פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/סה

פרי מגדים - משבצות זהב ‏ יורה דעה סה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אחורי. עט"ז דבגמרא לא הוזכר כ"א חמשה חוטי ומש"ה חוטין שבחזה ואחורי אזנים אינן אלא חומרא ואם לא נטלן ובשלן א"צ ששים עיין רמ"א לקמן:

ב

וקרום. עט"ז הנה הטור כתב קרום המוח שלא חתכו ולא הניח על ביה"ש הקרום אסור והמוח מותר והקשה הב"י דבסימן ס"ח כתב דהמוח אסור ותי' דכאן מיירי שהוציא המוח והקשה דא"כ איך שייך ואותביה אביה"ש. ע"כ העלה דט"ס הוא וצ"ל המוח אסור ולמד מכאן הט"ז דמותר לצלות כבד על הנייר ויש לעיין קצת דלמא הנייר חשיב ככלי שאין מנוקב ול"ד לקרום דהמוח פולט דרך הקרום ואפ"ה הקרום אסור דיש בו הרבה דם ואין יוצא או פירש ממקום למקום עוד הביא ה"ז דברי הטור חמשה חוטי והביא דברי הר"מ חוטי עוקץ והביא דברי הגאון יש חוטין וצריך לחותכן וחומרא בעלמא הוא היינו מה שהחמיר הגאון ליטול כ"א חוטין ולא קאי אמ"ש הר"מ חוטי עוקץ דאל"כ היה להטור לומר וחומרא שהחמירו לשון רבים על גאון ור"מ. ובאמת קשיא כיון דלא הוזכר בגמרא כ"א חמשה חוטי א"כ אף מה שהחמיר הר"מ בעוקץ הוה חומרא בעלמא ותי' דהר"מ חשיב הני חוטי דאסורי משום דם וצריך מליחה ול"ת דאין מוחזקין בדם כמו שסיים הר"מ אבל המעיים איץ מחזיקין בהם דם ואה"נ דא"צ חתיכה משא"כ הגאון הצריך חתיכה ע"כ אמר הטור דחומרא הוא. והמחבר שכתב כל הני חוטי בעינן חתיכה דפשיטא דכל דבר צריך מליחה אלא חתיכה בעינן ועיין פרישה שכתב ג"כ דמה שמנה הר"מ הוא מדינא דנכללין באלו חמשה חוטין וצריך ס' כנגדם וכמשמעות המחבר והר"ב:

ודע דבש"ע יש קושיא דכאן כתב חוטין שבעוקץ משום דם והוא פי' הר"מ ולעיל סימן ס"ד חשיב ליה בהדי חוטי חלב ואיך יועיל חתיכה ומליחה וכבר הוקשה להש"ג והפרישה וכה"ג אטור שכתב כן וכה"ג בסימן ס"ד אות נ"ג ופרישה תי' וגם בהגהות הטור אות י"ו דבסימן ס"ה תפס לשון הר"מ ולא נקיט לה אלא משום אינך חוטין והנה ברבינו המחבר לא יתישב זה דכאן תפס בפשיטות דחוטי עוקץ משום דם ומהני חתיכה ומליחה ובסימן ס"ד סי"ג קחשיב בחוטי חלב. וראיתי לכה"ג שם שכתב בשם דמש"א שבתי' מהר"ן הלכות ניקור הביאו הפרישה בסימן ס"ד אות כ"ב דהנק"א היינו בחצי חלק אחוריים וחצי פנים אין בו משום חלב כי אם משום דם יתורץ קושית ש"ג על הטור ולא ידענא איך דאדרבה מהר"ן השיג על הטור שכתב דחצי חלק של פנים מצוין אותם הפיצולים ומשום חלב וליתא דע"כ פרש"י דחוטי עוקץ אסורים משום חלב אלא של אחורים לא צד פנים ויישב דברי רש"י דפעם כתב משום חלב ופעם משום דם וא"כ הטור דכתב חלק הפנים הוה משום חלב כ"ש חלק אחוריים יע"ש בסימן ס"ד בדרישה אות כ"ב א"כ יקשה מדידיה אדידיה ואולי בסימן ס"ד לא כתב דאותם הפיצולים הם מצוים בחלק של צד פנים לא משום חלב אלא לסימנא נקטה דמצוין בחלק של צד פנים וא"כ בסימן ס"ד חשיב משום חלק אחוריים חלב ובסי' ס"ה חשיב אותן ראשי הפיצולים שיש בחלק פנים ומשום דם ולהם מהני חתיכה ומליחה לא חלק אחוריים והיה נראה דהמחבר מספקא ליה אי כרש"י או כהר"מ ז"ל הלכך בסימן ס"ד חשיב בהדי חלב וכאן בהדי דם ומ"ש דחתיכה מהני לא לכל אלא לאינך [א] ולא לחוטי עוקץ ונ"מ לענין אינו מינו ועיין בל"ח פא"ט יע"ש:

ג

דבצלי. חומרא בעלמא הקלישה ול"ד לוורדי הצוואר שהם עבים וצריך כ"נ משא"כ כאן ומשום הכי אי בישל אחר כך א"צ ס' נגד הקליפה וכן הסכים הש"ך באות ה':

ד

אפי'. עט"ז וכל הני הם בעיא דלא איפשיטא. ועיין כה"ג בהגהות הטור אות ד' בשם בה"ג דנוהג בחיה דבכלל בהמה. ובכה"ג כתב בלא"ה דבכף תלה רחמנא. ובאמת יש לתמוה אטו בהמה כתיב בתורה ואפילו עוף היה רוצה לאסור אי לאו דאין כף שלו עגול. ומה"ט ג"ה נוהג בכוי דבכף תלה רחמנא אף שהוא בריה בפ"ע. ודע דג"ה של אדם אסור אף למ"ד בשרו מותר הרשב"א בתשובה שס"ד דאית ליה כף ועוד דמעשה בדידיה הוה הביאו הפר"ח אות ט"ו והמ"ל במ"א בפ"ב וח' ממ"א ונ"מ לדידן דבשר אדם אסור מ"ה עיין סימן ע"ט מ"מ איו בג"ה בנ"ט גם פסול לעדות מ"ה דלוקה משא"כ בשר אדם בעשה:

והנה הטור לא הביא כאן דאין נוהג בטמאה וגם בטריפה מבטן דאיסור גיד בא לאחר מיכן שבא על הכף עיין ר"פ ג"ה ובתוס' שם גם קודם לא נקשר אבריו בגידיו יע"ש אין איסור חע"א ונ"מ דג"ה הוה בריה עיין סימן ק':

נסתפקתי בג"ה דהוה בריה אם הוא שלם היינו שעל הכף אף שאין בו כזית דמילקא עליה ומה שיש מן הספק הוא אם חצי שיעור אסור מן התורה בג"ה כשאר איסורין או לאו. גם אי אכלו כזית ג"ה כא"פ אי מצטרף או לאו. ומה שהביאני לזה הוא דביומא ע"ד א' ח"ש מרבינן מכל וגם טעמא דחזי לאיצטרופי וכתבו כולן דכל דלא חזי לאיצטרופי אין איסור מ"ה ובסימן ס"ב כתבנו מזה א"כ אני מסופק הא דאמרינן חזי לאצטרופי אי הפי' הואיל אי יאכל מעט מעט כזית כא"פ יבא לידי מלקות וכרת מש"ה אסרה התורה ח"ש שלא ישכח ויאכל מעט מעט או הפי' חזי לאיצטרופי הוא דאם נתיר לו ח"ש יאכל בב"א עם ח"ש אחר ויהיה שיעור שלם. והנה בג"ה קי"ל עץ הוא והתורה אסרתו ובספג"ה אמרינן חלקו מבחוץ פטור ופרש"י חלקו לזית ואכל כא"פ משום דאין לך בו אלא חידושו ואם באמ"ה הוה חידוש דאוכל בשר הואיל ומצטרף גיד ועצם כ"ש ג"ה דעץ בעלמא לומר בו אין לך אלא חידושו והלכתא דכזית כא"פ לא נאמרה כאן והר"מ ז"ל בפ"ז ממ"א פסק דחלקו בחוץ פטור וכפרש"י עיין לח"מ שם א"כ כ"ש ג"ה ולפ"ז יהיה ח"ש מותר מ"ה בג"ה דלא שייך חזי לאצטרופי. ואל תשיבני מאיסורי הנאה דאסור בכ"ש ולו שלוקין על הנאה לסמ"ג ושאר פוסקים כמו שהאריך המ"ל בהל' יסודי התורה מ"מ איסור איכא בה"ש והא לא חזי לאצטרופי דהלכתא כא"פ לא נאמרה על הנאה כ"א על אכילה מ"מ אכילה הוא דבעינן כזית וכי רביה קרא להנאה בכ"ש נמי רביה דנהנה הוא ועפר"ח א"ח ה"פ לענין ח"ש בב"י ועשו"ת ח"צ בסי' נ"ז דשיער א' בנזיר חזי לאצטרופי היינו שישיר שתיהן בב"א והדברים ארוכים ואי"ה בא"ח בפרי ה"פ ובס' שושנת העמקים אבאר זה. ומ"מ למידן מהני מילי מעלייתא דאם אכל כזית ג"ה כא"פ דאין לוקה דאין לך בו אלא חידושו כמו באמ"ה דחלקו בחוץ פטור ונ"מ דלא מיפסל לעדות מ"ה וכחמור ונ"ע ועמ"ש בש"ך:

ה

ואומר. עט"ז האריך לפרש דיש חילוק בין בפני ישראל או לא ובמ"מ אמר לו בפני ישראל שכשירה ודאי יקנה ישראל אחר שסבור שניטל גידה מאחר שכשירה דאסור לגנוב דעת משא"כ שלא בפני ישראל והט"ז כתב דאף בלא אמירה אסור בפני ישראל דשמא יודע אותו ישראל שבהמה זו כשירה:

ו

אם. עט"ז שהגיה אם בלא וי"ו:

ז

נאמנין. עט"ז בטור כתב כמו על החלב וכ' הב"י דתלה זה בזה לומר דעל החלב היו תמיד נאמנין ובג"ה קודם דאנשים לדר"מ לא היו נאמנין יע"ש והט"ז כתב דה"ק אף שיש יותר טרחא מחלב אפ"ה נאמנים וא"י מ"מ איך יתישב בחלב:

ח

' ששוחט לעצמו ומוכר לאחרים. כן הגיה הט"ז ועמ"ש בסי"א בש"ך אות ב':

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.