פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/מא

פרי מגדים - משבצות זהב ‏ יורה דעה מא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

שהוא . עט"ז דלדינא בעינן ג' זיתים במקום מרה וטרפשא וכליות אמנם לא הבינותי מ"ש דבת"ח הביא לחוש ללשון ב'. הנה המעיין בת"ח כלל פ"ט ד"ט כתב כזית במקום תלייתא ובאו"ה כתב וי"א במקום הכליות ע"כ בעינן ג' זיתים הרי משמע דעיקר כפי' הב' תליית' היינו בטרפשא ששם תלייתא כמ"ש המ"ב בסימן ק"ד שמקום תליי' סובל יותר בטרפשא כי לכליות אין דבוקה כ"א לכוליא א' יע"ש וע"ז כתב דאו"ה החמיר לחוש גם לפי' הא' וכן מראין סוף דברי המ"ב בתשובה יע"ש וא"כ איך כתב דבת"ח כתב לחוש לפי' הב' ולכאורה נהפוך הוא דהעיקר כפי' הב' ולחוש גם לפי' הא'. והנה מה דכתב כש"ע מתלקט רצועה מרודד טריפה כל אלו הם בעיות דלא איפשטא בחולין מ"ו א' וספיקא הוה ואמנם אף שא' מזיתים מרודד לא אמרינן ס"ס שמא זית א' סגי ושמא מרודד כשר כמ"ש הב"י ודייק לה מלשון הר"מ ז"ל פ"ח מה"ש הכ"ב. והטעם כתב בכ"מ ובב"י מדלא מפרש בהדיא בגמ' משמע דמבעיא ליה אף זית א' מרודד מהו ספיקו לחומר'. ואף דבגלודה פסק הב"י לקולא בסי' נ"ט והתם מפרש דלא מבעיא ליה אלא בניטל א' משלשתן יע"ש חולין נ"ה ב' ואפ"ה פסק דהוה ס"ס וכ"ש כאן וצריך לומר דמ"מ כיון דמסיק הלכך בעינן תרוייהו תו לא נכנס בספק ומ"מ לשון הב"י קשה. והנה המ"ב בסימן ק"ג פסק בה"מ או לצורך ע"ש להתיר אם נשאר במקום הטרפשא ובמקום מרה אף שלא נשאר בכליות. ואף דהתב"ש באות ג' כתב דאין להקל כלל מ"מ אם הכזית במקום הכליות מרודד היה נראה להקל דהוה ס"ס פלוגתא דרבוותא שמא מקום מרה בעינן ושמא מקום חיותא הוה טרפשא ואף דספק איבעיא נאמר דלא נכנס בכלל הספק מ"מ ספק פלוגתא הוה ספק עיין פר"ח כ"ט ונ"ט וק"י וכמו שאבאר שם א"כ כה"ג יש לסמוך אמ"ב להקל בה"מ במרודד וכמ"ש ומיהו כזית במקום טרפשא מרודד לא דהמ"ב כתב העיקר כפי' הב' תלויא בטרפשא שמהרי"ו וראב"ן רל"ה ורוקח סוברים בטרפשא ולקמן אבאר:

וראיתי להל"ח בא"ט אות מ"א דברים אשר לא זכיתי להבינם וז"ל ופירש"י מקום תלייתה כו' וכן פי' הרמב"ם והרשב"א וב"י שכן עיקר וכ"פ בש"ע דלא כת"ח שפסק ג' זיתים משום לשון תחת הכליות עכ"ל ונוראות נפלאתי דאדרבה הא הב"י פסק דלשון א' עיקר תחת הכליות ודוחה לשון ב' מעורה בטרפשין ואיך כתב בהיפך ובכה"ג בהגהות הב"י אות ג' כ' דל"ח היקל אף שלא במקום ה"מ כמ"ב והיינו דבעינן רק בטרפשין ולא שת לבו למ"ש דממ"ש דהעיקר הב"י משמע דבוקה לכליות:

ודע דרבינו הגדול בתב"ש אות ג' כתב דהא דבעי ר' זריקא מר' אמי נדלדלה ומעורה בטרפשין מהו לפי' א' של רש"י הוא שנעקר כונה מכליות ודבוקה בטרפשא דכבדא ופשוט כיון דזית שלם במקום דיבוק לכליות לית לן בה אף שניתקה משם ורש"י שפי' נדלדלה בהרבה מקומות ומעורה בטרפשין כאן מעט וכאן מעט הוא לפי' הב' הוצרך לפרש כן דאי כולה מחוץ לטרפשין פשיטא הא הוא מקום חיותא וכתב דהטור כתב נעקרה כולה ממקום שהוא מחובר ועדיין מעורה בטרפשא כשירה הוא כפי' הא' וא"כ דברי הש"ע סותרים דבס"א סתם כפי' הא' ובס"ה כפירש"י עכ"ל וירצה בזה דבספרו הארוך העלה כפי' הא' וא"כ הבעי' דנדלדלה היינו כולה מכליות ומעורה בטרפשא כולה מיבעיא ליה ומשני דכשרה והש"ע כתב מחובר כאן מעט הוא כפי' הב' ומש"ה הוצרך לומר דהדלדול היה גם בטרפשא ובס"א סתם כפי' הא' זה תוכן דבריו. והנה הפרישה אות ב' העיד הפך זה שכתב ממ"ש הטור נדלדל ועדיין מחובר לטרפשא הוא כפי' הב'. והן אמת שכה"ג בהגהות הב"י אות ב' עמד בזה מנא ליה להפרישה לומר כן. והרי אתה רואה שאדרבה מוכח להיפך. ואני אומר שאין מטור ראיה לפי' הא' אדרבה מדכתב מלת ועדיין לא היה לומר אלא נדלדלה כולה ומעורה בטרפשין אלא דה"ק נדלדלה כולה ר"ל כל הכבד נדלדלה ועדיין במקצת מעורה בטרפשין וזה כפי' הב' של רש"י דללשון א' איבעיא הוא שנעקרה מכליות ובטרפשין אין נ"מ כלל. ובש"ע ג"כ א"ש דאיבעיא קאי גם ללשון ראשון כן דדוחק לומר דרש"י יפרש בסתמא לפירוש הב' דלעיל הסכים לפי' הא' אלא דהוה לומר נעקרה כולה ומעורה בטרפשיהון ומדלא אמר אלא נדלדלה ומעורה בטרפשיהון משמע דה"ק נדלדלה בהרבה מקומות וממקום כליות כולה נעקרה ואף בטרפשיהון כאן מעט ולא חיבור יפה אפילו הכי כשירה כנ"ל. ולפ"ז לפי' הא' אם נעקרה ממקום כליות כולה ומעורה מעט בטרפשא כשירה ולפי' הב' דוקא מעט מעט בטרפשיהון הוא דכשרה הא נעקרה כולה בטרפשא ודבוקה בכליות לא מהני ולפ"ז צ"ע לדינא אם נעקרה כולה מטרפשא רק בכליות דבוקה ובפרט שהמ"ב הסכים לפי' הב' וכמ"ש  :

ודע דהר"מ כתב בפ"ח מה"ש הכ"א נדלדלה הכבד והרי היא מעורה בטרפש שלה השמיט מלת עדיין וזה יורה כפי' א' של רש"י:

ב

נימוק. עט"ז העלה להתיר אם הב' זיתים שלימים וכן קשה כאבן אם ב' זיתים שלימים כשירה וכן העלה התב"ש או ז' להקל בנימוק לדם והחמיר בקשה כאבן אם לא נשתיירו הב' זיתים ועמ"ש בש"ך אות ה' זולת אם נפלה ממקום גבוה ונשתנה צורת האבר אף דהב' זיתים קיימים טריפה משום ריסוק וזה מבואר בסימן נ"ח. ומה שהקשה על הב"ח מהוריקה כתב הנה"ך שאין קושיא ולא פי' ואולי דבנפלה לאש קיי"ל שאין האש פועלת כ"א כנגדה בעובי דליהוי מפולש ולא לצדדין כמו שיתבאר לקמן סימן נ"ב ומש"ה אין קושיא מהתם ולדינא הסכים עם הט"ז אמנם כתבו ז"ל דאף לרמ"א דמחמיר היינו אם הבשר רע סביביו דשלט בכולה וסופה להתקלקל הא כשבשר בריא תחתיו אף רמ"א מודה:

ג

התליע. עט"ז מכשיר אף שניטל כל הכבד ואלו הב' זיתים מתולעים ונמצא שאין בצירוף ב' זיתים אפ"ה כשירה והוא במשמרת הבית ל"ט ב' ועיינתי שם ברא"ה ומ"ה ואין הכרע שם ובתב"ש אות ח' החמיר יותר מכולן דוקא אם כולו שלם והתליע כולה הוא דמכשירין הא ע"י התלעה ניטל הכל רק ב' זיתים נשארו והם מתולעים וע"י צירוף יהיה שיעור לא מהני ובש"ך אבאר עוד:

ד

אפילו. הט"ז הביא חילוק בין ריאה לכבד. ומ"ש פי' הרשב"א הוא הפך פי' הש"ע בפי' קופא לבר ולגוו. אלא מסכים הוא לענין זה דיש חילוק בין כבד לריאה ומש"ה העלה בטחול דרחוקה היא מקנה כמו כבד הלכך דין כבד יש לה וכ"כ בסי' מ"ג אות ד' יע"ש ועמ"ש בסי' מ':

ה

בבשר. עט"ז מה שדקדק מטור דכתב קופא לבר טריפה שאילו מסמפון לא היה יכולת לכנוס משמע כל דליכא הוכחה לא מטריפין ואמאי בקלישתה בכ"ע טריפה ותי' יע"ש והנך רואה ששיטה זו כרש"י דרוב הנבלעין דרך הוושט ולא הוה ספק רק וודאי ומ"ש שקולים הוא לאו דוקא שהרי מיד כתב וקופא לבר ע"כ דרך הוושט נכנסה והרי וודאי עוד הביא שיטת הרשב"א שהיא להיפך קופא לבר לפי הקנה ולגוו לחלל הבהמה ולענין דינא אנו מחמירין כב' הפירושים כמ"ש הש"ך:

אמנם כן לענין מחט בחלל הגוף אי הוה וודאי או ספק כי לפי שיטת רש"י ורוב הנבלעים דרך הוושט ומשמע דתו' אין חולקים ע"ז בשמעתתא דמחט בריאה וא"כ אי הוה העור שלם מבחוץ וודאי אין לומר שמחוץ בא והבריא ונתרפא לקולא לא אמרינן ובקנה אין לתלות דרובא דאורייתא אם כן הוה וודאי. ונהי דמחט בכבדא הוה רק ספק דכאן נמצא וכאן היה כיון דקרובה לקנה ואף דרוב וקרוב הלך אחר הרוב אפשר דאיכא נמי חזקה מחמת רובא משום הכי הוה רק ספק (ובס' ש"ה אבאר) אבל בחלל הגוף וודאי הוה כל שהעור שלם מבחוץ ומה שכתב בה"ג מחט בטרפשא דלבא הוה ספק סובר הפך שיטת רש"י כמ"ש הט"ז ומ"ש הש"ע כאן מחט בטרפשא דכבד הוה ספק הוא מטעם הזה דקרובה לקנה אית לומר שמקנה דרך הכבד נכנסה לטרפשא מש"ה הוה ספק משא"כ בחלל הגוף ואל תשיבני מסימן מ"ח מחט בקורקבן בעובי דמתירין דמסתבר יותר לא מטעם ס"ס אמנם בסימן מ"ט ספק ע"י חולי או קוץ מתירין מס"ס והא רוב הנבלעים דרך הוושט. וראיתי להכה"ג בסימן מ"ט בהגהות הב"י אות ד' הביא בשם רשד"ם וב"ח דספק שמא ניקב א' מאיברים הפנימים לא הוה ספק ועיינתי בב"ח כתב שם טעם המחמירין הוה דנמצא בחלל קרוב לודאי שניקב א' מאיברים (ור"ל דנתחב הקוץ מדופן ועודנו שם הוה ספק משא"כ נמצא בפנים) ובהרשד"ם חי"ד סימן מ"ה בתשובה תמה מה"ט דקרוב הדבר דניקב א' מאיברים הפנימים אמנם לא מטעמא דרוב הנבלעים דרך הוושט ועיין תב"ש סימן מ"ט אות ד' מוקי ההוא דסי' מ"ט בקורקבן דאין העור לפנינו דאז הוה ס"ס שמא לא ניקב ומחוץ בא ואי העור שלם בלא"ה בחד ספיקא מסתמא תולין דע"י חולי וכ"כ הצ"צ סימן ט'. ובסימן נ' נ"א פי' התב"ש כן באות א' וג' והביא סמ"ג עשין ס"ג שפי' בהדיא כן וכ"כ כאן אות יו"ד בשאלה דצ"צ סימן ט' דספק שמא לא ניקב א' מאיברים הפנימים לא הוה ספק דרוב הנבלעים כו' ואבאר לקמן: ועב"י בסימן מ' דמחט בחלל הוה ספק וכבר כתבנו שזה לבה"ג דאין סובר כרש"י ובסימן נ"א כתב הב"י מחט בשלל של ביצים הוה ספק טריפה ואמאי לא ודאי ואפשר ג"כ שלא בדקו העור מחוץ דאפשר מחוץ בא. ודע דהרשב"א בתה"א ל"א ב' כתב ניקב הלב בחוץ על ידי קוץ טריפה תדע מהיכי בא זה הקוץ או דרך בליעה ניקבו הדקין ואי בחוץ ניקב אחד מאיברים הפנימים משמע כל שהעור שלם הוה ודאי ואף דאיהו סובר דלא כרש"י בפי' קופא לבר היינו כאן נמצא וכאן היה הא מבחוץ ודאי רוב הנבלעים כו' כ"ש לדידן דשיטת רש"י עיקר ובסימן מ"ח ומ"ט אבאר עוד:

ודע דעוף שיש לו זפק ונמצא מחט בחלל הגוף אף דהעור שלם מחוץ הוה ספק דנהי דרך הוושט באה מ"מ מאן יימר דרך הדקין שמא דרך הזפק יצא וזפק שניקב כשירה ואף דרוב איברים נקובתן במשהו תצרף מיעוט הקנה בהדיה וכאמור. ולפ"ז ההיא דסימן מ"ח ומ"ט בעוף שיש להם זפק מיירי ושם אבאר ובסי' ק"ה  :

ו

אבל. עט"ז הטעם דא"א להתעקם כו' ולאו דוקא מונח לארכה בעובי הכבד דא"כ הי הוה קופא לבר אלא קצת באלכסון אפ"ה טריפה:

ז

בסמפון הגדול. אין חילוק בין כבדא שלימה לחתוכה ט"ז בשם הפוסקים ויראה לי לאו דוקא נמצאת ה"ה נתחבה קצת ולא מעל"ע דהא דומיא דריאה והתם דוקא נתחבה בריאה גופא אבל בקנה אפילו נתחבה כשירה ה"ה כבדא. וסמפונא רבא דריאה וכבדה אף במקום שנכנס לבשר הכבד וריאה כיון שעדיין מונחת בסמפונא רב' כשירה אף תחובה ול"ד ללבא דדוקא קודם שתכנס לבשר הלב כמ"ש הט"ז בסימן מ' דיש לחלק בין לב לריאה וכבד כמ"ש שם וצ"ע ועיין חולין מ"ח ב':

ח

מצד הכבד. עט"ז וכן הלכה דוקא אותו צד הפרוס על הכבד לא אותו שפרוס לדופן ויש מפרשים מצד הכבד ה"ק טרפש שניקב מצד הכבד טריפותו שסוף הכבד לינטל עיין באחרונים. ודע דהלבוש ס"ט כתב דברים אשר נפלאו ממנו וז"ל מחט בטרפשא הוה ספק טריפה לא ודאי דאי משום טרפש שניקב אין טריפה גם סוף הכבד לינטל כיון שלא ניקבה מעצמו אלא ע"י מחט אין בה קלקול אלא חיישינן שמא דרך הוושט באה עכ"ל הנה הוא חידוש גדול בעיני שלפי דבריו טרפש שניקב טריפה דוקא ע"י חולי דסוף הטרפש והכבד לינטל הא ע"י קוץ לא ולפ"ז ניקב נקב מפולש הוה ספק ולא עוד אלא אם נתחב הקוץ בפנינו ונתחב בטרפשא מעל"ע לדבריו כשר הוה עס"י נ"א דכה"ג לא חיישינן לשאר איברים ולא מצאתי לשום א' מהפוסקים שיאמר זה ולא השמיענו זה ופליאה דעת ממני ולא זכיתי להבין דבריו הקדושים ומחט' בטרפשא דהוה ספק היינו שטמונה בבשר הטרפש או מצ"א הוה ספק שמא מוושט או שמא מקנה דרך הכבד דקרובה היא לקנה כמ"ש לעיל לא דנימא דע"י קוץ אין מזיק לטרפש נקב מפולש וצ"ע  :

ט

אבל. עט"ז ויש לראות לאיזה צורך הזכיר המחבר זה דהא אף באיברים שנקובתן במשהו מצד עצמן אין סירכא פוסל בהו דלא קים לן דסירכא טריפה אלא בריאה או דקרומים דקים כמ"ש הרשד"ם או דבשאר מקומות רגילה לבוא בלא נקב כמ"ש המחבר ס"ס ל"ז וס"ס מ"ו וכמו שאבאר שם א"כ כ"ש בטרפשא דאין טריפה מצ"ע ועיין תה"ד סי' קס"ג. ודע דכה"ג בהגהות ב"י אות ל"ה בשם מורו הרב (כפי הנראה הוא מהרי"ט) דנסרכה בצלע כשירה שלא ניקב נקב מפולש הא נקב מפולש ונסרכה לצלע טריפה ואין בידי כעת ספר ההוא ולא ידענא למה כיון דהטעם כל שאין טריפות מחמת עצמו כל שנסתם אח"כ כשירה וכמ"ש בש"ך עוד מזה א"כ ה"ה כאן וצ"ע. ואם חלב טמא סותם הט"ז היקל והתב"ש אות ה' החמיר אם לא בנסרך החלב לטרפשא ומדובק בו סותם דחלב טמא לא מיהדק יע"ש:

י

נמצא מחט בטרפשא. פירוש כולו מכוסה דאל"כ פשיטא דלא גרע ממחט בחלל הגוף ט"ז. והאי מחלוקת היא להרשב"א דווקא קוץ שניקב לחלל בכח חיישינן שמא ניקב אחד מאיברים הפנימים מה שאין כן זה ומשום הכי פי' קופא לגוו לרש"י כשירה אף ביוצא החוד לחלל עש"ך אות ח' והר"ן מטריף כה"ג ובש"ך אות ח' ולקמן בסימן מ"ט ונ"א אבאר:

יא

נמצאו ב' כבדים. הט"ז הראה מקום לסימן נ"ה ועמ"ש בש"ך ובנ"ה אבאר עוד ועי' פר"ח בסי' מ"ב ונ"א:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.