דרישה/יורה דעה/מ

דרישה ‏ יורה דעה מ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

לשון הלכות גדולות כו' ז"ל ב"י מחט כו' (כמ"ש בספרים דידן) עד כך הוא הנוסחא האמיתית. וכתב ב"י ע"ז ביאור דבריו שכשנמצאת מחט בסמפון הלב בפנים וראש המחט כלפי פנים אף על פי שאין נראה שום נקב בלב טריפה לפי שכיון שהיא בפנימי הסמפון שהוא מקום דחוק ואינה יכולה לצאת משם וחודה לצד מטה ודאי ניקבה בכניסתה אבל אם חודה לצד מעלה קופא ודאי לא יכול ליכנס בפנים הסמפון אלא במקום הרחב מהסמפון וכיון דקופא לתתאי לא ניקבה בכניסתה וכ"ת נאסרנה משום שסופו ליכנס יותר ולינקב להכי לא חיישינן דתלינן דילמא כשתשעול תפלוט אותו וכן לא חיישינן דלמא נפקא מהתם ונקבה דוכתא אחריתי דאחזוקי איסורא לא מחזקינן ולפי שיטה זו אפשר לפרש רישא דמילתא דאף על גב דלית ביה נקב השתא טריפה מפני שסופו לינקב אבל קשה בעיני לאסור מפני שסוף המחט לינקב וע"כ אני מפרש רישא דמילתא כמ"ש בתחילה וסוף הלשון יתפרש כאילו כתוב אבל קופא לתתאי "או לא עייל אלא בסמפונא רבא וה"פ אבל קופא לתתאי אע"פ שנכנסה בפנימי הסמפון כשירה דליכא למימר בכניסתה נקובי נקוב וכן אם עדיין הוא בסמפון הגדול כשר ולא חיישינן דלמא נפקא מהתם ונקבה דוכתא אחריתי דאחזוקי איסורא לאו מילתא היא אך מ"ש דלמא בהדי דשעלא פלטה לה היינו שסופו לפלוט המחט ולא תנקוב יותר כמ"ש למעלה וע"כ נראה כפירוש הראשון עכ"ל. ונראה שהב"י כיון לשני הפירושים שכתבתי בפרישה כאשר אבאר דבריו שמ"ש אעפ"י שאין נראה שום נקב בלב טריפה לפי שכיון שהיא בפנימי הסמפון שהוא מקום דחוק כו' וחודה לצד מטה ודאי נקבה בכניסתה. כיון בזה לפירוש השני שכתבתי בפרישה דהואיל וחודה לצד מטה והוא נכנס בחזקה למקום צר כזה ודאי נקב כל הלב וחזרה לאחורה וזהו שכתב ב"י שכיון שהוא בפנימי והוא מקום דחוק ודאי נקבה בכניסתה. ומ"ש אחר כך וכ"ת נאסרנה משום שסופה כו' אע"פ שקופא לגאיו וא"א לינקב ביאור דבריו דניחוש שמא מתוך שהקופא מונח בעומק הלב ירקב הבשר שתחת הקופא וע"ז כתב לא חיישינן דתלינן דלמא כשתשעול תפלוט ולא ירקב הבשר ומ"ש וכן לא חיישינן דלמא נפקא כו' ר"ל מאחר דאמרינן כשתשעול תפלוט לה ניחוש דבחזרתה תנקוב בפגעה בסמפון קנה הלב וע"ז אמר דאחזוקי איסורא כו' ר"ל דאפשר בהדי דשעלה שתצא ולא תנקב כלום ומ"ש ולפי שיטה זו אפשר לפרש רישא דמילתא כו' ר"ל מאחר דאמרינן דמ"ה לא אמרינן דלמא תנקוב עוד ביציאתה דאחזוקי איסורא לא מחזקינן ואפשר לצאת בשלא תנקב כלום משמע דאי לאו האי טעמא הוי אסרינן מטעם דלמא תנקב ביציאתה ולפ"ז אפשר לפרש האיסור ברישא מזה הטעם דאע"ג דלית נקב חיישינן דלמא סופה לינקב הואיל וחודה לצד פנים ונכנסת כ"כ בדוחק ור"ל כפי' הראשון שכתבתי בפרישה אלא שנראה לו קצת דוחק כמ"ש ומ"ש וע"כ אני מפרש רישא דמילתא כו' ר"ל כמו הפירוש השני שכתבתי בפרישה וכמ"ש לעיל אלא שסוף דבריו של בה"ג מפרש הוא בע"א משום דק"ל מאחר דלא חיישינן אלא לדלמא נקבה כבר אבל לדלמא תנקב עוד לא חיישינן למה ליה למימר ולא חיישינן דלמא נפקא כו' שמתרץ למה לא חיישינן דלמא תנקב עוד משום אחזוקי איסורא כו' הלא בלאו הכי לא חיישינן וע"ז כתב דרישא דמילתא לא נאסר אלא משום דאיכא תרתי לריעותא שהמחט נמצא במקום צר וחודה לתתא אבל אם קופא לתתאי אעפ"י שהיא במקום צר לא חיישינן שנקבה שא"א לנקוב בקופא או אם היא בסמפונא רבא אעפ"י שחודה לתתאי ולא חיישינן הואיל והוא בסמפון הגדול שהוא מקום רחב ולא ניחוש דלמא היתה במקום צר ונקבה וחזרה לכאן אחזוקי איסורא לא מחזקינן כך הוא הפירוש סיפא דמילתא של ה"ג אליבא דב"י ומ"ה מסיק וכתב אך מ"ש דלמא בהדי דשעלא פלטה לה משמע כפירוש הראשון דחיישינן דלמא סופו לינקב ומסיק ע"כ נראה כפירוש הראשון ר"ל ע"ד שכתב ומסיק כפירוש הראשון דכתב ז"ל ולפי שיטה זו אפשר לפרש רישא אע"ג דלית בה נקב כו' והוא כפירוש הראשון שכתבתי בפרישה "ודוק שכן נלע"ד כוונת ב"י (ולפי מה שכתבתי בפרישה לפירוש השני לא יצטרך לכל זה כי מ"ש דלמא בהדי דשעלא פלטה לה קאי אאם קופא לתתאי והיא נמצאת לפנים של"ת איך נכנסת לפנים ומדנכנסה ניחוש נמי דלמא נקבה כולו ע"ז כתב דלמא הא דנמצאת בפנים משום בהדי דשעלא פלטה בכח מסמפונא רבא ונכנסת לפנים אבל אין מחזיקינן ריעותא לומר שג"כ מחמת השעלא כבר נקבה כולו וחזרה למאי דרואין רואין ולמאי דאין רואין אין מחזיקין ריעותא בדבר שאינו שכיח גם לפירוש הראשון יש לפרש הכי מ"ש בהכי דשעלא פלטה לה) שמ"ש וודאי נקבה בכניסתה ר"ל נקבה כל הלב הואיל והכניסה בחזקה למקום צר כזה וחודה לתתאי ודאי נקבה כל הלב וחזרה לאחורה אבל אין נ"ל דברי ב"י שמ"ש ודאי נקבה בכניסתה ר"ל נקבה בכניסתה קנה הלב או דרך הושט נכנסה באכילה ונקבה הושט ומשם נכנסה ללב כדאמרינן גבי מחט שנמצא בכבדא דאמרינן בפרק א"ט אמר רב אשי חזינן אי קופא לבר נקובי ניקב ואתאי ואי קופא לגיו סמפונא נקט כו' וכן כתב רבינו בסימן מ"א ז"א חדא דלא חיישינן לזה אלא דוקא במחט שנמצא בכבד שהיא רחוקה מן הקנה אבל גבי לב שהוא קרוב לקנה ורחב הקנה לא חיישינן לזה כמ"ש הרשב"א דגבי ריאה לא חיישינן לניקב הקנה מזה הטעם והביאו ב"י בסימן מ"א בד"ה מחט שנמצא כו' וגבי כבד כתב לשם דחיישינן והוא מזה הטעם שכתבתי דהואיל והוא רחוק וצר חיישינן משא"כ בלב וריאה וכמ"ש גם כן החיליק בין ריאה לכבד ס"ס ל"ו וע"ק לפירושם אלו שה"ג כתב דלית ליה דוכתא למיפק וזה לא שייך לומר לא גבי קנה ולא גבי ושט שהם רחבים ויש מקום לצאת דבשלמא לפי מה שכתב שקאי אלב א"ש דהואיל ונכנס כ"כ למקום צר לית ליה דוכתא למיפק אמרינן ודאי נקב כל הלב משא"כ לפירושים אלו שהחששא שמא ניקב סמפון הלב או הקנה או הושט דהתם אין שייך לומר דלית ליה דוכתא למיפק עוד יש שני קושיות על פירושים אלו ויש להקשות גם כן דפי' פי' השני שכתבתי בפרישה ולפי' פי' הראשון שכתבת. בכרישה א"ש חדא שה"ג כתב אע"ג דלא ניקב טריפה משמע מלשונו שאין האיסור מחמת שניקב כבר שהרי כתב אע"ג דלא ניקב משמע אף ע"ג דידעינן בודאי שלא ניקב טריפה ועוד דרבינו כתב בסימן נ"א בשם בה"ג דנקיבת קוץ או מחט יש לו בדיקה שיבדוק כל המקומות ואם אין מוצא נקב כשירה ואם כן למה כתב כאן בשם בה"ג דטריפה משום חשש דדרך כניסתה ניקב הל"ל צריך בדיקה בכל המקומות לא לסתום ולומר שהיא טריפה כו' וצריכין לתקן ולומר דהתם מיירי בשניקב עתה לפנינו מחדש יש לו בדיקה אבל כאן חיישינן דלמא כבר ניקב ונסתם הנקב ולית ליה בדיקה וזהו דוחק דהא סתמא קתני לקמן דאית ליה בדיקה ולפי הפירוש הראשון שכתבתי בפרישה א"ש. גם מ"ו פי' דחיישינן שמא ניקב הושט וז"ל דלית ליה דוכתא למיפק כו' כלומר שהוא צר וא"א שיצא ויכנס דרך הסמפונות וכי רישא לתתא פי' לצד הגוף למטה כמו שהיה תלוי אז חוד הלב במקום שהוא סתום קרוי מעלה ומקום הפתוח קרוי למטה והיינו קופא לבר הנזכר בגמרא בחיתוכא דכבדא רצונו לומר כמו גבי כבד שקופא לבר טריפה קופא לגיו כשירה (דמחט הנמצאת בכבד וצד העב שלה כלפי הזנב דהוצא לצד חוץ בחלל הבהמה טריפה לפי שחוששין שמא נכנס דרך הושט להדקין ונקבה להדקין ונכנס להכבד ואם צד העב כלפי הראש וצד הדק של המחט כלפי הזנב כשר דא"א לומר דנכנס דרך הושט להדקין ונקבה לכבד דבצד העב שלו א"א לינקב בכבד ולכן אנו תולין דרך הסמפון בא שם. עד"ו יש לפרש גם כן גבי לב רק צריך שתדע דהלב באותו צד שהוא כלפי הראש הוא רחב ושם הוא פתוח ובאותו צד שהוא כלפי הזנב הוא קצר וחד וכל דבר שהוא רחב מצד אחד וקצר מצד אחד קרוי צד הרחב למטה וצד הקצר למעלה כי כן מעמד שלו ועוד כמו שהיא תלויה או חוד הלב כו'. וע"פ זה מ"ש הטור וכי רישא לתתאי כלומר שהראש המחט דהוא צד החד שלו לצד מטה שבלב דהיינו לצד הראש של הבהמה שהמחט בחודה לצד הראש וקרוי זה לתתאי כי שם הוא רחב וכמ"ש כן הוא ביאור דברי רש"ל עכ"ה) כמ"ש בסמוך סי' מ"א. דכמה דאתא כו' כלומר דרך הושט וכן משמע בהדיא הלשון פא"ט. (דמאחר שהיא בצד העב כלפי הזנב חוששין שנכנס דרך הושט להדקין ונקבה להדקין ונכנסה להלב כמו שחוששין גבי כבד וכמ"ש. ומסיק אבל קופא לתתאי ר"ל כשהיא בצד העב שלו כלפי צד הרחב של הלב שהוא קרוי למטה דהיינו שהיא בצד העב כלפי הראש של הבהמה ובצד החד של המחט כלפי הזנב דאז א"א לומר שנכנסה דרך ושט להדקין ונקבה להדקין ונכנסה להלב דא"א לינקוב בצד העב שלו דהא צד העב כלפי מעלה ולכן מוכרחין לומר דלא נכנסה אלא דרך סמפון הריאה וז"ש לא עייל אלא בסמפונא רבא כן הוא ביאור דברי רש"ל) דלמא בהדי דשעלא כו' ר"ל אין חוששין לומר מאחר שבשרן דק דלמא נקיב וחזר מעט ואין ניכר כמו שחוששין לקמן גבי טרפשא מ"מ הכא גבי לב ליכא למיחש מאחר שהלב שיעא אף מבפנים תלינן להקל ואמרינן פלטה בשעייתא המחט ממנה ודו"ק וכן משמע בהר"ן שאיכא למיחש גבי ליבא כה"ג דלמא בהדי דשעלא פי' דשעלא מלשון הלב שיעא עכ"ל מ"ו. ומה שדחקו לפרש רישא לתתאי היינו לצד הגוף למטה לפי שרוצה לפרשו דומיא דכבד ועוד דאי רישא לתתאי יהיה פירושו כפשוטו לצד מטה של לב יהא קשה למה לנו לתלות בושט נכנס יותר מסתבר לומר שדרך הקנה נכנס ללב אבל לפי פירושו שמפרש רישא לתתא היינו לצד הגוף למטה וקופא הוא לצד מטה של לב יש סברא יותר לומר דרך ושט נכנס אמנם הקושיות שהקשיתי על המפרשים דלעיל גם לפירושו במקומו עומדת ע"כ נראה כמ"ש בפרישה. וז"ל רמ"א בהגהות ש"ע שלו מיהו אם לא נמצא רק בסמפון הגדול שבלב וקופא לבר והיינו לצד חלל הלב אם ראש המחט כגרעין של תמרה כשר דתלינן דנכנס דרך גרגרת לסמפון שבלב ומאחר שראשה למטה אין סופו לינקב והבהמה תפלוט אותו ע"י כיחה וניעה עכ"ל ונראה פשוט דכוונת רמ"א בפירוש בה"ג כמ"ש ראשונה בפרישה ומ"ה כתב דמאחר שראשה למטה אין סופו לינקב דמשמע הא אי חודא לצד חלל הלב הוה טריפה משום דעתיד לינקוב ומה שעתיד ודאי לנקוב אע"ג דעדיין לא נקוב טריפה ומ"ש קופא לבר רימז בזה דאע"ג דבכה"ג בנמצא בכבד מטרפינן כי נמצא קופא לתתאי לצד חוץ לחלל הגוף וכמש"ר לקמן סימן מ"א שאני התם דהכבד הוא למטה ואינה יכולה לכנוס שם בקלות ואמרינן דדרך הושט נקוב ואתאי דרך החוד בכבד ומש"ה החוד למעלה משא"כ בלב שהוא תלוי למעלה בגרגרת לא אמרינן דנקובי נקוב אלא דרך הגרגרת אתאי ומסיק ואם באת לטרוף משום דעתיד לנקוב למטה ע"י שירקוב סביבות המחט ויעשה נקב על זה כתב דלא חיישינן להא אלא אמרינן אם היה הבהמה חיה היתה פולטת את המחט ע"י כיחה וניעה וזהו ממש כאשר פירשתי ודו"ק:

ב

קנה הלב כו' והוא החלב שעל דופני הערוגה כתוב בהגהת רוקח ומהרא"י בשעריו סימן ל"א דרגילין להיות בו נקבים קטנים והיינו רביתייהו והוא השומן שיורד בין שתי ערוגות הריאה ועיין בדרישה ס"ס ל"ד:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.