יד אברהם/יורה דעה/קג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
סימן ק"ג סעיף א'
כל דבר שטעמו פגום אינו אוסר תערובתו. ודבר שאין נ"ט כלל אסור וצריך ס' כנגדו ש"ך ור"ל אם נתערב טעמו וממשו כיון שעכ"פ הוא עצמו אסור צריך ס' נגדו כמ"ש סימן ק' ס"ב גבי גיד שנימוח אבל ודאי טעמו לחוד אינו אוסר כיון שאין בו טעם כלל כמו ג"ה דקי"ל דאין בגידין בנ"ט סי' ס"ה וא"צ ס' לבטל טעמו [ובזה נסתלק מ"ש כמ"י כלל פ"ה ס"ק ע' מקיבה שנתייבשה ס"ס צ' דהתם לענין הטעם איירי אבל אם נמחה גופו שפיר י"ל דאוסר דומיא דג"ה ומיהו ל"מ הכי בגמרא גבי ג"ה של טמאה למ"ד אין בגידין בנ"ט דמשמע דלא אמר הכי אלא בג"ה וכ"ד המ"י ומ"כ]. והשתא א"ש דלא תקשי אמ"ש הג"ה סעיף ב' גבי רגלי דבורים שאין בהם טעם כלל ואינם אוסרים תדע שהרי בדבר שאין בו טעם כלל מקילינן יותר מדבר שיש בו טעם אבל הוא פגום שהרי גבי איסור הנטל"פ כתב הג"ה שם לאסור הקדירה דשמא יבשל בו דבר שהאיסור יתן בו טעם לשבח שדבר זה ישתנה לפי התבשיל ואלו ברגלי הדבורים מתיר אפילו היורה דכיון שאין בו טעם כלל אין לומר בו שמא יתן כו': ומעתה אני אומר דלא כתב הג"ה לאסור הקדירה אלא היכא שהאיסור בפני עצמו מוטעם ומשובח או פגום קצת אבל אם הוא בעצמו פגום לגמרי כגון דברים המאוסים שנפשו של אדם קצה בהם אפילו הקדירה שריא כדמוכח ברשב"א וב"י וש"ע והג"ה ס"ס שאח"ז וממ"ש הג"ה סימן פ"ז ס"ו דאין לאסור הכלי שעושין בו מים לחפיפת הראש ונוטלין מאפר הכירה ורגילות הוא להתערב שם בב"ח דהאפר פוגם וכמ"ש סימן צ"ה ס"ד [ובשו"ת ח"צ סימן ק"א ושו"ת מ"ש סי' ע"ד] גבי הדחת הכלים של בב"ח ביחד שאם נתן אפר במים פוגם ואין נאסרין אף אם השומן דבוק בהם אלמא דאפילו הכלי שרי כשהאיסור נפגם לגמרי וכ"מ במ"י:
סעיף ב'
ויש מי שחוכך להחמיר שאם הגדיל האיסור מדתו של היתר עד שהוא משביח יותר כשאוכלו בגודל מדתו ממה שהוא פוגם בהפסד טעמו אסור. ויש לה"ר לזה מהא דמשני בע"ז (דף ס"ח ע"א) גבי שאור:
(שם) או פוגם ולבסוף השביח אסור. אף קודם שהשביח ומיהו היינו דוקא היכא דידעינן שסופו להשביח אבל מספיקא נ"ל דאין לאסור וכ"מ בב"י וכנ"ל דעת הרמב"ם פט"ו מהל' מ"א והעתיקו הש"ע ר"ס צ"ח טועם העובד כוכבים אם אומר שהוא פגום מותר ובלבד שלא יהא סופו להשביח עכ"ל ע"ש ודו"ק ולפ"ז אפשר לומר שאין מחלוקת בין הש"ך והפר"ח ודלא כמו שראיתי לא' מהאחרונים שעשה מחלוקת ביניהם וליתא וצריך עיון:
(שם בהג"ה) אע"ג שהאיסור נ"ט לפגם והמאכל שרי מ"מ הקדירה אסורה. דחיישינן שמא יתן האיסור טעם לשבח בתבשיל שיבשל. כבר כתבתי לעיל בסעיף א' דהיינו דוקא שהאיסור בפני עצמו משובח או פגום קצת אבל אם הוא פגום לגמרי או שאין בו טעם כלל אפילו הקדירה שריה כדהוכחתי שם בראיות ברורות בפ"ד וכתב המ"י כלל פ"ה דבכ"ח שא"א להגעילה י"ל לכתחילה להשתמש בו אחר מע"ל בהפס"מ דהוי כדיעבד וכן הבאתי סימן יו"ד בשם הרדב"ז ול"מ הכי בר"ן וריטב"א בפ' כל הבשר גבי פנכא דר"א ובתו' דפסחים (דף ל') ונ"ל דשרי לבשל תבשיל שיודע בודאי שהאיסור הראשון יתן בו טעם לפגם ואין לחוש שמא יבשל בו דבר שיתן בו טעם לשבח. כמ"ש ס"ס שאח"ז ע"ש וראיה מקדירה שאינה ב"י דאסרינן לבשל בה לכתחילה גזירה אטו ב"י כדאית' בש"ס סוף ע"ז (דף ע"ו) וכל הפוס' ולא אמר דגזרינן אטו בישול דבר חריף שיתן טעם לשבח אלא ש"מ דלא חיישינן להא ולא הוה ג"כ מבטל איסור לכתחילה דה"ל נ"ט בר נ"ט דהיתרא כיון שנבלע בהיתר בקדירה וגם השתא נ"ט בהיתר דכל נטל"פ רחמנא שריא ועיין סי' צ"ה כה"ג וכן כתבתי שם סעיף ב' דנ"ט בר נ"ט דהיתרא ונטל"פ לכתחילה שרי ולא גזרינן אטו דבר חריף וזה מוכח בכמה דוכתי ונראה דבדיעבד אם בישל בה ואינו יודע אם נותן האיסור הראשון בו טל"פ או לשבח לא אסרינן ואי לשבח שמא היה בו ס' נגד טעמו שנבלע בקדירה וכ"מ לשון הג"ה שכתב ואם בישל בו תבשיל שאיסור הראשון נותן בו טעם לשבח נאסר אם לא היה בו ס' ולכאורה שפת יתר הוא ומאי קמ"ל בזה אלא דאתי לאשמועינן דאין לאסור אלא אם בישל בה תבשיל שידוע שאיסור הראשון נותן בו טעם לשבח ובודאי לא היה בו ס' נגדו וכן מוכח בש"ך שכתב דא"צ ס' נגד כל הבלוע בקדירה דכיון שהיה פגום לא נעשה נבילה וקשה דליחוש שמא נתן האיסור טעם לשבח בתבשיל שבישל בה קודם שבישל בה האיסור תוך מעל"ע ונ"נ כל הבלוע בה תוך מעל"ע עי' סי' צ"ח ס"ה וסי' צ"ב ס"ו. כדחיישינן שיתן טל"ש בתבשיל שיבשל אח"כ וצ"ל דהיינו כמ"ש דמספיקא אין לאסור בדיעבד ודו"ק:
סעיף ז'
קדירה שהיא בלועה מבשר וחלב כו'. כתב המ"י כלל נ"ט ס"ק ט' דבהפסד מרובה יש לסמוך על ר"ת דלינת לילה פוגמת היכא דאיכא עוד ספק א' ויש לה"ר לדעת ר"ת מפ"ח דשביעית כמ"ש הר"ש שם: ודע דבס' יד המלך כתב דבב"ח וכה"כ וע"ז שלוקין עליהן שלא כדה"נ ה"ה כשהן בעין ונפגמו עד שאינן ראוין לגר שאסורים רק כשנתערבו בטלין ברוב משום שאז ה"ל דבר שא"י לאכול הפגום שאין נהנה ממנו ולא דמי למתעסק בחלבים שכן נהנה משא"כ כאן ונראה שלא ראה מ"ש השאגת אריה סי' ע"ה דע"כ שא"ר קיל משלא כד"א כדמצינו גבי יה"כ ומיהו אפשר דהיינו דוקא כשא"ר מעיקרא ולא בנסרחו אח"כ וכמ"ש בנ"ב סימן כ"ו דגרע מפגום מתחילה ועד סוף אבל ל"מ כן בס' ח"ד גם מ"ש הנ"ב ראיה מהרמב"ם א"מ: בירושלמי פ"י דתרומות ופ"ב דמעשר שני אהא דתניא ר' יהודה מתיר בצל שנתבשל בצחנה שאינה אלא ליטול את הזוהמא ואינו משביח מודה ר"י בבצל של הקדש ושל ע"ז ונראה דהיינו משום דבהו אסור נטל"פ. ואין נראה מ"ש המפרש דהיינו משום דנהנה מהקדש וע"ז דא"כ בכל איסורי הנאה נמי ועוד משום הנאה ששאב הזוהמא יאסור כל התבשיל יוליך הנאה זו לים המלח אלא כדאמרן וצ"ע ברא"ש שלהי ע"ז דמשמע דבשל הקדש נמי נטל"פ מותר: ועיין בשו"ת ח"צ סי' ע"ה ופ' שפסק להתיר לאחר י"ב חודש אף במקום שנטל"פ אסור:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |