פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/סד

פרי מגדים - משבצות זהב ‏ יורה דעה סד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ושל . עט"ז מפני שיש קושי ההבנה בדבריו גם צריך להגיה קצת לכן אבאר. הנה הטור כתב דטמאה ונפל חלבם כבשרם ונבילה וטריפה חייב כרת על חלבם והקשה הב"י לאיזה צורך הביא הטור חלב נבילה וטריפה ונפל וטמאה והט"ז לא הביא כ"א טמאה ונפל ונמשך אחר הב"ח והב"ח אפשר רמז במלת כו' יע"ש. ומ"ש דנ"מ למלקות היינו אי חייב ב' או א'. והב"ח תי' דנ"מ לאיסור סחורה דדבר האסור באכילה מ"ה אסור לעשות בו סחורה חוץ מחלב ע"ז אמר דטמאה ונפל חלבם כבשרם ואסור לעשות סחורה. והט"ז הקשה דבטמאה א"נ דחלבו חייב כרת מ"מ לא הותר מקרא דיעשה למלאכה דמיירי בטהורה כמבואר בזבחים ע' א' שיש במינה טריפה כמ"ש הש"ך בקי"ז אות ד' וכאן אות ב' דלא כאורחת חיים יע"ש א"כ לאיזה צורך הזכיר דאין נוהג בטמאה ומיהו הא דהזכיר הטור דנוהג בנבילה וטריפה לומר אף דאיסור נבילה רביע עליה ונבילה אסור להסתחר מ"מ בחלב נבילה וטריפה גלי קרא להדיא דמותר להסתחר ביה. אמנם במ"ש דהוה מוסיף לא ידענא פירושו דמה ענין חלב טמאה לחלב נבילה דהתם נבילה על חלב הוה כולל והר"מ ז"ל בפ"ז ממ"א ה"א קראו מוסיף ע"ש במ"מ ולח"מ וכדבעינן למימר קמן הא חלב על טמאה אין בו כולל וכ"ת דטמאה על חלב קאמר הא ליתא דמשנוצרה חל טמאה וחלב לאחר שכלו חדשיו דכ"ע מודים דכל דלית ליה אוירא ולא חדשים דלית ביה איסור חלב וכאמור. ומ"ש דהוה מין בא"מ ממרוצת דבריו דהסכים למ"ש רמ"א בסי' צ"ח דכתב דבתר שמא אזלינן לא בתר טעמא ומש"ה א"ש דאי חלב טמא הוה חלב מיקרי א"מ וספיקא ד"ת וע"ז הקשה דלו אין חייב משום חלב מ"מ כיון דבתר שמא אזלינן א"מ הוה ויש לפרש דבריו כמ"ש הש"ך בצ"ח אות ו' אלא דמיירי בבשר שמן ומ"מ החמיר אם אין שוה בשמא ושם יבואר בעז"ה והעלה דנ"מ לנודר הנאה ר"ל שאמר בפי' שמודר הנאה מדבר האסור משום חלב דאי אמר סתם אפשר כל דמיקרי חלב אף טמאה ונפל נמי נדר אלא שאמר בפי' שנודר מדבר דרביע עליה איסור חלב ומ"ש דמש"ה לא כתב הטור בסימן ס"ה בג"ה דאין נ"מ דהר"מ כתב דאסור בהנאה כבר תמה עליו הכה"ג בהגהות הב"י אות ה' דהר"מ כתב בהיפך בפ"ח ממ"א דג"ה שרי בהנאה ואם נגיה להחולקים על הר"מ מ"מ לדידן שרי בהנאה יע"ש ויותר יש לתמוה דלמאן דאסר ג"ה בהנאה פשיטא שצריך להשמיענו דאין נוהג בטמאה ולהתיר בהנאה וכ"ת דהטור סובר דג"ה נוהג בטמאה דטעמא דחכמים במשנה דאין נוהג דאין איסור חע"א וסוברים יש בג"ה בנ"ט משא"כ לדידן זה שבוש הוא חדא דמשמע דכר"ש קי"ל מי שגידו אסור ובשרו מותר ובאמ"ה נמי דרשינן הכי ואף שיש לחלק בין דרשא דהתם מ"מ הר"מ ז"ל בפ"ח ממ"א כ"כ ועוד דאין לשון הט"ז משמע כך כלל יע"ש ומ"מ י"ל דבריו כי סובר שהטור לא ברירא ליה לפסוק הלכתא דג"ה מותר בהנאה כמ"ש הרא"ש שראה באשכנז שנזהרין להשליכו לחתול ומש"ה מידי ספיקא לא נפקא וע"כ לא הכריע לכתוב דאין נוהג בטמאים ממ"נ אי למודר הנאה בלאו הכי מספק אסור ואי דאין נוהג בטמאה להתיר ג"ה של טמאה בהנאה נמי לא רצה לכותבו כיון דלהרא"ש בלאו הכי שרי בהנאה ומכל מקום צ"ע:

ודע דנ"מ בחלב דחייב כרת כמ"ש הש"ך אות ב' לחשוד וכמ"ש הדרישה אות א' דתשובה חמורה. ועוד יש נ"מ בג"ה דהוה ברי' ולא בטיל וקשיא להב"ח אמאי לא הזכיר הטור דאין נוהג בטמאה ובטל בין הגידים. אמנם מה שיש לנו מהספק הוא בטריפה מבטן כמו יותרת דטריפה קרום וחלב לאחר שכלו חדשיו אי חייב משום חלב או לאו דלדידן אין איסור חע"א אלא בא' מג' דרכים כולל ומוסיף וב"א עיין בר"מ ה' א"ב וכאן ליכא זה וחמור על קל לא חייל והנה הר"מ ז"ל בפ"ז ממ"א ה"ב כתב נבילה על חלב הוה מוסיף ויש בו ב' קושיות. א' מה שהקשה הלח"מ דכולל הוא. הב' עמד בו המ"מ דבלא"ה קרא מפורש הוא חלב נבילה יעשה למלאכה ואכל לא תאכלוהו התורה אמרה יחול איסור חלב כו' עיין זבחים ע' א' ולקושיא א' י"ל לכאורה מוסיף למזבח ומיהו בעלי מומים מא"ל עיין תוס' חולין ק"א א' ד"ה מאן. והנה לדידן דאית לן כולל למה לי קרא דיבוא איסור נבילה וחל על חלב וכ"ת מכאן אנו למידין בעלמא הא לא סבירא ליה להר"מ כן עיין תוס' זבחים ע' א' ד"ה יבוא שהניחו בתימא. ויש לנו לומר דהתורה אמרה יבוא איסור חלב ויחול על טריפה שנולדה וכאמור ואמרה תורה דחייב נמי משום חלב דכן משמעות הקרא חלב נבילה כו' ואכול לא תאכלוהו ואזהרה דחלב חל על נבילה. ונבילה דכתיב קאי על רישיה דיעשה לכל מלאכה שאין מטמא וכ"ת מלת "לכל למה אתא י"ל זה לר"ע משא"כ לר"י הגלילי דלכל אהיתר הנאה מנלן תרתי וכבר ראיתי מי שנתקשה בזה דהר"מ ז"ל בפ"ח ממ"א הט"ו מפיק "לכל היתר הנאה ובה' שא"ה פ"א ה"ה מפיק לטומאה ולדידי א"ש דמש"ה כתבה התורה נבילה לומר דטהור ומלת "לכל מיותר להיתר הנאה אף להדיוט ותרתי מוכח מהאי קרא ע' פסחים כ"ג ואף דבזבחים שם אמרינן טריפה להוציא בהמה טמאה זה לה"א אבל לפי האמת דממעטינן חיה מאכול לא תאכלוהו ה"ה דממעט טמאה ות"כ ה"ק דטריפה למעט טמאה ועדיין חיה לא ידעינן וממעטינן מאכל לא תאכלוהו ואייתר טריפה לכדאמרן דטמאה נמי ממועט מלא תאכלוהו. ותדע דשם ע' א' מסיק למעט טמאה לא צריך ערש"י ד"ה מי ומסיק ליחול כו' ולדידן ל"צ אלא כדכתיבנא:

עוד אבאר לך דלכאורה יש לומר נ"מ אי חייב כרת על חלב או לאו לענין ס"ס דבחיוב כרת לא מהני ס"ס כנראה לכאורה במ"ל בהל' בכורים פי"ב הי"ט דז"א וכבר עמדנו בזה בפתיחה להל' טריפות ולקמן בקונטרס הספיקות אבאר עוד וכאן אבוא בקצרה. הנה התוס' ב"ק י"א א' הוקשה להם אמאי לא מטהרת מראשון מס"ס והוה ספק כרס וכ"מ בגמרא שם ובתה"ד סימן ק"ל בפסקיו בב' עזים ילדו ג' שעירות שרצה להתיר מס"ס אף שיש כרת עיין ט"ז סימן שי"ו אות ה' וראיה לזה מב"ק שזכרנו דאי יש מקצת שליא בלא וולד שרי מס"ס בכרת באופן שדברי המ"ל שם צ"ע והדברים ארוכים אין עת האסף פה  :

שאלה חלב מבהמה טהורה שנמצא בחביות שכר וכדומה ואין ס' ויש ספק א' אי נשרה מעל"ע וספק כבוש מבואר סימן ק"ה דאסור והט"ז הניח בצ"ע ומעשים בכל יום דאוסרין ספק כבוש האם יש לצדד להתיר גם אם יש לחלק איזה חילוק:

תשובה הנה הריב"ש סימן שמ"ט הביא הב"י כאן והר"ב בהג"ה סימן קכ"א ס"א והפר"ח כאן אות כ"ו דמה שמשימין חלב בין נסרים שרי מטעם דטבע היין לברוח מחלב (לאו דוקא יין ה"ה שאר משקים) ועוד דבטל בס' עכ"ל והב"י לא הביא אלא טעם א' וכ"כ הר"ב בהג"ה בקכ"א גם כן אמנם הפ"ת שם אות ב' תמה ע"ז דודאי אם שוהה היין מעל"ע בולע ועינינו רואות שיש במשקה שמנונית ע"כ העלה דאין היתר כ"א מטעם ב' יע"ש ואפשר גם הריב"ש לא קאמר אלא בין הנסרים אבל לא מונח בתוכו ולפ"ז א"כ אין להתיר בכאן ומיהו ביין כה"ג י"ל דנט"ל ולא בשאר משקים עסי' ק"ג ס"ד בהג"ה. אמנם יש לדון דחלב חי כתב המרדכי פכ"ש דאוכל חלב חי פטור ומותר לגמרי דלאו מפטורי דשבח הוא שיהא אסור אמנם הר"מ ז"ל משמע דפטור ואסור עיין כה"ג כאן בהגהות הטור אות ב'. וראיתי להמ"ל פ"ה מהל' יסודי התורה ה"ח ד"ה ושם וד"ה וראיתי לתוס' בקדושין שצידד אי שלכ"א הוה איסור תורה או איסור דרבנן והביא ד"ה דשבועות כ"ב ד"ה אהיתרא וכ"ג ד"ה דמוקי דשלכ"א ליכא איסור תורה כ"א איסור דרבנן יע"ש (תוס' ד"ה אהיתרא יש לפרש כיון דודאי שלכ"א מישתבע אם כן לישנא דאכילה לאו דוקא ה"ה דמשתבע נמי אכ"ש כיון דאין כוונתו לשון אכילה ממש אלא שלכ"א ה"ה כ"ש נ"ל) וא"כ לפ"ז חלב חי שנפל למשקה לא הוה איסור תורה כ"א דרבנן עיין תוס' פסחים כ"ד ב' ד"ה פרט דהמחה בחמה הו' שלכ"א ה"ה ע"י כבישה והוה דומיא דספק כבוש בב"ח דלקול' ה"ה כאן דלא חמיר טעם יותר מעיקר ומ"מ צ"ע דאיפשר על ידי תערובת במשקה כדרך אכילה הוא בשאר משקין חוץ מיין:

עוד יש לחקור חתיכת חיה ספק חלב או שומן דאין להתיר מחמת ספק דרבנן לקולא כיון דאחר כך יבשל ויעשה שומן יהיה ספק תורה וכ"ת כיון דאישתרי אישתרי זה שבוש דודאי אסור הוא מיבעיא לי אי שרי לרבות עד ס' ולא הוה מבטל איסור כיון דעכשיו היתר הוא דומה לחמץ קודם פסח ולמ"ש לקמן סימן צ"ט ס"ו א"ד כיון דעכשיו אין ראוי חיה אסור הוא וצ"ע ועיין מ"ש הש"ך בק"י ספק חלב:

בהא דספק כבוש בב"ח לקולא נמי לאכול החלב חי אבל לא יבשל דתו הוה ספק תורה ועמ"ש בק"ה:

ב

אבל. עט"ז ומיהו הי"א הן הר"מ ז"ל ולאו ממש דברי ר' מאיר דהא אנן פסקינן דניתר בשחיטת אמו ואפ"ה חלבו אסור ובס' ראש יוסף הארכנו בזה. ומיהו להלכה משמע כדעה א' בסתם והר"ב לא הגיה ולקמן סימן ס"ה ס"ז הגיה דנהגו להחמיר ה"ט דחלב שור וכשב ועז כי יולד כתיב וקודם לידה ניתר בשחיטת אמו וג"ה לא כתיב שור כו' כ"כ המשמרת הבית דף נ"ז א' הביאו גם כן הפר"ח והסכים כן להלכה ולפ"ז הפריס ע"ג קרקע אסור מדרבנן משום מ"ע. ובהוציא ידו החלב אסור לא החלב דאין לו שייכות עם כל האיברים. כתב הכר"ו אות ב' דאף להר"מ דאוסר חלב רק מה שנולד עמו לא אח"כ אין נראה יע"ש  :

ג

וחלב. עט"ז דאין בו איסור חלב כ"א משום נבילה והש"ך אות ד' בשם המ"מ דאיסורא איכא וכ"כ הפר"ח אות ו' דבהמקשה איכא ב' לישני ולל"ק לר"י אוירא גרמי. ומ"מ מ"ש הפר"ח דנ"מ למ"ש באות ב' יש לעיין דלחשוד הוה ספיקא ואולי דה"ק דאי חשוד על חלב נפל חשוד על ספק כרת ומיהו לענין מודר הנאה שכתב הט"ז לא ידענא אי מחית איניש לספיקא. ועיין כה"ג בהגהות ב"י אות ה' דחלב אם הוא אסור אז נודר אסור משא"כ ג"ה דבריה אף שאין נוהג בטמאים אסור בהנאה. לא ידענא דודאי חלב דעלמא נמי מיקרי חלב אלא לנודר מדבר האסור משום חלב א"כ ה"ה ג"ה אי נדר מדבר האסור משום ג"ה אין ג"ה של טמאה בכלל  :

ד

והוציאו. עט"ז ור"ל לא הוציאו אלא לאחר שחיטה ואף הר"מ שהוא הי"א יודה בזה שהרי הרב אומר כן הוא רבינו משה ז"ל בהל' מ"א פ"ז ה"ד דתלש חלב והוציאו קודם שחיטה וכמ"ש הכ"מ ובב"י ומה שתמה הפר"ח אות ה' והכה"ג בהגהות ב"י אות י"ו יש ליישב. ומ"ש בשם דמש"א דהוציאו נקוט משום דא"א לאכול בע"א כוונת הב"י הוציאו קודם שחיטה הא לאחר שחיטה ניתר מכל בבהמה ותדע דהא בוולד שלם אמרינן דלא הותר אלא מה שהיה מתיר בשחיטת עצמו לא חלב ואם נחתך אבר מעובר ניתר בשחיטת אמו אף דלא היה ניתר בשחיטת עצמו מריבויא כו' א"כ חתך חלב והניחו בתוכה דניתר בשחיטת אמו ולדידן אין נ"מ דבלאו הכי הלכה כדעה א':

ה

תותב. עט"ז וקרא בענינא דקדשים כתיב וכללא כל שקרב ע"ג המזבח מיחייב כרת עליה ועמ"ש בהא דריש מעיא:

ו

האליה. עט"ז ולא הבינותי דזה תי' רב אשי חולין קי"ו א' חלב האליה מיקרי חלב סתמא לא מיקרי ודחה ומתרצינן כרב זביד כל חלב שור וכשב ועז דבר השוה בשלשתן לאפוקי אליה דאין קריבה בכולן יע"ש ועיין בר"מ פ"ז ממ"א ה"ה ובמ"מ שם ועיין תה"א ע"ט א' דלמעט חיה וטמאה ממעטינן מחלב דכתיב בקרבנות דלא מיירי אלא בראוי להקרבה וע"כ שור וכשב ועז אייתר למעט אליה וצ"ע ועמ"ש בש"ך אות א':

ז

שתחת. עט"ז דאנן קי"ל כר"א וכרת נמי איכא לדידן בחלב זה ואין סותם כמו שכתב הר"מ ז"ל כרס שניקב אין לך דבר שיסתום אותו שחלב שעליו טמא הוא ולא שייך אינהו מיכל אכלי כיון דלדידן חלב גמור הוא:

ח

כשאר. עט"ז הנה תראה שהט"ז ורש"ל מחולקין המה דט"ז טעמא קאמר כיון שחלב זה רבינו אפרים הוא האוסר ואיהו ס"ל דלא אמרינן חנ"נ בשאר איסורין ומש"ה א"ל חנ"נ וכסוגיא זו רבה בפוסקים והיש"ש כתב ט"א כיון שיש שאוכלין אותו לא החמירו לומר חנ"נ דמדרבנן הוא בשאר איסורין ויש לראות א"כ כל היכא דאיכא פלוגתא אף דהלכה כמאן דאוסר אפ"ה לא נימא ביה חנ"נ ועסי' ק"ג וקכ"ב בענין נט"ל בלינת לילה וכדומה ולט"ז א"ש דוקא בהא דר"א הוא האוסר והוא המתיר בשאר איסורין  :

ט

אבל. עט"ז הטעם דמבשוליהון יש ס' ועש"ך אות י"ב מ"ש שם ומ"מ א"י כיון דצריך ס' דאנו מחזיקין לחלב גמור א"כ למה אין אוסרין כלים של בני ריינוס. ומיהו הא ודאי לדידן דאם נאסר קדירה מחלב זה ואח"כ נתבשל בב"י אסור התבשיל אם אין בו ס' וכלים של בני ריינו"ס הואיל והם נוהגים היתר אין לאסור וגם זה לא ידענא מה יושיענו כיון דלדידן חלב גמור. ודוחק לומר דסתם כלי ישראל ב"י (עקכ"ב) וכאן דאיכא ספיקא אמרינן בצירוף דאב"י וצ"ע:

י

והוא. עט"ז ור"ל דחלק העב מטחול דבוק לכרס ושם אין כולו דבוק אלא קצת רוחב שם דבוק וקצת שם גופא אין דבוק ומעשה דפראג לא היה באותו חלק רוחב שאין דבוק אלא באורך הטחול שאין דבוק ועיין סימן מ"ח. ומ"ש דאם נצלה בטל חלב בס' הנה בסימן ע"ד אות א' כתב דמיירי ששיערוהו שיש ס' הא מסתמא לא אמרינן דיש ס' ולענין הלכתא יתבאר שם:

יא

לנקר. עט"ז בשם יש"ש ועיין מ"ש באות א' לענין חנ"נ ועמ"ש בש"ך:

יב

דלמא. עט"ז ור"ל כיון דגזירה הוא דיעבד אין איסור:

יג

וי"א. עט"ז דהאי הג"ה מקומה בסי"ד דאייתרא דמדינא אסור ואין רוצה לומר מדין תורה אלא שהמחבר כתב דמנהגא בעלמא הוא ורמ"א כתב מדינא מדרבנן:

יד

אם. עט"ז ואף דכל בשר צריך הדחה קודם שמא יצלנו חי אי נמי דהדחה לא מועיל לחלב שצריך שפשוף גדול כמ"ש הר"ן ריש חולין טבח צריך ג' סכינין:

טו

מאחר. עט"ז דהיינו במליחה ולא בבישול ועסי' ק"ה מ"ש שם:

טז

מעבירין אותו. עט"ז ועמ"ש בסי' קי"ט לענין טבח ועפר"ח ופר"ת שם:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.