פני משה/שבת/ב/ז

פני משה שבת ב ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ע"ש עם חשיכה. שאם ימהר להזכירם מבע"י יפשעו ויאמרו עדיין יש שהות. ובעי למימרינהו בניחותא כי היכי דלקבלו מיניה:

עשרתם. פירות האילן לסעודת שבת לפי שהשבת קובעת למעשר ואף אכילת ארעי אסור עד שיעשר דכתיב וקראת לשבת עונג ומכל שהו נמי הוי עונג:

ערבתם. עירובי תחומין ועירובי חצירות ובהני תרתי שייכא לשון שאלה דילמא כבר נעשו אבל בנר שהוא למראית העין לא שייך אלא לומר הדליקו:

גמ' תני. בתוספתא סוף פ"ב:

דתנינן. בפ"ג דחגיגה דאף ע"ה נאמן על הקדש ואם אמר הפרשתי בתוכה של תרומה רביעית קדש נאמן אף על התרומה מיגו דנאמן לעולם על הקדש:

דתנינן. בריש פ"ה דטהרות המביא כלי חרס לחטאת וכו' ר' יהודה אומר אף מן הבית מביא וכשר שהכל נאמנים על החטאת:

דתנינן בפ"ו דמכשירין כל הבצים בחזקת טהרה וכו' ועל כולם עם הארץ נאמן לומר טהורים הם שלא הוכשרו:

לא צורכה דלאו הדליקו את הנר עישרתן עירבתן. על סדרן הוא פריך דהרי לא היה צריך אלא כך מתחלה להזהיר על הדלקה שהיא חמורה ואחר כך לשאול על אלו שהרי יותר קלות הן דכל אלו מדברי חכמים הן ערובי תחומין וחצירות וכן מה שהשבת קובעת לאסור אף אכילת עראי עד שיעשר אינה אלא מדבריהם:

מתוך שאתה מחמיר עליו בקלה. להקדים השאלה עליהן אף הוא מחמיר על עצמו בהחמורה ויהיו זריזין לקיים מצות הדלקה קודם חשיכה:

ולמה לא אמר עשרתן אלא כל מה דהוה. ר' שמואל בר רב יצחק אכיל מן שוקא הוה אכיל כדאמר לעיל בדמאי שהיה סומך עצמו על אנשי המקום שלו שהיה נאמנין על המעשרות והיה נוהג לקנות הכל מן השוק ולא היה צריך לשאול על המעשר בביתו:

מתני' ספק חשיכה. ונכנס השבת ספק אינו חשיכה וזהו משתשקע החמה עד שיראו שלש כוכבים בינונים וזהו הזמן הנקרא בין השמשות בכל מקום והוא ספק מן היום וספק מן הלילה ודנין בו להחמיר בכ"מ ומשיראו ג' כוכבים בינונים שאינן לא גדולים הנראים בעוד יום ולא קטנים שאינן נראין אלא בלילה הרי זה לילה ודאי:

אין מעשרין את הודאי. טבל ואע"פ שתיקון המעשרות אפי' בשבת אינו אלא משום שבות קסבר האי תנא דדבר שהיא משום שבות גזרו אף בין השמשות אבל אנן קי"ל דכל דבר שהיא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות ואין מטבילין את הכלים דהוי כמתקן את הכלים ואית ביה נמי משום שבות:

ואין מדליקין את הנרות. זהו לכ"ע אסור דהוי ספיקא דאוריית':

אבל מעשרין את הדמאי. דאינו אלא משום ספק ואמרי' נמי רוב ע"ה מעשרין הן:

ומערבין עירובי חצירות שהן מדרבנן לגמרי אבל עירובי תחומין אע"פ שהן ג"כ מדרבנן מ"מ הואיל ויש להן סמך מן הכתוב דכתיב אל יצא גזרו שלא לערב בין השמשות:

וטומנין את החמין. אפי' בדבר המוסיף הבל לפי שסתם קדירות בין השמשות רותחות הן וכלומר שכבר נרתחו ונחו הן מבעבוען וכיון שנחו שוב אין רותחין יותר:

גמ' מעשה וכו' הנחת מנות הנר שהיא שבות. כלומר שעכשיו אינה אלא משום שבות ואם תניח עד שחשיכה חייבין עליו כרת:

שאינן בשבת אלא משום רשות. ולאו דוקא רשות אלא שאינו אלא שבות ואינן אלא מצוה לחלוץ אותן מקודם לשבת:

א"ר מנא ועד כדון ניכר. בתמיה וכי שייך לומר על אדם גדול כמותו ניכר הוא עכשיו שהוא טהור והלא אין ספק בדבר:

הותר הנדר. שברכוהו בפ' הזהב:

מתניתא בכלים גדולים וכו'. עיקרה דהאי סוגיא גרסי' לה לקמן בפ"ב דביצה בהלכה ב' והתם על המתני' הוא דשייכא ואיידי דאיירי הכא מטבילת כלים מייתי לה כולה וכן הובאה לעיל בפ"ב דתרומות בהל' ג' אגב דאיירי גם שם בטבילת כלים כדרך הש"ס הזה:

מתני'. דקתני התם חל להיות י"ט אחר השבת בש"א מטבילין את הכל מלפני השבת ובית הילל אומרים כלים מלפני השבת ואדם בשבת ועלה הוא דקאמר מתניתא דלד"ה אין מטבילין את הכלים ביו"ט ובשבת בכלים גדולים הוא דאיירי שאין דרך לשאוב בהן מים מן הבור ומיחזי דלהטביל מטימאתן הוא נתכוון אבל בכלים קטנים שדרכן לשאוב בהן מערים עליהן לשאוב מים בתוכן ובין כך נטבלין הן מטומאתן:

ותני ר' הושעיה. כן ממלא הוא אדם בתוך כלי טמא מן הבור ומערים עליו כך להטבילו:

תני. ותני עוד בברייתא אחרת נמי הכי נפל דליו או שאר כליו לתוך הבור מערים עליהן ואומר שרוצה הוא להעלותן ובתוך כך אם טמאין הן נטבלין מטומאתן:

תרין אמורין. פליגי באוקימתא דמתני' חד מקים לה בכלים שנטמאו באב הטומאה וקס"ד השתא דהיינו טעמא דהואיל וטומאה דאורייתא היא וצריכה הערב שמש לפיכך אין מטבילין בשבת ובי"ט שהרי אין ראויין להשתמש בהן היום אבל אם נטמאו בולד הטומאה וכגון שנטמאו במשקין דרבנן הוא דגזרו על משקין טמאין שיטמאו כלים גזירה משום משקה זב וזבה שהן אב הטומאה. והואיל וטומאה מדרבנן היא אינה צריכה הערב שמש מטבילין בי"ט להשתמש בהן היום:

ואחרינא אמר אפי' בכלים שנטמאו בולד הטומאה אין מטבילין דקסבר דאין הטעם משום הערב שמש אלא משום דמיחזי כמתקן כלים והאי טעמא אפי' בטומאה דרבנן שייכא דהא מיהת מדרבנן לא היו ראויין להשתמש בהן:

מתיב מ"ד בולד הטומאה למאן דאמר באב הטומאה. כצ"ל וכך היא הגי' בתרומות ובבביצה וכאן מסורסת היא:

אפילו בחול יהא טעון הערב שמש. כלומר ממתני' דהכא פריך עליה דלדידך דאמרת דטעמא הויא משום הערב שמש ולפיכך מחלוקת בין אב הטומאה להוולד הטומאה א"כ מאי איריא דקתני דבין השמשות דשבת אין מטבילין את הכלים הא בכל בין השמשות אפי' בחול לא יטביל שהרי צריכין הערב שמש ובין השמשות ספק לילה הוא:

א"ל ברוצה להשתמש בהן חולין בטהרה. כלומר ולדידך דס"ד דטעמא דידי בשבת וביו"ט משום הערב שמש אוקימנא מתני' דהכא בס' חשיכה נמי בכלים שנטמאו באב הטומאה ומשום הערב שמש ולפיכך קמקשית עלי דא"כ אפי' ביה"ש דחול נמי אבל הקס"ד דידך וודאי ליתא כלל בלא"ה דאי הכי מאי אמרת ברוצה להשתמש בהן חולין בטהרה ומטבילן לכך והרי לחולין ודאי א"צ הערב שמש ואפי' למעשר לא בעי כדתנן פ"ד דנגעים והשתא אפי' בשבת וביו"ט היה מותר להטביל כלים להשתמש בהן חולין בטהרה ומתני' דהתם ודהכא בספק חשיכה סתמא קתני דמשמע דאפילו טבילה דכה"ג אסור והוה לן למיפרך הך פירכא דטפי עדיפא מדידך אלא דלא כדקא סלקא אדעתך דטעמא דידי נמי משום דכמתקן הוא וס"ל דדוקא בטומאה דאורייתא הוא דמיחזו כמתקן אבל בטומאה דרבנן מכיון דמדאוריית' טהורין הן לא מיחזי כמתקן. והשתא ניחא נמי מתני' דהכא בספק חשיכה דנטמאו באב הטומאה מיירי ולפיכך אין מטבילין בבין השמשות משום דכמתקן הוא והאי תנא סבירא ליה דגזרו על השבות בבין השמשות:

אשה פיקחת וכו'. גרסי' להא לקמן בפ' ואלו קשרים והתם שייכא דתני לעיל להברייתא מדיחין כוסות וקערות וכו' ועלה קאמרי אשה פקחת וכו' ואיידי דאיירי בטבילת כלים והדחתן מייתי להא אגב גררא כדרך הש"ס הזה:

דמאי לישנא. דדמאי מפרש דא מאי מיתקן אי לא מיתקן וגרסי' להא בסוף מעשר שני ובכמה מקומות הדא דתימר בעירובי חצירות וכו'. כדפרישית במתניתין:

הדרן עלך פרק במה מדליקין

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף