יד אברהם/יורה דעה/סד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

יד אברהם יורה דעה סד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

סימן ס"ד סעיף א'
חלב שור וכו' אסור ושל שאר מינים מותר. עיין בפר"ח בחלב נבילה וטריפה דחייב משום חלב ומשום נבילה משום איסור כולל. ודלא כהמ"מ ברמב"ם פ"ז מהלכות מאכלות אסורות שכתב דחל משום איסור מוסיף משום דלא אקרי איסור מוסיף אלא כשניתוסף איסור בגוף החתיכה לגבי דבר שהיה מותר מתחלה. וכאן לא נתוסף איסור גבי חלב ואינו אלא כולל כמו גיד הנשה של נבילה וטריפה. וגם הלח"מ תמה כן על הה"מ. ולק"מ דבאמת ה"נ ניתוסף איסור נבילה וטריפה בהחלב גופי' לגבי גבוה שהי' מותר מתחלה וכמ"ש הרמב"ם לקמן בס"פ י"ד ואע"פ דבפ"ז שם אסברה לי' הרמב"ם משום כולל מתוך שנתוסף האיסור בבשרה כו' מ"מ באמת הוה מוסיף בחלב גופי' לגבי גבוה כמ"ש. ולא דמי לגיד נבילה וטריפה שכ' הרמב"ם רפ"ח בהדיא דהוי כולל. דהתם היה אסור גם מתחלה לגבוה כמ"ש הרמב"ם בפ"ו מהלכות מעשה הקרבנות משא"כ חלב. ודבר זה מתבאר להדיא מדברי התוס' דזבחים (דף ע') וס"פ ג"ה (דף קא) ואף בבהמת חולין שאינו עומד להקרבה. וכ"מ בס' טעם המלך בהל' א"ב. ומה שהקשה שם מחלב הטחול דאסור לגבוה לק"מ דמ"מ הוא ראוי בעולה ודו"ק. [וכן אישתמיטתי' לבעל ס' המקנה פ"ב דקידושין (דף נ"ו ע"ב) ע"ש]:
ומה שהקשה הפמ"ג דהתינח חלב נבילה וטריפה דתמימין דהיו ראויין מתחלה לגבוה אבל דבעלי מומין אמאי הוה מוסיף. כבר הקדימו בס' מחנה ראובן. והנה מבע"מ לא קשיא דהיה ראוי לב"נ בבמה רק ממחוסר אבר קשיא. אך לדעת הרמב"ם אף מחוסר אבר מותר לב"נ כמ"ש השער המלך הל' שחיטה אך אכתי תקשי לפמ"ש בס' מראה כהן שלהי זבחים דטריפה מותרת לב"נ וא"כ ליכא שום מוסיף. וכן גבי נפל דחלבו אסור כשיצא ושם ליכא מוסיף ואפשר די"ל כיון דשם איסור זה דחלב נבלה אשכחן בי' מוסיף בתמימים מצי חייל אף היכא דלא הוי מוסיף דהכי אמרינן בקידושין דף (ע"ז) גבי הא דתניא דאיסור זונה חל על איסור חללה אע"ג דאינו מוסיף הואיל ושם זנות פוסל בישראל. ופרש"י כשזינתה תחת בעלה ואע"ג דהוא זנות לאו תחת בעלה הוא. מיהו שם זנות אשכחן בי' מוסיף בעלמא ע"כ. וה"נ דכוותה. אלא דיש לדחות דילמא שאני כהנים דרבי בהו הכתוב מצות יתירות ובעלמא לא הוי מוסיף בכה"ג. ונראה שזו היתה דעת התוס' ביבמות (דף לג) דמשמע מדבריהם דאיכא נבלה דלא הוי בה מוסיף רק כולל. וכ"מ בתוס' דשבועות (דף כ"ד) והיינו בכה"ג שהיתה מחוסר אבר דגבה לא הוה איתוסף איסורא לגבוה או בנפל ועוד כתבתי בזה בחי' ליבמות בס"ד:
ומ"ש הפמ"ג גבי חלב טמאה דמשנוצרה חל טמאה וחלב לאחר שכלו חדשיו דכ"ע מודים דכל דלית לי' אוירא וחדשים דלית בי' איסור חלב. והא ליתא דמבואר בפג"ה (דף ק' ע"ב) דבהמה טמאה לא קרי' בה בבהמה תאכלו כאוירא דמיא וא"כ לל"ק חייב משום חלב לר"י בפ' המקשה קודם שכלו חדשיו וא"כ הרי חלב נמי חל כשנוצר לפ"ז: (שם סעיף י"ב בהג"ה) יותרת הכבד יש מצריכין לנקר הקרום העליון של צד הכבד משום חלב הקרב שמונח עליו ויש מחמירין עוד לנקד השומן שתחת הקרום ההוא. זה דעת ר' אליעזר ממיץ ור"ת שהביאו התוספות והרא"ש והמרדכי ר"פ גיד הנשה. וכתבו שהביאו ראי' מת"כ שאמר יכול יהא אסור חלב הדפנות ת"ל יקרב בראוי להקרבה אסר רחמנא אלמא דאפי' חלב הדפנות היה אסור אי לאו מטעם שאינו קרב. וא"כ שומן היותרת שקרב עם היותרת אסור. והקשה ר"י על זה דאי מטעם שקרב ליתסר חלב האליה ואי משום דאמרי' בפ' כה"ב חלב האליה אקרי חלב סתמא לא מיקרי. מ"מ ליתסר מטעם שקרב עכ"ל. וקושיא זו אינני מכיר דהא מסקינן בש"ס פכ"ה (דף קיז) ובפ"ק דכריתות (דף ד') דמחוורתא כדרב זביד דאמר דטעמא דשרי חלב האליה דלא אסרה תורה אלא דבר השוה בשלשתן. פי' דבר הקרב בשור וכשב ועז כגון חלב הכליות. אבל אליה אינה קריבה אלא בכשב ולא בשור ועז. וכ"כ הרי"ף בפג"ה והרשב"א בתה"א (דף ע"ט) ובה"ג. וא"כ שפיר קאמרי הרא"מ ור"ת דשומן היותרת שקרב עם היותרת בשור וכשב ועז אסור ודבריהם ברורין. שוב ראיתי אח"כ בס' יראים להרא"ם עצמו סי' קמ"ד שזה טעמו באמת ודלא כמו שהביאו התוספות ודו"ק והנאני ת"ל: (שם סעיף ט"ו) חלב שעל הדקין אסור באורך אמה כו' עד מ"ש הג"ה וא"צ להסיד רק הקרום כו'. אבל לא השומן שתחתיו שעל אורך אמות אלו בתשובת שב יעקב סימן כ"ו השיג על הג"ה ומסיק דריש מעיא לפרש"י שהוא תחלת יציאתן מן הקיבה. שם גם השומן שתחת הקרום אסור. רק לפי' הגאוני' שהוא סוף המעיין דהיינו תחלת המעי שיוצא בו הרעי. שם השומן שתחת הקרום שרי ע"ש ולענין לסתום הנקב כ' דאינו סותם. דבתחלת יציאתן מהקיבה שם הוא חלב טמא ואינו סותם כמ"ש סי' מ"ו. ובסוף המעין שהוא ראש הכרכשתא אע"פ שהוא טהור אונו סותם מפני שעשוי ככובע ואינו מיהדק. וכמ"ש הט"ו בהדיא שם בסי' מ"ו. והוא ממש כפי דעתי. ודלא כהמשנה למלך פי"ג מהל' שגגות שר"ל דלפי' הגאונים ריש מעיא הוא סוף המעי' מקום חיבורן לכרכשתא ולא הכרכשתא עצמה וליתא כמ"ש בס"ד ר"ס מ"ו ע"ש: (שם סעיף כ') אין מולחין הבשר קודם שיסירו ממנו החוטין והקרומות האסורין וגיד הגשה. ואם מלחן מסירם אח"כ ומבשל הבשר. כ"כ הטור בשם הרמב"ם וע' בב"י כאן ובסי' ק"ה דס"ל להרמב"ם דגיד הנשה שנמלח או נצלה עם הבשר שרי בלא קליפה. ותימא על הט"ו דלפי דעתם בעי נטילה בירך שנצלה עם גידיו ובמליחה קליפה כמ"ש בסי' ק"ה ס"ה וס"ט ע"ש. וכאן הביאו דעת הרמב"ם כאלו הוא עיקר. והיש מי שאוסר טפל וסותר זא"ז ואחרי כתבי ראיתי שהר' פר"ח הקשה כן בסי' ק"ה ס"ט:
ואם לא הסירו הקרום שעל כל הדקין התיר בשו"ת עבודת הגרשוני. ואפשר דה"ה בחוטים שעל הדקים שכ' בס"ס ע"ה ע"ש. וכ"ש במקום הפסד שיש להתיר במליחת חוטים שיש בהם דם. ובסי' ס"ה כ' הש"ך בשם רש"ל דמותר בדיעבד אם נמלח ונתבשל. וכ"מ בהגמיי' פ"ו דמא"ס הלכה י':

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף