ דלפי' הגאונים ריש מעיא הוא סוף המעיין שמחוברין לכרכשתא אבל לא הכרכשתא עצמה. ואינו נראה דלא משמע כן כלל ברשב"א ובב"י וש"ע וש"פ. שהרי כתבו נוטלין מן הכרכשתא מעט כו'. וכ"מ ברמב"ם פ"ז מהל' מ"א דין ט' שכ' וז"ל ויש מן הגאונים שאמרו שראש המעי שצריך לגררו הוא המעי שיצא בו הרעי שהוא סוף המעין:
ומה שהכריח להמשנה למלך לומר כן משום שהקשה לפי' הגאונים דריש מעיא הוא ראש הכרכשתא וא"כ למה ליה להש"ס ופוסקים לומר דחלב הכרכשתא אינו סותם מפני שהוא עשוי ככובע. הלא בלא"ה חלב טמא הוא. ומש"ה כתב דלדידהו ריש מעיא הוא סוף הדקין המחוברין לכרכשתא ולא הכרכשתא. ולא ירדתי לסוף דעתו שהוא עצמו סותר מ"ש בתחלת דבריו שם ליישב זה ע"פ מ"ש הג"ה סי' ס"ד סעיף ט"ז דריש מעיא אינו אסור רק הקרום שעליה ולא החלב שתחת הקרום הדבוק למעיא. וא"כ לק"מ אפילו אם נאמר שהוא הכרכשתא וכדמוכח מהפוסקים כמ"ש. ובלא"ה נמי לק"מ דהא משום חלב טמא לא ה"ל לומר דאינו סותם אלא ראש המעיא אבל משום שעשוי ככובע כולו אינו סותם. וכ"מ בכרו"פ. גם מאי דמספקא לי' להמשנה למלך שם בדעת הרשב"א אישתמיטתי' דברי הרשב"א בתה"א שהבאתי:
שוב בא לידי ס' שו"ת שב יעקב ומצאתי שם סימן כ"ו שכתב ממש כמ"ש דריש מעיא בין להמפרשים שהוא תחלת יציאתם מהקיבה ובין לפי' הגאונים שהוא הכרכשתא אינו סותם. ואין הטעם שוה דבתחלת יציאה מהקיבה הטעם משום חלב טמא דאפילו החלב שתחת הקרום אסור. עיי"ש שהאריך להשיג על הג"ה סי' ס"ד. ובסוף המעיא שהוא הכרכשתא הטעם משום שעשוי ככובע. אפי' שהוא חלב טהור מה שתחת הקרום. והוא ממש כמ"ש בס"ד.
עיין בנ"ב מ"ת סימן כ"א ע"ד הנקב הנמצא במעיא סמוך לקיבה והוא הולך בשפוע והוא בא מסמפוני הכבד ונמצא כן בכמה בהמות והטבחים אומרים שרוב בהמות כך. והשיב שהמקרה לא יתמיד וכיון שנמצא בצורה אחת פשיטא שהוא וריד הכבד ההולך למעיים ואף שהרשב"א בתשובה הטריפן ולא האמין לטבחים בימיו לא נודע עדיין מהוריד אבל דורות שאחריו עמדו עליו כדאי' בכלבו וכ"כ הרופאים. וגם אין לחוש שניתק הוריד בחיי הבהמה אלא תלינן שניתק בידא טבחא: שאלה ותשובה בהלכות טריפות סימן מ"ו
עובדא בא לידי שהביאו לפני מן הדקין כאורך אמה מן הקיבה ובאמצע היה מחובר ע"י וריד רחב אל הכבד וחתכו את הוריד סמוך למעי' ונמצא שהיה חלל הוריד מפולש עד תוך המעי והיה ניכר כמין נקב באלכסון מחלל הוריד עד תוך המעי' וניכר שהיה נברא כך מתחילת הבריאה והעידו לפני כמה וכמה אנשים שיודעים בבירור שכך הוא דרך של כל הבהמות שהדקין אחר יציאתן מהקיבה איזה שיעור הם מחוברים אל הכבד ע"י וריד ואינו נפרד עד שחותכים אותו וכשחותכים אותו נמצא שהוא חלול ונקוב באלכסון מע"ל. וכן ראיתי בעיני ששחטו אח"כ כמה בהמות ונמצא כך:
הנה כפי הנראה הוא ממש נידון דהכל בו הובא בב"י סי' מ"ז שהיה מעשה בעיר בדר"ש שנמצא יתר במעי היוצא מן הקיבה לאחר שנמשך זרת או זרתי' והתירוהו ואמרו שכל הבהמות יש שם וריד א' מחובר בכבד ראשו א' והוא מחובר בדקין לאחר שנמשך מן הקיבה זרת או זרתות והוא חלול ונכנס לתוך המעי' כו'. אלא שלא נזכר שם אם הוריד נכנס מפולש עד לחלל המעי' או לאו. אבל מ"מ יש ללמוד כן מלשונו שכתב שנכנס לתוך המעי משמע לחלל ממש. ועוד אי איתא שאין הוריד מפולש לחלל המעי רק שהוא מחובר למעי מבחוץ. מילתא דפשיטא היא שאין לו דין מעי יתר אף אם לא היה כך בכל הבהמות. שהרי לא נקרא מעי יתר אא"כ משמש כניסה ויציאה של ריעי כמעי. דאל"כ אינו מעי אלא דילדול בעלמא כמ"ש בס' תב"ש סי' מ"ז. אלא מדלא התירוה רק משום שכל הבהמות כך ש"מ שהוא נכנס לחלל המעי ממש מעבר לעבר. והא שכתב שם הכל בו בלשונו שפעמים שנשאר כל הוריד בכבד כשחותכים הכבד מן הגוף ונמצא המעי היוצא מן הקיבה חלק שלא ניכר בו כלל אלא נשאר כאלו לא היה מחובר שם כלל. היינו שלא ניכר בו כלל שהיה מחובר שם כלל הוריד. אבל מ"מ אפשר שהנקב ניכר בו לעולם. א"נ אפשר דקושטא דבאותה בהמה שאירע המקרה לפעמים שנשאר כל הוריד בכבד ונמצא המעי חלק. הוא בלי נקב אבל ודאי דברוב פעמים שנשאר הוריד מחובר אל המעי כמו שמבואר מדברי הכל בו שם בפנים. הוא מפולש לתוך חלל המעי. דאל"כ לא היה עולה על הדעת להטריף משום יתר מעי' כמ"ש וכ"מ בפר"ח דכשהוא מסתבך במעי הוא חלול למעי רק שאין בו רעי. וא"כ ש"מ דאם נמצא הוריד שמחובר למעי מפולש לחלל המעי לית לן בה. ואין בזה משום ניקב המעי. דנהי דבאבר שיש לו חלל אף שנברא נקוב טריפה. היינו היכא שאין דרך רוב הבהמות בכך. ובהכי איירי הרשב"א שכתב בתשו' הביאו הב"י בסי' מ"ו שנשאל על נקב שנמצא בדקין סמוך לקיבה והולך בשיפוע כו'. ונראה מעניינו שנברא כן. ואומרים קצת אנשים שכן דרכן של רוב בהמות. והשיב שהיא טריפה ואין חוששין לאותן אנשים שאמרו שכן דרכן של רוב בהמות שאין בדבריהם ממש ע"כ. והנה לא מבעיא לפמ"ש הצ"צ בתשו' הובא בתב"ש סי' ל' דטעמו של הרשב"א שהכחיש האנשים הוא דלא תלינן שנעשה מנגיחות הבהמה. וא"כ ודאי דבנידון דידן שהנקב מפולש לחלל הוריד והוא מחובר בכבד נראה שנברא כך ולא נעשה מנגיחה. אלא אפי' לפמ"ש התב"ש דטעמו של הרשב"א שהכחיש האנשים שכתב וז"ל אנו לא ראינו להבהמות כן כלל וכ"ש לרובן עכ"ל. וא"כ נידן דידן שראינו ושמענו שענין הוריד ונקבו הוא כמעט בכל הבהמות שלנו ועכ"פ ברובן האיך אפשר להטריף משום ניקבו הדקין הא אין רוב הבהמות טריפות דהא איפכא קיי"ל דרוב בהמות כשרות הן. וע"כ אין נקב זה בכלל נקבו הדקין. וכ"כ שם התב"ש לדעת הרשב"א דאלו בודאי היו רוב הבהמות כן מוכרחים אנו לומר שהן כשרים:
ומ"ש היש"ש על נידון דהכל בו דצריך דקדוק גדול בקבוץ טבחים ויודעים להבין הענין על בוריו אם הוא בדומה ממש לדבריהם ע"כ לא אמרה הרב אלא גבי יתר מעי אם דומה ממש ליתר מעי דהיינו אם יש בו רעי צריך דקדוק בזה אבל אם אינו דומה למעי רק לוריד כמו שהוא דרך כל הבהמות מעולם לא ראינו ולא שמענו שיהא צריך בזה דקדוק דא"כ יהא צריך לדקדק ולקבץ טבחים בכל הבהמות שלנו שנמצא בהם הוריד ולראות אם הוא דומה ממש להכל בו. ועוד דנראה דגם היש"ש לא אמרה אלא לכתחילה. וכ"מ לישנא דצריך כמ"ש הט"ז בי"ד סי' ע"ר. אבל אם כבר נחתכה או נאבדה וא"א לברר אם היה דומה ממש לנידון דהכל בו יש להתיר בהפס"מ עכ"פ. שהרי קיי"ל בסי' נ' דכל דבר שמצוי להתיר טפי מלאיסור אע"פ שודאי היה מחיים תלינן להתיר. וכן בסי' נ"ב ס"ו גבי נמצא שנוי בא' מהאברים ולא ידעינן שנפלה לאור תלינן השנוי בדבר אחר כגון בחולי כיון דנפילה לאור לא שכיח אמרי' דהשנוי הוא מהחולי. וה"נ כיון דנקב או יתר במעי לא שכיח והוריד הוא שכיח תלינן שהנקב או היתר שהיה במקום זה שמחובר המעי לכבד הוא מה ששכיח ברוב הבהמות. ועוד שכבר העיד הכל בו בעצמו שהוריד גופיה אינו לעולם בענין א'. דלפעמים נשאר כלו בכבד ומשמע דא"צ לחותכו מן המעי ופעמים נשאר ראשו במעי ופעמים נשאר שם באורך כרוחב ג' אצבעות או יותר. ופעמים שמקום חבורו במעי כרוחב אצבע או יותר ופעמים שהוא דק עד מאד ע"כ. וא"כ מסתמא גם הנקב משתנה דכל שהוריד גדול יותר גם הנקב רחב יותר וזה משתנה לפי גודל הבהמה ולפ"ז ודאי אינו שנוי מה שלפעמים הנקב נראה רחב יותר ולפעמים אינו כ"כ רחב:
ועוד דאפי' בס' שקול אי היה בו דבר המטריף מתולדה היה נראה להתיר אם חיתה י"ב חודש או ילדה ולד דכיון דרוב טריפות אינן חיות ואינן יולדות ובהמה זו חיתה והולידה ש"מ שלא היתה טריפה כי נקב זה לא היה נקב המטריף אלא כמו שהוא דרך כל הבהמות. דאי איתא שהיה נקב המטריף א"כ נולדה כך ולא היתה חיתה ומולידה. ונהי דודאי טריפה אין מתירין מהא דחזינן שחיה ומולידה. היינו משום דרואין דע"כ היא ממיעוטא דחיות. אבל כשיש לתלות שאינה טריפה תלינן שפיר ולא גרע מספק טריפה דמתירין לאחר י"ב חודש. וכה"ג התיר שם התב"ש תרנגולים שיש חטוטרות בגולגלתן וא"י אי יש כשיעור חסרון המטריף דכיון דחי י"ב חודש איגלאי מילתא דלא הוה חסרון כשיעור:
סעיף ה
חלחולית כו'. לפי שראיתי לרבינו הב"י שהשיג על הר"ן שלא כדת לכן הוכרחתי להעתיק הש"ס והפוסקים בס"ד. גרסינן בש"ס פא"ט (דף נ') אמר זעירי חלחולת שניקבה כשירה הואיל והירכיים מעמידין אותה. פרש"י ור"ן סותמות אותה שהרי אדוקה בהן. ואמרינן בש"ס עלה דזעירי וכמה א"ר אילעא אמר ר' יוחנן מקום הדבוק ברובו ושלא במקום הדבק במשהו ור"נ אמר מקום הדבק אפילו ניטל כולו כשר והוא שישתייר בו כדי תפיסה וכתב הר"ן וז"ל וכמה מקום בחלחולת מעמידין בו הירכיים לדון בו דין זה שלא תפסל בנקב מקום הדבק ברובו מקום שהיא דבוקה בירכיים לא מיתסר אא"כ ניקבה רובו ושלא במקום הדבק אסורה במשהו. והילכתא כרב נחמן דבמקום הדבק אפילו ניטל כולו כל שנשתייר בו כדי תפיסה כשר. הילכך ההיא דזעירי למעלה ממקום הדבק מתוקמא ובמשהו כשירה עד דאיכא רובא עכ"ל הר"ן. ופשוט הוא דמ"ש הילכך כו' ר"ל דזעירי איירי במקום הדבק למעלה שהרי כשהבהמה תלויה הוא קרוי מעלה ער"ס ל"ה. וסובר כר' יוחנן דבמשהו כשירה עד דאיכא רובא. שהרי ר' יוחנן בא לפרש דברי זעירי. ויותר נראה דהאי ממקום הדבק שכתב הר"ן הוא ט"ס וצ"ל במקום הדבק בבי"ת. ואפילו אי גרסינן ממקום הדבק ר"ל כמ"ש. וזה פשוט בעיני רק שראיתי להב"י שהניח דברי הר"ן בתימא מפני שהבין שמ"ש הר"ן הילכך ההיא דזעירי כו' ר"ל דזעירי איירי שלא במקום הדבק וקאי אמ"ש והילכתא כרב נחמן. ור"ל דר"נ פליג אר"י ג"כ בשלא במקום הדבק דלר"י במשהו אסורה ולר"נ במשהו כשירה עד דאיכא רובא. וזעירי איירי בשלא במקום הדבק וכר"נ. ומפני כך תמה עליו דמשמע דר"נ לא פליג אר"י בשלא במקום הדבק דלכ"ע במשהו אסורה. ולא דק דדברי הר"ן פשוטים וברורים כמ"ש. ותמה על עצמך דהאיך אפשר לומר דזעירי איירי שלא במקום הדבק הרי קאמר שהירכיים מעמידות אותה. ופרש"י ור"ן סותמות אותה שהרי אדוקה בהן. הרי דבמקום שהיא אדוקה בירכיים איירי. גם מ"ש הב"י ודוחק לומר שהר"ן מפרש דכי אמר ר"י דשלא במקום הדבק במשהו היינו לומר דכי אמר זעירי חלחולת שניקבה כשירה שלא במקום הדבק קאמר והיא כשירה בכל נקב עד שיהא בו רוב עכ"ל הב"י תמהני דבהדיא לא כ"כ הר"ן. שהרי כתב על ר"י שלא במקום הדבק במשהו. פי' אסורה במשהו. סוף דבר דברי הב"י כאן צריכין נגר להולמן. וכל זה גרם לו על שר"ל שהר"ן מוקי לזעירי בשלא במקום הדבק וכבר הוכחתי דא"א לומר כן. וכן ברשב"א במשמרת הבית ורא"ה בס' בד"ה (דף ל"ז) מפרשים לזעירי במקום הדבק. אלא שהם מפרשים בע"א. ולפענ"ד שמ"ש בפי' הר"ן הוא הנכון שבכל הפירושים. וכן משמע מהר"ם מטיקטין בגליון הר"ן כדפרשתי עיי"ש ודו"ק. ועיין בב"ח ובס' ארוך מש"ך ובשו"ת מק"ב סימן י"א:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף